Loading AI tools
אמנית ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוה מחותן (1925 – 10 ביוני 2021) הייתה אמנית ישראלית, שעסקה בעיקר בפיסול, וכן במיצב ובציור. עבודתה המפורסמת, תבליט מעץ טיק (אורך-9.5 מ' רוחב-5.5 מ') משנת 1973, מאחורי שולחן ראש העיר וסגניו באולם המועצה בבניין עיריית באר שבע.
חוה מחותן נולדה בפילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית. למדה באקדמיה לאמנויות היפות בפנסילבניה (אנ'). ב-1944 נישאה לאשר פישמן, והשניים עלו יחד לארץ ישראל ב-1946 והיו ממקימי קיבוץ חצור. בנה הראשון דניאל נולד בקיבוץ בשנת (1948). בשנת 1950 עברה מחותן עם משפחתה לבאר שבע. שם נולדו שני ילדיהם האחרים: שלומי (1952) ולאה (1953). מחותן ניהלה את מוזיאון הנגב לאמנות בין השנים 1963–1984. שימשה יועצת ראש עיריית באר שבע לענייני אמנות 1968–1979 ובתוקף תפקיד זה הקימה את המרכז לאמנות חזותית ואת מרכז אמנויות לנוער בבאר שבע. בשנים 1970–1976 הייתה חברה במועצה הישראלית לתרבות ואמנות. בין השנים 1974–1978 שימשה כמבקרת עבודות גמר של סטודנטים באקדמיה לאמנות בצלאל. בשנים 1975–1992 הייתה חברה בוועדה לאמנות של אוניברסיטת בן-גוריון. בשנים 1981–1982 (וגם בשנת 1987) שימשה כמרצה אורחת באוניברסיטת חיפה בנושא אמנות סביבתית. בשנת 1985 עברה לגור בירושלים, בשנים 1985–1992 הייתה חברה בקרן תל אביב לספרות ואמנות. בין השנים 1989–1992 הייתה חברה בוועדת פרס ישראל לאמנות. בין השנים 1989 עד 1998 – עסקה בהוראת פיסול במוזיאון ישראל, ירושלים. במשך שנים רבות הייתה חברה בחבר השופטים לאמנות בקרן תרבות אמריקה ישראל. בשנת 1997 עברה להתגורר בכרמיאל, בה התגוררה עד למותה.
לאורך השנים יצרה חוה מחותן עשרות פסלים בממדים שונים ומחומרים מגוונים הנמצאים באוספים של מוזיאונים ובאוספים פרטיים. אופי היצירות השתנה במהלך השנים, על פי רוב נעשו היצירות בסדרות, כמו כן נשמר טיבו של החומר ממנו נעשו הפסלים כך האבן נשארת באבניותה והעץ מתקיים בעציותו בתוך וכחלק מהפסל, אין היא מאלצת אותו אלא יוצרת מתוכו ואתו.[1] השימוש לפעמים בשני חומרים יצר בעבודה הזרה המחדדת את המובהקות של כל חומר בנפרד. ניתן היה לראות בעבודתה של מחותן מעין מעגליות או תנועת מטוטלת בין הקשרים ייצוגיים או הבעתיים לבין חוויה פורמלית טהורה, תוך שמירה על איזון דינמי בין שני הקטבים האלה.[2] רוב העבודות התקיימו בשני מישורים יש בהם אלמנטים אישיים וקיים בהם הקשר למצב הקיומי והפוליטי בישראל.[3] מחותן בחנה את סגולותיו הצורניות של נושא הן בדרך של תמצות ויזואלי והן על ידי מודעות אינטלקטואלית לזיקות המיוחדות לו – והפיקה ממנו את עיקר הווייתו: מסע של ביקוש וכיבוש.[4]
במשך השנים אוצרים וחוקרי אמנות ניסו להגדיר את אופי עבודתה של מחותן, גדעון עפרת מצטט את יונה פישר בתערוכה של העשור הראשון הגמוניה וריבוי, פישר מציין שהמשותף לחבורה של האמנים שחוה מחותן נמנתה עימם היא "הליכתם בדרכים לא מקובלות בשביל למצוא ביטוי לאישיותם. בשל כך יש בהם רצון להתנתק מדפוסי המסורת המעטים שנוצרו בידי אמנינו הוותיקים. צעירים אלה אינם מבקשים לגלות את פניה המיוחדים של הארץ שיטביעו חותמם ביצירתם. בעיותיהם – בעיות אוניברסליות, והם מבקשים פתרונן שיתיישב עם תכונותיו המיוחדות של האמן היהודי והישראלי... דרכם, אפילו יש בה משום סגנון חדש, המשך היא, המשך עקיף אך עקבי לאותה מסורת, המציינת לא את הישראלי דווקא אלא את רוח האמנות היהודית בכללה."[5]
בשנות ה-60 עברה מחותן בהדרגה לפיסול מופשט. סדרת הפסלים "מנחות" הוצגו ב-1968 במוזיאון באר שבע ופסל אחד מתוך הסדרה נכלל בתערוכה בנושא עקידת יצחק בשנת 1988 במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן אולם האוצר גדעון עפרת הקפיד לציין שפסלי הסדרה של מחותן נוצרו בין השנים 1964- 1967 קדמו למלחמת ששת הימים ומושתתים על האידאה של קורבן ומנחה (כמושג שבטי כולל) יותר מאשר על מיתוס העקדה הספציפי.[6]
הסדרות הבאות אותן יצרה מחותן נקראות "אותות" – 1967 – 1973 העבודות התאפיינו בצורתם המעוגלת מחד המקרינה חושניות ומתקשרת עם פריון ויצירת חיים חדשים ומצד שני בחספוס וחוסר עיבוד, הקשר בין חלקי העבודה יוצר חידתיות. במקביל בסדרה "נופים" מתפעלת מחותן מתופעות גאולוגיות בנוף: התרוממות, קימוט ושקיעה. וגם תופעות הרס: שבירה, פירוק, התפוררות וסחיפה באנלוגיה למצבי הנפש. ב"נופים" אין לראות העתקות בעלמא של פאר טופוגרפי, אלא, בראש ובראשונה, מצבות זיכרון לנגב, ואולי אף לקדושת החיים בכלל.[4]
בתחילת שנות השמונים הציגה מחותן ב(מוזיאון חיפה לאמנות חדשה) ומחוץ לישראל מספר תערוכות שהנושא שלהן היה עמק לאקוואנה, אזור גאוגרפי הקיים בפנסילבניה מקום הולדתה, מחותן ביקשה לבטא כאבה על התערבות, ניצול והריסת האדם את הטבע. במהלך שנות השמונים נושאים עבודותיה אופי של מחאה "מבטאים את האכזבה והייאוש ממלחמת לבנון".[7] במסגרת המיצבים "מצב 88" השתמשה חווה ב "Ready made” - מיטות ברזל חלודות עליהם "הושכבו" בולי עץ מנוסרים וצבועים חלקית באדום כמו כן המיצב כלל דמויות מלוחות גומי, גרפיות שטוחות. דר' חיים פינקלשטיין במאמר על התערוכה מציין שהתערוכה של מחותן היא מיצב ואפילו מיצג ושונה מעבודות קודמות בכך שעד כה יצרה מחותן אובייקטים עצמאיים ללא קשר לסביבתם ובתערוכה זו היצירה נעשית מתוך מחשבה לתצוגה וקומוניקציה עם המבקרים. תוך התייחסות הולכת וגוברת למיקום לסביבה לדרך הגישה לפסל או לאובייקט הפיסולי ולאופן ההתבוננות בו. פינקלשטיין מציין במאמרו את ההדדיות הקיימת בין התבוננותו של המבקר להתבוננות הפסלים בעלי העיניים (הקיימים באופן מושגי) במבקרים.[8]
ב-1984 במפגש אמנים בהר סדום יצרה חוה מחותן עבודה סביבתית מחאתית והקימה מיצב של שקים מלאים אדמה המונחים שורות שורות. "כל אחד שחי בארץ הזו יודע מה יש כאן. שקים ושורות הגומחות בקרקע מסודרים בצורה המראה כי אין סוף לגומחות שעוד יחפרו כאן"[9]
בשנות ה-90 יצרה מחותן סדרת דמויות ברונזה, החזרה לדמות האדם כמו עברה את המשברים ויכלה להם ונותרה מחוזקת, מחושלת וקוראת תיגר על סביבתה. הדמות כאילו נולדה מחדש והחלה לקחת חלק פעיל בריקוד החיים, שיש בו עלייה וירידה, נפילה וקימה, מכשול ומאבק ופתיחות לתקווה.[10]
בתחילת שנות ה-2000 עבדה חוה על סדרת ימי הביניים: "קל יותר לעבוד על תקופה של כמעט מלפני 1000 שנים מאשר להגיב על ההווה".[11] מחותן הביאה לידי ביטוי במשך עשור אלמנטים של מסורת, אמונות, נושאים ואסתטיקה מאותה תקופה.
תערוכות יחיד נוספות: "גשר מנופץ" בכרמיאל, תיאור הצבת פסלי העץ בצורה מעוררת עניין וחיות קיים בכתבה של מירה פרידמן (למרות מרחק השנים תיאור אופי העבודה של מחותן עדיין רלוונטי) "השתלבותו של החלל כחלק אינטגרלי של הפסל מוצאת ביטויה אצל חוה מחותן בתפיסת הקומפוזיציה שלה. היא בונה את יצירותיה לרוב על שלוב של מספר בולי עץ שעצמיותו המוגדרת של כל אחד מהם נשמרת מבלי כל התמזגות ממש ביניהם. יחודו של כל גוש מודגש בתוך המשחק ההדדי שבין גוש אחד למשנהו ובין הגושים לחללים האצורים ביניהם. היא מציינת ומבליטה עימות זה של החלקים על ידי העמדתם זה ליד זה . אם בצורות כמעט מקבילות בתנוחתן – מאונכות או מאוזנות- ואם על ידי הצטלבותן החריפה של המסות ללא מעברים אטיים וללא חבר ממשי."[12]
תערוכה נוספת מ-2011 "חוה מחותן – זיכרונות ילדות" בגלריית טל בכפר ורדים, עליה כתבה עדי גרינפלד, אוצרת התערוכה:" חוה מחותן, נזכרת ממרחק שנותיה באירועים מכוננים בחייה, מילדותה והתבגרותה, בפילדלפיה ועד לעלייתה לארץ בגיל עשרים. את האירועים והתובנות שעיצבו את אישיותה כאמנית וכיוצרת היא מספרת דרך סדרת יצירות בטכניקות שונות, פיסול ציור ומיצב תוך הרהור ותהייה במשמעיות, בגעגועים, ובהומור".[13] "בית בנוי על חול" אצרה נאוה הראל-שושני בגלריה לאמנות, בית יגאל אלון, גנוסר בשנת 2013.[14] בתערוכה מחותן חידדה וזיקקה מסרים של התייחסות לגשמיות ולמירוץ אחר הכסף (בהצבת הפסל "בית בנוי על חול", ובמיצב" Money Talks") כמו כן הטיפה למנהיגות הגונה "משל יותם" והתריעה מפני ההתייחסות לא ראויה של החברה האנושית: "מעגל הרשע", "לא רואים".
מחותן נפטרה ב-10 ביוני 2021.
בשנת 2024 נערכה למחותן במוזיאון הנגב לאמנות התערוכה חמש נשים שאצר רון ברטוש. תערוכה זו התמקדה בדמות האישה ביצירתה.
"אני בהחלט מבינה את התגובה היהודית נגד הפיסול, הפיסול מדרבן את האמן להתחרות בקדוש ברוך הוא, הרצון הגלוי שלי להפיח רוח בדומם, ליצור דבר שלא היה, הוא דוגמה לכך"[15]
""העבודה שלי היא מאד אישית, תמיד קשורה לדברים מחיי הפרטיים: דברים אינטימיים: אימהות, יחסי אישה/גבר, אבל תמיד הם הורחבו. המדינה תמיד הייתה חשובה לי, ושינויים שנעשו כאן תמיד השפיעו עלי"[16]
"כל אמן צריך לדעת את האדם: איך לצייר אותו וכיצד לפסלו. הכל בנוי על האדם – העבודה שלי בנויה על האדם ועל הקשר שלי לאדם"[17]
"לעולם אין האמת ניצבת לנגד ענינו, כדי לגלות את האמת עלינו לטבול במעמקים, לחקור את היסודות, לפשט את הצורות ולחזור ולהפיח רוח חיים בסבך מקורותיה."[18]
"במשך שנים היו פסלי טעונים במטען רגשי אבל הצופה כאילו הביט בהם בצורה פסיבית, הצורך לתת ביטוי למצבים כבדים וקשים יותר ולערב אנשים בעבודתי הביאני לאמנות סביבתית. לא די להביט ממרחק צריך לפעול על מנת לחוות את העבודה."[19]
"עבודתי עוקבת אחרי מעברי בחיים – אני עדה לזמני, לתקופתי, למקומי, אף כי עבודתי כה אישית, היותי מן אנוש מחייב תגובה והד מבני אנוש אחרים".[17]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
