Loading AI tools
חוברת צפנים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוברת ביל (באנגלית: Beale Papers) או צפני ביל (Beale ciphers) היא חוברת המכילה שלושה צפנים המובילים לכאורה לאוצר של זהב, כסף ותכשיטים בשווי של עשרות מיליוני דולרים, שהוטמן במיקום סודי במחוז בדפורד שבווירג'יניה בראשית המאה ה-19.
למרות ההתקדמות בשיטות פענוח הצפנים בשנים שחלפו מאז חיבור החוברת, פוענח רק מסמך אחד מתוך השלושה, כך שמיקומו המדויק של האוצר לא ידוע.
במהלך השנים עלו ספקות רבים לגבי אמינות החוברת, מה שהעלה את השאלה האם מדובר בתרמית.
מקור המידע היחיד לסיפור הוא בחוברת קצרה שהתפרסמה בשם "חוברת ביל" (The Beale Papers) בשנת 1885. מחברה של החוברת לא ידוע, שכן הוא ביקש לשמור על אנונימיות.
על פי החוברת, ישנו אוצר מוחבא השייך להרפתקנים שאותם הנהיג אדם בשם תומאס ג'. ביל (Thomas J. Beale). היא מתארת כי ביל הנהיג קבוצה של 30 איש מווירג'יניה שיצאו באפריל 1817 למסע למערב. את החורף בילו בעיירה המקסיקנית סנטה פה (כיום במדינת ניו מקסיקו שבארצות הברית) ובמרץ יצאו צפונה לציד ביזונים. במהלך תקופת הציד, גילה אחד מחברי הקבוצה מרבצי ענק של זהב וכסף, ככל הנראה באזור קולורדו של ימינו. במשך 18 חודשים חצבה הקבוצה את המחצבים והחליטה להחביא אותם במקום מסתור.
החוברת ממשיכה לספר כי בשנת 1819 חזר ביל מזרחה לעיירה לינצ'בורג שבווירג'יניה על מנת להחביא את האוצר, שם התאכסן במהלך החורף במלון "וושינגטון" בעיירה. לאחר מכן, שב לעזור לרעיו החוצבים לתקופה של 18 חודשים נוספים ובסוף 1821 שב שנית ללינצ'בורג על מנת להוסיף למחבוא את יתרת האוצר.
בהמשך החוברת מוצג כי ביל חשש שמא יקרה דבר מה להרפתקנים וכך האוצר יאבד לעד, על כן החליט ההרפתקן ליצור שלושה מסמכים מוצפנים אודות פרטי המחבוא. הראשון מכיל את מיקומו המדויק, השני את תוכנו של האוצר והשלישי את שמות בעליו ויורשיהם. את המסמכים הכניס לתיבת ברזל נעולה, אותה מסר להשגחה לבעל המלון "וושינגטון" בו שהה בלינצ'בורג - רוברט מוריס (Robert Morriss).
בחוברת עוד מצוין כי ב-9 במאי 1822 שלח ביל למוריס מכתב מסנט לואיס ובו הוא מפציר ממנו לשמור על התיבה מכל משמר. עוד ביקש ממנו, כי אם בתוך 10 שנים אין הוא, ביל, או מי מאנשיו, לא ידרוש אותה בחזרה, יפרוץ מוריס את המנעול ויפתח את התיבה. במכתב הוסיף ביל כי בתיבה נעולים מספר מסמכים מוצפנים, שהמפתח לפענוחם יינתן למוריס על ידי ידיד של ביל ביוני 1832. בעזרת המפתח יוכל מוריס להבין את הנדרש ממנו.
החוברת ממשיכה ומתארת כי מאז מסירת התיבה להשגחה חלפו 23 שנים, במהלכן איש לא דרש את התיבה ולא נמסר למוריס פרטים לגבי מפתח הפענוח. על כן, החליט מוריס כי הגיעה העת לפרוץ את המנעול. בתוכה מצא את שלושת המסמכים המוצפנים (ממוספרים כ-"1", "2" ו-"3"), כמו גם שני פתקים בלתי-מוצפנים שכתב ביל. מוריס לא הצליח להבין את משמעות הצפנים ולכן ב-1862 שיתף בתעלומה את ידידו, כאשר מחבר החוברת מזדהה בתור ידיד זה.
בחוברת מציין המחבר כי זיהה שמדובר בצופן ספר (אנ'). כלומר, המספר X מייצג את האות הראשונה של המילה ה-X בטקסט מוסכם כלשהו. באמצעות שימוש בגרסה של הכרזת העצמאות של ארצות הברית בתור הטקסט המוסכם, הצליח המחבר לפענח את מסמך 2, ובכך לזכות בתיאור של תוכן האוצר. עם זאת, כשל המחבר לפענח את שני הצפנים הנוספים (1 ו-3). הוא מתאר כי החליט בשנת 1885 לפרסם לקהל הרחב בעזרת ידידו ג'יימס וארד (James B. Ward) את קורות הסיפור כולו, בצירוף המסמכים המוצפנים והפענוח למסמך 2.
בחוברת מוסיף המחבר מעט נימה אישית - הוא אומר כי הניסיונות לפתרון התעלומה דרשו ממנו זמן רב מדי, הובילו אותו להידרדרות במצבו הכלכלי ובכך גרם סבל לאנשים החשובים בחייו. הוא מבקש שרק מי שיש לו זמן לכך יתפנה לנסות למצוא פתרון למה שעשוי להתגלות בסופו של יום כאשליה ותו לא.
כאמור, מסמך 2 הוא היחיד שידוע פענוחו. ההצפנה בוצעה באמצעות צופן ספר, כאשר המפתח הוא הכרזת העצמאות האמריקנית. הגרסה של הכרזת העצמאות הנדרשת היא מעט שונה מזו המקורית. גם לאחר התחשבות בכך, נותרות מספר שגיאות בודדות בטקסט, אך עדיין הוא קריא וקל להבנה.
להלן הטקסט המפוענח:
I have deposited in the county of Bedford, about four miles from Buford's, in an excavation or vault, six feet below the surface of the ground, the following articles, belonging jointly to the parties whose names are given in number three, herewith:
The first deposit consisted of ten hundred and fourteen pounds of gold, and thirty-eight hundred and twelve pounds of silver, deposited Nov. eighteen nineteen. The second was made Dec. eighteen twenty-one, and consisted of nineteen hundred and seven pounds of gold, and twelve hundred and eighty-eight of silver; also jewels, obtained in St. Louis in exchange to save transportation, and valued at thirteen thousand dollars.
The above is securely packed in iron pots, with iron covers. The vault is roughly lined with stone, and the vessels rest on solid stone, and are covered with others. Paper number one describes the exact locality of the vault, so that no difficulty will be had in finding it.
המסמך פותח בקצרה בכך שהאוצר מוחבא במחוז בדפורד, במרחק של כ-4 מייל (7 ק"מ) מביופורד (ככל הנראה הכוונה לפונדק מקומי בשם זה), בעומק של 6 רגליים (2 מ') מתחת לפני הקרקע. מעבר לכך, לא ניתנים פרטים לגבי מיקומו. עוד מוזכר כי האוצר שייך למספר אנשים, כמפורט במסמך 3.
המסמך מתאר שתי הפקדות של אוצרות במקום המסתור (יחידות המסה במסמך הן ליברות טרוי, השוות לכ-373 גרם):
במונחי מרץ 2020, שוויו הכולל של האוצר הוא למעלה מ-50 מיליון דולר.[1][2]
מפענחי צפנים רבים ניסו במהלך השנים לפענח את מסמכים 1 ו-3, אך לשווא.[3][4][5] המסמכים בנויים בפורמט דומה למסמך 2, כך שעלתה סברה שגם הם מוצפנים בצופן ספר. בין הטקסטים בהם ניסו להשתמש על מנת לפענח ניתן למנות טקסטים מכוננים נוספים דוגמת המגנה קרטה, ספרי תנ"ך וחוקת ארצות הברית. קיימת אפשרות לפיה הטקסט בו השתמש ביל להצפנת המסמכים הוא טקסט שכתב בעצמו ואבדו עקבותיו.
הובאה בחשבון גם אפשרות לפיה שני הטקסטים הללו הוצפנו בשיטה שאיננה "צופן ספר".
גם ללא מידע לגבי תוכן מסמכים 1 ו-3, לא פסקו במהלך השנים מחפשי אוצרות לנסות למצוא את הפרס. המידע לפיו מוטמן אוצר קבור במחוז בדפורד הסעיר את דמיונם של רבים וגרר מסעות לאיתורו ברחבי המחוז, כמו גם ניסיונות חפירה של ממש. במהלך השנים נעצרו ברחבי המחוז מחפשים בעוון הסגת גבול ועבירות קשורות נוספות. לדוגמה, בפברואר 1983 נקנסו ב-500 דולר זוג שחפרו בבית קברות של כנסייה מקומית באשמת חילול קבר.[6]
בפסגתו של Porter Mountain הושלמו מספר חפירות, אחת מהם בסוף שנות ה-80 תוך קבלת אישור מבעל השטח לאחר הבטחה שהאוצר שיתגלה יחולק בינו לבין החופרים ביחס של 50-50. החופרים לא מצאו את האוצר אך מצאו ממצאים ממלחמת האזרחים האמריקנית. שווים של ממצאים אלו עלה עם השנים, כך שלמרות הכל המשלחת כיסתה את ההוצאה.
בין המחפשים ניתן למנות גם את מחפש האוצרות המקצועני מל פישר, שנודע במציאת שרידי הספינה הספרדית Nuestra Señora de Atocha שטבעה במצולות בשנת 1622 ועל סיפונה מטען רב.[6]
קיימת הצעה לפיה ביל או אחד ההרפתקנים האחרים הוציאו את האוצר ממקומו, מבלי לעדכן את מוריס בעל המלון, כך שניסיונות איתורו בימינו לא יועילו (גם לאחר פענוח קריפטוגרפי של המסמכים).[7]
לאורך השנים הועלו ספקות של ממש לגבי האם מסמכים 1 ו-3 באמת ניתנים לפענוח, או שמא הם הונאה מתוחכמת. לשם כך נחקרה החוברת והסיפור בה מזוויות שונות.
חוקר בשם קארל האמר (Carl Hammer) השתמש כבר בסוף שנות ה-60 במחשבי-על על מנת לחקור את הצפנים ומצא כי שני המסמכים הבלתי-מפוענחים לא מציגים רשימות מספרים שסביר שאדם יבחר באופן אקראי. מכאן הסיק כי הם ככל הנראה מובילים לטקסט בעל משמעות. מנגד, חוקרים אחרים כמו ג'יימס גילוגלי (James Gillogly) במאמרו משנת 1980 - A Dissenting Opinion, וג'ו ניקל (Joe Nickell), גרסו שניהם כי החוברת איננה באמת מובילה לאוצר.
בין הטענות שעולות כנגד אמיתות האוצר:
במפקד האוכלוסין של ארצות הברית שנערך בשנת 1810 מוזכרים שני אנשים בשם תומאס ביל (Thomas Beale), בקונטיקט ובניו המפשייר. עם זאת, מידע הנוגע לאוכלוסייה ממפקד זה לוקה בחסר עבור מספר מדינות בארצות הברית, טריטוריה אחת, מחוז קולומביה ו-18 מחוזות בווירג'יניה.[9] במפקד שנערך 10 שנים לאחר מכן מופיעים גם כן שני אנשים בשם זה, ובנוסף אדם בשם Thomas K. Beale. גם במפקד זה חסר מידע רב.[9] עד המפקד של 1840 נרשם עבור כל משפחה רק אדם אחד, ראש המשפחה, כך שאילו ביל גר בביתו של אדם אחר, הוא בכל מקרה לא היה נרשם במפקדים אלו.
אדם בשם Thomas Beall מופיע ברשימת לקוחות של מחלקת הדואר של סנט לואיס בשנת 1820. עובדה זו תואמת לכך שביל חזר ב-1820 למערב ועבר בדרכו בעיר. בחוברת גם מופיע כי ביל שלח מכתב מסנט לואיס בשנת 1822.[6]
בקרב חוקרים עלתה השערה לפיה אם מדובר על תרמית, ייתכן כי בודה הסיפור היה לא אחר מאשר המוציא לאור - ג'יימס וארד.[10] וארד היה מודד הדרכים של המחוז[6] ויש עליו יחסית מעט מידע ברשומות מקומיות בנות התקופה. עם זאת, ידוע כי אדם שנשא שם זה החזיק בבעלותו בית שבו נפטרה אישה בשם שרה מוריס (Sarah Morriss), המזוהה כאשתו של המלונאי רוברט מוריס.[11] עוד ידוע כי וארד קיבל דרגת רב-בונה חופשי (Master Mason) בארגון הסתרים הבונים החופשיים בשנת 1863.
עלתה הצעה לפיה הסופר והמשורר אדגר אלן פו, שגר בין השנים 1820–1827 במדינת וירג'יניה, קשור לכתיבת החוברת. פו נודע בהתעניינותו בתחום ההצפנה, כפי שניתן לראות מסיפורו הקצר חיפושית הזהב. טענה זו איננה סבירה, שכן פו הלך לעולמו בשנת 1849, עשרות שנים לפני פרסום החוברת. הצעה אחרת טוענת כי מחבר החוברת המציא את הסיפור כולו תוך שאיבת השראה מ"חיפושית הזהב".
אגדה של בני השאיין מספרת על מרבצי זהב וכסף שנלקחו מן המערב והוטמנו בהרי המזרח. אגדה זו מתוארכת לאזור 1820.[6]
לסיפור התייחסות רבה באינטרנט.
בספר סודות ההצפנה מ-1999 פרי עטו של סיימון סינג מתואר סיפורה של חוברת ביל באחד הפרקים.[6]
קיימת התייחסות אליו גם במספר תוכניות טלוויזיה, לדוגמה בפרק ספיישל של התכנית הבריטית Unsolved Mysteries ובפרק של הריאליטי האמריקני Expedition Unknown.
בשנת 2010 נוצר סרט מצויר קצר בשם The Thomas Beale Cipher שעוסק בצופן.[12][13]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.