Loading AI tools
חוב ציבורי (נקרא גם: חוב ממשלתי[hebrew 1], חוב ריבוני, חוב לאומי) הוא כלל החובות של המגזר הציבורי, הכולל את הממשלה המרכזית ואת הממשלות האזוריות (רשויות אוטונומיות, עיריות, רשויות מקומיות ועוד). חוב ציבורי נוצר ממכירת איגרות חוב או לקיחת הלוואות.
ניתן לחלק את החוב הציבורי לחוב פנימי, בו המלווים הם אזרחי המדינה, ולחוב ציבורי חיצוני, שהוא הסכום הכולל שחייב המגזר הציבורי כלפי בעלי חוב במדינות אחרות, כגון ממשלות זרות, אזרחים זרים, תאגידים זרים או מוסדות זרים ובין-לאומיים אחרים[1].
חלוקה נפוצה נוספת של החוב הממשלתי היא לפי משך הזמן עד לפירעון. חוב לטווח הקצר נחשב בדרך כלל למשך שנה או פחות (דוגמת מלווה קצר מועד), והחוב לטווח הארוך הוא ליותר מעשר שנים (דוגמת איגרות חוב ממשלתיות). חוב לטווח בינוני נופל בין שני גבולות אלה. הגדרה רחבה יותר של חוב ממשלתי עשויה לשקלל את כל התחייבויות הממשלה, כולל תשלומי פנסיה עתידיים ותשלומים עבור סחורות ושירותים שהממשלה התקשרה אליהם אך טרם שילמה עבורם.
חוב ציבורי אינו מהווה בעיה אם המגזר הציבורי מנהל מדיניות פיסקלית נכונה בנוגע להלוואותיו. לעיתים, הלוואה שנלקחת על ידי דור אחד, עלולות להוות נטל כבד על הדורות הבאים שצריכים להחזירה. במדינות בעלות חוב ציבורי גבוה יש לרוב פגיעה בשירותים הניתנים עקב הנתח הגדול של החזרי החוב (החוב והריבית) בתקציב. את גודל החוב הציבורי לא נהוג למדוד בכסף עקב השפעות אינפלציה וכיוון שחוב ציבורי בגודל נתון עלול להוות נטל עצום ביחס לכלכלה קטנה, בעוד שלכלכלה גדולה הוא מהווה נטל זעיר. לכן נהוג לבטא את החוב הציבורי כאחוז מן התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), כלומר מציינים את שיעורו של החוב מכלל התוצר המקומי של אותה כלכלה. היקף החוב הציבורי קובע את גובה ההוצאה של הממשלה על החזרי חובות, תשלום הקרן ותשלום הריבית. כאשר החוב גבוה מאוד, היקף ההוצאה על ריבית גבוה מאוד.
מדינות רבות שלוו כסף, כגון ישראל ורוסיה, משתדלות להחזיר את חובן בזמן כדי שאותם מקורות ימשיכו להעניק להן הלוואות חדשות כשהן יצטרכו, וגם כדי שהריבית העצומה לא תתפח. ישראל מחזירה הלוואות ולוקחת חדשות באופן שוטף. דבר זה יעיל יותר מבחינה כלכלית מאשר אי החזרת הלוואה ישנה. על כן ישראל מחזירה את חובה הישן מהר ככל האפשר על מנת ליטול הלוואה חדשה בריבית נמוכה יותר וכך לצמצם את החוב באופן הדרגתי. שיטה זו מאפשרת המשך גירעון עד שההיצע מדביק את הביקוש.
למדינות יש מגוון כלים על מנת לווסת את החוב הציבורי. כלים אלו מכונים כללים פיסקליים.
על פי אמנת מאסטריכט מ-1992 נדרשות מדינות החברות באיחוד האירופי לעמוד בשני קריטריונים פיסקליים מרכזיים: גירעון תקציבי הנמוך מ-3% תוצר וחוב ממשלתי הנמוך מ-60% תוצר[2].
בתחילת העת החדשה, המלכים האירופאים היו לרוב מתקשים להחזיר את הלוואותיהם או היו מסרבים באופן שרירותי להחזיר אותם. זה בדרך כלל גרם למממנים להיזהר מהלוואות למלך ועלות החוב למדינות, שהיו לעיתים קרובות במלחמה, נותרו תנודתיות ביותר.
הקמת הבנק המרכזי הראשון בנק אנגליה – מוסד שנועד להלוות לממשלה – נועד בתחילה על ידי ויליאם השלישי, מלך אנגליה למימון מלחמתו בצרפת. הוא העסיק סינדיקט של אנשי כספים בסיטי של לונדון וסוחרים כדי להציע למכירה איגרות חוב ממשלתית. סינדיקט זה התפתח במהרה לבנק אנגליה, ובסופו של דבר מימן את הכיבושים האימפריאליים בראשות ג'ון צ'רצ'יל, הדוכס הראשון ממרלבורו.
את הקמת הבנק ניהל שר האוצר צ'ארלס מונטאגו, הארל הראשון מהליפקס, בשנת 1694, על פי לתוכנית שהציעה ויליאם פטרסון שלוש שנים קודם לכן. הוא הציע הלוואה של 1.2 מיליון ליש"ט לממשלה; בתמורה המלווים ימנו נגיד לבנק אנגליה, שיקבל הרשאות בנקאיות ארוכות טווח כולל הזכות להנפיק שטרות. הקמת בנק אנגליה חוללה מהפכה במימון הציבורי וסיימה את הנוהג של מלכים שהתקשו או לא יכלו להחזיר חובות. מכאן ואילך, ממשלת בריטניה לעולם לא תיכשל בהחזר חובותיה. במאות שלאחר מכן, מדינות אחרות באירופה ובהמשך בעולם כולו, אימצו מוסדות פיננסיים דומים של בנק מרכזי לניהול החוב הממשלתי שלהם.
בשנת 1815, בסוף תקופת המלחמות הנפוליאוניות, הגיע החוב הממשלתי הבריטי לשיא של יותר מ-200% מהתמ"ג. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקם בבריטניה "הקרן הלאומית" שמבוסס על תרומות ומטרתו להחזיר את החוב הלאומי במלואו. גם בשנת 2021 כספי הקרן לא מהווים פחות מאחוז מהחוב ולא ניתנים למימוש.
בשנת 2018 החוב הממשלתי העולמי הגיע לשווי של 66 טריליון דולר, או בערך 80% מהתמ"ג העולמי.
בשנת 1997 עמד החוב הציבורי של ישראל על 94% מהתמ"ג ומאז הוא היה במגמת ירידה עד לשיעור של 74.1% בשנת 2011, שיעור של 62.2% ב-2016, ושיעור של 59.9% ב-2019.
החוב הציבורי בשנת 2010 היה 621 מיליארד ש"ח, מתוכם כ-17% חוב חיצוני במטבע חוץ, בגובה 105.7 מיליארד ש"ח. החוב החיצוני מורכב מארבעה גורמים עיקריים[3]:
- איגרות חוב בערבות של ממשלת ארצות הברית
- איגרות חוב רגילות
- איגרות חוב של הבונדס
- הלוואות מממשלות וגורמים שונים
בשנת 2013[4] גדל החוב הממשלתי בכ־4.4% ועמד על 696.3 מיליארד ₪, לעומת 666.8 מיליארד ₪ בשנת 2012. תקציב המדינה בשנת 2011 היה 361 מיליארד שקלים מתוכם 23% שהם 85 מיליארד שקלים הופנו להחזר חובות. בפועל החזר החובות מומן למעשה באמצעות הלוואות חדשות שעלו על סכום זה בשל החריגה בתקציב.
בסוף שנת 2016 עמד החוב הממשלתי על סך 740.8 מיליארד שקל – שמהווים 62.2% מהתוצר
בסוף שנת 2017 עמד החוב הממשלתי על סך 747.1 מיליארד שקל.
בסוף שנת 2018 עמד החוב הממשלתי על סך 788.3 מיליארד שקל.
בסוף שנת 2019 עמד החוב הממשלתי על סך 822.3 מיליארד שקל – שמהווים 60% מהתוצר
בסוף שנת 2020 עמד החוב הממשלתי על סך 984.0 מיליארד שקל, שמהווים 72.4% מהתוצר. 28% מהחוב הוא חוב מקומי לא סחיר כדוגמת אג"ח מיועדות.[5]
בסוף שנת 2022 עמד החוב הממשלתי על סך 1.044 טריליון שקל.
הריבית על החוב
בשנת 2019 הסתכמו הוצאות הריבית על חובות המדינה ב-38.1 מיליארד שקל שהם 2.71% מהתוצר.
בשנת 2020 הסתכמו הוצאות הריבית על חובות המדינה ב-38 מיליארד שקל שהם 2.74% מהתוצר.
בדיון הציבורי הנערך בטרם נקבע תקציב המדינה נהוג להתמקד באחוזי הגדלת הגרעון שהיו לדוגמה ארבעה אחוזים בשנת 2011[6].
- תקציב המדינה, האתר הרשמי.
- ניהול החוב הממשלתי, החשב הכללי.
- עדי ריבלין, חוב הוא גם טוב, באתר הארץ, 6 ביולי 2006
- זאב קליין, החוב הממשלתי הסתכם ערב המלחמה ב-540 מיליארד שקל, באתר גלובס, 22 באוגוסט 2006
- יוסי דהאן היחס בין חוב ממשלתי לצמיחה כלכלית באתר "העוקץ", 8 באוגוסט 2015
אבי וקסמן, אחרי 15 שנה - החגיגה של הורדת החוב קרובה לסיום, באתר TheMarker, 23 בינואר 2019- עמירם ברקת, משרד האוצר: החוב הממשלתי זינק ב-40 מיליארד שקל ב-2018, באתר גלובס, 15 באפריל 2019
חובות ציבוריים, דף שער בספרייה הלאומית
- בנק ישראל מבחין בין "חוב ציבורי" ו"חוב ממשלתי", שהוא כלל החובות של הממשלה בלבד, בלי הרשויות המקומיות. ההבדל בין שני הנתונים אינו גדול, מאחר שהרשויות המקומיות בישראל כמעט ולא מגייסות חוב ישירות.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
