Loading AI tools
סדרת טלוויזיה אמריקאית, מותחן מדע-בדיוני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וסטוורלד (באנגלית: Westworld, בתרגום מילולי: עולם המערב) היא סדרת מותחן מדע-בדיוני אמריקאית, אשר נוצרה על ידי ג'ונתן נולאן וליסה ג'וי עבור רשת הטלוויזיה בכבלים האמריקאית HBO. הסדרה מבוססת על הסרט "עולם המערב" מ-1973 מאת מייקל קרייטון. הסדרה שודרה במשך ארבע עונות, החל מ-2 באוקטובר 2016 ועד ל-14 באוגוסט 2022. נולאן ביים את הפרק הראשון, ולאחר מכן שימש כמפיק בפועל לצדם של ג'יי ג'יי אברהמס, ג'רי ויינטרוב ובריאן ברק.[1] צילומי הסדרה נערכו בקליפורניה וביוטה.
_title_card.jpg) | |
| מבוסס על | "עולם המערב" (1973) מאת מייקל קרייטון |
|---|---|
| סוגה |
מדע בדיוני דרמה המשכית מתח פעולה/הרפתקה מערבון פילוסופיה |
| יוצרים |
ג'ונתן נולאן ליסה ג'וי |
| שחקנים |
אוון רייצ'ל ווד ג'יימס מרסדן אנתוני הופקינס ג'פרי רייט ג'ימי סימפסון אד האריס בן בארנס |
| פסקול | ראמין דג'וואדי |
| ארץ מקור |
 ארצות הברית |
| שפות | אנגלית |
| מספר עונות | 4 |
| מספר פרקים | 36 |
| הפקה | |
| מפיק | אתנה ויקהאם |
| מפיקים בפועל |
בריאן ברק ג'רי ויינטרוב ליסה ג'וי ג'ונתן נולאן ג'יי ג'יי אברהמס |
| חברת הפקה |
Bad Robot Productions יחידת הטלוויזיה של האחים וורנר |
| הפצה |
Warner Bros. Domestic Television Distribution, הולו  |
| אתר צילומים |
קליפורניה, ארצות הברית יוטה, ארצות הברית |
| צלמים |
פול קמרון |
| מוזיקה |
רמין ג'וואדי |
| אורך פרק | 57-91 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | HBO |
| רשת שידור בישראל |
yes Oh HOT HBO |
| פורמט (תמונה) | 1080i (HDTV) |
| פורמט (קול) | Digital |
| תקופת שידור מקורית | 2 באוקטובר 2016 – 14 באוגוסט 2022 |
| קישורים חיצוניים | |
|
www | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
הסיפור מתחיל ב"ווסטוורלד", פארק שעשועים בדיוני ומתקדם מבחינה טכנולוגית סגנון המערב הפרוע, המאוכלס ב"מארחים" שהם רובוטים דמויי אדם. הפארק מיועד ל"אורחים" בעלי שכר גבוה אשר מבקשים להתפנק ולממש את הפנטזיות הפראיות ביותר שלהם בתוך הפארק מבלי לחשוש מתגמול מצד המארחים, שמונעים על ידי התכנות שלהם שמונע מהם מלפגוע בבני אדם.
בישראל שודרה הסדרה בערוץ yes Oh בלוויין, בערוץ HOT HBO בכבלים וכן בסלקום TV.
הסדרה משלבת עולם טכנולוגי מתקדם אשר צופה על עולם פיקטיבי המעוצב בצורת המערב הפרוע, והיא מתוארת כ"אודיסיאה אפלה על עלייתה של התודעה המלאכותית ועתיד המין האנושי".
בעתיד, פארק שעשועים בשם וסטוורלד (עולם המערב, בתרגום חופשי לעברית) מציע למבקרים את ההזדמנות לחוות את הווי ותרבות המערב הפרוע באמצעות שטח גדול הבנוי כעיירה כפרית בשם סוויטווטר וכן אזור גדול של שטחים פתוחים או שטחים פרטיים. שטחי הפארק מאוכלסים על ידי "מארחים", אנדרואידים דמויי אנוש שנועדו לחקות סטראוטיפיים מוכרים בתרבות המערב הפרוע (כדוגמת הנערה הכפרית והמתוקה, מאדאם בית הבושת, האקדוחן הנועז וההרפתקן ופורע החוק) וכן רובוטים דמויי בעלי חיים, עם תכנות מתקדם, ותבנית מוגדרת מראש של נרטיבים משולבים, עם היכולת לסטות מהנרטיבים הללו בעקבות שינויים שנוצרים מאינטראקציות שהמבקרים מבצעים עימם. המארחים חוזרים על הנרטיב הקבוע להם מחדש בכל יום, לאחר שהזיכרונות שלהם מהיום הקודם נמחקים. למען ביטחונם של המבקרים, המארחים אינם מסוגלים לפגוע בכל צורת חיים כלשהי, תכנות המאפשר למבקרים חופש פעולה ללא הגבלה לעסוק בכל פעילות שהם ירצו, כולל קיום יחסי מין עם המארחים או אינוסם ואפילו רציחתם, מבלי לחשוש מההשלכות. במקביל, חברת "דלוס", בראשותו של ד"ר רוברט פורד, יוצר הפארק, המהנדס הראשי והמנהל היצירתי שלו, מעסיק צוות פיקוח שתפקידו לפקח על הפארק, לפתח נרטיבים חדשים, ולשחזר ולנתח באופן אנליטי מארחים לפי הצורך.
הסדרה עצמה נפתחת בעדכון שגרתי של תכנות המארחים, דבר הגורם לסטיות חריגות בהתנהגותם ומשפיע על חברת "דלוס" כשחלק מהמארחים, ובראשם דולורס ומייב, לומדים את האמת על קיומם ועל העולם בו הם חיים.
ערך מורחב – ווסטוורלד - פרקים| עונה 1: המבוך (2016) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עונה 2: הדלת (2018) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עונה 3: העולם החדש (2020) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מאז תחילת 1990, אולפני האחים וורנר שקלו עשיית רימייק לסרט עולם המערב שיצא לאקרנים בשנת 1976, אך מסיבות לא ידועות, רעיון עשיית הרימייק ירד מהפרק, ולאחר עזיבתה של מנהלת האולפנים, ג'סיקה גודמן, בשנת 2011, עשיית רימייק לסרט נשקלה שוב.[2] לאחר הצלחת הסרט שלו, חיי עם ליברצ'ה שהופק על ידי HBO, הבמאי ג'רי ויינטראוב, שבמשך שנים ניסה לשכנע ליצור את הרימייק לסרט, שכנע את "HBO" לאשר את ההפקה. ויינטראוב לקח את הפרויקט לתסריטאים ג'ונתן נולאן וליסה ג'וי, שראו בקונספט פוטנציאל לעשות משהו הרבה יותר שאפתני,[3] וב-31 באוגוסט 2013, הוכרז כי ערוץ הכבלים "HBO" הזמין פיילוט לגרסה מחודשת לסרט בדמותה של סדרת טלוויזיה פוטנציאלית, ושנולאן, ג'וי, ג'יי ג'יי אברהמס, ג'רי ויינטראוב ובריאן ברק יפיקו בפועל את הסדרה המדוברת.[4]
מאוחר יותר, "HBO" הודיעה ש"עולם המערב" תעובד לסדרת טלוויזיה שפרק הבכורה שלה ישודר בשנת 2015.[5] באוגוסט 2015, "HBO" פרסמה את הטיזר הראשון, שחשף שבכורת הסדרה תתקיים למעשה במהלך בשנת 2016.[6] זוהי הסדרה השנייה המבוססת על הסיפור המקורי של קרייטון לאחר הסדרה "מעבר לעולם המערב", ששודרה במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, ששודרה במשך רק שלושה פרקים לפני שבוטלה.[7]
אברמס הציע את נקודת מבטם של "המארחים" כנקודת המבט העיקרית בסדרה.[8] נולאן לקח השראה ממשחקי וידאו כמו "ביושוק לנצח", "Red Dead Redemption" ו-"The Elder Scrolls V: Skyrim" כדי לקבל תובנה על הרכיב המוסרי של הנרטיב בספקטרום.[9] במהלך המחקר של יוצרי הסדרה, הסרטים של סרג'ו לאונה סיפקו להם תובנות על נקודות התייחסות לדמויות ולמראה החזותי, הרומנים של פיליפ ק. דיק סיפקו להם תובנות בנוגע לדילמות הנוגעות לבינה מלאכותית, ועבור בניית עולם ונרטיב משולב בשביל הסדרה, הם נעזרו בעלילות סדרת משחקי "Grand Theft Auto".[10]
נולאן הסביר שהסדרה תחקור את השאלה מדוע "האלימות היא ברוב הסיפורים שאנחנו אוהבים לראות, אבל היא לא חלק ממה שאנחנו אוהבים לעשות" באמצעות האורחים בפארק, שמשלמים תשלום נכבד כדי לספק את הדחפים האלה.[11] הקיום האוטונומי של דמויות שאינן בשליטת השחקן במשחקי וידאו השפיע על קווי עלילה אינדיבידואליים בסדרה אשר מאותחלים מחדש בלולאה מתמשכת.[8] דקלום מהמחזה הטרגי הידוע של ויליאם שייקספיר, רומיאו ויוליה - "These violent delights have violent ends"[12] - הוא חלק מהסדרה כטריגר הגורם לכשל בתכנותם של המארחים ומשנה את הדרך בה הם תופסים את עצם קיומם.[13] בנוסף, הסדרה בוחנת רעיונות שמוצגים בתפיסת החשיבה הדו-משמעית של ג'וליאן ג'יינס; תפיסה פסיכולוגית לפיה המוח מחולק לשני חלקים - חלק מהמוח אחראי על הזיכרונות ונותן את ההוראות והחלק השני מבצע את ההוראות, וכיצד באה התודעה משבירה של הקיר ביניהם על ידי חשיפתו של האינדיבידואל לסוגים חדשים של גירויים.[14]
מעצבת התלבושות, אן קראבטרי, ניגש לעבודתה על ידי התמקדות בבגדים היסטוריים אמיתיים שהיוו חלק מתרבות המערב הפרוע משנת 1850 ועד לשנת 1890 כהשראה, ולא התמקדה בתלבושות המוצגות בסרטים מערבוניים. הבדים היו ארוגים, צבועים ומודפסים אישית עבור כל שחקן בעל דיאלוגים על מנת ללכוד את המורכבות של תלבושות (שרובם יוצרו מאפס בניו יורק ולוס אנג'לס). פיתוח העיצובים עבור הכובעים תוארו בתור החלק המאתגר ביותר של תהליך עיצוב התלבושות.[15]
הסרט משנת 1973 שעליו מתבססת הסדרה כלל גם פארקים שמעבירים את הווי ותרבויות רומא העתיקה וימי הביניים, אך נולאן בחר שלא לכלול אותם בסדרה.[16] בנוסף, אד ברבאקר שהיה אמון כמפיק הסדרה,[17] כתב את הפרק הרביעי בשותפות עם נולאן.
מפיקי הסדרה והתסריטאים תכננו לפרוש את עלילת הסדרה עד כמשך חמש עונות.[18]
פורסם שעונתה הראשונה נשאה תקציב של כ-100,000,000 דולר, עם מקדמה שנעה בין 8,000,000 ל-10,000,000 דולר לכל פרק, והפיילוט לבדו קיבל מקדמה של 25,000,000 דולר. רשת "HBO" וחטיבת הטלוויזיה של האחים וורנר השתתפו יחד בעלות הפקת הסדרה; ו-"HBO" גם שילם דמי רישוי לא מדווחים לחטיבת הטלוויזיה של האחים וורנר עבור זכויות השידור.[19]
אנתוני הופקינס ואוון רייצ'ל ווד היו חברי הצוות הראשונים שהוכרזו רשמית, כשהם לוקחים על עצמם את תפקידיהם של ד"ר רוברט פורד ודולורס אברנאת'י, בהתאמה.[20] באוגוסט 2014, הוכרז שהשחקנים ג'פרי רייט, רודריגו סנטורו, שאנון וודוורד, אינגריד בולסו ברדל, אנג'לה סרפיאן וסיימון קורטמן יצטרפו לצוות השחקנים.[21] לאחר מכן, ג'יימס מרסדן ואדי רוזה לוהקו גם הם לצוות[22] ואד האריס לוהק לתפקיד נבל מרכזי בסדרה, הידוע רק בשם האיש בשחור.[23] ליהוק נוסף לצוות השחקנים כלל את דמטריוס גרוס, קייל בורנהיימר, קורי גרהם, לנה גיאורגאס, סטיבן אוג, טימותי לי דפריסט, פטולמי סלוקום, טנדי ניוטון ומירנדה אוטו.[24][25][26][27]
ביולי 2015, נודע כי אוטו עזבה את הסדרה בשל התחייבויות קודמות לעונתה החמישית של הומלנד והיא הוחלפה על ידי סידס באבט קנודסן. בנוסף, שלושה שחקנים נוספים לוהקו לסדרה; איון ביילי, ג'ימי סימפסון וקליפטון קולינס ג'וניור.[28] מאוחר יותר, ביילי הוחלף על ידי בן בארנס[29] והתגלה שהשחקנית טלולה ריילי תגלם את אחת המארחות, לאחר שבעלה לשעבר, אילון מאסק, הצהיר כך בטוויטר;[30] ריילי תקודם לתפקיד ראשי בעונתה השנייה של הסדרה.[31]
לאחר שידור הפרק האחרון של העונה הראשונה, נולאן וג'וי חשפו שהם פעלו לפי שיטה קפדנית של "דע מה שאתה צריך לדעת" עם השחקנים, על מנת "לשמור על הסיפור טרי ועכשווי עבורם ככל האפשר".[32] לדוגמה, במקרה של ווד, נולאן וג'וי נתנו לה הוראות משחק מוזרות, זאת מבלי להסביר מדוע, ולווד לקח קצת זמן עד שהסיקה שהיא למעשה מגלמת חמש דמויות נפרדות בתוך אותה המארחת: ארבעה מצבי התנהגות שונים עבור דולורס, בתוספת אישיותו הרצחנית של ואייט.[33] בניגוד לכך, הופקינס היה מודע למסגרת העלילה הכללית של פורד מראש (באותה עת הציגו בפניו את התפקיד) במטרה להבטיח שהוא יוכל להעביר את מורכבותו של הדמות במלואה בביצועיו,[32][34] אך אפילו עם זאת, הוקינס בתחילה קיבל תסריטים שנערכו מחדש, והוא נאלץ להתעקש על גישה לתסריטים שלמים.[34]
ב־10 במאי 2022 פורסם כי השחקנית האמריקאית אריאנה דבוז לוהקה לתפקיד משני בעונה הרביעית של הסדרה.[35]
מאחר שרוב הסדרה מתמקדת במארחים ומסופרת מנקודת מבטם,[36] סטדיקאמים שימשו במהלך צילומי כל העונה הראשונה, למעט מעט סצנות בפרק האחרון, שבו נעשה שימוש במצלמה ידנית על מנת להמחיש כמטאפורה את המארחים שהשתחררו מהתכנות שלהם וכעת פועלים מרצונם החופשי.[37] צילומי הפיילוט של הסדרה התקיימו במהלך 22 ימים באוגוסט 2014 בלוס אנג'לס ובסביבותיה,[38][39] כמו כן גם במואב, יוטה.[40]
אתרי הצילומים בקליפורניה כללו אולפני קול שונים, הבאקלוטים של אולפני יוניברסל ואולפני האחים וורנר, חוות הסרטים של סרטי פרמאונט באגורה,[41] חוות מלודי בסנטה קלריטה,[38][42] מרכז התרבות "סקירבול" ו"מרכז הכנסים של לוס אנג'לס" בלוס אנג'לס,[43] ובמרכז העיצוב פסיפיק שבמערב הוליווד.[44] חוות מלודי, ששימשה כלוקשיין צילומים עבור העיירה סוויטווטר, שימשה בעבר למערבונים רבים, כגון ג'אנגו ללא מעצורים ושבעת המופלאים, אך שודרג באופן משמעותי עבור הסדרה על ידי מעצב ההפקה זאק גרובלר כדי להציג גרסה אידיאלית של אזור הספר האמריקאי,[42] ומסכים ירוקים הונחו סביב סטים בקליפורניה במטרה להסתיר אובייקטים מודרניים כמו מגרשי חניה, כך שצילומים מקליפורניה יוכלו להיערך ולהשתלב באופן דיגיטלי עם צילומי חוץ מיוטה לאחר צילומם.[42] עבור סצנות המראה את הגעתם של האורחים האנושיים, יוצרי הסדרה סגרו עסקה עם חברת "רכבת פילמור וסטרן" (או בקצרה "F&W") על מנת להשתמש ברכבת קטנה שנבנתה במקור עבור הסרט הפרש הבודד. בנוסף, "F&W" סיפקו כמה מאות מטרים של פסי רכבת שבאמצעותה הרכבת נעה לתוך הלוקשיין ששימש לצילומי סוויטווטר. הסצנות במעבדות "דלוס" ובמרכז הפעילות של וסטוורלד, צולמו באולפן קול בחוות מלודי. במעבדות "דלוס" ישנו שימוש רב בקירות זכוכית, כך שצוות הצילום נצרך להיזהר שלא לצלם את החלקים החשוכים שבסט, כמן כן להיזהר מלצלם השתקפויות לא רצויות. מרכז הקניות כיכר הות'ורן שימש כלוקשיין לצילומי קומת "האחסון הקר", שבה מאוחסנים המארחים שלא בעת התפקיד.[43]
עבור המראה החיצוני הרחב של הסדרה, המפיקים שאבו השראה מעבודתו של ג'ון פורד, שצילם ארבעה מסרטיו המערבוניים בקאסל ואלי הממוקם ממזרח למואב.[41] בתחילת 2014, נולאן ביקר בדרום יוטה עם אנשי מפתח בצוות ההפקה וסימן מיקומים כדי לחקור את האפשרות לצלם בהם, ומיד התאהב במקום.[40] צילום הלוקשיין עבור הפיילוט התקיים מאוחר יותר, במשך חמישה ימים בדרום יוטה,[40] כולל בקאסל ואלי.[41] רוב הלוקשיינים ביוטה כללו אזורים צרים ולא נוחים שבהם צוות השחקנים וצוות ההפקה נאלצו לטייל רגלית הלוך ושוב עם כל הציוד שלהם.[40] סצנות הרכיבה על הסוסים צולמו בחווה פרטית, שם המפיקים לא היו כפופים להגבלות רבות כמו בצילום בשטחים ציבוריים.[44] על מנת למזג בצורה חלקה את הצילומים בקליפורניה עם הצילומים ביוטה, קירות ותפאורת הסטים נשלחו ליוטה, כך שהתאפשר צילומי השלמה לסצנות שצולמו במקור בקליפורניה.[44] למשל, שיחות על המרפסת החיצונית של מרכז הפעילות של וסטוורלד צולמו על מרפסת ב"מרכז סקירבול" עם פני המצלמה לכיוון המרכז, ואז צילום הכתפיים של השחקנים צולמו ב"נקודת הסוס המת",[45] כדי שזה ייראה כאילו מרכז הפעילות ממוקם על גבי הצוקים התלולים של הפארק הלאומי.[44][40][43] סצנות פנים הרכבת נוצרו על ידי הרכבת סט של קרון הרכבת על גבי משאית שטוחה שנסעה הלוך ושוב לאורך כביש 128 ביוטה.[40]
סצנות הדפסת המארחים באופן תלת־ממדי באמצעות דיו לבן צולמו תוך כדי ניצול אפקטים מעשיים כמעט לחלוטין, שחלקם לוטשו על ידי צוות האפקטים החזותיים.[46] בנוסף, בסדרה ישנו שימוש באקדחים אמיתיים, שלרוב ניתנו כשהם לא טעונים ומתוך כבוד לשחקנים ולניצבים המעורבים, סצנות העירום צולמו במערך סגור, ובמהלך סצנות המין נכח יועץ מין על הסט.[47]
ההפקה הופסקה באופן זמני במשך כמה חודשים בתחילת 2016, על מנת לאפשר לנולאן וג'וי לסיים לכתוב את התסריטים של ארבעת הפרקים האחרונים של העונה הראשונה.[48] נקודת השיא של סיום העונה הראשונה צולמה בחוות פרמאונט באפריל 2016, עם כ-300 אנשים על הסט.[49] הצוות בילה 10 ימים בחודש מאי בהכנת הסט צילומים; הכנות שכללו צורך לשנות מבנים שנבנו על ידי יוצרי הסדרה, כגון הקפלה, כך ש"קניינם הרוחני" של HBO לא "יופר".[49] הפקת וצילומי העונה השנייה החלו ביולי 2017.[50]
כותרות הפתיחה עבור הסדרה נוצרו על ידי אולפן הייצור "אלסטיק", אשר יצרו גם את כותרות הפתיחה של רומא, קרניבל ומשחקי הכס עבור HBO. אומן האפקטים פטריק קלייר שימש בתפקיד המנהל היצירתי במהלך העבודה על כותרות הפתיחה, שדרשו כחמישה שבועות על מנת ליצור אותם בשלמות.[53][54][55]
קלייר נפגש עם נולאן וג'וי בפברואר 2016 על מנת לדון בהתהוות כותרות הפתיחה. הוא התעניין בהחלטתם לגשת לסדרה מנקודת מבטם של המארחים, והאמין שהחלטתם נבעה ממחקר פסיכולוגי מובנה. כותרות הפתיחה מתרגמות אלמנטים נוכחיים בסדרה באמצעות תכנון בעזרת מחשב. לדוגמה, פעם אחת קלייר קיבל מהמלחין, ראמין דג'וואדי, מקטע קצר מצולם של ניגון בפסנתר על ידי עמיתו של דג'וואדי. לאחר מכן, המקטע שוחזר באמצעות דימוי ממחושב.[13][12][55] קלייר ראה את המטאפורה שמאחורי הפסנתרן - "צורה פרימיטיבית של רובוט" - כדרך לבחון את הפער בין האדם למכונה, "שנוצרה כדי להיות מיותרת". המארחים, שמודפסים באופן תלת־ממדי באמצעות דיו לבן, נתנו לקלייר את הרעיון להעמיד את הנוף של הסוגה המערבונית לצד המדע בדיוני שבבסיס הסדרה. הצגת מוטיבים של האדם הוויטרובי של לאונרדו דה וינצ'י בכותרות באו משאיפתו של קליר להעביר את השקפת הסדרה על גוף האדם העירום. בכותרות הפתיחה נעשה גם רפרנס לקליפ של השיר "הכל מלא אהבה" משנת 1999 של הזמרת ביורק, שבוים על ידי כריס קנינגהאם, באופן שקלייר כינה "קצת מביש... כי אני מעריץ את כריס קנינגהאם ו... זה נראה כמו המקום המושלם לעשות את זה כי זה עסק בכל הנושאים הנכונים ובכל האסתטיקה הנכונה".[55]
כותרות הפתיחה מתחילות עם יצירת כלוב צלעות של סוס, יחד עם קבוצה של מארחים שנוצרים על ידי מכונות תעשייתיות. סוס השלד מוצג דוהר כדי לחתור תחת האיקונוגרפיה של תיאור כזה.[55] באשר למאמציו של קלר להציג את הנופים המערביים בניגוד לעולם הרובוטיקה, הוא חשב שזה הגיוני שהדבר ייעשה בתוך עין של מארח; מכתשים ועמקים נוצרים כחלק מסימולקרום בקשתית העין של המארח.[12]
הפסקול לסדרה הולחנה על ידי המלחין רמין ג'וואדי, שעבד עם נולאן גם על סדרת הטלוויזיה מבוקש.[56] נושא הפסקול המרכזי משלב את השימוש בתווי בס, ארפג'ים ונעימות מלודיות, שמרכיבים יחד את רעיון פארק השעשועים.[57] הפסקול של העונה הראשונה הופצה במלואה ב-5 בדצמבר 2016.[58]
דג'וואדי דיבר על השירים המודרניים שנעשו בהם שימוש במהלך הסדרה, ואמר: "לסדרה יש תחושה אנכרוניסטית, זה פארק שעשועים מערבי, ובכל זאת יש בו רובוטים, אז למה אין שירים מודרניים, וזו כמטאפורה כשלעצמה, מקיפה את הנושא הכללי של הסדרה",[59] אבל בכל זאת, דג'וואדי נתן לנולאן את הקרדיט על הרעיון בשימוש בשירים מודרניים.[60]
הפסקול של הסדרה כולל את השירים "No Surprises", "Fake Plastic Trees", "Motion Picture Soundtrack" ו-"(Exit Music (For a Film" של רדיוהד,[61][62] השיר "Black Hole Sun" של סאונדגארדן, השיר "Paint It Black" של הרולינג סטונז,[13] השירים "Pine Apple Rag" ו-"Peacherine Rag" של סקוט ג'ופלין,[63] השיר "Reverie L.68" של קלאוד דבוסי,[64] השיר "A Forest" של הקיור,[65] גרסתם של "The Animals" לשיר "The House of the Rising Sun", השיר "Back to Black" של איימי ויינהאוס והשיר "Something I Can Never Have" של "Nine Inch Nails".[66] עלויות רישוי השימוש בשירים נעו בין $15,000 ל-$55,000.[67]
ראמין הלחין גם גרסאות סימפוניות לנעימות מוכרות כמו השיר "Sweet Child o' Mine" שנכלל בקדימון לעונה השלישית,[68][69] והנעימה "Wicked Games", שהושמעה במהלך הפרק הרביעי של העונה השלישית.[70]
הסדרה עלתה לשידור באמריקה ובאוסטרליה ב-2 באוקטובר 2016,[71][72][73] וב-4 באוקטובר 2016 בבריטניה ובאירלנד.[74] נכון לעכשיו, הסדרה משודרת באפיק HBO בארצות הברית, באפיק "HBO Canada" שבקנדה, באפיק "HBO Latine America" באמריקה הדרומית, באפיק "Showcase" באוסטרליה[75][73] ובאפיק "Sky Atlantic" בבריטניה ובאירלנד.[74]
בישראל, הסדרה משודרת באפיקים "yes Oh" של Yes,[76] HOT HBO של HOT[77] ובסלקום TV.[78]
ב-4 בנובמבר 2022 הוכרז כי הסדרה בוטלה לאחר ארבע עונות למרות שאיפת יוצריה שתופק עונה חמישית.[79]
לפני שידור הסדרה, רשת "HBO" ערכה תערוכת מציאות וירטואלית באירועים כדוגמת כנס הקומיק-קון, סן דייגו, שנקראה "Westworld: A Delos Destination" ("וסטוורלד: היעד של דלוס"). למשתתפים הותר ליצור בעצמם את התהליך שעוברים המבקרים שנכנסים לווסטוורלד ולפעול בסביבה תלת-ממדית,[13][80] ובנוסף, המשתתפים קיבלו קוד בינארי שאיפשר להם גישה לאתר "DiscoverWestworld.com" כחלק ממסע השיווק.[81]
עונתה הראשונה של הסדרה (שקיבלה את הכותרת "המבוך"), הופצה למדיה ביתית ב-DVD, ב-Blu-ray וב-Blu-ray 4KUltra HD ב-7 בנובמבר 2017. הדבר נחשב להישג עבור הסדרה מכיוון שזו הסדרה המתוסרטת הראשונה בארצות הברית שהופצה ב-Blu-ray 4KUltra HD.[82]
הסדרה התקבלה בשבחים מצד המבקרים, שנתנו שבחים מיוחד על הוויזואליות, העלילה וביצועי השחקנים.[83][84][85] באתר "Rotten Tomatoes", העונה הראשונה קיבלה את הדירוג 88% על בסיס 78 ביקורות, עם רייטינג ממוצע של 8.13/10, ודירוג של 94% לכל פרק בממוצע. הקונצנזוס הביקורתי של האתר קרא לעונה הראשונה: "עם רמה מרשימה של איכות שמכבדת את המקור שלה, וסטוורלד הממכרת להפליא מאזנת בין דרמה אינטליגנטית ומרתקת לעומת אי-שפיות מוחלטת".[86] האתר "Metacritic", נתן לעונה הראשונה את הציון 74 מתוך 100, על בסיס 43 ביקורות, דבר המציין ביקורות חיוביות באופן כללי.[87]
העורכים של האתר "TV Guide" מיקמו את הסדרה במקום החמישי מתוך עשר סדרות הטלוויזיה המובילות לעונת השידורים של 17–2016. בסקירה הכוללת של הכתב טים סורטה, הוא ציין את האיזון המושלם של מיזוג העלילה המערבונית לרקע העתידני, ואמר: "ובכן, בווסטוורלד יש את שניהם, [והסדרה] ומוודאת שזה יהיה שילוב מעניין של סוגות שמפריעות לנוף הטלוויזיוני שלרוב יאמר שאנחנו [הצופים] נוכל לצפות רק בסוגה אחת". סורטה גם הוסיף "החזות הטובה של הסדרה וצוות השחקנים הנהדר שלה פותחות לרווחה את דלתות המסבאה, אך הפינוק האמיתי יהיה קיום דיון אינטליגנטי שישאל האם רובוטים יהרגו את כולנו בסופו של דבר. למרבה המזל, היוצר ג'ונתן נולאן הראה שהוא אחד שהולך לכיוון הזה במבוקש."[88] הכתבת מארי מק'נמארה מ"לוס אנג'לס טיימס" שיבחה את הסדרה וכתבה בסקירה נרגשת:" זו לא רק טלוויזיה מצוינת, זו טלוויזיה חיה, מעוררת מחשבה שמשעשעת גם כשהיא בוחנת את הצד האפל של הבידור."[83] דייוויד וינגד, כתב ב"סן פרנסיסקו כרוניקל", כתב ש"וסטוורלד אינה קלה להבנה בתחילה, אבל אתה תהיה בכל זאת מכור לה בעקבות סיפורים אינטליגנטיים יוצאי דופן, הוויזואליות העוצמתית והניואנסים יוצאי הדופן שבהופעות [השחקנים]."[84]
הכתב ג'ף ג'נסן מ"אנטרטיינמנט ויקלי" גם שיבח את הסדרה ואמר ש"העומק של וסטוורלד לא טמון בכך שהיא שואלת שאלות על זיכרון, רצון חופשי, ועל מה שהופך אותנו אנושיים, אלא בשאלה האם אנחנו יכולים להיות אנושיים יותר ממה שהנחנו לעצמנו להיות, אם הסיפורים שלנו יכולים להיות עשירים יותר ומשמעותיים יותר ממה שהתרבות מאפשרת".[89] מתיו גילברט מה"הבוסטון גלוב" הקניט את הסדרה באומרו: "לוסטוורלד יש פחות גיבורים מאשר למשחקי הכס, מה שמקשה מעט על פתיחת הסדרה, אבל כמו חידה טובה ומעוררת מחשבה, הסדרה משכנעת וממכרת".[90] בסקירה קצרה של "הוליווד ריפורטר", טים גודמן כתב, "וסטוורלד נמצאת במיטבה בסוגיות עמוקות יותר שנשטחות באופן איטי, כמו תעלומה טובה. הפרקים המוקדמים הציגו במיומנות רבה את האטרקציות הבסיסיות של הפארק ואת הסיבות לבואם של מבקרים, אך גם גרמו לתחושת בלבול לגבי המניעים. [...] הסדרה נהנית ממספר הופעות בולטות".[91] רוברט ביאנקו מ-"USA Today" כתב: "הפרס, מעבר לפרסומים החזותיים שהייתם מצפים להפיק מהפקות הענק ועתירות הממון של HBO, הוא קבוצה של דמויות שמתרחבות ונהיות מורכבות יותר ויותר".[92]
עם זאת, בסקירה מתונה של "ניו יורק טיימס", המבקר הראשי, ג'יימס פוניבוזיק, אמר כי הסדרה היא "סדרת מדע בדיוני שאפתנית, אם כי לא לגמרי עקבית, ששואלת שאלות על דחפי בידור ניהיליסטיים תוך הפנמתם".[93] האנק סטיובר, כתב מ"הוושינגטון פוסט" הצטרף לעמדתו של פוניבוזיק ואמר, "וסטוורלד מתנהלת באופן משמים ומדכא מתחילתו ועד סופו; חלקים ממנה הם דמיוניים ומסקרנים כמו כל דבר שהיה בטלוויזיה לאחרונה, במיוחד בתחום המדע הבדיוני." והוסיף, "זה בהחלט לא אותו הסייבורג דדווד שמעריצי HBO ביקשו שוב, אך זה גם לא מוצג כהרפתקאה מרתקת, נגישה."[94] העיתונאי הראשי של "פיטסבורג פוסט-גאזט", רוב אוון גם כתב ביקורת פוחד אוהדת כלפי הסדרה ואמר, "זוהי ההגדרה של סדרה שמתנהלת בעצלתיים, הסדרה הזאת צריכה לרגש בדיוק באותה מידה שהיא משעממת."[95] בסקירה פחות נלהבת של "וראייטי", מורין רייאן אמרה ש"וסטוורלד נראית נהדר,[...] אבל סצינות החוץ הרוויות בחמימות וחלקלקות פני השטח לא מספיקים כדי להסוות את ההססנות, ההתנשאות והריקנות שבבסיסן."[96]
בפרק הבכורה של הסדרה דווח שמספר הצופים שצפו היה מעט פחות מהמספר הצופים בפרק הבכורה של בלש אמיתי, אבל עדיין הרבה יותר גבוה משל ויניל, מה שאומר שזה נראה כמו "...התחלה מבטיחה יחסית...".[97][98] מנדי אדמס, מהאתר "iTechPost" ציינה כי "התגובות הרגשיות בטוויטר נאמדו בשיעור של 545% גבוה יותר לעומת פרק הבכורה של ויניל וב-326% יותר מהעונה האחרונה של הנותרים". פרק הבכורה של הסדרה משך 1.96 מיליון צופים, עם 0.8 מיליון איש בדמוגרפיה של 18-49.[99] בפרק הבכורה צפו 3.3 מיליון צופים בשלושת לילות ימי ראשון בהם הוא שודר, כמו כן בשירותי הסטרימינג של "HBO".[100] בעונה הראשונה צפו 2.2 מיליון צופים בשידור הראשוני שלה, מספר שגדל ל-3.5 מיליון, עם הכללת שידורים חוזרים וצפייה על פי דרישה. בעונה הראשונה היה ממוצע צופים מצטבר של 12 מיליון צופים, מה שהופך אותה לעונה הראשונה הנצפית ביותר של סדרת HBO,[101] והבלוג "TorrentFreak" דיווח על הסדרה כממוקמת במקום השלישי לסדרות הטלוויזיה של 2016 שמורדות הכי הרבה כקובצי טורנט.[102]
הסדרה הייתה מועמדת לעשרים ושניים פרסי אמי, שלושה פרסי גלובוס הזהב, שני פרסי סטלייט, ארבעה פרסי בחירת המבקרים בטלוויזיה ושני פרסי גילדת הכותבים של אמריקה.
| שנה | פרס | קטגוריה | מועמד/ת | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| 2016 | פרס סטלייט | השחקנית הטובה ביותר - סדרת דרמה טלוויזינית | אוון רייצ'ל ווד | זכייה |
| סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר - לפי סוגה | וסטוורלד | מועמדות | ||
| פרס בחירת המבקרים בטלוויזיה | הסדרה החדשה הכי המרגשת | וסטוורלד | זכייה | |
| סדרת הדרמה הטובה ביותר | מועמדות | |||
| השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה | אוון רייצ'ל ווד | זכייה | ||
| שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרת דרמה | טנדי ניוטון | זכייה | ||
| פרס האגודה האמריקאית לצלמים | הישג יוצא דופן בסינמטוגרפיה בסרט, מיני-סדרה או פיילוט לטלוויזיה | פול קמרון (עבור צילום פרק הפיילוט) | מועמדות | |
| פרס IGN | סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר | וסטוורלד | מועמדות | |
| סדרת הטלוויזיה החדשה הטובה ביותר | מועמדות | |||
| סדרת הדרמה הטלוויזיונית הטובה ביותר | זכייה | |||
| השחקן הטוב ביותר בטלוויזיה | ג'פרי רייט | מועמדות | ||
| השחקנית הטובה ביותר בטלוויזיה | אוון רייצ'ל ווד | מועמדות | ||
| טנדי ניוטון | זכייה | |||
| פרס בחירת הקהל של IGN | סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר | וסטוורלד | מועמדות | |
| סדרת הטלוויזיה החדשה הטובה ביותר | מועמדות | |||
| סדרת הדרמה הטלוויזיונית הטובה ביותר | מועמדות | |||
| השחקן הטוב ביותר בטלוויזיה | ג'פרי רייט | זכייה | ||
| השחקנית הטובה ביותר בטלוויזיה | אוון רייצ'ל ווד | זכייה | ||
| טנדי ניוטון | מועמדות | |||
| פרס קליפורניה על לוקשיין | מנהל/ת לוקשיינים - טלוויזיה באורך של שעה | מנדי דילין | מועמדות | |
| עוזר/ת מנהל/ת לוקשיינים של השנה - טלוויזיה | דייוויד פארק | מועמדות | ||
| טלוויזיה - אורך של שעה אחת - צוות לוקשיינים | צוות הלוקשיינים של וסטוורלד | מועמדות | ||
| פרס אגדות מבקרי המוזיקה הקולנועי הבינלאומי | הפסקול המקורי הטוב ביותר לסדרת טלוויזיה | ראמין דג'וואדי | מועמדות | |
| 2017 | ||||
| פרס אמי | סדרת הדרמה יוצאת הדופן | וסטוורלד | מועמדות | |
| השחקן המוביל המצטיין בסדרת דרמה | אנתוני הופקינס | מועמדות | ||
| השחקנית המובילה המצטיינת בסדרת דרמה | אוון רייצ'ל ווד | מועמדות | ||
| שחקן המשנה המצטיין בסדרת דרמה | ג'פרי רייט | מועמדות | ||
| שחקנית המשנה המצטיינת בסדרת דרמה | טנדי ניוטון | מועמדות | ||
| בימוי מצטיין לסדרת דרמה | ג'ונתן נולאן (עבור הפרק "המוח הביקמרלי") | מועמדות | ||
| כתיבה מצטיינת לסדרת דרמה | ג'ונתן נולאן וליסה ג'וי (עבור הפרק "המוח הביקמרלי") | מועמדות | ||
| ליהוק מצטיין לסדרת דרמה | ג'ון פאפיסדרה | מועמדות | ||
| סינמטוגרפיה יוצאת דופן לסדרה (באורך שעה) בעלת מצלמה יחידה | פול קמרון (עבור צילום פרק הפיילוט) | מועמדות | ||
| תלבושות יוצאות דופן לסדרת תקופתית/פנטסטית, מיני-סדרה או סרט | טריש סאמרוויל, ג'ו קיסקאק פולסום ולינדה פוט (על פרק הפיילוט) | מועמדות | ||
| הישג יצירתי יוצא דופן למדיה אינטראקטיבית בתוך תוכנית מתוסרטת | וסטוורלד | זכייה | ||
| עיצוב שיער מצטיין לסדרה בעלת מצלמה יחידה | ג'וי זאפאטה, פאבי אוליברז, ברוס סאמיה ודונה אנדרסון (על הפרק "קונטרפסו") | זכייה | ||
| עיצוב מצטיין לכתוביות פתיחה | פטריק קלייר, ראול מרקס, יונגסוב סונג, פליקס סולטיק, ג'סיקה הרסט וג'וס לימון | מועמדות | ||
| איפור יוצא דופן עבור סדרה בעלת מצלמה יחידה | כריסטין טינסלי, מרים ארוגטי, ג'רלד קוויסט, לידיה מילארס ואד פרנץ' (עבור פרק הפיילוט) | זכייה | ||
| איפור פרוסטטי יוצא דופן עבור סדרה, מיני-סדרה, סרט, או אחר | כריסטין טינסלי, הירושי יאדה, ג'ורג'יה אלן, ג'רלד קוויסט ומרים ארוגטי | מועמדות | ||
| נעימה יוצאת דופן לכלותרות פתיחה | ראמין דג'וואדי | מועמדות | ||
| ערכית תמונה ממצלמה יחידה יוצאת דופן לסדרת דרמה | אנדרו סקליר (עבור הפרק "המוח הביקמרלי") | מועמדות | ||
| עיצוב הפקה מצטיין לנרטיב עכשווי או סדרה פנטסטית (באורך שעה אחת או יותר) | זאק גרובלר, סטיב כריסטנסן וג'ולי אוצ'יפינטי (עבור הפרק "המוח הביקמרלי") | מועמדות | ||
| נתן קרולי, נעמן מרשל וג'ולי אוצ'יפינטי (עבור פרק הפיילוט) | מועמדות | |||
| עריכת סאונד מצטיינת עבור סדרה | תומאס א. מתיו סוולסון, בריאן ארמסטרונג, פרד פאראגאנו, מארק אלן, מארק גלסמן, סבסטיאן ויסקונטי, ג'ורדי סינקאבאג', מייקל הד, כריסטופר קאלר, ריק אוונס וטרה בלום נורטון (עבור הפרק "המוח הביקמרלי") | מועמדות | ||
| שילוב סאונד יוצא דופן לסדרת קומדיה או דרמה (באורך שעה) | קית רוג'רס, סקוט ובר, רוג'ר סטיבנסון וקייל אוניל (עבור הפרק "המוח הביקמרלי") | זכייה | ||
| אפקטים ויזואליים מיוחדים יוצאי דופן | ג'יי וורת', אליזבת קסטרו, ג'ו וימייר, אריק לוין-האץ, בובו סקיפר, גוסטב אהרן, פול גזו, מיטשל ס. דריין ומייקל לנטיירי (עבור הפרק "המוח הביקמרלי") | זכייה | ||
| פרס גלובוס הזהב | סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר - דרמה | וסטוורלד | מועמדות | |
| השחקנית הטובה ביותר - סדרת דרמה טלוויזיונית | אוון רייצ'ל ווד | מועמדות | ||
| שחקנית המשנה הטובה ביותר - סדרה, מיני-סדרה או סרט | טנדי ניוטון | מועמדות | ||
| פרס גילדת שחקני המסך | ביצוע מצטיין מאנסמבל בסדרת דרמה | בן בארנס, אינגריד בולסו ברדל, לוק המסוורת', אנתוני הופקינס, סידס באבט קנודסן, ג'יימס מרסדן, לאונרדו נאם, טנדי ניוטון, טלולה ריילי, רודריגו סאנטורו, אנג'לה סרפיין, ג'ימי סימפסון, פטולמי סלוקום, אוון רייצ'ל ווד, שאנון וודוורד וג'פרי רייט | מועמדות | |
| ביצוע מצטיין משחקנית בסדרת דרמה | טנדי ניוטון | מועמדות | ||
| ביצוע מצטיין מאנסמבל פעלולנים בסדרת טלוויזיה | מועמדות | |||
| פרס ACE Eddie | הסדרה באורך של שעה הטוב ביותר שנערכה עבור טלוויזיה לא מסחרית | סטיבן סמל ומרק יוזפוביץ' (עבור פרק הפיילוט) | מועמדות | |
| פרס גילדת אמנות הבמאים | פרס מצוינות עיצוב ההפקה של גילדת אמנות הבמאים לסדרה תקופתית או פנטסטית שאורכה שעה בעלת מצלמה יחידה | נתן קרולי (עבור פרק הפיילוט) | זכייה | |
| פרס גילדת הכותבים של אמריקה | סדרת דרמה טלוויונית | אד ברבאקר, ברידג'ט קרפנטר, דן דיץ, האליי גרוס, ליסה ג'וי, קתרין לינגנפלטר, דומיניק מיטשל, ג'ונתן נולאן, רוברטו פאטינו, דניאל טי. תומסן וצ'ארלס יו | מועמדות | |
| סדרת טלוויזיה חדשה | מועמדות | |||
| פרס בחירת הקהל | סדרת פרימיום פנטסטית/מדע בדיונית מועדפת | וסטוורלד | מועמדות | |
| פרס גילדת המפיקים של אמריקה | טלוויזיה אפיזודית - דרמה | ג'יי ג'יי אברמס, ג'ונתן נולאן, ליסה ג'וי, בריאן ברק, אתנה ויקהם, קאתי לינג, ריצ'רד ג'יי לואיס, רוברטו פאטינו, קתרין לינגנפלטר ושרילאן מרטין | מועמדות | |
| פרס אגודת האפקטים הוויזואליים לשנת 2016 | אפקטים ויזואליים יוצאי דופן בפרק פוטוריאלי | ג'יי וורת', אליזבת קסטרו, בובו סקיפר וגוסטב אהרן (עבור הפרק "המוח הביקמרלי") | מועמדות | |
| פרס אגודת הסינמה-אודיו | הישג יוצא מן הכלל בשילוב סאונד - סדרות טלוויזיה - אורך של שעה | ג'ון פריטצ'ט, קית' רוג'רס, סטיב ובר, מארק קונדרקי וגורדי סינקאבייג' (עבור פרק הפיילוט) | מועמדות | |
| פרס גילדת הבמאים של אמריקה | סדרות דרמטיות | ג'ונתן נולאן (עבור פרק הפיילוט) | מועמדות | |
| פרס גילדת אומני האיפור ומעצבי השיער בהוליווד | האיפור המודרני הכי הטוב - טלוויזיה | כריסטין טינסלי, אליסה מארש ורולף קפלר | זכייה | |
| האיפור התקופתי ושל/או הדמות הטוב ביותר - טלוויזיה | כריסטין טינסלי, מרים ארוגטי ורולף קפלר | מועמדות | ||
| אפקטי האיפור המיוחדים הטובין בעטצר - טלוויזיה | כריסטין טינסלי והירושי יאדה | זכייה | ||
| פרס גילדת מעצבי התלבושות | סדרת הטלוויזיה התקופתית היוצאת מן הכלל | טריש סאמרוויל | מועמדות | |
| אן קראבטרי | מועמדות | |||
| פרס דוריאן | דרמת הטלוויזיה של השנה | וסטוורלד | מועמדות | |
| שחקנית הטלוויזיה של השנה | טנדי ניוטון | מועמדות | ||
| פרס הסליל המוזהב | עריכת הסאונד הטובה ביותר - דיאלוג ארוך טווח ו-ADR בטלוויזיה | תומאס א. דה גרטר, מתיו סוולסון, בריאן ארמסטרונג ופרד פאראגאנו (עבור הפרק "המוח הביקמרלי") | מועמדות | |
| עריכת הסאונד הטובה ביותר - אפקטים סאונדיים ארוכי טווח בטלוויזיה | תומאס א. דה גרטר, מתיו סוולסון, ג'ורדי סינקאבייג', מייקל הד, ריק אוון, טרה בלום, מארק אלן ומארק גלסמן (עבור הפרק "המוח הביקמרלי") | זכייה | ||
| עריכת הסאונד הטובה ביותר בטלוויזיה - לטווח הקצר: FX/Foley | תומאס א. דה גרטר, מתיו סוולסון, ג'ורדי סינקאבייג', מייקל הד, ריק אוון, טרה בלום, מארק אלן ומארק גלסמן (עבור פרק "טרמפ לוניל") | זכייה | ||
| עריכת הסאונד הטובה ביותר בטלוויזיה - לטווח הקצר: דיאלוג/ADR | תומאס א. דה גרטר, מתיו סוולסון, בריאן ארמסטרונג ופרד פאראגאנו (עבור פרק "דעיכת עקבות") | מועמדות | ||
| פרס אגודת מפעילי המצלמה | מפעיל המצלמה של השנה - טלוויזיה | סטיבן מצינגר וגרג סמית' | מועמדות | |
| פרס סטורן | סדרת הטלוויזיה המדע בדיונית הטובה ביותר | וסטוורלד | זכייה | |
| שחקן התמיכה הטוב ביותר בטלוויזיה | אד האריס | זכייה | ||
| ג'פרי רייט | מועמדות | |||
| שחקנית התמיכה הטובה ביותר בטלוויזיה | טנדי ניוטון | מועמדות | ||
| אוון רייצ'ל ווד | מועמדות | |||
| הופעת האורח הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה | אנתוני הופקינס | מועמדות | ||
| פרס אמפייר | סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר | וסטוורלד | מועמדות | |
| פרס אגודת הצלמים הקנדית | צילום סדרת טלוויזיה | רוברט מק'לאצ'יאן (עבור הפרק "קונטרפסו") | מועמדות | |
| פרס גילדת מנהלי לוקשיינים | פרס LMGI על לוקשיינים יוצאים מן הכלל לסדרה תקופתית | מנדי דילין | זכייה | |
| פרס אדגר | פרק טלוויזיה מעובד | ג'ונתן נולאן וליסה ג'וי (עבור הפרק "המוח הביקמרלי") | מועמדות | |
| פרס ריי בארדברי | נוכחות דרמטית יוצאת מן הכלל | מועמדות | ||
| פרס הדרקון | סדרת הטלוויזיה המדע בדיונית או הפנטסטית הטובה ביותר | וסטוורלד | מועמדות | |
| פרס טלוויזיית גולד דרבי | סדרת דרמה | מועמדות | ||
| שחקנית בדרמה | אוון רייצ'ל ווד | מועמדות | ||
| שחקנית משנית בדרמה | טנדי ניוטון | זכייה | ||
| שחקן משני בדרמה | ג'פרי רייט | מועמדות | ||
| פרק בדרמה | ג'ונתן נולאן וליסה ג'וי (עבור הפרק "המוח הביקמרלי") | מועמדות | ||
אתר האינטרנט הרשמי של וסטוורלד (באנגלית אמריקאית)
וסטוורלד, ברשת החברתית פייסבוק
וסטוורלד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
וסטוורלד, ברשת החברתית אינסטגרם
וסטוורלד, ברשת החברתית VK
"וסטוורלד", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"וסטוורלד", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"וסטוורלד", באתר Metacritic (באנגלית)
"וסטוורלד", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ליאת נטוביץ קושיצקי, מערבה מכאן: העונה החדשה של "ווסטוורלד" צפויה, אך מהנה בהתאם, בעיתון מקור ראשון, 7 במאי 2018Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
