מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היד המלוקקת (מאנגלית: The Licked Hand) הידועה גם בשמות "ליקוק מכלב" או "גם בני אדם יכולים ללקק"[1] היא אגדה אורבנית בעלת מספר גרסאות. האגדה הופיעה לראשונה על גבי דפוס בפברואר 1982.
ילדה צעירה נשארת בבית לבדה בפעם הראשונה, כאשר רק הכלב שלה מארח לה לחברה. הילדה מקשיבה לחדשות ושומעת על רוצח שמסתובב חופשי בשכונה בה היא מתגוררת. הילדה נבהלת, נועלת את הדלתות והחלונות בביתה, אך שוכחת לנעול את החלון במרתף הבית. הילדה נכנסת למיטתה ביחד עם כלבה ונותנת לו לישון למרגלות המיטה. במהלך הלילה, הילדה מתעוררת למשמע רעשי טפטוף שמגיעים מחדר הרחצה בבית. הרעשים מפחידים את הילדה, אבל היא מפחדת לצאת מהמיטה ולגלות את מקור הרעש. במטרה להרגיע את פחדיה, הילדה שולחת את ידה לתחתית המיטה לכיוון כלבה ומרגישה ליקוק על כף ידה. בבוקר למחרת, הילדה מתעוררת והולכת לחדר הרחצה במטרה לשתות מים ומגלה באמבטיה את גופת כלבה שהושחטה ואת דמו מטפטף על האריחים. על קיר החדר נכתב "גם בני אדם יכולים ללקק" בעזרת דמו של הכלב.
גרסאות אחרות לאגדה מציגות אישה זקנה במקום ילדה צעירה. גורלו של הכלב גם הוא משתנה, החל מהיותו תלוי בחדר האמבטיה בפשטות ועד לגופת כלב מרוטשת. לעיתים, המשפט נכתב על רצפת האמבטיה או על המראה מאשר על הקיר. חלק מהגרסאות כוללות את הורי הילדה שחוזרים לבית ומוצאים את הרוצח שמסתתר במרתף הבית, בארון בחדר השינה של הילדה או מתחת למיטתה. גרסאות אחרות כוללות את הורי הילדה שחוזרים לבית בבוקר ושואלים אותה אם הלילה עבר בשלום, כאשר היא מספרת להם שהכלב הרגיע אותה, הם מופתעים ומסבירים לה שהכלב סגור בתוך מרתף הבית או קשור בחצר. בחלק מהגרסאות הסיפור מסתיים כאשר הרוצח מעולם לא נמצא או כאשר הילדה מתה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.