Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גל פרא (באנגלית: Rogue wave), המכונה לעיתים "גל משוגע" או "גל קיצוני", הוא גל ים חריג בגודלו המתהווה באופן ספונטני על פני האוקיינוסים ומהווה איום אף לאוניות גדולות. באוקיינוגרפיה גל פרא מוגדר כגל שגובהו כפול מן הגובה הממוצע של שליש הגלים הגבוהים ביותר, שנמדדו ותועדו (מדד SWH).
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, שגיאות כתיב, ניסוח. | |
ממצאים אנקדוטליים על קיום גלי פרא נמצאו בעדויות ספנים ובנזקים שאירעו לספינות בלב ים, אולם מדידה מדעית ראשונה של גל פרא, אשר הוכיחה את קיומו, קוימה ב-1 בינואר 1995 באסדת קידוח נפט בים הצפוני, בשם דרופנר (Draupner). מדידת גובה הגל במכשור שעל האסדה אוששה על ידי הנזקים שנגרמו לאסדה על ידי הגל.
מחקר שנעשה על ידי שימוש בלווייני ראדאר של סוכנות החלל האירופאית בשנת 2001 זיהה באוקיינוסים מספר גלים ענקיים, על פי חתימת הרדאר שלהם, אשר עשויים להעיד על היווצרות גלי פרא באופן קבוע וספונטני באוקיינוסים.
גלים חריגים הם תופעה שמתרחשת במים פתוחים, שבה רוחות, זרמים, ונסיבות אחרות גורמות לגל להיווצרות גל גדול בהרבה מהגל הגדול "הממוצע" באותו זמן ומקום. הפיזיקה הבסיסית שמאפשרת תופעות כמו גלים חריגים היא שגלים שונים יכולים לנוע במהירויות שונות, ולכן הם יכולים "להצטבר" בנסיבות מסוימות. בעומק האוקיינוס המהירות של גל פרופורציונלית לשורש הריבועי של אורך הגל - מרחק בין שיא לשיא בין גלים סמוכים. עם זאת, מצבים אחרים יכולים גם להוליד גלים חריגים, במיוחד מצבים כאשר השפעות לא-ליניאריות או חוסר יציבות יכולות לגרום לאנרגיה לנוע בין גלים ולהתרכז בגל גדול במיוחד לפני חזרה לתנאים "נורמליים".
תיאורי גלים חריגים נחשבו בעבר לאגדות באמונות ימאים וחסרי הוכחות מוצקות לקיומם. החל מסוף המאה ה-20 גלים חריגים מוכחים כקיימים, וידועים כתופעה טבעית באוקיינוס. עדות ראייה של יורדי ים ונזקים שנגרמו לכלי שיט מראים שהם מתרחשים. העדות המדעית הראשונה לקיומם הגיעה עם הקלטת גל חריג על ידי פלטפורמת גורם, במרכז הים הצפוני בשנת 1984. בהקלטה זוהה גל בולט בגובה של 11 מטר, במצב ים נמוך יחסית. תשומת הלב של הקהילה המדעית הופנתה למדידה הדיגיטלית של גל חריג שנקלטה בפלטפורמת Draupner בים הצפוני ב-1 בינואר 1995. התופעה שנקראת "גל דראופנר", היה לו גובה גל מרבי מתועד של 25.6 מטר. במהלך אותו אירוע, גרם הגל נזק קל לרציף בגובה הרבה מעל פני הים. דבר המאשר את תקפות הקריאה שנעשתה על ידי חיישן לייזר מכוון למטה. קיומם של גלים חריגים אושר מאז גם על ידי סרטוני וידאו, תצלומים, תמונות לוויין, ומכ"ם של פני האוקיינוס.
במשך תקופה ארוכה נחשבו סיפורים על גלי פרא כאגדות, אולם החל מן העשור האחרון של המאה ה-20 החל להיאסף מידע מדעי המוכיח כי מדובר בתופעת טבע לא נדירה, המתרחשת באוקיינוסים, אלא שלרוב, אוניות וספינות ענק נתקלות בה לעיתים נדירות.
אין זה מחזה נדיר לראות גלי סערה באוקיינוס המגיעים לגובה 7 מטר ובסערות עזות אף ל-15 מטר. אולם לאורך דורות כלל הפולקלור של ימאים סיפורים על גלי ענק מפלצתיים המגיעים בגובהם לכ-30 מטר (בדומה לגובהו של בניין ממוצע בן 10 קומות), היכולים לכאורה להופיע לפתע ללא כל אזהרה באמצע הים, בניגוד לכיוון הזרמים וכיוון הגלים הממוצעים, ולעיתים אף במזג אוויר בהיר ויפה ועם ים "שקט".
על פי הפולקלור, גלים כאלה נראו כמעט כקיר אנכי של מים שלפניו שפל כה עמוק עד שזכה לכינוי "חור בים". סיכויי הינצלותה של אונייה הנתקלת בגל בעל עוצמה שכזו הם קלושים. גל עצום כזה מפעיל לחץ העלול להגיע ל-100 טון למטר רבוע על גוף האונייה וכמעט לבטח היא תשקע בים בתוך שניות. אוניות רגילות מתוכננות לשרוד ללא פגע סערות עם גובה גלים של לפחות 15 מטר ולחץ של לפחות 15 טון למטר רבוע על גוף האונייה.
אוניות הבנויות לחציית אוקיינוסים יכולות אף לעמוד בגלים בגבהים של לפחות 20 מטר, עם לכל היותר נזק כלשהו לשלד הספינה, אך מבלי שתטבע.
במשך תקופה ארוכה התייחסו מדענים לסיפורי הימאים על גלי ענק פראיים כסיפורי פולקלור שאין להם בסיס במציאות, תוך שהם מצביעים על מודלים מתמטיים מהם נובע כי גלי אוקיינוס שגובהם מעל 15 מטר הם אירוע כה נדיר שהוא עלול להתרחש "אחת ל-10,000 שנה".
טביעתן הפתאומית של ספינות ענק בלב אוקיינוסים, ללא הסבר מספק אחר, יוחסה לעיתים קרובות לגלי פרא. אולם, אף שמדובר בהסבר אפשרי לטביעת ספינות פתאומית, עד היום לא הוכחה השערה זו, היות שבאותם מקרים לא נותרו עדויות אנשי צוות לאחר טביעת הספינה. אחד האירועים הבודדים שבהם קיימות ראיות עקיפות, המצביעות על גל פרא כגורם לטביעת ספינה, הוא טביעתה של ספינת המשא "מינכן" (MS München) בשנת 1978. הספינה, אשר הייתה רק בת שש שנים בעת טביעתה, טבעה לפתע בלב-ים ללא ניצולים. בין שרידיה המעטים נמצאה סירת הצלה, אשר בעיתות שגרה הייתה תלויה בגובה 20 מטר מעל פני המים ואשר לא שוגרה מן הספינה בטרם טביעתה. אחד מן הפינים המחברים את הסירה אל גוף האוניה נמצא כשהוא מעוקם. לנוכח ראיה זו הסיק בית דין ימי אשר דן בנסיבות הטביעה, כי היא נגרמה כתוצאה מ"מזג אוויר גרוע שבמהלכו התרחש אירוע חריג". לדעת מומחים היה זה גל פרא אשר הפך את הספינה על צידה וגרם לטביעתה[1].
מידע שהתקבל ממכשור על גבי מצופים אשר עגנו במפרץ מקסיקו בעת סופת ההוריקן קתרינה הצביע אף הוא על קיומם של גלי ענק בעת הסופה. הדעה המקובלת היום היא כי גלי ענק נוצרים בכל האוקיינוסים בעולם פעמים רבות מדי שנה. גילוי זה הניע בחינה מחודשת באשר לסיבות להיווצרות גלים אלה וכן בחינה מחדש של השלכות גילוי זה על הנדסת ספינות המפליגות בלב אוקיינוסים.
יש להבחין בין גל פרא לבין צונאמי. גלי צונאמי הם גופי מים גדולים הנעים למרחקים גדולים, במהירות ובגובה אשר כמעט ולא ניתן להבחין בו בעומק הים. הצונאמי הופך לגורם סכנה רק כאשר הוא מתקרב לחוף ולכן אינו מהווה סכנה לספינות בלב ים. כך, הספינות היחידות שטבעו בעת הצונאמי שנוצר לאחר רעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי (2004), היו אלה שעגנו בנמלים.
מנגד, גל פרא הוא אירוע מוגבל יחסית במקום ובזמן, המתרחש בדרך כלל בלב ים, ושם הוא עלול להיות מסוכן מאוד. חוסר האמון בדיווחים על גלים חריגים, נבע ממיעוט העדויות והעדר הסבר הגיוני לתופעה. עד הופעתן של אוניות פלדה בעלות דופן כפולה במאה ה-20 אנשים שנתקלו בגלים גבוהים של 30 מטר בדרך כלל לא שרדו בכדי להעיד על התופעה.
לעיתים קרובות, בתרבות הפופולרית, גל ענק מקוטלג באופן שגוי כגל פרא, בעוד שלא הוכח ולרוב לא ניתן לקבוע שהאירוע המדווח הוא גל פרא במובן המדעי. כלומר בעל אופי שונה מאוד במאפיינים מן הגלים שמסביב באותו מצב ים ועם הסתברות נמוכה מאוד להתרחשות לפי תהליך מקרי ארגודי התקף עבור תאוריית הגלים הליניאריים.
בשנת 1826, המדען הצרפתי קפטן ז'ול דומונט ד'אורוויל דיווח על גלים בגובה של 33 מטר באוקיינוס ההודי עם שלושה חוקרים עמיתים כעדים. ולמרות זאת הוא נעשה ללעג על ידי מדען אחר פרנסואה אראגו. באותה תקופה רווחה הדעה ששום גל לא יכול לחרוג מ-9 מטר. דומונט ד'אורוויל, בסיפורו, הביע את הדעה שהגלים הגיעו לגובה של 'לפחות 80 עד 100 רגל'. בעידן שבו הובעו דעות ששום גל לא יעלה על 30 רגל, ההערכות של דומונט ד'אורוויל התקבלו, כך נראה, בספקנות מסוימת.
.jpg)
מידע שהתקבל מלוויינים בשנים האחרונות מאשש את הטענה כי גלים עד לגובה של 30 מטר שכיחים הרבה יותר ממה שנחזה על פי תורת ההסתברות, העושה שימוש בהתפלגות ריילי לצורך חיזוי גובה גלים. בפרויקט מקסווייב (MaxWave)[4] של סוכנות החלל האירופאית נחקרו פני האוקיינוס באמצעות צילומי שני לווייני ראדאר, לאורך תקופה של שלושה שבועות בשנת 2001. במחקר תועדו 30,000 צילומים של קטעים שממדיהם 10X5 ק"מ בכל פעם, סך הכל תועד שטח של 1.5 מיליון קמ"ר מפני הים. עשרה גלי ענק (מעל גובה של 25 מטר) זוהו בתמונות הללו, גל ענק אחד בממוצע ל-150,000 קמ"ר משטח פני הים[5][6]. המחקר הוכיח כי תופעת גלי הפרא איננה נדירה ומתרחשת באופן טבעי באוקיינוסים.
בינואר 2018 תועד גל פרא מול חופי ישראל. התיעוד נשען על מדידות מד הגלים ועל מחקר שהחל במכון הישראלי לחקר הנדסה ימית בטכניון.
בשנת 2022 ב-9 בדצמבר נהרגה נוסעת אמריקנית מגל פרא שפגע בספינת טיולים ששטה לכיוון אנטארקטיקה.
תופעת גלי פרא נמצאת עדיין בשלבי מחקר ראשוניים יחסית, וגורמיה של תופעה זו טרם התבררו עד תומם. עם זאת, מן המידע שנאסף עד כה, נמצא כי גלי פרא מתרחשים בשכיחות גבוהה יותר במקום שבו זרמי ים חזקים נעים נגד הכיוון הכללי של הגלים. מסיבה זו, האזור הסמוך לכף אגולס מול הקצה הדרומי של יבשת אפריקה הוא אזור המועד לגלי פרא. אולם, כיוון שהסבר זה אינו מספק לגבי גלי פרא שנמצאו באזורים אחרים של האוקיינוסים, נראה שקיימים גורמים נוספים לתופעה.
עד היום זוהו שלושה סוגים של גלי פרא:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
