Loading AI tools
צרפתית: Gauthier IV "le Grand" de Brienne{{כ}}; 1205-1244 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוטייה הרביעי מבריין מכונה גם "הגדול" (צרפתית: Gauthier IV "le Grand" de Brienne; 1205-1244) היה אציל צרפתי, נשא בתואר הרוזן מבריין. בילה את מרבית ימי חייו כאציל בממלכת ירושלים הצלבנית ונרצח בשבי המצרי בשנת 1244.
 | |
| לידה |
1205  |
|---|---|
| פטירה |
1246 (בגיל 41 בערך) קהיר, השושלת האיובית |
| בן או בת זוג |
Mary of Lusignan, Countess of Brienne (1233–?) |
  | |
גוטייה הרביעי מבריין היה בנו של גוטייה השלישי מבריין שבצרפת, מנישואיו לאלווירה מרוזנות לצ'ה שבאיטליה. הוריו היו גולים פוליטיים בצרפת לאחר שכיסא המלוכה של סיציליה הנורמנית ובעקבותיו כל הנחלות הנורמניות באיטליה נתפסו על ידי פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. במהלך הקרבות על התואר נפצע גוטייה השלישי, נתפס על ידי שליחי הקיסר, נאסר ומת בכלא ביולי 1205.[1]
גוטייה הרביעי נולד בסמוך למות אביו וקיבל את תואר הרוזן של בריין בירושה,[2] אימו נישאה בשנית והוא יצא לארץ הקודש שם שימש דודו ז'אן דה בריין כשליט של ממלכת ירושלים לצידה של אשתו מריה ממונפראטו.
בשנת 1221 - ככל הנראה לאחר שובו של זאן דה בריין לארץ הקודש מהפיאסקו של מסע הצלב החמישי הוא קיבל את הנחלה והתואר של רוזן יפו ואשקלון ולאחר מכן, בשנת 1233 נישא למריה מקפריסין בתו של המלך הצלבני של האי הוגו הראשון.[3] בשנת 1225 ויתר ז'אן דה בריין על שליטתו בממלכה הצלבנית - כעוצר בעבור בתו איזבל השנייה, מלכת ירושלים אך שינוי זה שהוציא מהמפה הפוליטית של ממלכת הצלבנית את פטרונו ומיטיבו לא שינה את מעמדו של גוטייה הרביעי שנשאר אחד מהברונים החשובים בממלכת ירושלים.
מסע הצלב של הברונים יצא מאירופה לאחר מסע הצלב השישי ביוזמת האפיפיור גרגוריוס התשיעי. המסע כלל כ-1500 אצילים צרפתיים ובראשם תיבו הראשון משאמפן וברי שהיה גם מלך נאוורה על פי נישואין וידוע גם כתיבו מנאוורה - אדונו הפיאודלי של גוטייה הרביעי שנשא גם את תואר רוזן בריין. ביום ה-1 בספטמבר 1239 נחת הצבא הצלבני של מסע הצלב של הברונים בעכו וחנה מחוץ לחומות העיר. במחנה התנהלו דיונים לגבי המהלכים הצבאיים העתידיים ודרכי פעולה אפשריות. לאחר התייעצות עם הבכירים שבאצילי הצלבנים בארץ ישראל - ובהם גוטייה הרביעי - ראשי הכנסייה הלטינית המקומית וראשי המסדרים הצבאיים הוחלט לנוע דרומה ולבצר את אשקלון.
ערך מורחב – קרב בית חאנון (1239)כבר בשלב התנועה דרומה התברר לאצילים המקומיים כי הם עומדים בפני עימות עם צבא מצרי גדול וייעצו שלא להיכנס לקרב שתוצאתו איננה ניצחון בטוח ולבצע נסיגה בדרך ממנה הגיע הצבא - שעדיין הייתה פתוחה. האבירים הצרפתיים גרסו כי יש להישאר ולהילחם בנימוק שנסיגה תותיר את החיילים הרגלים ללא הגנה ונתונים לרחמי הצבא המצרי. האבירים הצלבניים המקומיים בראשות גוטייה הרביעי מבריין ועימם הדוכס מבורגונדי רכבו צפונה לכוון אשקלון כשהם מבטיחים להזעיק תגבורת.[4] כך נמלט גוטייה הרביעי מנפילה בשבי או מוות בתבוסה הקשה שהביאה להשמדת הצבא הצלבני בקרב בית חאנון.
מעמדו של גוטייה הרביעי התחזק עם התרחבות נחלתו כאשר ריצ'רד מקורנוול אחיו של מלך אנגליה הנרי השלישי שנחת בחופי עכו באוקטובר של 1240. ריצ'רד מקורנוול החל לבנות מחדש את ביצורי אשקלון שנהרסו עוד בידי צלאח א דין לאחר קרב קרני חיטין. שיקום ביצורי העיר היה איום לא מרומז, שהונח לפתחו של הסולטאן המצרי והביא את שליט מצרים לשולחן המשא ומתן. משא ומתן זה הביא עם סיומו נכסים טריטוריאליים לידי הצלבנים בכל הארץ הכלל והרחיב את תחומי הרוזנות של גוטייה הרביעי.
ערך מורחב – קרב הירביהבתוקף מעמדו בממלכת ירושלים וכשליט של דרום ארץ ישראל עמד גוטייה הרביעי ולצידו פיליפ ממונפורט, ששימש כקונטאבל ממלכת ירושלים. בראש הצבא המאוחד של הצלבנים והנסיכים האיוביים של סוריה ועבר הירדן בקרב הירביה שנערך דרומית לאשקלון.
ביום 4 באוקטובר 1244 יצא הצבא הנוצרי המאוחד מעכו לכוון עזה. הצבא כלל את האבירים הארץ ישראליים וצבאות המסדרים הצבאיים. במועצת מלחמה באשקלון נפגשו הצלבנים עם הצבאות של שליט חומס אל מנסור - שייצג גם את שליט דמשק ושליט של עבר הירדן אלנאסר דאוד.[5]
אל מנסור הציע לבצר את העמדות של הצבא המאוחד ולהמתין מתוך תקווה כי המצרים יאלצו לסגת משדה הקרב או לחלופין שהצבא המצרי יתקוף ראשון את קווי ההגנה וכשתישבר התקפתם יוכלו בני הברית לשבור את הצבא המצרי. הדעה הצלבנית, שגרסה כי יש להביא הכרעה בשדה הקרב הפתוח, היא שננקטה - ב-17 באוקטובר נפגשו הצבאות היריבים - בתוצאות קטסטרופליות שהביאו להשמדה מוחלטת של הצבא הצלבני. בספרו של יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל מציין ההיסטוריון כי הוא מעריך את מספר האבירים שנהרגו בקרב ב 2000 ואת מספר החיילים הרגלים שנהרגו ב 10,000. בספר מצוין כי מכלל האבירים 50 הצליחו להימלט משדה הקרב. ובהמשך מציין הכותב כי 100 לוחמים נוספים ברחו משדה הקרב עם פיליפ ממונפור[6] בספר לא מצוין מספר הצלבנים שנלקחו בשבי. מתיה פריס מספר[7] כי מספר אצילים צלבניים נפלו בשבי ובראשם מפקד הצבא וגוטייה הרביעי נפלו בשבי המצרים.
בני בריתם של המצרים בקרב הירביה - הח'ווארזמים, נעו במהירות לאחר הקרב בניסיון לנצל את שבירת כוחם הצבאי של הצלבנים ולתפוס מבצרים צלבניים שנותרו ללא חיל מצב ראוי לשמו. הם הופיעו מול חומות יפו והציגו בפני מגיני העיר את גוטייה הרביעי מתוך תקווה כי הם יהיו מוכנים להחליף את אדון העיר בעיר עצמה. למרות העינויים שעבר מול החומות הורה גוטייה הרביעי לנתיניו שלא להיכנע[8] וכך ניצלה העיר מכיבוש וככל הנראה מטבח כללי - אם לשפוט מגורל תושבי ירושלים שנכבשה זמן קצר לפני כן.
בהיותו חסר ערך כשבוי וללא תקווה לשחרור תמורת כופר נפש הועבר גוטייה הרביעי לידי המצרים. מועד העברה זו איננו ידוע אך אין ספק כי הוא היה בידי המצרים לפני תבוסת החואריזמים בשנת 1246 לצבאות האיוביים של דמשק.[9] בכלא המצרי, נרצח גוטייה הרביעי על ידי שליחים של סוחרים מוסלמים שאת רכושם שדד בעבר - עיסוק נפוץ אצל אצילים צלבנים. הצלבן וההיסטוריון הצרפתי ז'אן דה ז'ואנוויל מספר כי הרוצחים היו שליחי הקדושה שנשלחו להעלות את גוטייה הרביעי לדרגת מרטיר - על רקע חייו הטרגיים ונכונותו להקרבה עצמית.[10]
על פי גרסה אחרת[11] נהרג גוטייה הרביעי בעת ריב על מהלך משחק שחמט מול אמיר מוסלמי - מצרי.
עם מותו עברה רוזנות יפו- אשקלון הצלבנית לשליטת ז'אן ד'איבלין - מבצרו איבלין - כיום יבנה היה מרכז של נחלה וסלית של הרוזנות.
לגוטייה הרביעי ואשתו נולדו שלושה ילדים
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
