ברית ורשה

ברית ורשה (ברוסית: Варшавский договор) הייתה ברית צבאית בראשות ברית המועצות. הברית הוקמה על ידי מדינות מזרח אירופה ב־14 במאי 1955^[1] לאור משבר ברלין, וכמענה לברית נאט"ו (ובמיוחד לצירוף גרמניה המערבית לברית), כחלק מהמלחמה הקרה. הברית נחתמה בוורשה שבפולין. הברית פורקה לאחר התפוררות הגוש המזרחי בתחילת שנות ה-90.

ברית ורשה
Договор о дружбе, сотрудничестве и взаимной помощи

הכיתוב בסמל (בחלק העליון): ברית השלום והסוציאליזם; בשורה התחתונה: ברית ורשה
תחום
מטה הארגון	מוסקבה מוסקבה
חברים	ברית המועצות ברית המועצות צ'כוסלובקיה הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית הונגריה (1957–1989) הרפובליקה העממית ההונגרית פולין הרפובליקה העממית הפולנית רומניה (1965–1989) רומניה בולגריה (1971–1990) הרפובליקה העממית של בולגריה אלבניה (1946–1992) הרפובליקה העממית של אלבניה (עזבה ב־1968) גרמניה המזרחית גרמניה המזרחית (הצטרפה ב־1956)
עובדים	7,300
תקופת הפעילות	14 במאי 1955 – 1 ביולי 1991 (36 שנים)

היסטוריה

ארמון הנשיא בוורשה, בו הוקמה הברית ב-1955, עת נודע כארמון המושל

הברית נוצרה כדי לבלום את השפעת ארצות הברית, להתייצב כמשקל נגד לברית נאט"ו ולהגביר את ההשפעה באירופה ואסיה. הברית שלחה נשק למדינות כדי להגדיל את השפעת ברית המועצות בהן, או לאויביהן, כדי שבכל מקרה תהיה לה השפעה באותו אזור. הברית הידקה את הקשרים בין הגרורות בגוש הקומוניסטי ובפועל הייתה כלי לברית המועצות לשליטה במדינות הגוש המזרחי ולאפשר שליטה צבאית.

בברית ורשה נכללו המדינות: ברית המועצות, אלבניה, בולגריה, הונגריה, מזרח גרמניה, פולין, צ'כוסלובקיה ורומניה. לברית ורשה הייתה עוצמה צבאית אדירה של כ־300 דיוויזיות, כמות רבה יותר מזו של ברית נאט"ו. ברית ורשה הוסיפה לעימות המזוין הבין־גושי. הברית ניסתה להשתלט על מדינות כמו טורקיה ויוון, שבהן עלה כוחו של השמאל בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. כמו כן דיכא הארגון מרידות אנטי-קומוניסטיות.

חוקי הברית קבעו שעל כל חברות הברית חלה חובה לשלוח צבאות במקרה של תקיפה, וזאת בניגוד לחוקי ברית נאט"ו. כך, למשל, נצטוו כל חברות הברית בשנת 1968 להשתתף בפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, מדינה שהייתה על סף מהפכה דמוקרטית.

הוחלט על הקמת מפקדה משותפת ותוכניות צבאיות משותפות. בראש הברית עמד גוף מדיני עליון וגוף צבאי עליון – המפקדה המאוחדת של הכוחות המזוינים של ברית ורשה. בראש המפקדה עמד מרשל סובייטי. מדי שנה היו נערכים תמרונים צבאיים משותפים.

קיימת טענה שעשרים שנה לאחר הקמתה, רקחה הברית את אחד המבצעים הגדולים ביותר שבוצעו עד אותה עת, מבצע "שבעה ימים לנהר הריין". המבצע פירט כיצד בירות וערי אירופה המערבית יופצצו באטום וייכבשו תוך ימים ספורים. המטרה: להגיע לחוף האוקיינוס האטלנטי שבועיים מפרוץ המלחמה, למנוע מארצות הברית ומקנדה לספק תגבורת – ולנצח^[2].

ב־1 ביולי 1991, כתוצאה מהתפוררות הגוש הקומוניסטי וברית המועצות בסוף שנות השמונים, פורקה ברית ורשה^[3]. החל מ-1999 ובמשך כעשר שנים, הצטרפו בזו אחר זו לנאט"ו מדינות שהיו חברות בברית ורשה. בשנת 2004 הצטרפו לברית הצפון אטלנטית גם המדינות הבלטיות, שהיו חלק מברית המועצות.

מדינות שנכללו בברית ורשה

• ברית המועצות ברית המועצות
• צ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה
• הונגריה (1957–1989) הרפובליקה העממית ההונגרית
• הרפובליקה העממית הפולנית הרפובליקה העממית הפולנית
• רומניה (1965–1989) רומניה
• הרפובליקה העממית של בולגריה הרפובליקה העממית של בולגריה
• אלבניה (1946–1992) הרפובליקה העממית של אלבניה (פרשה למעשה ב-1961, עזבה באופן רשמי ב-1968)
• גרמניה המזרחית גרמניה המזרחית (הצטרפה ב־1956. פרשה ב-1990 לקראת איחודה עם גרמניה המערבית, חברת נאט"ו)

מפקדי הכוחות המזוינים המאוחדים של ברית ורשה

• 1955–1960 – איבן קונייב
• 1960–1967 – אנדריי גרצ'קו
• 1967–1976 – איוואן יאקובובסקי
• 1977–1989 – ויקטור קוליקוב
• 1989–1991 – פיוטר לושב

ראו גם

• ארגון האמנה לביטחון קולקטיבי
• נאט"ו
• שבעה ימים לנהר הריין

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברית ורשה בוויקישיתוף

• צ' וי' הוכבאום, ‏תרגילי 1978 בברית וארשה ובנאט"ו, מערכות 269, יוני 1979
• topic/Warsaw-Treaty-Organization ברית ורשה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מידע על ברית ורשה בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. קונייב בראש צבאות הגוש המזרחי, דבר, 15 במאי 1955
2. כך הקרמלין תכנן לגמור את אירופה, באתר ‏מאקו‏, 3 באוגוסט 2018
3. בטקס בפראג נחתם הסכם לפירוק ברית ורשה, חדשות, 2 ביולי 1991