Loading AI tools
זמרת אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בטי דייוויס (נולדה בשם בטי גריי מאברי; 26 ביולי 1944 – 9 בפברואר 2022) הייתה זמרת, משוררת ודוגמנית אמריקאית. היא הייתה ידועה בטקסטים מיניים ובסגנון הלירי שלה שהיו דחויים ובלתי נסבלים בתקופתה. היא הייתה אשתו השנייה של החצוצרן מיילס דייוויס.[1] הפרופיל שלה באתר AllMusic מתאר אותה כ"דיוות פאנק ראוותנית ששילבה את הריאליזם הרגשי החריף של טינה טרנר, את חוש האופנה העתידני של דייוויד בואי ואת הכישרון של מיילס דייוויס".[2]
 | |
| עטיפת האלבום בשם NASTY-GAL | |
| לידה |
26 ביולי 1944 דורהם, צפון קרוליינה,  ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
9 בפברואר 2022 (בגיל 77) הומסטד, פנסילבניה |
| שם לידה | Betty Gray Mabry |
| שם במה | Betty Davis |
| מקום קבורה | הומסטד, פנסילבניה |
| מוקד פעילות | ניו יורק |
| תקופת הפעילות | 1960–2019 (כ־59 שנים) |
| מקום לימודים | מכון האופנה הטכנולוגי FIT, ניו יורק |
| עיסוק |
|
| סוגה |
|
| שפה מועדפת | אנגלית |
| כלי נגינה | שירה |
| חברת תקליטים |
|
| שיתופי פעולה בולטים |
|
| בן זוג | מיילס דייוויס |
| פרופיל ב-IMDb | |
ב-26 ביולי 1944, בטי גריי מאברי נולדה בדורהם, צפון קרוליינה.[3][4] היא פיתחה עניין במוזיקה כבר בגיל עשר. סבתה הפגישה אותה עם מוזיקאיי בלוז שונים, בזמן ששהתה בחווה שלה שבעיר ריידסוויל (אנ').[5] בגיל 12 היא כתבה את אחד השירים הראשונים שלה, "I'm Going to Bake That Cake of Love".[6] המשפחה עברה להומסטד, פנסילבניה (אנ'), שם אביה, הנרי מאברי, עבד במפעל פלדה. דייוויס למדה וסיימה את בית הספר התיכון.[7] בתום לימודי התיכון, לאחר שראתה את אביה רוקד כמו אלביס פרסלי, היא החליטה להתחיל בקריירה בעולם הבידור והבמות (show business).[8][9]
כשהייתה בת 16, בטי עזבה את הומסטד לניו יורק, גרה עם דודתה ונרשמה למכון האופנה הטכנולוגי (FIT). בניו יורק היא ספגה את התרבות והמוזיקה העממית של גריניץ' וילג' מתחילת שנות ה-60. היא קשרה את עצמה עם מבקרים של מועדון "המרתף" האופנתי בעיר, בו היא ניגנה תקליטים והתחברה למבלים. במועדון "המרתף" התכנסו סטייליסטים צעירים, קהל רב-גזעי, אנשי אומנות, דוגמניות, סטודנטים לעיצוב, שחקנים וזמרים. ב-FIT היא הכירה והייתה חברה של מעצב האופנה סטיבן בורוז (אנ'), שגם למד במכון באותה תקופה.[10] במקביל היא עבדה גם כדוגמנית, ובמכירת תמונות בעגלות שבקניונים.[11]
בניו יורק היא פגשה מוזיקאים רבים כולל את ג'ימי הנדריקס וסלי סטון.[12] ראשית הקריירה המוזיקלית שלה החלה כתוצאה ידידותה עם המשוררת וזמרת הנשמה לו קורטני (אנ'), שהפיקה את הסינגל הראשון שלה בשם "המרתף", (קיומו של תקליט זה הוטל בספק).[13] בטי דייוויס חתמה על חוזה עם האמרגן מגלה הכישרונות ומפיק התקליטים דון קוסטה (אנ'), שהיה האמרגן של פרנק סינטרה.[14] ב-1964, תחת שם ילדותה Betty Mabry, היא הקליטה את "Get Ready For Betty", "I'm Gonna Get My Baby Back" עבור הלייבל וחברת התקליטים DCP International של דון קוסטה.[13] באותו תקופה, היא הקליטה סינגל שנקרא, "I'll Be There", עם רוי ארלינגטון עבור חברת התקליטים Safice Records, תחת השם המשותף "Roy and Betty".[15]
ההופעה המקצועית הראשונה שלה, הגיעה לאחר שכתבה את "Uptown (to Harlem)" עבור להקת The Chambers Brothers ששרה שירי נשמה מסוגת פאנק פסיכדלי. אלבומם משנת 1967 זכה להצלחה גדולה, באותה תקופה בטי מאברי התמקדה יותר בקריירת הדוגמנות שלה. היא הצליחה כדוגמנית אבל הרגישה משועממת מהעבודה. היא אמרה "לא אהבתי לדגמן כי לא הייתי צריכה שכל כדי לעשות את זה. זה יחזיק מעמד רק כל עוד אני נראית טוב".[16][17]
ב-1968, כשהייתה במערכת יחסים עם המוזיקאי יו מסקלה, היא הקליטה כמה שירים עבור חברת התקליטים קולומביה רקורדס, כשמסקלה כתב את העיבודים.[18] שני שירים יצאו כסינגלים: "Live, Love, Learn", "It's My Life". מערכת היחסים שלה עם מיילס דייוויס החלה זמן קצר לאחר הפרידה שלה מיו מסקלה. היא הופיעה על עטיפת אלבומו של מיילס דייוויס, Filles de Kilimanjaro, שכלל את המחווה שלו עבורה בשם, "Mademoiselle Mabry", בו היא הציגה רוק הפסיכדלי ואת סגנונות הלבוש הראוותניים של התקופה.[2][12] באביב 1969, בטי חזרה לאולפני.52nd St של חברת התקליטים קולומביה כדי להקליט סדרה של רצועות הדגמה (Demo), כשהמפיקים הם מיילס ותיאו מסרו. לפחות חמישה שירים הוקלטו במהלך אותם מפגשים, שלושה מהם היו מקוריים של Mabry, שניים מהם היו קאברים של להקת Cream ולהקת Creedence Clearwater Revival. מיילס ניסה להשתמש בשירי ההדגמה האלה כדי להבטיח לבטי הפקת אלבום משלה, אבל לא קולומביה ולא אטלנטיק התעניינו והם הועברו לארכיון עד 2016. באותה שנה, הם יצאו לאור באוסף שנקרא, The Columbia Years, 1968–1969 על ידי חברת התקליטים Seattle's Light in the Attic Records.[19]
בשנת 1971 לאחר שנישואיה עם מיילס הסתיימו, עברה בטי ללונדון כדי להמשיך בקריירת הדוגמנות שלה. במקביל היא גם כתבה מוזיקה. לאחר כשנה בבריטניה, בטי חזרה לארצות הברית מתוך כוונה להקליט שירים עם להקת סנטנה. במקום זאת היא הקליטה שירים משלה שהיא כתבה ועיבדה בלעדית,[19] עם קבוצה של מוזיקאי פאנק מהחוף המערבי, כולל לארי גרהאם, גרג ארריקו, האחיות פוינטר וחברי מגדל הכוח.[2] בשנת 1973 היא הפיקה את התקליט הראשון שלה שנקרא, Betty Davis. היא הוציאה שני אלבומי אולפן נוספים בשם, They Say I'm Different (1974)[20] וב - 1975 את הופעת הבכורה שלה Nasty Gal בחברת התקליטים Island Records. אף אחד משלושת האלבומים לא זכה להצלחה מסחרית.[2] היו לה שני להיטים קטנים במצעד ה-R&B של בילבורד: "If I'm in Luck I Might Get Picked Up", שהגיע למקום ה-66 ב-1973, ו-"Shut Off the Lights", שהגיע למקום ה-97 ב-1975.[21]
דייוויס נותרה דמות קאלט ממגנטת ופולחנית כזמרת. בין היתר בשל המילים לשירים והסגנון המיני שלה שהיה "ללא בושה". שניהם היו דחויים ובלתי נסבלים באותה תקופה.[22] היא זכתה להצלחה באירופה, אבל בארצות הברית נאסר עליה להופיע בטלוויזיה בגלל הדמות הבימתית התוקפנית שלה מבחינה מינית. חלק מהתוכניות שלה הוחרמו, ושיריה לא הושמעו ברדיו עקב לחץ של קבוצות דתיות וה - NAACP.[23] הזמר קרלוס סנטנה הזכיר את בטי כשאמר, "היא בלתי ניתנת לשליטה - אי אפשר היה לאלף אותה. מוזיקלית, פילוסופית ופיזית, היא הייתה קיצונית ומושכת".[24]
בשנת 1976, דייוויס השלימה אלבום נוסף עבור חברת התקליטים איילנד רקורדס שנגנז ולא יצא למדפים במשך 33 שנים, עד שהוסר לחלוטין על ידי חברת התקליטים. לאחר הפקת האלבום, היא בילתה שנה ביפן, עם נזירים "שתקנים".
אביה של בטי מת ב-1980, דבר שגרם לה לחזור לארצות הברית כדי לגור עם אמה בהומסטד, פנסילבניה. דייוויס נאבקה בדיכאון לאחר מותו של אביה ובמחלת הנפש שלקתה לאחר מכן. מחלה זו גרמה להפסקת הקריירה שלה. היא נשארה בהומסטד, השלימה עם סוף הקריירה וחייתה חיים שקטים.[25] בשנת 2017 כשבמאי הקולנוע פיל קוקס איתר את דייוויס להפקת סרט על חייה, הוא מצא אותה גרה במרתף של בית דירות ללא אינטרנט, טלפון סלולרי או מכונית. הוא אמר: "זו לא הייתה אישה עם עושר או מותרות. היא חיה על בסיס הדברים החיוניים בלבד".[25]
הרצועות מההקלטות האחרונות של דייוויס משנת 1979, הופצו לאוהדים של בטי, בשני אלבומי בוטלג מחתרתיים Crashin' From Passion (1995) ו־Hangin' Out in Hollywood (1996).[26] אלבום הלהיטים הגדולים שלה, Anti Love: The Best of Betty Davis, יצא גם הוא ב-1995.[27]
ב-2007 ההפקות, בטי דייוויס (1973) ו־They Say I'm Different (1974)[22] הופקו מחדש על ידי Light in the Attic Records.[28] בשנת 2009, חברת התקליטים הוציאה מחדש את Nasty Gal ואת אלבום האולפן הרביעי שלה שלא הוצא לאור, אך הוקלט מחדש ב-1976, בשם מחודש Is It Love or Desire? שתי ההוצאות המחודשות הכילו הערות רחבות של חברי להקתה האחרונה (הרבי הנקוק, צ'אק רייני ואלפונס מוזון), השופכות מעט אור על המסתורין מדוע אלבומה הרביעי, שנחשב אולי לעבודתה הטובה ביותר, נגנז ולא יצא לאור במשך 33 שנים.[29]
ב-2017, הופק סרט תיעודי עצמאי בבימויו של פיל קוקס בשם Betty: They Say I'm Different יצא לאקרנים. סרט זה חידש את התעניינות בחייה ובקריירה המוזיקלית שלה.[30][31]
בשנת 2019, דייוויס הוציאה את "A Little Bit Hot Tonight", זה היה השיר החדש הראשון שלה לאחר למעלה מ-40 שנה. אותו ביצעה ושרה דניאלה מאג'יו, אתנומוזיקולוגית שהייתה חברה קרובה של בטי ומפיקה שותפה ב־Betty: They Say I'm Different.[32]
ב-2023, לציון יום השנה ה-50 להופעת הבכורה של בטי דייוויס, חברת התקליטים Light in the Attic Records הוציאה מחדש שלושה מאלבומיה: ?Betty Davis, They Say I'm Different,Is It Love Or Desire, כמו גם את ההפקה הרשמית הראשונה של הרצועות של דייוויס מ-1979, Crashin' From Passion.
ב-1966, כדוגמנית בטי פגשה את מוזיקאי הג'אז מיילס דייוויס, שהיה מבוגר ממנה ב-18 שנים.[33] הוא התגרש מאשתו הראשונה, הרקדנית פרנסס דייוויס ובילה עם השחקנית סיסלי טייסון. בטי החלה לבלות עם מיילס בתחילת 1968, והם נישאו בספטמבר באותה שנה.[33] במהלך שנות נישואיהם, היא הכירה לו את המגמות בתעשיית האופנה ובמוזיקה הפופולרית של התקופה, שהשפיעו על המוזיקה שכתב והלחין. באוטוביוגרפיה שלו, מיילס שיבח את בטי שעזרה לו להתפתח בתחום החקירה המוזיקלית שלו. תוך הצגת החצוצרן לגיטריסט הרוק הפסיכדלי ג'ימי הנדריקס ולממציא הפאנק סליי סטון.[18] האלבום של מיילס דייוויס Filles de Kilimanjaro (1968) מציג את בטי על העטיפה וכלל גם שיר שנקרא על שמה.[34]
באוטוביוגרפיה שלו כתב מיילס, שבטי הייתה "צעירה ופרועה מדי". הוא האשים אותה בקשר עם ג'ימי הנדריקס, קשר שהחיש את סיום נישואיהם.[35] בטי הכחישה את הפרשה וכתבה, "כל כך כעסתי על מיילס על הדברים שהוא כתב. זה היה חסר כבוד לג'ימי ולי. מיילס ואני נפרדנו בגלל המזג האלים שלו".[36] לאחר שהאשים אותה בניאוף, בשנת 1969 הוא הגיש תביעת גירושין.[37] מיילס אמר למגזין Jet (אנ') כי הגירושים נגרמו באשמת "טמפרמנט". הוא הוסיף, "אני פשוט לא מסוג החתולים להתחתן".[38] הנדריקס ובטי נשארו קרובים, עד מותו של הנדריקס. ההשפעה של הנדריקס ובמיוחד של סליי סטון על מיילס דייוויס הייתה ברורה באלבום Bitches Brew (1970), שפתח את עידן הפיוז'ן ג'אז (אנ'). סופר שדייוויס רצה לקרוא לאלבום Witches Brew אך בטי שכנעה אותו לשנות את השם.[39]
דייוויס בילתה לזמן קצר עם המוזיקאי אריק קלפטון, אבל היא סירבה לשתף איתו פעולה.[40][41]
בשנת 1975, אהובה של בטי דייוויס, רוברט פאלמר, עזר לה להפיק הקלטות עם חברת התקליטים איילנד רקורדס. זמן קצר לאחר מכן היא הוציאה את אלבומה Nasty Gal.[42]
בטי דייוויס, מתה מסרטן בביתה בהומסטד, פנסילבניה, ב-9 בפברואר 2022, בגיל 77.[43][44]
סידרת הטלוויזיה ששודרה בשידור ישיר שנקראה Mike Judge Presents: Tales from the Tour Bus סיימה את עונת 2018 בפרק שהמתמקד בקריירה הדחויה והבלתי נסבלת של בטי דייוויס.[45]
המוזיקה של דייוויס הוצגה בסדרות טלוויזיה כולל Orange Is the New Black,[46] Girlboss,[47] Mixed-ish,[48] High Fidelity[49] ו-Pistol.[50]
| שנה | אלבום | חברת התקליטים המפיקה[51] | מקום | מקום | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| 1973 | בטי דייוויס
Betty Davis |
Just Sunshine
ו- Light in the Attic (מהדורה מחודשת ב-2007) |
- | הופק על ידי גרג ארריקו | |
| 1974 | הם אומרים שאני שונה
They Say I'm Different |
Just Sunshine
ו- Light in the Attic (מהדורה מחודשת ב-2007) |
46 | - | הפקה על ידי בטי דייוויס |
| 1975 | בחורה מופקרת
Nasty Gal |
איילנד רקורדס
ו- Light in the Attic |
54 | 96 | הפקה על ידי בטי דייוויס |
| 2009 | האם זו אהבה או תשוקה?
Is It Love or Desire |
Light in the Attic | - | הוקלט ב-1976 ויצא ב-2009 | |
| 2023 | מתרסק מתשוקה
Crashin' from Passion |
Light in the Attic | - | הוקלט בשנת 1979, שוחרר לראשונה באופן לא רשמי בשנת 1995 על ידי Razor & Tie,[53] שוחרר באופן רשמי בשנת 2023 על ידי Light in the Attic |
| שנה | סינגל | חברת התקליטים המפיקה | מקום | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1963? | "המרתף"
"The Cellar" |
הפקה עצמאית | הופק על ידי לו קורטני | |
| 1964 | "התכוננו לבטי" / "אני אקבל את התינוק שלי בחזרה"
"Get Ready for Betty" / "I'm Gonna Get My Baby Back" |
DCP | הופק על ידי דון קוסטה | |
| 1968 | "זה החיים שלי" / "חיה, אהוב, למד"
"It's My Life" / "Live, Love, Learn" |
קולומביה | הופק על ידי ג'רי פולר | |
| 1973 | "אם יהיה לי מזל אולי יאסוף אותי" / "סטפין מילר"
"If I'm in Luck I Might Get Picked Up" / "Steppin in Her I. Miller Shoes" |
Just Sunshine | 66 | הופק על ידי גרג ארריקו |
| 1973 | "אוי כן" / "בינתיים"
"Ooh Yeah" / "In the Meantime" |
Just Sunshine | ||
| 1974 | "שו-ב-דופ ושוטר אותו" / "הוא היה פריק גדול"
"Shoo-B-Doop and Cop Him" / "He Was a Big Freak" |
Just Sunshine | ||
| 1974 | "תכנס לשם" /"הם אומרים שאני שונה"
"Git in There" /"They Say I'm Different" |
Just Sunshine | ||
| 1975 | "תכבה את האור" / "הוא היה פריק גדול"
"Shut Off the Light" / "He Was a Big Freak" |
איילנד רקורדס | 97 |
בטי דייוויס, ברשת החברתית פייסבוק
בטי דייוויס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בטי דייוויס, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
בטי דייוויס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בטי דייוויס, באתר Yandex.Music (ברוסית)
בטי דייוויס, באתר Discogs (באנגלית)
בטי דייוויס, באתר בנדקמפ
בטי דייוויס, באתר בילבורד (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
