Loading AI tools
קיסר בולגריה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוריל (בבולגרית: Борѝл, ביוונית: Boρίλλας,[1] סוף המאה ה-12 - תחילת המאה ה-13, אחרי 1218 טרנובו) היה קיסר (צאר) בולגריה בשנים 1218-1207. ייתכן מאוד כי השתייך לשושלת אסן ושהיה בנה של אחות הצאר קאלויאן,[2][3] אך כדי לחזק את זכותו למעמד הקיסרות התחתן עם אלמנתו. בימיו איבדה בולגריה אזורים בדרומה ובמערבה למעצמות שכנות, והשלטון המרכזי נחלש בעקבות מגמת הבדלנות של חלק מהבויארים הגדולים.
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
 | |||||||||
| חותמו של בוריל | |||||||||
| לידה | סוף המאה ה-12 | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | המחצית הראשונה של המאה ה-13, אחרי 1218 | ||||||||
| מדינה | האימפריה הבולגרית השנייה | ||||||||
| בת זוג |
אניסיה, נסיכה קומנית, אלמנה של הצאר קאלויאן נסיכה "לטינית", אחיינית של הקיסר אנרי מפלאנדרה (מבית קורטנה?) | ||||||||
| שושלת בית אסן | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
בוריל אסן עלה לשלטון ב-8 באוקטובר 1207 כמשוער, בעקבות רצח הצאר קאלויאן בסלוניקי. ההיסטוריון ואסיל זלטרסקי, שנודע בספריו על ההיסטוריה של בולגריה בימי הביניים, שיער כי בוריל היה מעורב בקנוניה שהביאה לרציחתו של דודו הקיסר. גם מחברים אחרים סברו שקאלויאן נרצח על ידי בני האצולה הקומאנית[4] שהשתתפו במצור על סלוניקי ושעשו קנוניה עם בוריל. דעתו של זלטארסקי התקבלה למשך שנים רבות, בגלל המוניטין שלו, אך בימינו ישנם חוקרים בולגרים (א. בוז'ילוב, פ. פבלוב) הסבורים שלהשערה זו אין הוכחות במקורות ההיסטוריים. בוריל תפס את השלטון בעקבות מאבק נגד בני שושלת אסן האחרים שטענו כחוק לכתר האימפריה, הדספוט אלקסי סלאב וסטרז. בהמשך הוא נשא לאשה את אלמנתו של קאלויאן, נסיכה קומנית המזוהה לפעמים כ"אנה- אניסיה". אלקסי סלאב, ככל הנראה בן דוד של בוריל,[5] ואחיין של קאלויאן המנוח, לא הכיר בסמכות בוריל, השתלט על אזור בחבל פירין ובהרי רודופי[6] ואחרי שנת 1211 קבע את מושבו בצפינה, והחל משנת 1215 במלניק. הטוען האחר לכתר, סטרז,[7] גם כן, אחיין של קאוליאן[8] נמלט לראשקה השכנה, בחצר של הז'ופאן הגדול שטפאן נמאניץ'[9] ומשם, בתמיכה סרבית כבש חלק גדול ממקדוניה וקבע את מושבו במבצר פרוסק.[10] הנסיך איוואן, לימים הצאר איוואן אסן השני ברח אל הקומנים, ואחר כך לאחת הנסיכויות הרוסיות, ככל הנראה, לנסיכות גאליץ'-וולין.
בוריל, צאר הבולגרים
החלשת הממלכה הבולגרית נוצלה על ידי הקיסר הלטיני מקונסטנטינופול, הנריק הראשון מפלנדרה שפלש לבולגריה עם צבאו המתוגבר בלוחמים חדשים - אבירים מפלנדריה ומנורמנדיה. ב-1208 נכנס גם בוריל לתראקיה בראש צבא ולאכי-בולגרי-קומני והנחיל לצלבנים מכת פתע. בקרב ברוי (Beroe - בימינו סטארה זאגורה) הוא הצליח על ידי כך באופן זמני לעצור את התקדמות הצבא הלטיני צפונה.[12] אולם ב-31 ביולי-1 באוגוסט 1208 הוא נחל בפיליפופול תבוסה ניצחת מידי כוחות הצלבנים הלטינים, אף-על-פי שכוחותיו, יש אומרים, מנו כ-33,000 חיילים. בתחילת שנת 2009 סיכל הקיסר הנריק עוד ניסיון של בוריל להרחיב את שליטתו לתרקיה על ידי הענקת חסות לעיר סרס שמנהיגיה נטו לקבל את ההגמוניה הבולגרית במקום זו הלטינית.[13] הדספוט אלקסיי סלאב שנשא לאשה בת בלתי חוקית של הקיסר הנריק, הכיר בחסות האימפריה הלטינית[14] וקיבל בתמורה אחוזות מבין האדמות שנכבשו על ידי הקיסר הנריק.
בסופו של דבר בשנת 1209 מתוך חשש לאבדנה המוחלט של מקדוניה, הכיר בוריל בשליטתו של סטרז בחבל ארץ זו והעניק לו את התואר "סבסטוקראטור".[15][14] סטרז עצמו העדיף כנראה באותה תקופה להיפטר מחסות הסרבים אחרי שהקים בעזרתם במקדוניה ישות מדינית יציבה למדי. בנסיבות אלה שמרה בולגריה עדיין על עוצמה מסוימת. בשנת 1209 כרת בוריל ברית זמנית גם עם הדספוט מיכאיל מאפירוס. ברית זו החזיקה מעמד עד שנת 1211 כשמיכאיל החליט שהברונים הלטינים בתסלוניקי מהווים סכנה פחותה בשבילו מאשר הבולגרים של בוריל וסטרז.[16] באותה שנה הקים בוריל ברית גם עם הקיסר הביזנטי מניקאה, תאודורוס לסקריס.[13] באביב 2011 צבא של תאודורוס לסקריס התקרב לקונסטנטינופול ובוריל התכונן לבוא לעזרתו. כשחזר הקיסר הנריק ממסע צבאי ביוון, ארגן בוריל מארב בדרכו אך הלטינים הצליחו להתחמק ולהגיע בשלום לבירתם. באותה שנה 2011, תסלוניקי שבשליטה לטינית הצליחה לדחוף מתקפותיו של סטרז, בקיץ בעזרת מיכאיל מאפירוס ובאוקטובר בעזרת אלקסי סלאב.[17] מוקדם בקיץ 2011 כוחות מאוחדים של בוריל וסטרז הובסו על ידי הדספוט מיכאיל בקרב פלגוניה (ביטול של ימינו). אז איבדה הממלכה הבולגרית גם את המבצר מלניק שהפכה לבירתו של אלקסי סלאב.[17] עם זאת הצליח הנריק לגרש את הלוחמים הבולגרים ובסתיו 1211 לנצח שוב את בוריל בקרב.
בתקופה שבין 1213-1211[18] פרץ מרד[19] בראשות שלושה מנהיגים קומנים[20] בעיר וידין שעל גדת הדנובה. בוריל העריך שלא יוכל להתמודד מולם לבדו, הזעיק את עזרתו של אנדראש השני, מלך הונגריה. בהוראת המלך ההונגרי הגיעו לצפון-מערב בולגריה מדרום טרנסילבניה יחידות של סקסונים, סקלרים רומנים ופצ'נגים בפיקודו של האישפאן של סבן, יואכים ,בן למשפחת טיריה (Türje), שהביסו את המורדים הקומנים על נהר אוגוסטה, צרו על וידין, כבשו אותה ודיכאו את המרד. שני מנהיגים קומנים נהרגו בקרב ואחד בשם קאראס, נלקח בשבי. הרוזן יואכים עצמו נפצע קשה וזכה באדמות כמתנה מהמלך אנדראש.[21] סיבות המרד בווידין אין ברורות. ייתכן כי היה זה מרד בולגרי פנימי שגייס לעזרתו את הקומנים, אולי קרה כמחאה קומנית על גרוש הצאריצה בת מוצאם, או מתוך אכזבה על ויתורי בוריל על השטחים בתרקיה לטובת הצלבנים, או, פחות סביר, הייתה זו התגייסות קומנית במסגרת הכנותיו של איוואן אסן השני לשוב ולתפוס את השלטון בבולגריה.[20] נטען כי בתמורה לעזרה העביר בוריל למלך הונגריה את השליטה על שטח שבין בלגרד לברניצ'בו. ייתכן כי ברניצ'בו הועברה להונגריה קודם לכן עוד בשנת 2008, וב-2013 בוריל רק התחייב לוותר על התביעות לגבי הערים האלה.[20] יש סבורים שברניצ'בו הייתה מתנת אירוסין או חלק מהנדוניה שהעניק בוריל להונגרים בשנים 1213–1214 אחרי ההחלטה לארס את בתו לנסיך ההונגרי הקטין בלה. אכן היחסים עם הונגריה נשארו טובים וכעדות לכך, בשנת 1214 הגיעו לבולגריה שליחים של המלך אנדראש כדי לסדר את נישואי בנו הבכור בלה (לימים בלה הרביעי) עם בת של בוריל .[22]ייתכן כי השליחים ההונגרים עזבו את טרנובו יחד עם הילדה הארוסה.[23] בסופו של דבר אחרי הדחתו ומותו של בוריל נישואים אלה לא יצאו לפועל.
אחרי כישלונותיו מול האימפריה הלטינית, העדיף בוריל לכרות ברית איתה נגד הסרבים והיוונים. הקיסר הנריק נזקק לבן ברית במאבקו בדספוטות של אפירוס ובאצילים מרדנים ובראש ובראשונה נגד הקיסרים של ניקאה.[24] בשנת 1213,בתיווך נציג האפיפיור,[25] נחתם הסכם שלום בין בוריל להנריק מפלנדריה. באווירת הפיוס שנוצרה הוחלט על שתי חתונות. הקיסר הלטיני[26] נשא לאישה בת של קאלויאן, (ובת חורגת לבוריל) מריה,[27] ובהמשך עזב בוריל עצמו את אשתו הראשונה כדי להתחתן עם אחיינית של הנריק, בת אחותו יולנטה מקורטנה.[28] שמה של נסיכה זו אינו ידוע. הקיסר הנריק ניהל טקס חתונה מפואר בקונסטנטינופול. הוא שאף לרשת את כתר בולגריה מכיוון שלבוריל לא היו עד אז צאצאים זכרים.[29]לברית הבולגרים עם הלטינים הצטרף גם סטרז. מנגד עמדה קואליציה בין הדספוט מאפירוס, מיכאיל קומננוס ואחר כך יורשו, תאודורוס קומננוס דוקס הידוע גם כתאודורוס אנגלוס, וכן הדספוט אלקסי סלאב והנסיך הסרבי שטפאן נמאניץ'. בשנת 1214 היה מעורב בוריל בניסיון לכבוש את העיר ניש בסרביה, אולם הברית הבולגרית-לטינית לא השיגה את התוצאות הצפויות. בשנת 1214 נרצח סטרז על ידי שכירי חרב בערוב המסע הצבאי נגד הסרבים. האגדות הסרביות דיברו על נס, מפני שיום לפני מותו של סארז שליחו של שטפאן הנמאניץ', אחיו, סאבה הקדוש, אב המנזר בסטודניצה, חישמל בדבריו חלק מחצרו של סטרז. רק סטרז נשאר נחוש בלהמשיך במלחמה במיטיבו לשעבר. לפי האגדה הארכאנגל מיכאל בעצמו המית את סטרז. ההיסטוריונים משערים כי מותו קשור לקשר פרו-סרבי פנימי במחנה של סטרז והיה מעשה ידיהם של שכירי חרב. סופו של סטרז הקל על מצבם הצבאי של הסרבים.[30] הפלישה המשותפת של הנריק ובוריל לסרביה, ששירתה ככל הנראה יותר תוכניותיו של בוריל מאשר אלו של האימפריה הלטינית[28] הסתיימה בכישלון: שני צבאותיהם נאבקו בטעות זה בזה. כל צד חשב שמולו נמצאים האויבים הסרבים. התקרית הקשה הביאה להפסקת המבצע.
אחרי רציחתו של מיכאיל הראשון קומננוס דוקאס בתחילת שנת 1215, את כתר הדספוטות אפירוס ירש אחיו של המנוח, תאודורוס אנגלוס קומננוס דוקאס (1230-1215). הוא כבש את האזורים במקדוניה שבין נהר הווארדאר לסטרימון, לרבות הערים אוחריד ופרילפ. ככל הנראה שטחים אלו שהיו בשליטת סטרז עברו לזמן קצר בשליטת בוריל, (ייתכן ובהמשך גם לידי הברונים הלטינים), אך בסופו של דבר הסתפחו אל הדספוטות אפירוס.[31] ייתכן כי תאודורוס אנגלוס ניצל למטרותיו את פריצת המרד נגד בוריל שהביא לבסוף את כיבוש השלטון בבולגריה על ידי איוואן אסן השני.[32]
שלטונו של בוריל נאלץ לעמוד מול מצב של חוסר יציבות. בוליארים רבים לא צייתו לצאר והצהירו על עצמאותם.
בפברואר 1211 ניסה בוריל לשווא לשפר את מעמדו על ידי כינוס בטרנובו של הסינוד הבולגרי הראשון שנועד להוקיע את ה"כופרים" הבוגומילים. עמדה זו נכללה בתעודה רשמית הידועה כ"סינודיק של בוריל".
מותו של הקיסר הנריק ביוני 1216 בסלוניקי ויציאתו של אנדראש השני מלך הונגריה למסע הצלב החמישי לארץ הקודש החלישו את שלטונו של בוריל. איוואן אסן מצא שהנסיבות בשלות לחזרתו למולדת.[33] בשנת 1218 שב איוואן אסן השני לבולגריה, אולי דרך דוברוג'ה, שבה המנהיגים המקומיים היו עוינים לצאר. תחילה הסתמך על כמה גדודים של שכירי חרב רוסים (אולי ברודניקים[34]) אך במהרה גייס לצידו רבים מקרב האצילים המתוסכלים משלטון בוריל שיכלו גם לעזור במימון המסע הצבאי.[32] אחרי ניסיונות כושלים להתנגדות, נסוג בוריל לבירתו, טרנובו והתבצר בה. אחרי שבעת חודשי מצור[35] התושבים פתחו את שערי העיר בפני איוואן אסן השני.[33] בוריל שנמלט, נתפס בסופו של דבר על ידי אנשי איוואן אסן שהורה לעוור אותו[33] ולשלוח אותו למנזר (אולי מנזר גורנו אוריאחובסקי), שבו מת. האגדה מספרת שעל ידי כך התגשמה קללת אשתו הראשונה, האלמנה הקומנית של קאלויאן, שהושלכה על ידו מכס המלכות ושאיחלה לו אז שימות כמו בוגד.[36]
בשנת 1207 התחתן בוריל עם דודתו, אלמנתו של קאלויאן, נסיכה קומנית שנקראה אולי אנה או אניסה. מנישואיו הראשונים, כנראה, נולדה לו בת, שהייתה מאורסת זמנית, אחרי 1214, עם יורש הכתר ההונגרי, בלה, לימים המלך בלה הרביעי. ב-1213 התגרש מאשתו הקומנית ושלח אותה למנזר. זאת כדי להתחתן עם אחיינית, בעלת שם לא ידוע, של הקיסר אנרי מפלנדריה, אליזבת מקורטנה. לא ידוע אם היו לו ילדים מנישואים שניים אלה.
שמו של בוריל בהיסטוריה הבולגרית נשאר קשור להחלשת האימפריה ולהתפוררותה. עם זאת בימינו אינו נחשב שליט חסר כישורים וחוט שדרה כפי שתכופות תואר בעבר.[37] בולגריה תחת שלטונו אכן איבדה משטחיה מדרום להרי הבלקן ואת השטחים בדרום מערב שהיו בשליטת סטרז ואלקסי סלאב. היוזמה בבלקן עבר מידי בולגריה לדספוט של אפירוס. ליורשו של בוריל בשלטון, איוואן אסן השני, לקח 12 שנה כדי להחזיר עטרה ליושנה.[37]
John Van Antwerp Fine - The Late Medieval Balkans:A Critical Survey from the Late Twelfth Century to the Ottoman Conquest, The University of Michigan Press 1994
(ואסיל זלטארסקי - "תולדות המדינה הבולגרית בימי הביניים כרך ג', האימפריה הבולגרית השנייה. בולגריה תחת שלטון בית אסן" 1994)(בבולגרית) ראו ב אתר"תולדות בולגריה" שלKreston BulMar
ראו תקציר (באנגלית): Alexandru Madgearu Abstract The political and military history of the state ruled by the Asan dynasty (אורכב 07.10.2015 בארכיון Wayback Machine)
Историята на император Анри" от Анри дьо Валансиен, (c) Манол Богданов Глишев, 2006-2007"
תרגום לאנגלית, מתוך Three Old French Chronicles of the Crusades, ed. Edward N. Stone, Seattle, 1939.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
