גאורגיוס אקרופוליטיס

גאורגיוס אקרופוליטיס (ביוונית ביזנטית: Γεῶργιος Ἀκροπολίτης, לטינית Georgius Acropolita ‏, 1217 או 1220 קונסטנטינופול - דצמבר 1282 בקונסטנטינופול) היה מלומד, כרוניקן, דיפלומט ואיש צבא ביזנטי. ה"כרוניקה" שלו המתארת את ההיסטוריה הביזנטית בשנים 1203–1261, מהווה מקור היסטורי עיקרי להכרת תולדות האימפריה של ניקאה. היא מכילה מידע רב ערך גם על האימפריה הבולגרית השנייה.

קורות חייו

המקורות העיקריים על חייו של אקרופוליטיס הם "הכרוניקה" שלו עצמו וספרו של הכרוניקן גאורגיוס פאכימריס, "ההיסטוריה של מיכאיל ואנדרוניקוס פאלאולוגוס". יליד קונסטנטינופול, בסביבות שנת 1217^[1] בגיל 16 נשלח גאורגיוס על ידי אביו, הלוגותט קונסטנטינוס אקרופוליטיס "הזקן", אל חצרו של יוחנן דוקאס וטאציס (יואניס ואטאציס)^[2], קיסר ביזנטי של ניקאה. שם המשיך הנער את לימודיו אצל תאודורוס אקסאפטריגוס ואצל ניקיפורוס בלימידיס, מורה לפילוסופיה שנחשב לגדול המלומדים הביזנטים של התקופה. בבגרותו, קיבל גאורגיוס שליחויות מדיניות מטעם הקיסר יואניס וטאציס, וגם מהקיסרים שבאו אחריו, תאודורוס השני לסקריס ומיכאיל השמיני פלאולוגוס. בשנת 1244 הוא זכה בתפקיד הרשמי של לוגתט גדול או יועץ ראשי (קנצלר). הוא נמנה עם אחד מארבעת השליחים שהיו אמורים לנהל את המגעים בנוגע לנישואי נכדת הקיסר עם בנו של מיכאיל השני קומנינוס, הדספוט מאפירוס. הוא השתתף במשפט שהתנהל נגד מיכאיל השמיני פלאולוגוס, שהואשם באשמת שוא של ניסיון לתפוס את השלטון. את השתלשלות המשפט תיאר אקרופוליטיס מאוחר יותר בכרוניקה שלו.

יחד עם מורו ורבו, ניקיפורוס בלמידיס, היה אקרופוליטיס מורה לפילוסופיה באוניברסיטת קונסטנטינופול ומורהו של יורש העצר, תאודורוס השני לסקריס. יש סבורים שאת התואר לוגותט גדול הוא קיבל מתלמידו לאחר עלייתו לכס המלכות בשנת 1255.

כפי שהסתבר בקרב ב-1257 נגד מיכאיל השני קומנינוס דוקאס, הדספוט של אפירוס, לא הצטיין גאורגיוס אקרופוליטיס בכישורים צבאיים. הוא נפל בשבי והוחזק אצל אויביו במשך שנתיים. הוא שוחרר בתיווכו של מיכאיל פלאולוגוס. מיכאיל הוכרז כעבור זמן קצר כקיסר של ניקאה ובהמשך גרש את בודואן השני, הקיסר הלטיני האחרון, ושיקם את האימפריה הביזנטית. באותם הזמנים הצטייןג אורגיוס אקרופוליטיס כאחד הדיפלומטים המוכשרים של האימפריה המשוקמת.

אחרי שמילא את תפקיד השגריר בחצר הצאר הבולגרי קונסטנטין טיך, פרש מן החיים הציבוריים והקדיש עצמו לשיקום החינוך והקים בית ספר משלו בקונסטנטינופול. הקיסר שהכיר בזכויותיו מינה אותו רשמית לפרופסור לפילוסופיה של אריסטו. לפי עדותו של גרגוריוס מקפריסין שלמד באותו בית ספר במשך שבע שנים ב-1271-1264, הלימודים בחסותו של גאורגיוס אקרופוליטיס כללו, פרט לתורתו של אריסטו, גם גאומטריה של אוקלידס ואריתמטיקה מיסודו של ניקומאכוס מגראסה.

בינתיים, הקיסר מיכאל השמיני פלאולוגוס, שחשש מפלישה חוזרת של הצלבנים, הציע לאפיפיור קלמנס הרביעי לאחד מחדש את הכנסיות האורתודוקסית והקתולית. המשא ומתן נמשך לאורך שלטונם של חמישה אפיפיורים: קלמנס הרביעי, גרגוריוס העשירי, יוחנן העשרים ואחד, ניקולאוס השלישי ומרטינוס הרביעי.

אקרופוליטיס הופקד על ניהול המגעים מטעם הקיסר הביזנטי ובשנת 1273 נשלח אל האפיפיור גרגוריוס העשירי. ב-1274 בפני הוועידה השנייה בליון, הוא נשבע כי הצעת האפיפיור שנשלחה על ידי הכס הקדוש לקונסטנטינופול מקובלת על היוונים. עם זאת ניסיון האיחוד מחדש בין שתי הכנסיות נתקל בהתנגדות ניכרת בקונסטנטינופול ובסופו של דבר נכשל. אולם המטרה העיקרית של המהלך הושגה, בחינת הביזנטים, דהינו עיכובה ובסופו של דבר דחיקת הסכנה של מתקפה "לטינית" חוזרת על בירת הקיסר. ב-1282 נשלח אקרופוליטיס שוב לטרנובו, בירת בולגריה, על מנת לשדך לצאר גאורגי טרטר את אבדוקיה, הבת השלישית של הקיסר מיכאיל השמיני. השליחות נכשלה וגאוגיוס אקרופוליטיס נפטר כעבור זמן קצר, בקונסטנטינופול.

גאורגיוס ארקופוליטיס היה נשוי משנת 1256 לאבדוקיה, קרובת משפחתו של מיכאיל פלאולוגוס^[3] הוא השאיר שני בנים: קונסטנטינוס (מת בסביבות 1324), לוגותט גדול תחת מלכותו של אנדרוניקוס השני, שחיבר ספרי לימוד לתאולוגיה ועל חיי הקדושים, והשני, נזיר תחת השם מלכיצדק (מת ביוני 1296) שנודע בהתכתבותו עם מקסימוס פלנודיס.

ספרים

ה"כרוניקה"

(Χρονική Συγγραφή) או ה"אנאלים" (שנתונים)- ספר היסטורי מקיף הסוקר את התקופה בין כיבוש קונסטנטינופול על ידי הצלבנים בימי מסע הצלב הרביעי ועד שחרורו על ידי מיכאיל פלאולוגוס ב-1261, ומהווה, לפיכך, המשך לספרו של ניקיטס כוניאטיס. הספר בעל ערך רב בהיותו נכתב על ידי בן אותם הזמנים, בעל עמדה רשמית של לוגתט גדול, מפקד ושגריר איש אמוני הקיסר, מה שזימן לו הזדמנויות תכופות לצפות במו עיניו בהשתלשלות האירועים.

אקרופוליטיס נחשב למקור מהימן ובאותו זמן התאפיין בסגנון בהיר, למרות צביונו הארכאי משהו, הודות להקפדתו המיוחדת בבניית המשפטים.

מהדורות של הכרוניקה

כתב היד של הכרוניקה נמצאה בספריה של גאורגיוס קנטקוזינוס בקושטא ומשם הובא לאירופה

• 1656 - מהדורת princeps של לאו אלאטיוס 1651, מלווה בספר של אלאטוס "De Georgics eorumque Seriptis"
• 1836 - מהדורה של י. בקר - בבון Corpus Scriptorum Hist . Byz
• 1903 מין Migne ‏ -Georgii Akropolitae Opera,בסדרות וטויבנר, א. הייזנברג - כרך א-ב, בליפציג,

הדפסה מחודשת ותיקונים על ידי פ. וירט, שטוטגרט, 1978

• 2007 George Akropolites, The History (ed. Ruth Macrides - הוצאה לאור של אוניברסיטת אוקספורד

כתבים אחרים

• הספד למותו של הקיסר יוחנן דוכס ואטאציס
• אפיטף לקיסרית אירינה לסקרינה
• פנגיריקוס לכבוד תאודורוס השני לסקריס
• שני ספרי תאולוגיה על רוח הקודש, שנכתבו בעת השבי באפירוס

לקריאה נוספת

• Murat Keçiş 'Georgios Akropolites ve “Tarih” Adlı Eseri

Murat Keçiş (Univ. Ankara) - George Akropolites and his Work "The History"

קישורים חיצוניים

• אקרופוליטיס -ערך ב-1803-1893 Dictionary of Greek and Roman biography and mythology. By various writers. Ed. by William Smith
• הכרוניקה - מהדורתו של Migne
• הכרוניקה בתרגום לרוסית באתר "ספרות מזרחית" - מקורות היסטוריים מימי הביניים במזרח ובמערב
• אקרופוליטיס ב" לקסיקון האנציקלופדי ברוקהאוס-אפרון" ברוסית
• Georgios Akropolytis translation by Ruth Juliana Macrides King's College Oxford 1970
• גאורגיוס אקרופוליטיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. לפי השערות שונות - בין 1212-1217 או בין 1217-1220
2. או יוחנן השלישי דוקאס וטאציס
3. R.J.Macrides 1970 Introduction מבוא, עמוד 22