בונסאי

בונסאי (ביפנית: 盆栽; מילולית: "גננות על מגש") היא אמנות גידול עצים וצמחים אחרים בצורה השומרת את הצמח ננסי על ידי גיזום קפדני בשורשיו וענפיו. פיתוח הבונסאי הוא אמנות יפנית עתיקה שמטרתה ליצור צורות אסתטיות נעימות.

Thumb — עץ אדר (מייפל) מטופח בסגנון בונסאי

מקור ההשראה לבונסאי הוא נופי הטבע ביפן. בארץ זו ישנם הרים גבוהים ויערות ירוקי עד. העצים בנקיקי הסלעים או כאלה שענפיהם השתלשלו מעל למצוקים, נתגמדו לעיתים קרובות למידות זעירות, נוכח תנאי גידולם הקשים. יצירות הבונסאי מחקות, אם כך, את פלאי הטבע.

אמנות הפּנג'ינג הסינית היא אמנות דומה שקדמה לבונסאי היפנית.

אמנות הבונסאי החלה למעשה בסין לפני יותר מ-2,000 שנים. שמה של אמנות זו היה פֶּנזַאי, והוא נכתב באותן אותיות האנזי שמאוחר יותר שימשו לכתיבת שמו ביפנית באותיות הקאנג'י שמופיעות בפסקה הראשונה. ליפן הגיעה אמנות הבונסאי בתקופת שושלת סונג הסינית (במאה ה-13 לערך), ובו-בעת היגרה אמנות זו גם לקוריאה, שם היא נקראת בונג'אי. אמנות הגידול של עצים ננסיים בסין נקראת כיום פנג'ינג וכיוון שייעודם של רוב העצים באמנות זו להיות מוצגים בחוץ, הם לרוב גדולים ועמידים יותר ממקביליהם היפניים.

בארמון הקיסרי של הקיסר היפני ישנו אוסף בונסאי של 350 עצים ננסיים.

עץ בונסאי אינו צמח גמדי מבחינה גנטית, ולכן יש לשמור אותו ננסי על ידי טיפוח, עיצוב וגיזום מתמידים. ישנה טענה שעץ בונסאי המתוחזק היטב יאריך ימים יותר מעץ רגיל מאותו הזן. אולם, הבונסאי זקוק לטיפול רב מאוד, וטיפול שגוי אפילו במקצת עלול להביא למותו של הצמח.

אחזקת הבונסאי השוטפת, דורשת משטרי השקיה ודישון קבועים וכן טיפול במזיקים ובמחלות. מצע הגידול של עץ הבונסאי מאופיין בדרך כלל בכושר ניקוז גבוה, והוא מוחלף אחת למספר שנים בהתאם לצורך. חורי הניקוז בעציץ בונסאי, גדולים יותר מהמקובל בעציצים רגילים. עציצי בונסאי מאופיינים גם בהגבהה של תחתית העציץ המאפשרת כניסת אוויר ואור אשר מונעים את הצצת השורשים ויציאתם מתוך חורי הניקוז.

ישנם סגנונות עיצוב רבים לעצי בונסאי, בהם שישה הנחשבים לסגנונות שבבסיסו של העיצוב היפני הקלאסי-מסורתי: זקוף רשמי (chokkan - formal upright), זקוף לא-רשמי (moyogi - informal upright), נטוי (shakkan - slanting), מניפה-מטאטא (hokidach - broom), משתפל (kengai - cascade), חצי משתפל (han kengai - semi cascade).

סגנון זקוף רשמי (ביפנית chokkan): כפי שרומז השם, זהו עץ בעל גזע ישר עם התחדדות מושלמת לכל אורכו וחלוקת הענפים מאוזנת, צורת העיצוב מדמה עץ הגדל בתנאים אופטימליים של אור ובלא צורך להתמודד עם עצים מתחרים. סגנון זה מתאים בעיקר לעצים מחטניים כמו אורנים וערערים.

סגנון זקוף לא-רשמי (ביפנית moyogi): זהו הסגנון הנפוץ ביותר בבונסאי כמו גם בטבע, והוא קל יחסית לעיצוב. הגזע הוא בעל תנועה לכל אורכו וכן נשמרת התחדדות עד לצמרת. סגנון זה מתאים למרבית העצים.

סגנון נטוי (ביפנית shakkan): העיצוב בסגנון זה הוא בדומה לסגנונות האחרים, כאשר הגזע נוטה הצידה לכיוון אחד דומיננטי ובזווית של 60 עד 80 מעלות ביחס לקרקע. סגנון זה מדמה עץ הגדל במדרון או בתנאי רוח קשים. בדרך כלל הענף התחתון פונה נגד נטיית הגזע במטרה ליצור איזון וכך גם השורש הדומיננטי שפונה כנגד נטיית העץ. השתילה בסגנון זה תיעשה בדרך כלל בצידו של העציץ.

סגנון מניפה (ביפנית hokidach): סגנון המיוחד בהסתעפות הענפים העשירה והסימטרית שלו היוצאת מהשליש הראשון של הגזע בצורת מניפה. הגזע ישר, זקוף ומתחדד במתינות ואינו ממשיך לחלקו העליון של העץ. סגנון זה מתאים במיוחד לעצים נשירים.

סגנון משתפל (ביפנית kengai): סגנון מיוחד זה מדמה עץ הגדל בצידי צוק תלול ובתנאי טבע קשים כמו מפולות אבנים ושלג נערם, הגורמים לענפיו להשתפל מטה אל עבר המדרון. חלקו העליון של העץ מעוצב כצמרת הנמצאת מעל שפת העציץ והשתפלות הענפים מטה היא בזווית חדה ותגיע עד מתחת לבסיסו של העציץ הגבוה בו הוא שתול. הענפים שיוצאים מן הגזע פונים הצידה בצורה אופקית ומאוזנת.

סגנון חצי משתפל (ביפנית han kengai): בדומה לסגנון המשתפל גם סגנון זה מאפיין תנאי גידול קיצוניים. צמרתו של העץ המשתפל למחצה תהיה מעל בסיס הגזע וענפי עץ המעוצב בסגנון זה לעולם לא ירדו מעבר לתחתית העציץ.

בנוסף לסגנונות אלה ישנם שלל סגנונות עיצוב נוספים:

שורת עצים (raft) – שורת העצים, כפי שרומז השם, היא לקיחת עץ קיים ונטיעתו על הצד כך שמרבית הענפים שלו מתארים שדרת עצים בקו ישר, צורת סינוס או קבוצות עצים. כל שורות העצים צריכות לתת אשליה של שתילת קבוצת עצים, אך למעשה מדובר בעץ יחיד, וליתר דיוק ענפים של העץ המקורי.

מינימליסטי (literati) – ה"מינימליסטי" הוא הקשה מכולם להגדרה. בפשטות ניתן לומר כי ה"מינימליסטי" הוא סגנון של יצירת עץ הנותן תחושה שהעץ נאבק עם תנאי הטבע הקשים ובניסיון להגיע אל אור השמש.

וכן סגנון חורש-קבוצת עצים (Forest - Group Planting), סגנון סחוף רוחות (Windswept), סגנון בכותי (Weeping Branch),סגנון חשוף שורשים על סלע (Roots over Rock) ועוד.

בחלק מארצות המזרח הרחוק ובעיקר בסין נפוץ גם הפנג'ינג (Penjing, בסינית: jing נוף Pen בעציץ).

מדובר בעצים המעוצבים בסגנונות הבונסאי השונים אשר שתולים בהרמוניה על גבי תבנית, אבן או עציץ ומתארת נוף מסוים או לעיתים אירוע בטבע.

מקובל לשלב בסגנון זה פסלונים זעירים של דמויות אנושיות, חיות, בקתות ועוד.

בפארק מיני ישראל שבלטרון נטועים 20,000 עצים בעיצובי בונסאי הפזורים בין הדגמים. המיוחד בעצים שבפארק שהם מייצגים את הצומח הארץ ישראלי.

הגנים הבוטניים האוניברסיטאיים בירושלים מארגנים מדי שנה כנס בונסאי שנתי בו מתקיימת תצוגת עצי בונסאי של אמני בונסאי בישראל וכן מתקיימות סדנאות והדגמות בתחום.

בפלנתניה – מרכז חלל, מדע ותרבות בנתניה ישנו גן יפני ובו יש מבחר עצי בונסאי, ביניהם זית אירופי, מילה סורית, חרוב מצוי, אלון התבור ועוד.