Loading AI tools
הדיבר השני בעשרת הדיברות, מצווה האוסרת על אדם לעשות פסל, גם אם אין בכוונתו לעובדו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איסור עשיית פסל ביהדות כולל שתי מצוות לא תעשה מהתורה: איסור עשייה או קניה של פסל עבור עצמו, ואיסור עשיית פסל בידיו, אפילו עבור אחרים. האיסור הראשון הוא הדיבר השני בעשרת הדיברות. מטרת איסורים אלו להרחיק את האדם מעבודת אלילים.
| מקרא | שמות, כ', ג'; ויקרא, י"ט, ד'; שמות, כ', י"ט |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ג', הלכות ט'-י"א |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן קמ"א |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו ב', לאו ג' ספר החינוך, מצווה כ"ז, מצווה רי"ד |
  | |
מלבד איסורים אלו, מצווה התורה גם שלא להשתחוות לפסלים ולא להרשות את קיומם בארץ ישראל.
עם זאת, במשנה קיימת הבחנה בין עשיית פסלים ובין החזקתם, כאשר יש המאשרים להחחזיק בפסלים שאינם קשורים לעבודה זרה, ואפילו תמונות של גרמי השמים לצרכים לימודיים, כל עוד לא מדובר בפסל תל ממדי שלם של דמות אדם.[1]
המצווה הראשונה נלמדת מהפסוק בספר שמות: ”לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.” (ספר שמות, פרק כ', פסוק ג'). איסור זה מופיע מיד לאחר האיסור הראשון במקרא על עבודה זרה בכללותה. חכמים הבינו איסור זה כאיסור עשייה של פסל עבור עצמו, ואפילו כשהעשייה נעשית על ידי אדם אחר.[2] לאחר איסור עשיית פסל, מופיע איסור השתחוויה לעבודה זרה ואיסור השתתפות במנהגי עבודה זרה.
המצווה השנייה נלמדת מהפסוק בספר ויקרא: ”אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ד'). חכמים הסבירו שאיסור זה כולל עשיית פסל בידיו, ואפילו עבור אחרים.[3]
העבירה נעשית עוד במהלך בניית הפסל, אף-על-פי שהוא עדיין אינו פסל של עבודה זרה. מכיוון שכך, הראשונים סוברים שעל כל פעולה של בניית הפסל אדם צריך לקבל עונש מלקות בנפרד.
לפי הרמב"ם הטור והשולחן ערוך, אסור לאדם לבנות פסל, הן לעצמו והן לאחרים[4].
מחלוקת נוספת היא, האם יש ללמוד מפסוק זה רק איסור עשיית פסל או גם איסור קניית פסל.
לצד האיסור על עשיית פסל, הדיבר השני אוסר גם "וְכָל תְּמוּנָה". חז"ל הבחינו בין צורה תלת־ממדית, היינו פסל, ובין צורה דו־ממדית, היינו ציור. לפי חלק מהפרשנים, תמונה אסורה היא תבליט, ואילו ציור דו-ממדי מותר, ויש בין הראשונים שקבעו שרק ציורים שנועדו לעבודה זרה אסורים.[5] ואכן, בכ-120 בתי כנסת מהמאות הראשונות לספירה, כגון זה שבבית אלפא, זה שבנערן, זה שבציפורי ואחרים, התגלו פסיפסים המכילים ציורים של בעלי חיים, בני אדם, גלגל המזלות ודמויות של אלים יווניים כגון דיוניסוס והליוס, לצד סמלים יהודיים כגון שופר, לולב ומנורת שבעת הקנים, ולעיתים לצד שמותיהם של שלושת האבות.[6] על פי התלמוד הירושלמי, חכמים התפשרו עם התופעה של ציורים ופסיפסים, ולא התנגדו אלא לציורים של השמש, הירח ו"צורת הדרקון".[7]
על פי המקרא, הוצבו בתקופות שונות מספר פסלים בבית המקדש הראשון. בתיאור המקראי של מקדש שלמה נכתב כי בקודש הקודשים של המקדש הוצבו שני כרובים, פסלי זהב גדולים של מלאכים או של יצורים מכונפים, שתמונתם הייתה מפותחת על דלתות ההיכל ועל קירות המקדש.[8] לפי המתואר בספר שמות, פסלי כרובים ניצבו גם על מכסה הזהב של ארון הקודש, ותמונתם הייתה רקומה על הפרוכת.[9]
בספר מלכים ב' מסופר כי המלך חזקיהו, במסגרת הרפורמה הדתית שלו, הרס את פסל נחש הנחושת שהכין משה רבנו במדבר, ואשר בני ישראל המשיכו לסגוד לו במשך דורות רבים. בנו של חזקיהו, המלך מנשה, הכניס את פסל האשרה לבית המקדש ובנה בחצרותיו מזבחות של עבודה זרה. בהמשך מסופר כי נכדו של מנשה, המלך יאשיהו, הוציא את הפסל וניתץ את המזבחות במסגרת הרפורמה הדתית שלו.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
