Loading AI tools
אלבום מאת פינק פלויד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
The Dark Side of the Moon (בתרגום חופשי: הצד האפל של הירח) הוא אלבום האולפן השמיני של להקת הרוק המתקדם פינק פלויד. אלבום זה הוא אלבום קונספט ונחשב לאבן דרך ולאחד מהאלבומים הכי משפיעים ופורצי דרך בהיסטוריה, הן בזכות המוזיקה המורכבת והחדשנית שבו והן בזכות הטקסטים הפילוסופיים והעמוקים שבו. התקליט הוקלט באולפני אבי רוד בלונדון בין מאי 1972 לינואר 1973 ויצא לאור ב-1 במרץ 1973. אלבום זה מסמל את תחילת "תור הזהב" של פינק פלויד.
 | ||||||
| אלבום אולפן מאת פינק פלויד | ||||||
| יצא לאור | 1 במרץ 1973 | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | יוני 1972 - ינואר 1973 | |||||
| מקום הקלטה | אולפני אבי רוד | |||||
| סוגה | רוק מתקדם | |||||
| שפה | אנגלית | |||||
| אורך | 42:53 | |||||
| חברת תקליטים |
Harvest/EMI (בריטניה) Harvest/Capitol (ארצות הברית) | |||||
| הפקה | פינק פלויד | |||||
| ||||||
| עטיפה אלטרנטיבית | ||||||
 | ||||||
| עטיפת האלבום בגרסת ה-SACD לרגל 30 שנה ליציאת האלבום | ||||||
האלבום נחשב לאבן דרך בתולדות הרוק והמוזיקה בכלל, הן מוזיקלית והן מסחרית, ולאורך שנים רבות הוא בין האלבומים הנמכרים ביותר בעולם. מבקרי מוזיקה ומעריצים רבים מחשיבים את האלבום כטוב ביותר של הלהקה. מבקרי מוזיקה משתמשים באלבום כנקודת מפנה בין בלוז רוק "קלאסי" ולז'אנר החדש (אז) של מוזיקה אלקטרונית. המוזיקה הושפעה גם מג'אז אוונגרדי - ריצ'רד רייט תיאר את ההשפעה המכרעת שהייתה לאלתוריו של ג'ון קולטריין בתקליט Kind of Blue על המוזיקה של The Dark Side of the Moon[1].
ב-2006 הוא נבחר ל"האלבום האהוב עליי" על ידי צופים של רשות השידור האוסטרלית.
מילות השירים נכתבו על ידי רוג'ר ווטרס.
| צד א' | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | לחן | שירה | משך | |||||
| 1. | Speak to Me | מייסון | אינסטרומנטלי | 1:30 | |||||
| 2. | Breathe in the Air | גילמור, ווטרס, רייט | גילמור | 2:43 | |||||
| 3. | On the Run | גילמור, ווטרס | אינסטרומנטלי | 3:30 | |||||
| 4. | (Time / Breathe (Reprise | גילמור, מייסון, ווטרס, רייט | גילמור, רייט | 7:05 | |||||
| 5. | The Great Gig in the Sky | רייט, קלייר טורי | קלייר טורי | 4:15 | |||||
| צד ב' | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | לחן | שירה | משך | |||||
| 1. | Money | ווטרס | גילמור | 6:30 | |||||
| 2. | Us and Them | ווטרס, רייט | גילמור, רייט | 7:34 | |||||
| 3. | Any Colour You Like | גילמור, מייסון, רייט | אינסטרומנטלי | 3:24 | |||||
| 4. | Brain Damage | ווטרס | ווטרס, גילמור (רקע) | 3:50 | |||||
| 5. | Eclipse | ווטרס | ווטרס, גילמור (רקע) | 1:54 | |||||
גם באלבום זה, החלו פינק פלויד את העבודה במהלך סיבוב הופעות ארוך, שלימים נודע כ-Dark Side of the Moon Tour. סיבוב ההופעות החל בינואר 1972 והסתיים בנובמבר 1973. בתחילת הסיבוב קיבלו חלק משירי האלבום שמות שונים מהשמות הסופיים שקיבלו באלבום. למעט הבדל זה, נותרו רוב החומרים כמעט ללא שינוי מההופעה הראשונה בינואר 72' ועד להקלטת האלבום בפועל כשנה וחצי לאחר מכן במרץ 73'. על אף שכל המילים נכתבו על ידי רוג'ר ווטרס, נחשב האלבום למגובש ביותר של פינק פלויד, ותרומתם של כל ארבעת חברי הלהקה מורגשת בו. באלבום ניתן לשמוע בעיקר את דייוויד גילמור ואת רוג'ר ווטרס, גם בשירה וגם בנגינה, אך בשונה מאלבומים מאוחרים יותר, מורגשת גם תרומת הקלידים שעליהם מנגן ריצ'רד רייט, ואף השיר Us and Them רשום על שם ווטרס ורייט. עוד דבר שמייחד את האלבום הוא הקרדיט שניתן למתופף, ניק מייסון על קטע הפתיחה של האלבום (Speak to Me), דבר שגרר כמה שנים לאחר מכן ויכוח בין מייסון לבין ווטרס, אשר טען שהוא נתן את הקרדיט למייסון כמתנה.
האלבום מרשים בשימושו ברעיונות פילוסופיים, דבר שבהמשך יהפוך לסימן היכר במוזיקה של פינק פלויד. האלבום עוסק במכלול הנושאים הקשורים למחזור חייו של אדם - זמן שחולף ללא הפסקה, לחץ, תאוות בצע, זעם, כעס, נורמות חברתיות משעבדות, מלחמה, דת ושיגעון. גם באלבום זה ניתן לראות קשר לסיד בארט (מקים הלהקה) שלקה בנפשו, בשירים כמו Brain Damage (נזק מוחי) העוסק בשיגעון.
האלבום מחולק ל-9 או 10 רצועות (תלוי במהדורה), אך למעשה נשמע כרצועה אחת מתמשכת. בחלק מהמקרים מאזין שלא מכיר היטב את האלבום יתקשה לזהות מתי נגמרת רצועה אחת ומתחילה רצועה אחרת.
לרוב הדעות, הגורם המכריע בהצלחת The Dark Side of the Moon היה האיזון הטוב ביותר מכל תקליטי הלהקה ביחס שבין הקונספטואליות והנסיוניות הפסיכדלית לבין נגישות ופופולריות של תקליט רוק מהזרם המרכזי. התקליט כלל מילים פילוסופיות אך מנוסחות בשפה פשוטה ומובנת לכל ללא יומרה אמנותית מוגזמת, שאפיינה לעיתים להקות רוק מתקדם. מרבית השירים היו שירי רוק קלאסי במבנה רגיל למדי של בית, פזמון וסולו גיטרה, אך היה גם מינון מדוד וזהיר של שירים נסיוניים, בפרט קטע הפתיחה Speak to Me וקטע אינסטרומנטלי אלקטרוני On the Run (במנוסה) שכיום נחשב ליצירה ש"ניבאה" את סגנון ההאוס, כעשרים שנה לפני שהפך לאחד הסגנונות הנפוצים ביותר במוזיקה פופולרית.
התקליט פרץ דרך מבחינת איכות הצליל וטכנולוגיית הקלטה, עליה ניצח אלן פרסונס מאולפני אבי רוד. נוספו לשירים צלילים רבים שהקליטו חברי הלהקה בעצמם ושנועדו להעשיר את האווירה ולהוסיף קונטקסט לשירים, כגון קרקוש מטבעות, צלילי שעונים, פסיעות וכדומה. האלבום נפתח ונסגר בצליל פעימות לב, כדי להמחיש את מוטיב המשל על חיי-אדם שמצוי באלבום. ברוב השירים פוזרו הקלטות של פועלי הבמה של פינק פלויד אנשי אולפן אבי רוד, שעוסקות בנושאים כמו מוות, שגעון ופחד. השיר Time (זמן) נפתח בצלצולי שעונים מעוררים ושעוני-קיר. אך הדוגמה הבולטת והידועה ביותר לצלילי האווירה של התקליט כלולה בשיר Money (כסף): השיר נפתח בצלילים של צלצולי מטבעות וקופה רושמת שאחרי כמה שניות משתלבים בקצב השיר והופכים לחלק בלתי נפרד ממנו, לצד התופים הרגילים. גם כאן פינק פלויד היו חלוצים של טכנולוגיה שעם השנים נהייתה נפוצה מאוד במוזיקה וכונתה "דגימה" (sampling).
התקליט כלל גם אלמנטים מוזיקליים מסורתיים יותר, שפינק פלויד השתמשו בהם לראשונה בקריירה שלהם: סקסופון ג'אז, שנוגן על ידי דיק פארי וכן שירת גוספל - של הזמרת קלייר טורי בשיר The Great Gig in the Sky, (ההופעה הגדולה בשמיים), ומקהלה שלמה בשירים אחרים. סקסופון ושירת גוספל הופיעו מאז בשירים רבים של פינק פלויד, הבולט ביניהם Shine On You Crazy Diamond (המשך לזרוח, יהלום משוגע) מתוך האלבום Wish You Were Here.
קטע מוזיקלי אינסטרומנטלי אוונגרדי הפותח את האלבום. את הקרדיט על השיר קיבל המתופף, ניק מייסון שבדרך כלל נכלל בקרדיטים של יצירות הלהקה רק יחד עם חברי להקה נוספים. לאחר עזיבתו של מנהיג הלהקה, רוג'ר ווטרס, טען זה שהקרדיט היה "מתנה" למייסון.
הקטע המוזיקלי הוא חסר מילים, אם כי ישנם בו חלקים בהם שומעים דיבורים של אנשים ברקע - מוטיב שחוזר על עצמו ברוב שירי האלבום.[3] השיר הוא סדרה של אפקטים קוליים, מין סיכום של רוב האפקטים בשאר האלבום. אותם אפקטים מובילים בסופו של דבר לרצועה הבאה באלבום; "Breathe".
בין האפקטים הרבים שבאלבום, שמסתכמים כולם ברצועה זו ניתן למצוא:
השיר עצמו די שקט בטונים ובדינמיקה, ואורכו כ-3 דקות. Breathe הוא השיר הראשון באלבום שבו יש מילים, ומתחיל מיד אחרי השיר הקודם - Speak to Me, מה שבדרך כלל גורם לחיבור בין שתי הרצועות לאחת - ברדיו ובגרסת הדיסק שני השירים מחוברים. קצב השיר זהה לדקות האחרונות בשיר Time. השיר נפתח בסולו של גיטרת סלייד של גילמור, ולאחר מכן מתחילה השירה. מילות השיר כוללות אדם מבוגר שמדבר אל ילד קטן שרק נולד, ואומר לו לנשום (Breathe), ואז ממשיך באומרו שיקדיש את חייו לעבודה. למרות זאת, השיר בפירוש לא תומך בחיים של מאמץ חסר-טעם, אלא מבקר אותם (Dig that Hole, Forget the Sun).
קטע אינסטרומנטלי שעוסק בפחד טיסות, ואף בפחד מהמוות, ומנוגן על ידי סינתיסייזר. בהופעות של Pulse, בסוף קטע זה, מטוס קטן טס מקצה אחד של האולם לקצה השני, ומתפוצץ. השיר נוצר בסינתיסייזר מסוג VCS3, צלילים שמוגברים במהלך השיר.
בסוף השיר ניתן לשמוע קול פיצוץ, שנחלש לאחר שניות ספורות שלאחריהן נשמעים צעדי ריצה, דבר שמוביל לתקתוקי השעון ולפתיחת השיר הבא באלבום, Time.
לפני יציאת האלבום, כאשר בהופעות נוגנה הגרסה הראשונה של האלבום The Dark Side of the Moon, השיר On the Run הופיע כ-"The Travel Sequence", והוא לא נוגן במוזיקה אלקטרונית, אלא על ידי תופים, גיטרה ובאס. דיבורים בשיר: בדומה למוטיב החוזר בכל שירי האלבום, גם בשיר זה ניתן לשמוע דיבורים.
נחשב לאחד השירים הבולטים באלבום, והוא השיר היחידי בו קיבלו כל חברי הלהקה קרדיט על השיר. Time מוכר בפתיחתו הארוכה עם צלצולי ותקתוקי שעונים, שהוקלטו כניסיון באולפן על ידי אלן פרסונס, לאו דווקא בשביל האלבום הזה. השיר מדבר על הזמן, ועל התופעה שבה הזמן נראה שעובר מהר ככל שמישהו מזדקן, מה שבדרך כלל מוביל לייאוש ועצב על פספוסי הזדמנויות בעבר.
ביצוע השיר - השיר מתחיל עם תקתוקי שעונים שונים, שכל אחד מהם הוקלט בנפרד בחנות עתיקות, שאחריהם מגיע מעבר בעל אופי מסתורי, שבו תופי סטיל דראם של ניק מייסון בולטים במיוחד. את השיר שרים ריצ'רד רייט ודייוויד גילמור, ומילותיו מדברות על תחושתו של רוג'ר ווטרס בנוגע למוטיב הזמן האבוד והמרוץ של החיים שבסופו זקנה. סולו גיטרה וחזרה על השיר Breathe מביאים לסוף השיר (חלק מהשיר נקרא Breathe (Reprise) עקב החזרה על השיר Breathe. חזרה נוספת מופיעה ב-Any Colour You Like).
השיר הוא השני באורכו באלבום, אחרי Us and Them, ומפורסם בסולו הגיטרה של גילמור אחרי הפזמון הראשון, שנחשב אחד מהסולואים המוצלחים שלו, ובכלל נחשב לאחד הסולואים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק.
קטע העוסק בפחד מהמוות. את השיר מבצעת קלייר טורי. את השיר הזה הלחין ריצ'רד רייט, שלו גם ניתן הקרדיט היחידי על השיר, דבר שגרם לקלייר טורי לתבוע את פינק פלויד, 30 שנה לאחר ההקלטות. בפשרה שהוסכמה בין הצדדים התווסף שמה של טורי לקרדיט כיוצרת לשיר.
השיר נכתב בתחילה כקטע אינסטרומנטלי בלבד. הוחלט להוסיף אליו קולות. לשם כך נבחרה הזמרת קלייר טורי. הקטע אותו היא שרה לא נכתב מראש אלא אולתר על-ידה בזמן ההקלטה, כשההכוונה היחידה שקיבלה הייתה לחשוב על טרגדיות, אסונות ומוות. כשיצאה מההקלטה לאחר שאילתרה את כל הקטע, היא הרגישה נבוכה מאוד ואף התנצלה בפני היוצרים על ההקלטה.
שירתה קשה לחיקוי, ולכן בהופעות חיות שרו את הקטע שתיים ואף שלוש זמרות.
גם בשיר זה, בדומה לשירים אחרים באלבום, ניתן לשמוע דיבורים בשיר שהוקלטו על ידי רוג'ר ווטרס במהלך ההקלטות:
נחשב לאחד מהשירים הבולטים באלבום, והבאס ליין שמנוגן בו על ידי רוג'ר ווטרס הפך למוכר על ידי בסיסטים רבים. זהו גם השיר היחיד באלבום שיצא כסינגל. מאפיין מפורסם נוסף של השיר הן דגימות קול של קופה רושמת וצלצול מטבעות שפותחות את הרצועה ובהמשך משתלבות בקצב השיר. שיר זה מתאר את חולשת האדם לכסף, את התאווה שלו לכך וכמה שגורם זה נהפך כבר לכמעט מחלה בקרב האנושות. שיר זה כולל בתוכו מאפיינים רבים של הפינק פלויד: אפקטים קוליים מיוחדים, סולואים של כלים מגוונים כגון הגיטרה והסקסופון, שינוי קצב תכופים, קצב שבור ומאפיינים מוזיקליים רבים נוספים.
השיר Money הוקלט כולו מחדש בשנת 1981 לאלבום האוסף A Collection of Great Dance Songs, בגלל בעיות של זכויות יוצרים עם חברת התקליטים. גילמור הקליט מחדש את השיר וביצע לבד את כל התפקידים בשיר: באס, גיטרה, תופים, קלידים, אך את החלק של הסקסופון ביצע דיק פרי, כמו בגרסה המקורית.
בסרט The Wall, בזמן השיר "The Happiest Days Of Our Lives", ישנה הפסקה קצרה במוזיקה ומתחילה סצנה בבית ספר - המורה של פינק לוקח לו את ספר השירים שלו ומלגלג עליו. המורה קורא בקול את מילות השיר שכתובות על הדף, ואלה בדיוק מילותיו של Money.
אורכו של השיר הוא כמעט 8 דקות (7:48), ומכיל בתוכו שני קטעי סולו של סקסופון. כמו כן, גם בשיר זה ניתן לשמוע את אלמנט "הדיבורים" באלבום. בגרסה הראשונית של האלבום, שהוקלטה ב-1972, נקרא השיר בגרסתו הראשונה - "The Violence Sequence". השיר עוסק בחברה ובנטייה של אנשים לא להקשר לאנשים השונים מהם. בנוסף, השיר הוא גם "מלחמה" בין רצון האזרחים לבין רצון הממשלה שלהם. פרשנות נוספת שקיימת היא שהשיר מתאר את השקפת עולמו של רוג'ר ווטרס, שהושפע מכך שאביו מת במלחמת העולם השנייה.
רצועה זו היא אינסטרומנטלית והיא מהווה המשך ישיר לרצועה הקודמת.
היצירה עצמה חסרת מילים, וכוללת צליל מסונתז ושירת סקאט. אורך היצירה הוא 3 דקות ו-25 שניות. הלהקה השתמשה באפקטים מתקדמים ביותר לתקופה ההיא, לקלידים ולגיטרה. הסינתיסייזר של חברת EMS חובר לסרט טייפ ארוך שחזר על עצמו בלוּפּים, ובכך יצר את סולו הקלידים העולה והיורד. בשאר השיר השתמש דייוויד גילמור בשתי גיטרות עם אפקט UniVibe כדי ליצור את סולו הגיטרה ההרמוני.
שם השיר מגיע מתשובה שאחד מטכנאי הקול נהג לחזור עליה בקביעות: You Can Have It Any Colour You Like (תוכל לקבל את זה באיזה צבע שתרצה), שמתכתבת עם האמרה הידועה של הנרי פורד שתיארה את המודל טי: "אתה יכול לקבל אותה באיזה צבע שתרצה, כל עוד היא שחורה" - ובכך מחזקת את האלמנט האפל שמצוי בשמו של האלבום ובתכנים המורבידיים שהוא עוסק בהם. עטיפת האלבום, המציגה מנסרה שקופה על רקע שחור, ואשר קרן אור נשברת בה לכל צבעי הקשת, גם היא מתייחסת לכותרת זו.
משמעות נוספת לשיר היא חוסר הבחירה בחייו של אדם בחברה, בעוד הוא מצוי באשליה שאכן יש לו אפשרויות בחירה. רוג'ר ווטרס תיאר כך את מוכרי החרסינה בקיימברידג': "אם היה להם סט של צלחות חרסינה, וכולן היו באותו הצבע, הם היו אומרים- 'את יכולה לקבל אותם מותק.. עשרה פני, בכל צבע שתרצי, הן כולן כחולות'. אם כך זה מעניין.. הם מציעים בחירה במקום שהיא איננה [...] אתה יכול לבחור אבל בסוף הכל כחול"
חלק מהשיר מכונה גם בשם Breathe (Second Reprise) עקב הדמיון במקצב והסוף הדומה לפזמון של Breathe. המינוח "חזרה שנייה" מתייחס לחזרה הראשונה, המובהקת המופיעה בשיר Time.
מילות השיר: רוג'ר ווטרס הצהיר שהמילים על "האיש המשוגע", נכתבו על חברו ומנהיג הלהקה לשעבר - סיד בארט. השורה "And if the band you're in starts playing different tunes", מתייחסת לתקופה האחרונה של סיד בלהקה, שבה נגינתו שיקפה את מצבו הנפשי. לדוגמה, הוא החל לנגן שיר מסוים כשהלהקה הייתה מנגנת שיר אחר, והכל בזמן הופעה חיה. תופעות אלו קרו כשהוא כבר היה על סף קריסה נפשית.
השיר הוא הרצועה העשירית והאחרונה של האלבום, ומהווה המשך ישיר של Brain Damage, ובדרך כלל שתי הרצועות מנוגנות זו אחר זו בזמן השמעתן. ליקוי החמה הוא ככל הנראה התייחסות לשיגעון. האלבום נחתם באותו אופן בו הוא מתחיל - צלילי פעימות לב. גם בשיר הזה יש התייחסות ללהקה המכוונת מהשיר Brain Damage במשפט everything under the sun is in tune (מתייחס למשפט and if the band you are in starts playing different tunes). לאחר סיום המוזיקה שומעים דפיקות לב, וגם משפט שנאמר בעוצמה חלשה מאוד, כך שכמעט לא מבחינים בו: "there is no dark side of the Moon really ... as a matter of fact it's all dark"
את השיר שר רוג'ר ווטרס וליוו אותו דייוויד גילמור וריצ'רד רייט. אחרי שווטרס עזב את הלהקה, שר גילמור את השירה המובילה בהופעות החיות. השיר הוכנס לאלבום ה"טוב ביותר" של הלהקה, Echoes: The Best of Pink Floyd.
אורך השיר הוא 2:03 דקות, כאשר המנגינה העיקרית מסתיימת ב-1:30, ומופיע צליל של פעימות לב מהרצועה הראשונה, "Speak to Me", המופיע שוב ב-9/8, ובהדרגה דועך לשתיקה. הרמונית, השיר מורכב מהתקדמות של 4 אקורדים חוזרים: D, D/C, B♭maj7 ו-A7sus4 שמוביל ל-A7. הליין של הבס הוא ארבעה אקורדים בסדר יורד.
התקליט מחזיק בשיא גינס של הישארות רציפה במצעד מכירות האלבומים של מגזין "בילבורד" - הוא נשאר במצעד 741 שבועות רצופים. עד היום הוא חוזר מדי פעם למצעדי הלהיטים. גרסה מחודשת בפורמט SACD שיצאה בשנת 2003, לרגל שלושים שנה לצאת האלבום, נכנסה אף היא למקום הראשון של מצעד Billboard. נכון לשנת 2010 התקליט בגרסאותיו השונות נמכר ביותר מ-45 מיליון עותקים.
 | ||
|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא |
 ארצות הברית |
בילבורד 200 | 1 |
| מצעד האלבומים המסחריים | 7 | |
|
| ||
|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא |
| ארצות הברית |
מצעד האלבומים המסחריים | 31[4] |
| מצעד אלבומי הויניל | 22[5] | |
| מצעד אלבומי הרוק והאלטרנטיבי | 54[6] | |
| מצעד אלבומי הרוק | 34[7] | |
בשנת 2005 הוציאו חברי הרכב הרגאיי, Easy Star All-Stars אלבום כיסוי מלא ל-The Dark Side of the Moon בשם Dub Side of the Moon (דאב הוא תת-סגנון של הרגאיי) בגרסת הכיסוי בולט במיוחד השיר Money בו צלילי הקופה הרושמת והמטבעות הוחלפו בקולות של אדם המעשן מתוך באנג ומשתעל תוך כדי.
להקת Dream Theater נהגה לארגן הופעות בהן ניגנה את האלבום במלואו.
להקת המחווה לפינק פלויד המובילה בישראל - Echoes - Pink Floyd Tribute Band, מבצעת את האלבום במלואו באופן קבוע במהלך הופעותיה בהרכב המונה 10 נגנים. בשנת 2015 חברה הלהקה למנצח והמפיק גיל שוחט ויחד הם העלו את המופע ECLIPSE בו הלהקה ביצעה את שירי האלבום. בשנת 2023, לציון 50 שנה לצאת האלבום, ההרכב ECHOES יצא לסיבוב הופעות בישראל שבו יבוצע האלבום במלואו כאשר בחלקו השני של המופע יבוצעו היצירות הגדולות של פינק פלויד מכל התקופות כגון: Comfortably Numb, Shine On You Crazy Diamond, Wish You Were Here, Another Brick in The Wall ועוד. כיאה להפקות הענק של ECHOES המופע כולל וידאו ארט ייחודי, מסכי לד והפקת תאורה וסאונד ברמה הגבוהה ביותר תוך נאמנות לתפקידים המקוריים בדיוק ובשלמות.
The Dark Side of the Moon, באתר Last.fm (באנגלית)
מידע על האלבום The Dark Side of the Moon באתר MusicBrainz
מידע על האלבום The Dark Side of the Moon באתר AllMusic
האלבום The Dark Side of the Moon באתר Discogs
האלבום The Dark Side of the Moon באתר ספוטיפיי
האלבום The Dark Side of the Moon באתר דיזר
האלבום The Dark Side of the Moon באתר אפל מיוזיק האלבום The Dark Side of the Moon באתר Last.fm
האלבום The Dark Side of the Moon באתר טיידל.svg){kind=icon}
האלבום The Dark Side of the Moon באתר יוטיובSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
