Loading AI tools
חיידק מסוג גראם שלילי הגורם לדלקת קיבה כרונית ולכיב קיבה ותריסריון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Helicobacter pylori (בתעתיק לעברית: הֶלִיקוֹבַּקְטֶר פִּילוֹרִי) הוא חיידק גראם שלילי שיוצר בגוף החי מושבות ברובד העמוק של רירית הקיבה והתריסריון ומחליש את עמידות הקיבה לסביבתה החומצית. צורתו מפותלת או סלילונית בעל 4–6 שוטנים בקצהו, אורכו כ-3 מיקרומטר וקוטרו כ-0.5 מיקרומטר.
 Helicobacter pylori | |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | חיידקים אמיתיים |
| מערכה: | חיידקים ארגמניים |
| מחלקה: | Epsilon Proteobacteria |
| סדרה: | Campylobacterales |
| משפחה: | Helicobacteraceae |
| סוג: | Helicobacter |
| מין: | Helicobacter pylori |
| שם מדעי | |
 Helicobacter pyloriGoodwin, 1989 | |
מושבות ההליקובקטר פילורי הן הגורם העיקרי להתפתחות דלקות וכיבים בתריסריון ובקיבה (כיבים עיכוליים) והוא גם קשור להתפתחות סרטן הקיבה. מסוגלותו להתפתח ברירית הקיבה, למרות החומציות הגבוהה שלה, נעוצה ביכולתו לייצר את האנזים אוריאז אשר הופך שתנן, המצוי בשפע בנוזלי הקיבה, לפחמן דו-חמצני ולאמוניה והללו יוצרים עננה בסיסית שבתוכה יכול החיידק לחיות, בלי להיות מושפע מחומציות הקיבה.
החיידק נמצא ב-95%-100% מהחולים עם כיב בתריסריון, וב-75%-85% מהחולים עם כיב קיבה. חשוב לציין שרק 15% מנשאי החיידק יפתחו כיב פפטי, והשאר ייוותרו ללא תסמינים. מחקרים מן השנים האחרונות מצביעים על כך שפגיעתו של ההליקובקטר פילורי היא תוצאה של הפרשת רעלני תאים. קיימים למעלה מ־17 גזעים של הליקובקטר פילורי הנבדלים ביניהם בהפרשת הרעלנים. ארגון הבריאות העולמי קבע שהליקובקטר פילורי נחשב כיום כחיידק השכיח ביותר בעולם בגרימת זיהומים באדם.
מעריכים כי כחצי מאוכלוסיית העולם נגועה בחיידק זה, חלוקה ששונה בין ארצות רווחה לארצות מתפתחות; תפוצתו היא בין 60%-50% בארצות הרווחה, ואילו בארצות מתפתחות היא מגיעה עד 90%. התפוצה רבה יותר בשכבות בעלות רקע סוציו-אקונומי נמוך. במקרים רבים הוא עובר בין בני אותה משפחה. ההידבקות בחיידק היא כבר בילדות, לרוב לפני גיל עשר. ההדבקה נעשית על ידי העברתו בצורה ישירה מאדם לאדם באמצעות מגע פומי (אוראלי) עם רוק או צואה. עיקר פגיעתו היא בגיל מבוגר (60-50 ומעלה). מיני הליקובקטר נוספים נמצאו ביונקים, כגון קופים, חיות מחמד וחיות משק. חלקם גורמים לתופעות הדומות לאלו הקיימות באדם.
פעמים רבות נוטים לחשוב שמדובר בחיידק אם המטופל מתלונן על כאבי בטן, צרבות או שלשולים. אך לגבי השניים האחרונים נמצא שדווקא שכיחות החיידק נמוכה במי שסובלים מתופעות אלה. הדרך הטובה ביותר לאבחן אם כך, היא לא על סמך תסמינים אלא באמצעות תוצאות בדיקה.[1]
קיימות ארבע בדיקות לזיהוי הימצאותו של החיידק. הראשונה היא באמצעות תבחין נשיפה, שבו נוטל הנבדק איזוטופ UREA - C13, איזוטופ יציב לא-רדיואקטיבי: במקרה שהחיידק קיים, האיזוטופ מתפרק בקיבה, ומתקבלים בנשיפה תוצרי פירוק: אמוניה ופחמן דו-חמצני. בדיקה זו קלה, מהירה ונוחה לנבדק. אפשרות שנייה, שאף היא קלה ומהירה, היא בדיקת נוגדנים בדם לחיידק זה. רמת נוגדנים גבוהה מצביעה על הדבקה פעילה של החיידק. בבדיקת צואה ניתן לגלות, ב-94% מהמקרים, חלבונים הקשורים לחיידק. בדיקה נוספת שנחשבת למהימנה ביותר היא ביופסיה הנלקחת במהלך בדיקת גסטרוסקופיה. לדגימה מוסיפים אוראה, ואם נמצא החיידק, מתקבלת שוב אמוניה. בדיקה זו חודרנית, וקשה מהבדיקות הקודמות, שכן היא מחייבת נתינת סם הרגעה ועלולה לגרום לכאבי גרון בימים שלאחר הבדיקה.
מכיוון שהחיידק עמיד יחסית לאנטיביוטיקה, מטפלים בו בשילוב של שני תכשירי אנטיביוטיקה ואף שלושה, ביחד עם תכשיר נוגד חומציות.
את החיידק גילו בארי מרשל ורובין וורן, רופא ופיזיולוג אוסטרלים. הם גידלו ב-1982 תרבית של החיידק והעלו את ההשערה כי הוא קשור לאולקוס ולסרטן הקיבה. השערתם לא זכתה לאמונה של הקהילייה המדעית, עד שב-1984 שתה מרשל צלחת פטרי מלאה בחיידק ופיתח במהרה תסמינים של דלקת רפידת הקיבה, שנעלמו לאחר שטופל באנטיביוטיקה. מחלתו והבראתו, לאחר נטילת תרבית חיידקים שמקורם בחולה, תאמו לעיקרים של קוך מבחינת הקשר בין הליקובקטר פילורי לבין דלקת רפידת הקיבה, אך לא בינו לבין כיב פפטי. תוצאות הניסוי התפרסמו במאמר ב-1984[2] שזכה לציטוטים רבים. בגין הגילוי זכו השניים בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2005.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
