תפקיד מכנסיים

תפקיד מכנסיים (באנגלית בריטית: breeches part; באנגלית אמריקנית: trouser role; בגרמנית: Hosenrolle; בצרפתית: travesti; באיטלקית: travestito) הוא תפקיד לזמרת או שחקנית המגלמת דמות גברית. במובנו הצר, הכוונה למוסכמה אופראית; במובן הרחב, זוהי פרקטיקה הקיימת במידה כזו או אחרת גם בצורות אחרות של אומנויות הבמה.

על פי רוב, נכתב תפקיד-מכנסיים אופראי לדמות נער צעיר. פעמים שמדובר בילד ממש, לפני שקולו התחלף; פעמים בבחור בשנות העשרים לחייו, על מנת להבדילו משאר הדמויות הגבריות אשר בשיא כוחן. מספר תפקידים בולטים נכתבו לנערי-חצר (פאז'); רבים אחרים נכתבו למאהבים צעירים או בלתי מנוסים. בעבר נכתבו תפקידי-מכנסיים רבים לאצילים ולמפקדי צבא.

מבחינת מנעד הקולות, הקול הנפוץ ביותר לתפקיד-מכנסיים הוא מצו-סופרן (ולפני כן, קונטרה אלט), אולם ישנם גם תפקידי-מכנסיים רבים לסופרן.

תפקידי המכנסיים הפופולריים ביותר ברפרטואר האופראי הם: כרובינו (נישואי פיגארו), אניו (חסדו של טיטוס), אוקטביאן (אביר הוורד) והנסיך אורלופסקי (העטלף). על אלה אפשר להוסיף את רומיאו (בני קפולט ובני מונטגיו), הנזל (הנזל וגרטל) ואדריאנו (ריאנצי).

עם זמרות האופרה המתמחות כיום בתפקידי מכנסיים נמנות אן סופי פון אוטר, פרדריקה פון שטאדה ובריגיטה פסבנדר.

זמרת המגלמת דמות גברית גם תלבש בגדי גבר, ובמובן זה מקורב תפקיד-המכנסיים לאומנויות הדראג השונות. עם זאת, ובניגוד אליהן, לעיתים נדירות יהיה השימוש בתפקיד-מכנסיים להדגשת נשיותה של הזמרת, וככלל אין לפרקטיקה זאת כוונות סאטיריות, גרוטסקיות או מיניות.

היסטוריה

כשנולדה האופרה בסוף המאה השש-עשרה, היו נשים באיטליה מודרות משירה בכנסייה, והשימוש בזמרי קסטרטו כבר היה שריר וקיים. הופעתן של נשים על הבמה הייתה אסורה במדינת האפיפיור (להוציא בולוניה ושכנותיה), ועד שנת 1798 תפקידי נשים גולמו באופרה על ידי זמרי קסטרטו צעירים. אמנם בתחילת המאה השבע-עשרה לא היה תפקידם כה דומיננטי, אך עד מהרה ולאורך המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה היה הקסטרטו לחלק בלתי נפרד מן האופרה האיטלקית. השימוש בנערי מקהלה ובזמרי פלסט (קונטרה-טנור) נדחק הצידה, ומשנת 1680 לערך היה למוסכמה כי התפקיד הגברי הראשי (primo uomo) של האופרה סריה האיטלקית יושר בפי קסטרטו.

לאורך המאה השמונה-עשרה רוב התפקידים ההירואיים של האופרה סריה נכתבו עבור קולות גבוהים ובוצעו על ידי זמר סופרן קסטרטו, או לחלופין, על ידי זמרת. הנדל היה מחלוצי המלחינים שכתבו תפקידים אופראיים ספציפית לנשים כתפקיד מכנסיים, בין השאר עבור הזמרות האיטלקיות פרנצ'סקה ואניני-בוסקי (נפ' 1774) ומרגריטה דורסטנטי (1700 – 1734). כן באופרה בופה הנאפוליטנית המוקדמת נכתב תפקיד הגיבור על פי רוב עבור סופרן. באנגליה הופיעו תפקידי מכנסיים לראשונה בתקופת הרסטורציה האנגלית עם כניסתן של נשים לאומנויות הבמה. הלבוש הגברי אפשר לזמרת להתלבש באופן שחרג מכללי הצניעות של התקופה, ועל כן היה תפקיד המכנסיים מתחילתו פרקטיקה שיווקית מצליחה.

אט-אט דעך בהדרגתיות השימוש בקסטרטו, ואת תפקידיו המקובלים ירשה זמרת הקונטרה אלט הראשית, או לעיתים נדירות יותר, זמרת הסופרן הראשית. כבר בתחילת המאה התשע-עשרה ובאמצעה התמחו מספר זמרות בתפקידים גבריים, ביניהן רוזמונדה פיזארוני (1793–1872), מריאטה אלבוני (1826–1894) וקרולינה ויאטי. רוסיני כתב כמה תפקידי מכנסיים הרואיים לאופרות שלו.

התפקיד החשוב האחרון שנכתב באופרה האיטלקית כתפקיד מכנסיים הוא רומיאו באופרה "בני קפולט ובני מונטגיו" (1830) מאת בליני. במשך 30 שנים שמרה היצירה על פופולריות רבה בעבור אהבתם הנשית של רומיאו ויוליה. התפקיד הראשי האחרון שנכתב באופרה האיטלקית כתפקיד מכנסיים הוא אאורליו באופרה "המצור על קאלה" (1836) מאת דוניצטי. עם התקדמותו של הטנור הרומנטי נדחק תפקיד המכנסיים למעמד משני יותר, ועד שנת 1850 נעלם כליל תפקיד המכנסיים לדמויות מבוגרות באופרה האיטלקית.

באשר לדמויות ילדים ובני עלומים חלקי פנים, – הללו מגולמים כתפקידי מכנסיים לעיתים קרובות באופרה מאז הבארוק ועד למאה העשרים, ומחוץ לאיטליה היו אלה תמיד רוב רובם של תפקידי המכנסיים. בייחוד נכון הדבר לגבי דמות הפאז' (page), צעיר ממשפחת אצילים המשמש כמעין נער משרת בחצרות מלכים והחברה הגבוהה.

בתולדות האופרה הגרמנית נכתבו כמה וכמה תפקידי מכנסיים חשובים, ובאופרטה הגרמנית והצרפתית נפוץ למדי השימוש בהם, ובמידה מצומצמת יותר, גם באופרה-קומיק הצרפתית.

באופרה המודרנית נדירים תפקידי המכנסיים. נערי מקהלה חזרו במאה העשרים וקנו להם את מקומם המקורי בגילום דמויות ילדים. בעוד שתפקידי מכנסיים תרמו בעבר לאווירה הקומית או השובבה והילדותית של האופרות לעיל, תפקידים מודרניים שנכתבים לנערי מקהלה משתלבים פעמים רבות באופרות מודרניסטיות ורציניות דווקא, כבדות ואף קודרות ואפלות. כך הוא, בין השאר, באופרה הסימבוליסטית "פליאס ומליסנד" (1903) מאת דביסי, באופרה האקספרסיוניסטית "ווצק" (1925) מאת ברג ובאופרה הדידקטית "האומר הן" (1930) מאת וייל וברכט, וכן ברבות מן האופרות של בנג'מין בריטן. מאידך, במספר יצירות קומיות או פרודיות נעשה שימוש כפול במוסכמה האופראית, והזמרת משחקת תפקיד של נער או אדם צעיר המתחפש בעצמו לנערה. כך לדוגמה מתחפשים הפאז' כרובינו (נישואי פיגרו, 1784) והרוזן הצעיר אוקטביאן (אביר הוורד, 1911) לנערות כפר, ואילו קצין חיל הפרשים הצעיר ולדימיר זמוילוף (פאטיניטצה, 1876) מתחפש לפרקים לבחורה בשם פאטיניטצה.

רשימת תפקידי מכנסיים

תפקידים שנכתבו במקור לנשים

זמרת הסופרן האיטלקייה ג'ודיטה פסטה (1797–1865) בתפקיד טאנקרדי באופרה "טאנקרדי" בהפקת הבכורה הצרפתית, 1822.

להלן רשימה חלקית של תפקידים אופראיים שנכתבו מלכתחילה ובמפורש לנשים.

• 1707. גאורג פרידריך הנדל, רודריגו: אוונקו, בן זקוניו של המלך הקודם (סופרן).
• 1709. הנדל, אגריפינה: אוטונה (קונטרה אלט).
• 1711. הנדל, רינלדו: גוטפרדו (קונטרה אלט). [בשנת 1731 שוכתב התפקיד לזמר טנור].
• 1713. הנדל, תזאוס: ארקנה, וסאל למלך ואהובהּ של קליציה (קונטרה אלט).
• 1715. הנדל, אמאדיג'י די גאולה: דרדאנו, נסיך תראקיה (קונטרה אלט).
• 1720. הנדל, רהדמיסטוס: רדמיסטו, נסיך איבריה (סופרן); טיגרנה, נסיך פונטוס (סופרן). [בסוף אותה השנה שוכתבו התפקידים לזמרי קסטרטי].
• 1722. הנדל, מוקיוס סקיבולא: טרקיניו (סופרן).
• 1723. הנדל, פלביו, מלך הלומברדים: ויטיג'ה, שלישו של המלך ומאהבהּ של טאודטה (סופרן).
• 1724. הנדל, יוליוס קיסר במצרים: ססטו (סופרן).
• 1727. הנדל, אדמטוס, מלך תסליה: אורינדו, משרת ובן אמוניו של אדמטו (קונטרה אלט).
• 1727. אנטוניו ויוואלדי, אורלנדו המטורף: אורלנדו, אביר (קונטרה אלט).
• 1729. הנדל, לוטאריו: אידלברטו, בן הדוכס ברנגאריו (קונטרה אלט).
• 1730. הנדל, פרטנופה: ארמינדו, נסיך רודוס (קונטרה אלט).
• 1731. הנדל, פורוס, מלך הודו: גאנדארטה, שר צבאו של פורו ומאהבהּ של אריסנה (קונטרה אלט).
• 1732. הנדל, אאטיוס: ולנטיניאנו (קונטרה אלט).
• 1732. הנדל, כיאכסרס, מלך מדי: מלו, בנו הלא-חוקי של מלך לידיה (קונטרה אלט).
• 1732. ג'ובאני בטיסטה פרגולזי, האח המאוהב: אסקניו, בנו המאומץ של מרקניאלו (סופרן).
• 1733. הנדל, אורלנדו: מדורו, נסיך אפריקאי (קונטרה אלט).
• 1734. הנדל, אורסטס: פילוטטה, שר צבא המלך (קונטרה אלט).
• 1735. הנדל, אריאודנטה: פולינסו, דוכס אולבני (קונטרה אלט).
• 1735. ויוואלדי, אדלאידה: אוטונה, מלך גרמניה (קונטרה אלט).
• 1735. ז'אן-פיליפ ראמו, איי הודו העליזים: אמור (סופרן).
• 1739. ראמו, דרדנוס: אמור (סופרן).
• 1745. ראמו, פלטאה: אמור (סופרן).
• 1748. ראמו, זאיס: אמור (סופרן).
• 1748. ראמו, פיגמליון: אמור (סופרן).
• 1748. ראמו, הפתעות האהבה: אמור (סופרן); אדוניס (סופרן). [בגרסת הבכורה בוצע תפקיד אדוניס על ידי זמר בריטון. בשנת 1757 שוכתב התפקיד לזמרת סופרן].
• 1772. וולפגנג אמדאוס מוצרט, לוקיוס סולא: לוצ'ו צ'ינא, עלם צעיר (סופרן).
• 1784. אנדרה מודסט גרטרי, ריצ'רד לב הארי: אנטוניו, איכר צעיר (סופרן).

זמרת הסופרן האנגלייה מגי טייט (1888–1976) בתפקיד כרובינו באופרה "נישואי פיגארו" בהפקתו של תומאס ביצ'ם, לונדון, 1910.

• 1786. מוצרט, נישואי פיגארו: כרובינו, נער-החצר של הרוזן (מצו-סופרן).
• 1790. גרטרי, פטר הגדול: אלקסיס, יתום צעיר (סופרן).
• 1791. מוצרט, רחמיו של טיטוס: אניו, מאהבהּ של סרביליה (מצו-סופרן).
• 1806. ג'ואקינו רוסיני, דמטריוס ופוליביוס: סיבנו, מאהבהּ של ליזינגה (קונטרה אלט).
• 1807. אטיין מאול, יוסף במצרים: בנימין (סופרן).
• 1812. רוסיני, כורש בבבל: כורש (קונטרה אלט).
• 1813. רוסיני, טאנקרדי: טאנקרדי, חייל סירקוזי גולה (קונטרה אלט או מצו-סופרן); רוג'רו, נושא כליו (מצו-סופרן).
• 1814. רוסיני, סיגיסמונדו: סיגיסמונדו, מלך פולין (קונטרה אלט).
• 1815. רוסיני, אליזבת מלכת אנגליה: אנריקו, אציל סקוטי (קונטרה אלט).
• 1817. רוסיני, העקעק הגנב: פיפו, איכר צעיר (קונטרה אלט).
• 1819. רוסיני, אדוארד וקריסטינה: אדוארדו, מפקד הצבא השוודי (קונטרה אלט).
• 1819. רוסיני, גבירת האגם: מלקולם, מאהבה של אלנה (קונטרה אלט).
• 1819. רוסיני, ביאנקה ופאליארו: פאליארו, מפקד צבא מוונציה (קונטרה אלט).
• 1820. רוסיני, מהמט השני: קלבו, אציל מוונציה (מצו-סופרן או קונטרה אלט).
• 1822. ג'אקומו מאיירבר, גלות גרנדה: אלמנצור, מלך גרנדה (מצו-סופרן או אלט).
• 1823. סבריו מרקאדנטה, דידו הנעזבה: אנאו (קונטרה אלט).
• 1823. רוסיני, סמירמיס: ארסאצ'ה, מפקד צבא אשור (קונטרה אלט).
• 1824. יצחק נתן, הקאיד: פליקס (קונטרה אלט).
• 1825. ניקולא ואקאי, יוליה ורומיאו: רומיאו (קונטרה אלט).
• 1826. קרל מריה פון ובר, אוברון: פאק, שדון (מצו-סופרן).
• 1826. גאטנו דוניצטי, אלהור בגרנדה: מולאי-חסן, מלך גרנדה (קונטרה אלט).
• 1828. רוסיני, הרוזן אורי: איזוליר, נער-החצר של הרוזן (מצו-סופרן).
• 1829. רוסיני, וילהלם טל: ג'מי, בנו של וילהלם (סופרן).
• 1830. וינצ'נצו בליני, בני קפולט ובני מונטגיו: רומיאו (מצו-סופרן).
• 1830. דוניצטי, אנה בולנה: סמיטון, מוזיקאי צעיר (קונטרה אלט).
• 1832. דוניצטי, אוּגוֹ, רוזן פריז: לואי החמישי (קונטרה אלט).
• 1833. דוניצטי, לוקרציה בורג'ה: מאפיו אורסיני, אציל רומאי (קונטרה אלט).
• 1836. דוניצטי, המצור על קאלה: אאורליו, בנו של מושל קאלה (מצו-סופרן).
• 1836. מאיירבר, ההוגנוטים: אורבן, נער-החצר של המלכה (מצו-סופרן). [בשנת 1848 שוכתב התפקיד לזמרת קונטרה אלט].
• 1836. מיכאיל גלינקה, החיים למען הצאר: ואניה, בן איכרים מאומץ (קונטרה אלט).
• 1837. דוניצטי, פיה דה טולומאי: רודריגו, לוחם גואלף (קונטרה אלט).

זמרת הסופרן הגרמנייה וילהלמינה שרדר-דבריאנט (1804–1860) בתפקיד אדריאנו בהפקת הבכורה של האופרה "ריאנצי", 1843.

• 1840. ריכרד וגנר, ריאנצי: אדריאנו, אציל רומאי צעיר ומאהבהּ של אירנה (סופרן).
• 1842. גלינקה, רוסלאן ולודמילה: רטמיר, נסיך כוזרי (קונטרה אלט).
• 1842. דוניצטי, לינדה די שאמוני: פיירוטו, יתום (קונטרה אלט).
• 1843. דוניצטי, מריה די רוהאן: ארמנדו די גונדי, אביר צעיר (קונטרה אלט). [בגרסת הבכורה בוצע התפקיד על ידי זמר טנור.]
• 1845. ויליאם וינסט ואלאס, מריטאנה: לאזארילו, ילד עני (מצו-סופרן).
• 1845. וגנר, טנהויזר: רועה צעיר (סופרן); ארבעה בני אצילים צעירים (סופרן ואלט).
• 1858. הקטור ברליוז, הטרויאנים: אסקניוס (סופרן), בנו הצעיר של איניאס.
• 1858. ז'אק אופנבך, אורפאוס בשאול: קופידון (סופרן).
• 1858. אופנבך, מאדאם דה לה האל: נער המטבח (סופרן).
• 1859. אופנבך, גנובפה מברבנט: גרטיאוזו/דרוגאן, טבח צעיר (סופרן).
• 1859. ג'וזפה ורדי, נשף המסכות: אוסקר, נער-החצר של ריקרדו (סופרן).
• 1859. שארל גונו, פאוסט: סיבל, תלמידו הצעיר של פאוסט (מצו-סופרן או סופרן).
• 1860. אופנבך, דפניס וכלואה: דפניס (מצו-סופרן).
• 1861. אופנבך, שירו של פורטוניו: חמשת הלבלרים (סופרן).
• 1861. אופנבך, גשר האנחות: אמורוזו, נער-חצר (סופרן).
• 1863. פרנץ פון סופה, חבורה אופנתית: פרינקה, סטודנט (מצו-סופרן).
• 1864. אופנבך, הלנה היפה: אורסט (מצו-סופרן).
• 1865. סופה, גלתיאה היפה: גנימד (מצו-סופרן).
• 1867. אופנבך, רובינזון קרוזו: ונדרדי, בן לווייתו של רובינזון (מצו-סופרן).

זמרת הסופרן הגרמנייה מרתה פוקס (1898–1974) בתפקיד אוקטביאן באופרה "אביר השושנים", האופרה של ברלין, 1937.

• 1867. גונו, רומיאו ויוליה: סטפנו, נער-החצר של רומיאו (סופרן).
• 1867. ורדי, דון קרלו: טבלדו, נער-החצר של המלכה (סופרן).
• 1867. וגנר, אמני השירה מנירנברג: ארבעה מנערי השירה המתלמדים (אלט).
• 1869. אופנבך, הבנדיטים: פראגולטו, איכר צעיר (סופרן).
• 1870. אמברואז תומא, מיניון: פרדריק, מחזר צעיר (קונטרה אלט). [בגרסת הבכורה משנת 1866 בוצע התפקיד על ידי זמר טנור.]
• 1872. מודסט מוסורגסקי, בוריס גודונוב: פיודור, בנו של בוריס גודונוב (מצו-סופרן).
• 1872. אופנבך, פאנטאזיו: פאנטאזיו, סטודנט (מצו-סופרן או סופרן).
• 1873. אופנבך, רוקחת הבשמים היפה: באוולה, פקיד צעיר (סופרן).
• 1874. אופנבך, מאדאם ארכידוכס: פורטונאטו, מפקד יחידת הדרגונים (סופרן).
• 1874. יוהאן שטראוס (הבן), העטלף: הנסיך אורלופסקי (מצו-סופרן).
• 1875. אופנבך, מסע אל הירח: הנסיך קפריס (סופרן).
• 1876. סופה, פאטיניטצה: ולדימיר, קצין צעיר בחיל הפרשים (מצו-סופרן).
• 1874. יוהאן שטראוס (הבן), הנסיך מתוזלם: הנסיך מתוזלם (מצו-סופרן).
• 1877. עמנואל שברייה, הכוכב: לאזולי, רוכל צעיר ועני (מצו-סופרן).
• 1878. שארל לקוק, הדוכס הקטן: הדוכס הקטן (סופרן).
• 1879. סופה, בוקאצ'ו: ג'ובאני בוקאצ'ו (מצו-סופרן).
• 1879. שברייה, השכלה חלקית: גונתרן, רוזן צעיר בשנות נעוריו (סופרן).
• 1882. וגנר, פרסיפל: שניים מבני האצילים הצעירים (סופרן ואלט).
• 1884. זדנק פיביך, הכלה ממסנה: נער החצר של דון צ'זר (סופרן).
• 1887. יוהאן שטראוס (הבן), סימפליציוס: סימפליציוס, נער צעיר (סופרן).
• 1889. רג'ינלד דה קובן, רובין הוד: אלן א-דייל, פורע חוק (קונטרה אלט).
• 1891. פייטרו מסקאני, החבר פריץ: בּפּה, צועני צעיר (מצו-סופרן).
• 1892. אלפרדו קאטאלאני, לה ואלי: ולטר, זמר-בלדות צעיר (סופרן).
• 1892. אנגלברט הומפרדינק, הנזל וגרטל: הנזל (מצו-סופרן), איש החול (סופרן), איש הטל (סופרן).
• 1895. ז'יל מאסנה, סינדרלה: נסיך החלומות (סופרן).
• 1896. מסקאני, צאנטו: צאנטו, משורר צעיר (מצו-סופרן).
• 1901. אנטונין דבוז'אק, רוסלקה: נער המטבח (סופרן).
• 1901. קרל נילסן, שאול ודוד: אבישי (סופרן).
• 1902. לאוש יאנאצ'ק, ינופה: יאנו, רועה צעיר (סופרן).
• 1903. מאסנה, כרובין: כרובין, חייל טרי (סופרן).
• 1905. ריכרד שטראוס, סלומה: נער-החצר של הרודיאס (קונטרה אלט).
• 1908. אנטואן מריוט, סלומה: נער-החצר של הרודיאס (מצו-סופרן).
• 1911. ריכרד שטראוס, אביר השושנים: אוקטביאן, רוזן צעיר (מצו-סופרן).
• 1912. כריסטיאן סינדינג, ההר הקדוש: דיון, נער צעיר (סופרן).
• 1915. האנס פפיצנר, פלסטרינה: איגינו, בנו הצעיר של ג'ובאני פלסטרינה (סופרן); סילא, חברו (מצו-סופרן).
• 1916. ריכרד שטראוס, אריאדנה בנקסוס: המלחין הצעיר (סופרן או מצו-סופרן).
• 1916. אז'ן ד'אלבר, העיניים המתות: נער רועים (סופרן).
• 1917. פפיצנר, אלף חג המולד: אלף חג המולד (סופרן); ילד חג המולד (סופרן).
• 1918. ריכרד שטראוס, האישה ללא צל: שומר סף הארמון (סופרן).
• 1919. אלברט וולף, הציפור הכחולה: טילטיל, ילד עני (מצו-סופרן).
• 1925. מוריס ראוול, הנער והקסמים: הנער (מצו-סופרן), הרועה (קונטרה אלט).
• 1925. ריינלדו האן, מוצרט: מוצרט (סופרן).
• 1927. קורט וייל, הצאר הולך להצטלם: ילד מתלמד (אלט), מתחזה לילד מתלמד (אלט).
• 1930. יאנאצ'ק, רשימות מבית המוות: אלייא, טרטר צעיר (מצו-סופרן).
• 1931. פפיצנר, הלב: המשרת השלישי, נער-חצר (אלט).
• 1935. אלבן ברג, לולו: גימנסיסט (קונטרה אלט); חתן (קונטרה אלט).
• 1935. קרל אמדאוס הרטמן, סימפליציוס סימפליציסימוס: סימפליציוס, נער רועים (סופרן).
• 1937. ארתור הונגר וז'אק איבר, העיט הקטן: העיט הקטן (סופרן).
• 1957. בוהוסלב מרטינו, הפסיון היווני: ניקוליאוס, רועה צעיר (סופרן).
• 1983. אוליבייה מסייאן, פרנציסקוס הקדוש מאסיזי: מלאך אלוהים (סופרן).
• 1991. ג'ון אדמס, מותו של קלינגופר: עומאר, טרוריסט (מצו-סופרן).
• 1991. ג'ון קוריליאנו, רוחות הרפאים של ורסאי: כרובינו (מצו-סופרן).
• 1999. לורן פטיז'יראר, ג'וזף מריק הקרוי איש הפיל: איש הפיל (קונטרה אלט).
• 2003. ניקולאוס שאפפל, הנסיך הקטן: הנסיך (סופרן).
• 2010. גיל שוחט, הילד חולם: הילד (סופרן); ילד פיסח (מצו-סופרן).

שחקנית התיאטרון הצרפתייה שרה ברנאר בתפקיד המלט, פריז 1899.

תפקידים שנכתבו במקור לגברים

להלן רשימה קצרה של תפקידים אשר נכתבו במקור לגברים, – קסטרטו, קונטרה-טנור או נער מקהלה, – ואילו כיום מקובל יותר לשחקם כתפקיד מכנסיים. תפקידים אחרים נכתבו מראש לקול גברי ושוכתבו בהפקות מאוחרות לתפקיד מכנסיים, לרוב לשם האפקט הקומי. הבחירה האם להשתמש בזמרת או בזמר קונטרה-טנור (או לשכתב את התפקיד לזמר טנור, וכן הלאה) נתונה בידי כל הפקה והפקה, ועל כן רשימה זו נתונה מטבעה לשינויי האופנה והזמנים.

• 1724. הנדל, יוליוס קיסר במצרים: יוליוס קיסר (אלט קסטרטו; כיום קונטרה אלט או מצו-סופרן).
• 1762. כריסטוף ויליבלד גלוק, אורפיאו ואאורידיצ'ה: אורפאוס (אלט קסטרטו או קונטרה-טנור; כיום מצו-סופרן).
• 1766. יוזף היידן, הזמרת: דון אטורה (טנור; כיום סופרן).
• 1767. מוצרט, אפולו ויקינטון: אפולו, יקינתון, זפירוס (נערי מקהלה סופרן ואלט; כיום נשים).
• 1781. מוצרט, אידומניאו: אידאמנטה, נסיך כרתים (סופרן קסטרטו או טנור; כיום מצו-סופרן).
• 1824. מאיירבר, הצלבן במצרים: ארמנדו, אביר הוספיטלר (סופרן קסטרטו; כיום מצו-סופרן).

מחוץ לבית האופרה

השחקנית האמריקנית מוד אדמס (1872–1953) בתפקיד פיטר פן, 1905.

עיקר חשיבותו ויתרונו של תפקיד המכנסיים באופרה הוא בעצם קול השירה הנשי-הנערי, לשימושיו השונים אשר כבר פורטו לעיל. אך בו-בעת, לתפקיד המכנסיים סגולות נוספות שבמראה גרידא — חן, רוך, עדנה או שובבות תמה ובלתי-מזיקה — והן אשר באות לידי ביטוי באומנויות הבמה המדוברות.

באומנויות הבמה ובקולנוע

ככל הנראה, המקרה ההיסטורי החשוב ביותר הוא הקומדיה הפוליטית "נישואי פיגארו" (Le mariage di Figaro) שנכתבה בידי פייר בומרשה בשנת 1778 והוצגה לראשונה בשנת 1784. מחזה זה, השני בטרילוגיית "פיגארו" של בומרשה, הוא אשר עובד שנתיים לאחר מכן בידי לורנצו דה פונטה לליברית האופרה נישואי פיגארו שהלחין מוצרט. את דמותו של נער-החצר כרובין קבע כבר בומרשה כתפקיד מכנסיים:

תפקיד זה ניתן לבצע, כפי שאכן בוצע, אך ורק בידי אישה צעירה ויפה עד מאד: אין בקרבנו נערים צעירים עד מאוד, אשר בו-בעת בוגרים דיים לתפוש את הנקודות העדינות שבתפקיד. כרובין הוא חסר-ביטחון ביותר וביישן בנוכחות הרוזנת, אך בעל-קונדסים שובב ומקסים בכל הזדמנות אחרת. הבסיס לדמותו הוא תשוקה סתומה וחסרת-מנוח. הוא מתחיל להתבגר, בקלות דעת ובלי להבין את התהליכים העוברים עליו, ומסתער בנחישות על כל הנקרה בדרכו. למעשה, הוא מה שכל אם רוצה בסתר ליבה שבנה שלה יהא, הגם יוכל ויסב לה סבל רב.

— בומארשה, "הערות לדמויות ולתלבושותיהן", מתוך המהדורה המודפסת הראשונה ל"נישואי פיגארו", 1785.^[1]

באופן דומה כתב אדמון רוסטאן את התפקיד הראשי של המחזה "העיט הקטן" (L'Aiglon, 1900) אודות נפוליאון השני עבור השחקנית הצרפתייה שרה ברנאר. לאחר הצלחתו של המחזה בתיאטרון פריז, הועלתה עוד באותה השנה הפקה אנגלית בניו-יורק כשבתפקיד הראשי השחקנית האמריקנית מוד אדמס. כשעובד המחזה בשנת 1937 לאופרה מאת ארתור הונגר וז'אק איבר, שמר התפקיד על אופיו כתפקיד מכנסיים.

מקרה מפורסם נוסף הוא דמותו של פיטר פן, הילד שאין בדעתו להתבגר, גיבור המחזה משנת 1904 מאת ג'יימס מתיו ברי. בהפקה המקורית שיחקה השחקנית האנגלייה נינה בוסיקו (1867–1950) בתפקיד הראשי, ובעקבותיה המשיכו נשים צעירות לשחק בתפקיד זה, בתיאטרון ובקולנוע.^[2]

במסורת הפנטומימה האנגלית רווח שאחת הדמויות הראשיות תגולם כתפקיד-מכנסיים תחת הכינוי "נער ראשי" (Principal Boy). מסורת זאת התבססה בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה בעקבות הגבלות חוקיות שהוטלו על משחק ילדים בתיאטרון, וכן כאמצעי השיווקי שאפשר להציג אישה בתחילת המאה העשרים ורגליה החשופות רק בטייץ. למרות הנטייה לריאליזם מסוף שנות השלושים, הסרת המגבלות החוקיות ופריקת עול כללי הצניעות, מסורת זאת עודנה שרירה וקיימת כיום.

לפחות פעמיים לוהק התפקיד הראשי בהמלט בידי אישה. ראשונה כתפקיד מכנסיים על ידי שרה ברנאר בעיבוד הבמה הצרפתי (1899) מאת אז'ן מורן ומרסל שווב. שנייה על ידי השחקנית הדנית אסטה נילסן (1881–1972) בסרט הגרמני האילם משנת 1921 בבימוים של סוונד גאדה והיינץ שאל, והפעם כדמות נשית המאמצת לעצמה זהות גברית.^[3]

בעיבוד הקולנועי האמריקני משנת 1921 לרומן הילדים "לורד פונטלרוי הקטן" גילמה השחקנית הקנדית מרי פיקפורד את התפקיד הראשי.^[4]

בסדרת הילדים "רגע עם דודלי" (1976-1981) של הטלוויזיה החינוכית הישראלית גילמה השחקנית ציפי מור את תפקידו של "רגע", בובה שהפכה לילד.

באומנויות שאינן חזותיות

בהוראה רחבה יותר של המושג, נעשה שימוש בתפקיד מכנסיים גם ביצירות מוזיקליות שאינן דרמטיות. דבר זה נכון בראש וראשונה לגבי האורטוריות התנ"כיות של הנדל, אשר כוללות לא פעם דמויות גבריות אשר נכתבו מלכתחילה עבור זמרות. על אלה אפשר למנות את תפקיד המלך שלמה (אלט, "שלמה"), מיכה (קונטרה אלט, "שמשון") ועתניאל (אלט, "יהושע").

שימוש זה האחרון דומה במהותו לדיבוב הנרחב שנעשה כיום בידי נשים בסרטי אנימציה עבור דמויות ילדים.

דמויות נשיות המתחפשות לגברים

בדומה לפורציה המתחפשת לגבר בקומדיה "הסוחר מוונציה" כדי לנאום במשפט נגד שיילוק, גם בהיסטוריה האופראית ישנן דמויות נשיות המתחפשות לגברים מסיבות עלילתיות שונות. יש להדגיש כי דמות שכזאת איננה בגדר "תפקיד מכנסיים". להלן מספר דוגמאות ידועות:

• 1730. הנדל, פרטנופה: רוזמירה (קונטרה אלט) מחופשת לגבר בשם אאורימנה, בניסיון לזכות בחזרה באהובהּ.
• 1735. הנדל, אלצ'ינה: בראדמאנטה (קונטרה אלט) מתחפשת לאחיה, האביר ריקרדו, בחיפושיה אחר אהובהּ.
• 1790. מוצרט, כך עושות כולן: דספינה (סופרן) מתחפשת לרופא מטפל במגנטותרפיה בסוף המערכה השנייה על מנת להערים על שתי האחיות.
• 1805. בטהובן, פידליו: לאונורה (סופרן) מחופשת לאורך האופרה לעלם בשם פידליו על מנת להציל את בעלה האסור בכלא.
• 1851. ורדי, ריגולטו: ג'ילדה (סופרן) מתחפשת לגבר במערכה השלישית על מנת לברוח לוורונה.
• 1881. אופנבך, סיפורי הופמן: המוזה (מצו-סופרן) לובשת את דמותו של ניקלאוס, חברו הטוב של הופמן.
• 1933. ריכרד שטראוס, ארבלה: זדנקה (סופרן) מחופשת לאורך האופרה לעלם בשם זדנקו מאחר שמשפחתה המרוששת אינה יכולה לתמוך בשתי בנות.

מקורות

• Julian Budden, "Breeches part" and "Travesty", in: The New Grove Dictionary of Opera (London and New York: Macmillan Press, 1997).
• John Rosselli, "Castrato", in: The New Grove Dictionary of Opera.
• Gilli Bush-Bailey, "Breeches role", in: The Oxford Companion to Theatre and Performance (Oxford University Press, edited by Dennis Kennedy, 2010).
• David Mayer, "Pantomime, British", in: The Oxford Companion to Theatre and Performance.
• Jacky Bratton, "Male impersonation", in: The Oxford Companion to Theatre and Performance.
• "Principal Boy", in: The Concise Oxford Companion to the Theatre (Oxford University Press, edited by Phyllis Hartnoll and Peter Found, 1996).

הערות שוליים

1. In: Beaumarchais, The Barber of Seville, and, The Marriage of Figaro (Harmondsworth, Middlesex: Penguin Books, L 133, translated by John Wood, 1964), pp. 219-223.
2. Bruce K. Hanson, Peter Pan on Stage and Screen 1904-2010 (North Carolina: McFarland & Company Publishers, 2011).
3. "Hamlet" (1921) on IMDb.
4. "Little Lord Fauntleroy" (1921) on IMDb.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תפקיד מכנסיים