תעלת מידי

תעלת מידי (בצרפתית: Canal du Midi; באוקסיטנית: Canal del Miègjorn; מילולית: תעלת הדרום) היא תעלה בדרום צרפת המחברת בין נהר הגארון ובין הלגונה אטן דה תו (Étang de Thau). תעלת מידי, יחד עם תעלת גארון, מרכיבות את "תעלת שני הימים" (Canal des Deux Mers, Canal de las Doas Mars) המאפשרת שיט בין הים התיכון לאוקיינוס האטלנטי. תעלת מידי עוברת בין העיר סט שלחוף הים התיכון ובין העיר טולוז שבפתחה של תעלת גארון, ואורכה כ-240 ק"מ. התעלה נחשבת לאחד המפעלים ההנדסיים ביותר של המאה ה 17.^[1]

תעלת מידי
Canal du Midi

תעלת מידי חוצה בגשר את נהר אור (Orb) בעיר בזייה
תעלת מידי חוצה בגשר את נהר אור (Orb) בעיר בזייה
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1996, לפי קריטריונים 1, 2, 4, 6 שטח האתר 1,172 הקטאר (אתר מורשת עולמית) חלק מתוך תעלת שני הימים
מידע כללי
סוג	summit level canal
מיקום	טולוז
מדינה	צרפת
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – 15 במאי 1681
תאריך פתיחה רשמי	15 במאי 1681
מידות
אורך	241 ק"מ
שטח	1,172 הקטאר
גובה מעל פני הים	193 מ'
קואורדינטות	43°36′40″N 1°25′06″E
מפת התעלה פרופיל

התעלה הוכרזה בשנת 1996 כאתר מורשת עולמית, בזכות התכנון המרשים ועיצובה האמנותי, ובשנת 2016 היא הוכרזה כאתר היסטורי בינלאומי להנדסה אזרחית.^[2][3]

הקמתה של התעלה

הרעיון לחבר את האוקיינוס האטלנטי לים התיכון עלה עוד בימי הרומאים והמשיך לעניין מלכים צרפתיים לאורך ההיסטוריה.^[4] בשנת 1516 זימן המלך פרנסואה הראשון את לאונרדו דה וינצ'י לצרפת וביקש ממנו סקר בדבר חיבור נהר הגארון מהעיר טולוז לנהר האוד בעיר קרקסון. הבעיה המרכזית בה נתקלו דה וינצ'י וממשיכיו הייתה כיצד לספק ולשמר את המים בחלקה העליון של התעלה אשר עוברת בתוואי בעל שיפוע משמעותי.

בשנת 1662 ביקש פייר-פול ריקה (Pierre-Paul Riquet)(אנ') לפתור את הבעיה ולהקים את התעלה. מטרתה המקורית של התעלה הייתה ליצור קיצור דרך בין האוקיינוס האטלנטי לבין הים התיכון ובכך להימנע ממסע דרך מצר גיברלטר. מסע כזה ארך במאה ה-17 כחודש, והיה כרוך באיומים מצד פירטים ברברים ומצד ספרד העוינת.

בעזרת קשריו של ריקה עם ז'אן-בטיסט קולבר, שר האוצר של לואי הארבעה עשר, ועם הארכיבישוף של טולוז הוא הצליח להשיג מימון לפרויקט מהמלך בשנת 1666. התעלה נחפרה בין השנים 1667 ל-1681 ונפתחה לשיט שישה חודשים אחרי מותו של ריקה.

לשם תכנון והקמת התעלה נעזר ריקה גם במהנדסי הצבא. מהנדסים אלו בנו סכר ב-Saint Ferréol על יובל של נהר הטארן (Tarn) על מנת לפתור את בעיית האספקה של המים לחלקה העליון של התעלה. הסכר מוקם על רכס ההר השחור (Montagne Noire), כעשרים קילומטר משיא הגובה של התעלה. הסכר, אשר השתרע לאורך 700 מטר ולגובה 30 מטר, היה פרויקט ההנדסה האזרחית הגדול ביותר באירופה במאה ה-17 והיה שני רק לסכר באליקנטה בספרד. מאגר המים שיצר הסכר חובר לשיאה של תעלת מידי בערוץ באורך 25 ק"מ אשר לאורכו מוקמו 14 תאי שיט (Locks), יצר נמל בעיר רוול, וסיפק בהצלחה מים לתעלה שזרמו דרכה לשני הימים.

המערכת כולה נחשבה ליצירת מופת הן בתחום הנדסת המים והן בתחום הנדסת מבנים. בשיא העבודה השתתפו כ-12,000 פועלים מתוכם כאלף פועלות. רבות מן הפועלות באו מאזור הפירנאים אשר שימש בתקופת הרומאים כאזור מרחצאות. ידע מהתקופה הקלאסית השתמר בתרבות המקומית והפועלות הביאו אותו ותרמו תרומה נכבדת לפעולות הבנייה. ידע זה היה חסר למהנדסים הצבאיים. הידע ההנדסי של התקופה כלל בעיקר בניית ביצורים, ידע הנוגע להנדסת מים היה בעיקר אודות ניקוז מים במכרות ולא הספיק עבור בניית התעלה.

נתוני התעלה

בתעלה 91 תאי שיט אשר מאפשרים מעבר בין הפרשי גבהים של 190 מטר. מלבד תאי השיט היא בנויה גם מגשרים, סכרים ומנהרות. לאורך תעלת מידי ישנן כיום יותר מ-40 אמות מים אשר מתפקדות למעשה כגשרים של התעלה מעל נחלים ונהרות החוצים אותה. כשנוצרה על ידי ריקה היו לאורכה רק שלוש אמות מים, וחציית הנחלים והנהרות הנותרים נעשתה באמצעות מעבר דרכם, אחרי שנבנו סכרים אשר העלו את מפלסם של אלה לגובה התעלה. לקראת סוף המאה ה-17 נוספו תעלות ניקוז ונבנו אמות מים נוספות. הגשר מעל הנהר אור (Orb) הושלם ב-1858 והגשר האחרון נבנה ב-1983.

בגרף המצורף מתואר פרופיל התעלה לאורך תחנות שונות לאורכה. החל מטולוז (1) דרך סי דה נורוז (Seuil de Naurouze) הנקודה הגבוהה ביותר בדרכה (2), קסטלנודרי (Castelnaudary) (3), קרקסון (4) ו-Trèbes במספר 5. התעלה ממשיכה לבזייה מייד אחרי מעבר בתי שיט ב-Fonserannes במספר 6. לאחר מכן ממשיכה התעלה ל-Agde, במספר 7 ולסט (8).

מעמד משפטי

על פי חוק מ-27 בנובמבר 1897 מדינת צרפת היא הבעלים של תעלת מידי וניהולה מואצל לגוף הציבורי "Voies Navigables de France" (נתיבי המים של צרפת), הכפוף למשרד התחבורה.^[5] מטעמים היסטוריים, לתעלת מידי מעמד משפטי ייחודי, אשר עוגן בחוק משנת 1956 בקודקס הציבורי של נתיבי מים ושיט פנים-ארצי, ולאחר מכן בקודקס הכללי של נכסי אישי ציבור.^[5] בהתאם לסעיף L. 2111-11 לקודקס, תחום הבעלות הציבורית של התעלה נקבע בהתייחס לפיאודום שהוענק בעבר לפייר-פול ריקה, וגבולותיו נקבעו בדוח רשמי בשנת 1772. נוספו גם מגורי הצוות והמחסנים וכן מאגר לאמפי (אנ'). סעיפים L. 2124-20 עד L. 2124-25 קובעים כללים לתחזוקת התעלה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תעלת מידי בוויקישיתוף

• קמילה דולינסקי, ‏שייט עצמאי בתעלת דו מידי, באתר GoTravel
• תעלת מידי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)