תימנית-יהודית

תימנית־יהודית היא דיאלקט של ערבית יהודית שמדובר על ידי יהודי תימן. זוהי שפה מעורבת, שמורכבת ברובה מהשפה הערבית המדוברת בתימן, אך מכילה גם יסודות עבריים. ניב זה של ערבית נכתב, כמו ניבי ערבית־יהודית אחרים, בכתב עברי. היו הבדלים ברורים בין מחוזות ואזורים שונים בתימן, שלכל אחד מהם היה דיאלקט משלו.^[1][2]

תימנית־יהודית

מדינות	תימן, ישראל
אזורים	עדן, צנעא, אל-ביידא, שבוה
דוברים	50,300 (נכון ל־1995)
כתב	אלפבית עברי
משפחה	שפות אפרו-אסיאתיות שפות שמיות שפות שמיות מרכזיות שפות ערביות ערבית של חצי האי ערב
לאום	יהדות תימן
קוד ISO 639-3	jye
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

לבד מתימנית־יהודית, שימשו את היהודים בתימן שפות נוספות: עברית מקראית במקרא, עברית משנאית וארמית בלימוד המשנה, הגמרא ותרגום אונקלוס, וערבית־בינונית יהודית כשנלמד תפסיר רב סעדיה גאון, כתבי הרמב"ם וחכמים תימנים בני אותו דור.^[3] בדיבור עם מוסלמים יושבי תימן השתמשו היהודים בשפת המדינה, הערבית־תימנית. השפה שימשה גם כשפה העממית של נשות תימן, שבה הוּשְׁרה שירתן.^[4]

יסודות השפה

לשפה התימנית־יהודית שלושה מרכיבים עיקריים: הבסיס, שהוא הרכיב הערבי; רכיב עברי; ורכיב ארמי. הרכיב הערבי היה המרכזי מבין השלושה; הוא השפיע על כל תחומי הלשון: הפונטי, הדקדוקי, הסמנטי והתחבירי, ובין השאר גרם ליצירת צורות חדשות במילים עבריות וארמיות, על פי הדקדוק הערבי.^[5] הרכיב העברי, ברובו, "שוּערב" לצורות ערביות על בסיס מילים עבריות, אך לא כולו. מקור רכיב זה בעברית לרבדיה השונים: לשון המקרא, הגמרא והמדרשים, וספרות השו"ת. היסוד הארמי מקורו בתקופה שבה דיברו יהודי תימן בשפה הארמית.^[6]

הייחוד של החטיבה התימנית הכתובה, אחת מארבע חטיבות הערבית היהודית המרכזיות לדברי יהושע בלאו, הוא השימוש במילה "קד" – כבר – גם כאשר היה מופרדת מהפועל, וגם במשפטים שמניים.^[7]

היסטוריה

יצחק גלוסקא מניח^[3] שבתחילה, לאחר גלותם מארץ ישראל והגעתם לחג'אז ולצפון תימן, שימשה את יהודי תימן הארמית הארץ־ישראלית והחִמְיַרִית,^[8] ולאחר מכן, עם הגעתם של גלי הגירה נוספים, הוחלפה בארמית בבלית. בהמשך, עם הדורות, הוחלפה זו בשפה שהושפעה משפתם של ערביי תימן. גלוסקא מצביע על השימוש הרב, גם לאחר המעבר לדיבור בערבית, במילים ובצורות לשוניות ארמיות בשפה.^[9] עם זאת, לדברי יהושע בלאו אין הבדל של ממש בין שפתו הדבורה של מוסלמי תושב צנעא לזו של יהודי.^[10]

השפה התפתחה, בין השאר, כ"שפת סתרים" שהבדילה את יהודי תימן מהמוסלמים תושבי תימן, ושימשה אותם כשרצו לומר דבר שלא יובן על ידיהם.^[11] היקף השימוש במילות סתר היה נרחב יותר בערים, שם הצורך בהסתרת מידע היה רב יותר. בכפרים, שבהם היה דו־קיום נרחב יותר בין היהודים למוסלמים, שפת הסתר נשאה לרוב נופך הומוריסטי.^[11]

כשמרבית יהודי תימן עלו לישראל במסגרת מבצע מרבד הקסמים ולאחריו, מרבית התימנים החליפו את התימנית־יהודית בעברית בתור שפת האם ושפת הדיבור היום־יומי שלהם.

ראו גם

• הגייה תימנית

לקריאה נוספת

• יצחק גלוסקא, "השפה", בתוך: חיים סעדון (עורך), קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים: תימן, ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח ומשרד החינוך, ה'תשס"ב, עמ' 143–154
• Shachmon Ori, "Yemenite Judeo-Arabic", in: Norman A. Stillman (ed.), Encyclopedia of Jews in the Islamic World, <http://dx.doi.org/10.1163/1878-9781_ejiw_SIM_000717>

מילונים

• יאיר מדאר־הלוי, מילון יָאֵר יָאִיר: לשונם של יהודי צפון תימן, רחובות: האגודה לטיפוח חברה ותרבות, התשע"ג 2013^[12]
• נעמה מלאכי, שיחון תימני עברי, תל אביב: הוצאה עצמית, 2015^[13]
• מעטוף סעדיה בן יצחק, מילון עברי-ערבי בדיאלקט חבאני, מושב ברקת: הוצאה עצמית, 2007

קישורים חיצוניים

• שפה ערבית-יהודית - תימן (רפובליקה), דף שער בספרייה הלאומית