"מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים" הוא המשפט הפותח בספר תהילים פרק כ"ט, הוא מזמור שבח לה'. המזמור מצא מקום חשוב בליטורגיה היהודית. חוקרים משערים כי הוא שאוב משירת עמי המזרח הקדום ומצויים בו שרידים למיתולוגיה כנענית קדומה.
תהילים כ"ט מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים |
|---|
|
א מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז: |
למזמור זה מקבילים תהילים צ"ו פסוקים ז'–י"ג וספר דברי הימים א', פרק ט"ז, פסוקים כ"ח–ל"ד.[1]
תוכן המזמור
המזמור עוסק בכבוד ובכוח של האל המקראי ובהתגלות האל בעולם. המזמור נפתח באמירה לאספת האלים לתת כבוד לאל (פסוקים א-ב), ממשיך בתיאור קולו של ה' (פסוקים ג-ט) כאשר הוא מתגלה בעולם, ומסיים בהמלכת ה' בעולם (פסוקים י-יא).
לתוכן מזמור זה זיקה לקטעי הפרוזה ספר מלכים א', פרק י"ט וחזון עזרא פרק י"ג.[2]
מקורות המזמור
בעקבות דמיון רב מאוד לשירה האוגריתית, חוקרים רבים סבורים שמקורותיו של מזמור זה הוא במזמור כנעני קדום.[3] לפי סברה זאת, כוון המזמור במקורו לבעל אלוהי הסערה. עדות לכך היא בשבח לקול הרעם של האלוהות המהוללת במזמור.[1] שבח לקול הרעם של האל בעל מופיע בטקסטים מצריים, בהם טקסט המשווה את שאגתו של רעמסס השלישי לבעל בשמים וטקסט המשווה את קולו של המלך לקול של סת (המקביל לבעל); בטקסטים כנעניים, בהם מכתב מאל־עמארנה מאבימלך מלך צור למלך מצרים המתואר "נותן קולו בשמים כבעל, ורועדת כל הארץ מקולו";[4] ובשירה האוגריתית עצמה, למשל בביטוי "קולו בקודש בעל ייתן [...] קולו בקודש – וַתִּתַּר ארץ!".[5][6] בין זיקות נוספות ניתן למנות את הביטוי המוכר מהספרות הכנענית "בני אלים".[1][7] במזמור מופיעים מקומות צפון־לבנטיניים: לבנון, שריון ומדבר קדש (כנראה מדבר בסוריה המודרנית). המילה "שריון" מופיעה במקרא רק עוד פעם אחת (ומצוין כשם צידוני: צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן
(דברים, ג', ט')), והזוג לבנון־ושריון נמצא גם בשירה האוגריתית, בכתבים חתיים ובטקסטים אמוריים.[8][9] הסיומת ־ם במלה "וירקידם" (שמשמעותה "וירקיד אותם", בריבוי) בפסוק "וירקידם כמו עגל לבנון / ושריֹן כמו בן ראמים" איננה הגיונית, אך אין לפרש אותה כטעות ופר (שכן היא נמצאה לפני המתרגמים הקדמונים), ויש לפרשה לאור סיומת ־ם החיזוק (שאין משמעותה ריבוי) המצויה רבות באוגריתית.[9] אזכור המים במזמור מהדהד את הסיפור המיתולוגי על אל הסער הנלחם באל הים ומביסו.[10][11] המזמור בתהלים נגמר בתיאור האל המלך יושב על כסאו, מוטיב חוזר בכתבי אוגרית.[12] פסוקים אחדים במזמור בנויים במבנה "קטל / יקטל" ("יהוה למבול ישב / וישב יהוה מלך לעולם"), המשותף למקרא ולכתבי אוגרית.[7]
חוקרים אחרים סוברים, מבלי להכחיש את הזיקה הלשונית, הסגנונית והספרותית הרבה לספרות הכנענית, שהמזמור חובר במקורו בישראל: המושג "בני אלים" מופיע במקרא בקטעים שלא נטען שמקורם כנעני, וכך גם השבח לקולו של יהוה, סיומת ־ם החיזוק ומוטיב ישיבתו של המלך־האל; "לבנון ושניר" (שניר מקביל לשריון) מופיעים במקומות אחרים בתנ"ך, ולבנון ושריון מופיעים בטקסטים אכדיים שלא נטען שמקורם כנעני.[13]
אברהם מלמט הצביע על זיקות בין המזמור לספרות מהתקופה הבבלית הקדומה, בין היתר ספרות אמורית: ההגעה ללבנון ושריון, כריתת הארזים והרעדת ההרים משותפות למזמור התהילים, לעלילות גילגמש ולטקסט של יח'דון-לים האמורי, מלך מרי. במזמור ובטקסטים של יח'דון-לים מופיע גם מוטיב ההתייחסות למים הקדמונים. המזמור, עלילות גילגמש והטקסטים של יח'דון-לים נוצרו שלושתם לשם שבח הגיבור ומעלליו.[14]
המזמור ביהדות הבתר־מקראית
חז"ל
חז"ל מציינים את ייחודו של המזמור בכך ש'קול ה' חוזר שבע פעמים במזמור, ושם ה' חוזר בו שמונה עשרה פעמים (ואם מונים גם את 'אל הכבוד' מגיעים ל-19 אזכורים), שכנגדם תיקנו בתפילת העמידה של יום חול שמונה עשרה ברכות ועוד אחת.
מפסוקים א–ב מצאו חז׳׳ל מקור לברך הברכות אבות, גבורות, וקדושת השם בתפילת העמידה.[15]
בליטורגיה היהודית
לפי התלמוד, בבית המקדש, מזמור זה הוא המזמור שהושר בשירת הלויים בעת הקרבת קרבן מוסף ביום הראשון של חול המועד סוכות,[16] וכן בעת הקרבת קרבן תמיד של בין הערבים בראש השנה.[17]
מזמור זה מקדים את שירת הפיוט לכה דודי בתפילת קבלת שבת ונוהגים בהרבה קהילות לעמוד בעת אמירתו.[18] המקובלים נתנו חשיבות מיוחדת לכך שבמזמור מוזכר קול ה' שבעה פעמים ולכן אומרים אותו בכניסת שבת משום ששבעה הקולות הם כנגד שבעה ימי השבוע.[19]
את המזמור נוהגים לשיר בקצת קהילות בהקפות של שמחת תורה, וקהילות ספרדיות ואשכנזיות מלוות בשירת מזמור זה את החזרת ספר התורה לארון הקודש (בקהילות אשכנזיות שרים את המזמור רק בשחרית של שבת ואילו בחגים ובימות החול נוהגים ללוות עם "לדוד מזמור").[20]
בקצת קהילות אשכנז, הוא נאמר גם בסוף תפילת "מעריב בזמנו" (כלומר כשמתפללים ערבית אחרי צאת הכוכבים) בימות החול.[21]
בהתאם לדברי הגמרא לעיל, הגר"א סובר שמזמור זה הוא שיר של יום ביום הראשון של חול המועד סוכות, ובנוסף הוא גם שיר של יום לשבועות, משום דברי חז"ל שפירשו אותו על מתן תורה, וכן מנהג הפרושים.[22]
בתרבות המודרנית
למזמור לחן של הרב שלמה קרליבך,[23] ובוצע בביצועים רבים בין היתר על ידי יצחק מאיר הלפגוט,[24] ישראל אדלר[25] ויעקב יהודה דסקל.[26]
תנועת "עוז ושלום" שאבה את שמה מן הפסוק האחרון בפרק.
קישורים חיצוניים
משמעות המזמור בחקר המקרא
- יהודית דישון, שאריות מיתולוגיות בספר תהילים: אספת האלים, (מתוך: פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל, ספר ה', תשי"ח), באתר הספרייה החינוכית של מט"ח.
- אברהם מלמט, לרקע האמורי של מזמור כט, (מתוך: שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, גיליון י, תשמ"ו-תשמ"ט) באתר הספרייה החינוכית של מט"ח.
פרק 76 – דבר היום: וירקידם כמו עגל – על מזמור כ"ט בתהילים בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
המזמור כליטורגיה דתית
- פרק תהלים כט, באתר הפיוט והתפילה
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
