שמואל שבח קנטורוביץ

שמואל שֶבַח בן זאב קַנטורוביץ (נכתב לעיתים קנטרוביץ) (בכתיב יידי: קאַנטאָראָוויטץ (נכתב גם קאנטאראוויץ, קאנטאראוויטש); ברוסית: С. Ш. Канторовичъ (כתיב שלפני הרפורמה); בפולנית: Sz. Sz. Kantorowicz; תרל"א, 1871, מריאמפולה – כ"ז/כ"ח בטבת תרצ"א, 16‏/17 בינואר 1931^[1] ורשה) היה מורה, מדקדק עברי ומחברי ספרי דקדוק.

שמואל שבח קנטורוביץ
С. Ш. Канторовичъ
Sz. Sz. Kantorowicz

אין תמונה חופשית
לידה	1869 מריאמפולה, האימפריה הרוסית
פטירה	1931 (בגיל 62 בערך) ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה
שפות היצירה	עברית

קורות חיים

שמואל שבח קנטורוביץ נולד בשנת 1871 בעיירה מריאמפולה שליד סובאלק, בפלך סובאלק שבצפון-מערב רוסיה (ליטא), בנו של הרב^[2] זאב בן יואל, בן לשושלת רבנים^[3] קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר" ובישיבה ורכש בכוחות עצמו השכלה עברית וכללית. כשהיה כבן עשרים החל ללמד בערי ליטא ורוסיה. אחרי מלחמת העולם הראשונה השתקע בעיר ורשה, מרכז התרבות היהודית, שהייתה אז לבירת המדינה הפולנית החדשה, ברח' פרנצ'ישקנסקה (הפרנציסקנים)(אנ')‏ 11 (ליד רחוב נָלֶבקי, שם התגורר עד סוף ימיו. בוורשה שימש כמורה ללשון עברית בכיתות הגבוהות בבית המדרש לרבנים "תחכמוני"^[4] ובגימנסיה "חִנוך".

בצעירותו ניסה כוחו בכתיבת שירים, ופרסם שני קובצי משלים, מכתמים וסיפורים מספרות חז"ל, שליקט ועיבד בחרוזים: "משלי מוסר ומכתמים וסיפורים לחכמינו בעלי התלמוד" (וילנה תרמ"ח) ו"משלי חכמינו: מכתמיהם, הגיונותם וספוריהם" (שם תרנ"ח). בהמשך השתתף בעיתוני ילדים (כמו "הכוכב" ו"בן הכוכב"), ובשנת תרפ"ג, בשבתו בוורשה, פרסם עוד את "משלי המגיד מדוּבְּנָא" – עיבוד לעברית (מיידיש) של מבחר משליו ומעשיותיו של ר' יעקב קרנץ, המגיד מדובנא, ו"האנוסים: סיפור מימי האינקויזיציה בספרד" – עיבוד לספרה של גרייס אגילר ולעיבודו של א"ש פרידברג לספרה ("עמק הארזים"). באחרית ימיו תרגם קנטורוביץ לעברית את הפיוט "אַקְדָמוּת" לר' מאיר ש"ץ (אחד מתרגומים ספורים לשיר)^[5].

ואולם, עיקר עיסוקו של קנטורוביץ היה בחקר הלשון העברית ודקדוקה. פרסם מאמרים רבים בענייני לשון וחינוך (בשם העט "בן-זאב") בכתבי העת והעיתונים העבריים "הצפירה" (ורשה), "העולם", "הפדגוג", "קול המורה", "השחר", "כנסת ישראל". מאמרו "הקריאה העברית", שהתפרסם בכתב העת "הפדגוג", סייע רבות למורים העבריים הצעירים בהוראת השפה^[6]

חיבר מספר ספרי דקדוק ולימוד השפה העברית, שראו אור בכמה מהדורות, בהם: "דקדוק לתלמידים" (תרס"ו), "תורת הלשון העברית לכל סגנונֶיה" (א–ב, תר"ע–תרע"ב; ראה אור ביותר מעשר מהדורות) – ספר הנחלק לארבע רמות, המקיף את נושאי הניקוד, האטימולוגיה והתחביר בעברית מקראית ובלשון חז"ל; "מדרך קצר להוראת הדקדוק" (תר"ע) – דידקטיקה; "המורה העברי" (תרע"ב) – קורס שלם ללמוד השפה העברית ושימושה לתלמידים ולמתלמדים, שנכתב ביחד עם חיים אליעזר דובניקוב ובנציון פרידקין; לוח נטיות לפעלים, לשמות ולמלים בעברית לכל תקופותיה; ו"דקדוק השפה העברית לכל סגנונֶיה" (א–ב, תרפ"ד–1928), קורס למתקדמים^[7].

קנטורוביץ תואר כצנוע ונחבא אל הכלים, השוקד על תורתו ומחקרו, שעסק כל ימיו בחקירת הלשון ובשכלול הדקדוק העברי והיה בקיא בספרות התלמודית ובספרות העברית בכלל. שלושת ספרי הדקדוק של קנטורוביץ שהופיעו לפני מלחמת העולם הראשונה בהוצאת "מוריה", ובהם "תורת הלשון העברית לכל סגנוניה", הוכשרו לדפוס על ידי חיים נחמן ביאליק^[8], שכתב על ספרו: "איני יודע ספר אחר, שהחומר הלשוני יהיה מעובד בו מכל צדדיו כספר הזה"^[9] ועד הלשון בארץ ישראל וכן ביאליק עמדו בקשר רציף עמו בנוגע לסוגיות מוקשות בלשון. בפולין לא היה מי שישווה לו כמדקדק ויודע לשון^[3]. ספרי הדקדוק שלו נחשבו לספרים הטובים ביותר בזמנם, והיו נפוצים מאוד ברוסיה ובפולין^[3][10] חוקר הספרות והסופר דב סדן, שהתחנך בגליציה, כתב כי קנטורוביץ היה "מדקדק נודע, שכולנו למדנו לוח הנטיות שלו והתענגנו על ניסוחו הנאה למשלים ראשונים – כמשלי חז"ל, ולמשלים אחרונים – כמשלי המגיד מדובנא"^[11].

ש"ש קנטורוביץ נפטר בינואר 1931 בוורשה אחרי מחלה קשה וממושכת, בשנה ה-60 לחייו. הותיר אישה, בן ובנות^[2].

נכדה של אחותו, שלמה דיקמן^[12], היה מתרגם ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות יפה ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (בנו הוא המתרגם וחוקר הספרות עמינדב דיקמן). קרוב נוסף של קנטורוביץ היה הסופר אברהם פרנק.

כתביו

• משלי מוסר ומכתמים: וספורים לחכמינו בעלי התלמוד: מאֻספים ונעתקים בחרוזים, חלק ראשון, וילנה: יהודה ליב מ"ץ, תרמ"ח^[13]
• משלי חכמינו: מכתמיהם, הגיונותם וספוריהם: מאֻספים מש"ס ומדרשים, וערוכים בחרוזים, וילנה: י"ל מ"ץ, תרנ"ח 1898.
• דקדוק לתלמידים: הוא דקדוק שלם לכל סגנוני השפה העברית (של התנ"ך ושל המשנה); ערוך בשטה חדשה ומתקנת בשעורים ובתרגילים ..., חלק א, ברדיצ'וב: דפוס שעפטיל, תרס"ו 1906. (הוצאה ב: תרס"ז)
  • תורת הלשון העברית לכל סגנוניה: (לתלמידים) ..., 2 כרכים (חלק א–ב), מהדורה חדשה ומתוקנת, אודסה: מוריה, תר"ע–תרע"ב. (מהדורה ב: תרע"ב; מהדורה ד: תרע"ז; מהדורה יא, מעֻבדת עֻבוד חדש ומשכללת: (חלק א, מדרגה א–ב; חלק ב, מדרגה ג–ד), ורשה: מוריה, תרפ"ה–תרפ"ט; מהדורה יג מעֻבדת עִבוד חדש ומשכללת: מדרגה א, ורשה: (דפוס Renoma), תרצ"ב) (ספר בארבע רמות, המקיף את נושאי הניקוד, האטימולוגיה והתחביר בעברית מקראית ובלשון חז"ל) (הוצאה נוספת: ריו: Livraria-Editora Monte Scopus., תשי"ב 1952)
    • "חֻקות הלשון העברית לכל פרטיהן: חזרת כללי הדקדוק שבשלש המדרגות "תורת הלשון העברית"", אודסה: מוריה, תרע"ג. (ספרון)
    • דקדוק השפה העברית לכל סגנוניה: קורס עליון עם דוגמאות ספרותיות לעבודה שבכתב, 2 כרכים (חלק א–ב), ורשה: צנטרל, תרפ"ד–1928^[14] (חלק ב יצא בהוצאת "אחיספר", 1928) (התוכן: חלק א: תורת האות והמלה (אתימולוגיה); חלק ב: תורת המאמר (סינטכסיס)) (חלק א: מהדורה ב מוגהת ומתוקנת: תרפ"ז; מהדורה שלישית מוגהת ומתֻקנת היטב: תר"ץ 1929)
• "מדרך קצר להוראת הדקדוק", אודסה: הוצאת מוריה אודיסא (דפוס ביאליק–בורישקין), תר"ע. (מהדורה מורחבת, מעובדה ומשוכללת: מדרך להוראת הדקדוק, ורשה: (דפוס Renoma), תרצ"א 1931. (ספרון)
• ש"ש קנטורוביץ, ח[יים] א[ליעזר] דובניקוב, וב[נציון] פראדקין, המורה העברי: קורס שלם ללמוד השפה העברית ושמושה לתלמידים ולמתלמדים ..., מהדורה א, ורשה: תושיה, תרע"ב^[15]
• משלי המגיד מדוּבְּנָא: והוא קֹבץ מבחר משליו ומעשיותיו של המגיד ר' יעקב קרנץ; מעובדים עברית ע"י ש"ש קנטורוביץ, ורשה: ברקאי, תרפ"ג. (הוצאה נוספת: תל אביב: ש' שרברק, 1955)
• האנוסים: ספור מימי האינקויזיציה בספרד; ע"פ ספרה של גרציה אגולאר והספר "עמק הארזים" לא.ש. פרידברג; מעֻבד ע"י ש.ש. קנטורוביץ, ורשה: ברקאי, תרפ"ג. (נדפס שוב בתל אביב: יזרעאל, 1936; ובהוצאת ש' שרברק, תשי"ד)
• 'לוח הנטיות לפעלים, לשמות ולמלים המקראיים והתלמודיים וגם המחדשים עד היום ...'; חֻבּר וסֻדּר ע"י ש. ש. קנטורוביץ והוצא על ידי יעקב רמברג, בתוך: יעקב רמברג, מִלון עברי, חלק ג, תל אביב: דפוס א. איתן וס. שושני, תרפ"ז.
• ר' מאיר ש"ץ, אקדמות בעברית: לחג השבועות; תֻּרגם מארמית על ידי ש.ש. קנטורוביץ, ורשה: Sz. Sz. Kantorowicz,‏ [1930?]^[16]

מחזות לילדים ונוער:

• המרגלים: חיזיון בשבעה מחזות, ורשה: תושיה (ספריית 'פרחים', מס' רטז [216]), תרס"ז. (8 עמודים) (מחזה מקראי שבו מעודדים הילדים את משה המאוכזב משליחות המרגלים)^[17]
• "הגבעונים": חיזיון, נדפס בתוך הכוכב, שנה א', גיליונות ד–ו (ורשה תרפ"ג). (מחזה מקראי מימי יהושע בן-נון)^[18]
• "תבת משה": חיזיון בשתי מערכות, נדפס בתוך שִבּלים, שנה א', גיליון 17–18 (ורשה תרפ"ג), עמ' 5–11. (לילדים)

קישורים חיצוניים

• כתבי שמואל שבח קנטורוביץ בפרויקט בן-יהודה
• שמואל שבח קנטורוביץ באתר WorldCat Identities
• רשימת הפרסומים של שמואל שבח קנטורוביץ, בקטלוג הספרייה הלאומית
• שמואל שבח קנטורוביץ'(הקישור אינו פעיל) באתר "ים הספר"
• ברל כהן, יִידישע שטעט, שטעטלעך און דאָרפֿישע יִישובים אין ליטע ביז 1918, ניו יורק: [חמו"ל], 1991, עמ' 276, באתר היברובוקס
• שמואל שבח קאנטאראוויץ, היינט, 18 בינואר 1931 (נקרולוג)
• בתפוצות: מת הסופר ש. קנטורוביץ, דבר, 3 בפברואר 1931
• ח. א. קאפלאן, ש. ש. קאנטאראוויטש ז"ל: (צו די שלושים), היינט, 15 בפברואר 1931
• שמואל שבח קנטורוביץ (1869-1931), דף שער בספרייה הלאומית

מפרי עטו:

• משלי חכמינו, וילנה תרנ"ח, באתר היברובוקס
• משלי המגיד מדובנא, 1948 [במקור: תרפ"ג], באתר היברובוקס
• אַקְדָמוּת בתרגום עברי, בתוך: ספר המועדים, כרך ג: שבועות, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, תש"י, עמ' 141–143, באתר היברובוקס
• גורל עמי, הצפירה, 9 בדצמבר 1890 (שיר)

הערות שוליים

1. מהנקרולוג ב"היינט" מובן כי נפטר מוקדם בבוקרו של ליל שבת, כ"ח בטבת, 17 בינואר; על פי הנקרולוג ב"דבר" והביוגרפיה שב"ים הספר", תאריך פטירתו הוא כ"ז בטבת, 16 בינואר (יום ו'). אולם במודעת האבל שפרסמה משפחתו (שמואל שבח קאנטאראוויץ, היינט, 18 בינואר 1931,) צוין כי נפטר בליל שבת.
2. שמואל שבח קאנטאראוויץ, היינט, מודעת אבל, 18 בינואר 1931.
3. שמואל שבח קאנטאראוויץ, היינט, 18 בינואר 1931.
4. ש. ש. קנטורוביץ, היינט, מודעת אבל, 19 בינואר 1931.
5. השל קלֶפּפיש, שהיה תלמידו, סיפר כי בעת שעבד על תרגום הפואמה, "נהג להביא להרצאותיו מוטיבים רבים מה'אקדמות' ודן בהתפעלות בתוכנם ובצורתם. על המחבר מאיר בן יצחק נהג לומר כי השכינה שרתה עליו בעת שיצר את השיר" (העשיל קלעפפיש, אָפּגעשלאָסן א תקופה: דאָס מזרח אייראָפּעאישע יִידנטום – וואָרצלען און אייגנאָרט: עסייען, ירושלים: וועלטראט פאר יידיש און יידישער קולטור, תש"ן 1989, עמ' 62; גרסה מקוונת בבלוג "אלגעמיינער זשורנאל").
6. ח. א. קאפלאן, ש. ש. קאנטאראוויטש ז"ל: (צו די שלושים), היינט, 15 בפברואר 1931.
7. קנטורוביץ ביקש להוציא את ספרו ב"דביר", אך נדחה. הספר יצא לבסוף בהוצאות "צֶנטרָל" והוצאת-הבת "אחיספר" (חלק א וחלק ב, בהתאמה). וראו מכתבו של ח"נ ביאליק אל קנטורוביץ בעניין זה: אגרות חיים נחמן ביאליק; מכונסות ומסודרות, בצירוף הערות על-ידי פ. לחובר, כרך ג, תל אביב: דביר, תרצ"ח, עמ' רה (ההפניה מתוך: איגרות צבי וויסלבסקי; כינס והוסיף מבוא, הערות-הסבר ומפתחות: גדליה אלקושי, ירושלים: קריית ספר, תשל"ג, עמ' 100).
8. אוריאל אופק, גומות ח"נ: פועלו של ביאליק בספרות הילדים, ירושלים: דביר, 1984, עמ' 52.
9. מובא אצל: ברל כהן, יִידישע שטעט, שטעטלעך און דאָרפֿישע יִישובים אין ליטע ביז 1918, ניו יורק: [חמו"ל], 1991, עמ' 276, באתר היברובוקס.
10. בתפוצות: מת הסופר ש. קנטורוביץ, דבר, 3 בפברואר 1931.
11. דב סדן, 'על שלמה דיקמן', מולד כג (תשכ"ה), 198 (נדפס שוב בקובץ מאמריו אבני גדר: על סופרים וספרים, רמת גן: אגודת הסופרים העברים בישראל ליד מסדה, 1970, עמ' 156–157).
12. אברהם חיים אלחנני, 'שלמה דיקמן', בספרו איש ושיחו, ירושלים: ר' מס, 1966, עמ' 178.
13. ביקורת: דוב ארי'[ה] פרידמאן, קרית ספר |. משלי מוסר ומכתמים וספורים לחכמינו בעלי התלמוד, הצפירה, 21 בדצמבר 1888. ביקורת נוספת נדפסה בכתב העת היהודי בשפה הרוסית "ווסחוד" ביולי 1888 (משלי מוסר ומכתמים (בחרוזים), הצפירה, 23 במאי 1889.
14. על הספר: דקדוק השפה העברית, היינט, 20 בספטמבר 1926.; דקדוק השפה העברית, הצפירה, 10 באפריל 1928.
15. המורה העברי, הזמן, 12 באפריל 1912.
16. אקדמות בעברית, היינט, 25 במאי 1930.
17. שמואל שבח קנטורוביץ' באתר "ים הספר".
18. אברהם יערי, המחזה העברי המקורי והמתורגם מראשיתו ועד היום: ביבליוגרפיה, מהדורה ב, ירושלים: המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשט"ז, עמ' 118.