Remove ads
צפעוניים (שם מדעי: Atractaspididae) המכונים גם שרפיים, היא משפחה של נחשים ארסיים הכוללת 71 מינים.
לצפעוניים ניבים נשלפים, המקופלים לאחור כשאינם בשימוש, בניגוד ל"ניבים קבועים", שקבועים במקומם. הצפעוניים בעלי ראש משולש וצוואר צר, באופן ניכר, לעומת הראש. האזור הרחב של הראש (בתפיחה שמאחורי העיניים) מכיל את בלוטות הארס; בצפעוניים הבלוטות מוארכות אך מעט, ומתרחבות באופן ניכר בסופן. לצפעוניים אישונים צרים מאוד, בדומה לאישוני חתול הבית, המשמשים אותם לראייה בלילה. ראש הצפעוניים, שלא כמו אצל פתניים וזעמניים, אינו מרוצף מגינים סימטריים, אלא מחופה קשקשים קטנים.
פרט בוגר מגיע לאורך של 0.3–3.0 מטרים (0.98–9.84 רגל), וניזון מבעלי חיים קטנים. הנחש מזריק לטרף את הארס בהכשה וגורר אותו עד מותו; לעיתים יתן לו להימלט ולגסוס למוות, תוך מעקב אחריו באמצעות חוש הריח שלו.
Remove ads
בארץ ישראל קיימים שלושה מינים מהמשפחה:
- צפעון שחור[1] (מוכר גם בכינוי הלא-תקני: "שרף עין-גדי").
- מחרוזן דו-גוני, המכונה גם "מחרוזן הטבעות". בעבר הוגדרו מופעים שונים שלו כשני מינים נפרדים.[2]
- צפעון (Atractaspis) - מונה כ-22 מינים.
- Homoroselaps - מונה כשני מינים.
בתנ"ך נחש ממין צפעוני נזכר מספר פעמים ומתואר כנחש קטלני:
בספר ישעיהו, בנבואה עתידית על ימות המשיח הוא מתאר אידיליה, שבה תינוקות קטנים משחקים ליד מאורות של נחשים מסוכנים וקטלנים כמו פתן וצפעוני ולא נפגעים.
וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.
— ספר ישעיה יא ח
במקום אחר באותו ספר הוא ממשיל את מעשיהם של הרשעים לביצי צפעוני שמתבקעות:
"בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ, וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ, הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת, וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה".
— ספר ישעיה נט ה
מאותו משל נראה כי נחש זה מזוהה עם מין המטיל ביצים.
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads