שמואל קרויס

הרב שמואל קרויס (קראוס; Samuel Krauss;‏ 18 בפברואר 1866, אוק, הונגריה – 4 ביוני 1948, קיימברידג', אנגליה) היה היסטוריון וחוקר תלמוד, איש חכמת ישראל, פרופסור בבית המדרש לרבנים בבודפשט בשנים 1894–1906 ובבית המדרש לרבנים בווינה בשנים 1906–1938.

שמואל קראוס
Samuel Krauss

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	18 בפברואר 1866 אוק, הונגריה
פטירה	4 ביוני 1948 (בגיל 82) קיימברידג', הממלכה המאוחדת
ענף מדעי	תלמוד
מקום מגורים	אוסטרו-הונגריה, גרמניה
צאצאים	Steffie Lerch, Stephen Krauss
הערות	חבר ועד הלשון העברית
תרומות עיקריות
חקר ההיסטוריה והריאליה התלמודית

קורות חיים

שמואל (שמשון ליב) קרויס נולד בכפר אוק (Ukk) שבמחוז זאלה (Zala) בהונגריה, בג' באדר ה'תרכ"ו (18 בפברואר 1866). אביו מאיר (מאקס) היה תחילה סוחר בעיירות שונות, ואחר כך נעשה שוחט, מלמד ושליח ציבור בעיירה באנק (Bánk) שבמחוז וספרם (Veszprém), ולבסוף נעשה מורה בבית הספר של הכפר אוק, שבו נולד שמואל. אמו, פרומט (פאני) בת מרדכי כהן, התייחסה למשפחת יואכים פופר, שבימי הקיסרית מריה תרזה היה ראש יהודי ביהם וזכה לתואר "אציל". בשנת 1877, בגיל 11, לאחר שכבר התייתם מאביו, נשלח שמואל על ידי אמו ללמוד בישיבה של אגודת "לא אלמן ישראל" בעיר יאנושהזה (Jánosháza). שנתיים אחר כך עבר לישיבתו של הרב ד"ר שלמה ברויאר בעיר פאפא (Pápa).

בשנת 1882 עבר קרויס לבודפשט. תחילה למד שם שנתיים בגימנסיה, ואחר כך למד בבית המדרש לרבנים בעיר, ובמקביל באוניברסיטת בודפשט. בשנת 1889 עבר להשתלם בבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל ובאוניברסיטת ברלין. אחר כך למד גם במחלקה התאולוגית באוניברסיטה של העיר גיסן, בה קבל בשנת 1893 את תואר דוקטור לפילוסופיה על עבודתו: "Zur griechischen und lateinischen Lexicographie aus jüdischen Quellen" ("למילונאות היוונית והלטינית מתוך מקורות יהודיים"). עבודתו זו פורסמה בכתב העת Byzantinische Zeitschrift בשנת 1893. באותה שנה הוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים בבודפשט.

מורי בית מדרש זה, שקרויס הושפע מהם רבות, היו:

• בנימין זאב (וילהלם) בכר – מחבר ה"אגדה של התנאים" וה"אגדה של האמוראים".
• דוד קויפמן.
• משה אריה בלוך – מחבר "שערי תורת התקנות".
• פרופ' יצחק (איגנץ) גולדציהר.

בשנת 1894 נתמנה למורה לתנ"ך ולדקדוק הלשון העברית בבית המדרש לרבנים בבודפשט.

בשנת 1895 נישא בבודפשט לאירנה טדסקו.

בשנת 1906 נקרא לווינה לשמש פרופסור בבית המדרש לרבנים בווינה, ובעקבות פטירת ראש בית המדרש, פרופ' אדולף שוורץ, נתמנה לתפקיד זה במקומו. בראשית שנת ה'תרצ"ז (1936) נתמנה לרקטור המוסד.

ארבע פעמים הוזמן קרויס לשמש בתפקידים שונים, אך הדבר לא יצא לפועל:

• בתחילת שנת ה'תרפ"ג – הוזמן על ידי אליעזר בן-יהודה לשמש כראש קתדרה באוניברסיטה העברית בירושלים.
• בשנת 1917 – למלא את מקומו של שניאור זלמן שכטר, לאחר פטירתו, ב"בית המדרש לרבנים באמריקה" בניו יורק.
• למלא את מקומו של בראן, לאחר פטירתו, בברסלאו.
• למלא את מקומו של בלוי, לאחר התפטרותו, בבודפשט.

בשנת 1920 יסד קרויס את "האגודה להיסטוריה ולספרות העברית", ונתמנה לנשיאהּ.

כאות הוקרה על חקירותיו בתולדות ביזנטיון קיבל מממשלת יוון תואר מפקד של אות הכבוד פינכס.

קרויס הִרבה לנסוע. בנסיעותיו עבר ברוב ארצות אירופה וארצות הים התיכון, שבהן למד הרבה מן העתיקות, מן הנופים ומן המנהגים המקומיים. ברבים מביקוריו נתן הרצאות. בארץ ישראל ביקר פעמיים: בפעם הראשונה בשנת 1905, לפני שהתחיל לכתוב את "קדמוניות התלמוד", כדי לעמוד בעצמו על התרבות החומרית של ארץ ישראל. ובפעם השנייה בשנת 1933, כשבא כמרצה אורח לאוניברסיטה העברית בירושלים.

מחקריו של קרויס הקיפו את כל תחומי יהדות העת העתיקה. בשנת 1910 הפך לחלוץ חקר הריאליה התלמודית, עם פרסום ספרו "Talmudische Archäologie", אשר מאוחר יותר עובד על ידו מחדש לספר עברי בשם "קדמוניות התלמוד". בשנת 1922 פרסם מחקר על בתי הכנסת העתיקים בשם "Synogogale Altertümer", שגם כיום נחשב לחומר קריאה חיוני על הנושא.

בשנת 1935 פרסם מחקר מפורט של שמות עמי התנ"ך שהפכו אחר כך למדינות מודרניות.

קרויס הגיע לאנגליה כפליט, ואת שנותיו האחרונות בילה בקיימברידג'.

על שמו רחוב בשכונת רמת אביב בתל אביב.

מחיבוריו

• תוספות הערוך ל"ערוך השלם" של חנוך קאהוט.
• ספר-ישעיה, מפורש על ידי שמואל קרויס (תורה, נביאים וכתובים עם פירוש מדעי, הוצאת א. כהנא, ז'יטומיר תרס"ה).
• מלות שאולות מיוונית ורומית בתלמוד, במדרש ובתרגום, ב' כרכים, ברלין 1898–1999.
• חיי ישו על פי מקורות ישראלים, ברלין 1902.
• אנטונינוס ורבי, וינה 1910.
• יוונים ורומאים על פי המקורות התלמודיים, וינה-לייפציג 1914.
• מחקרים לתולדות היהודים תחת השלטון הביזנטי, וינה 1914.
• ארבעת אלפי שנה של ארץ ישראל היהודית, פרנקפורט דמיין, 1922.
• גזירת וינה משנת 1412, וינה, 1922.
• תולדות חברת הצדקה לעניים הישראלית בווינה, כנ"ל.
• תולדות הרופאים היהודיים מימי הבינים הקדומים ועד ימי הזיכיון, וינה 1930.
• יואכים האציל לבית פופר.
• הארכאולוגיה התלמודית בשלשה כרכים, לייפציג 1910–1912.
  • במקור התכוון הסופר להוציאו לאור בחמישה כרכים. עיבוד של ספר זה יצא על ידו בעברית בשם קדמוניות התלמוד בארבעה חלקים: כרך ראשון, חלק ראשון, אודסה תרע"ד (הוצאת מוריה). הדפסה שנייה: ברלין-וינה תרפ"ד (הוצאת בנימין הרץ); כרך ראשון, חלק שני, ברלין-וינה תרפ"ד (הוצאת בנימין הרץ); כרך שני, חלק ראשון, תל אביב תרפ"ט (הוצאת דביר); וכרך שני, חלק שני, תל אביב תש"ה (הוצאת דביר).
• קדמוניות של בתי הכנסת, ברלין–וינה 1922. (קדמה לו חוברת "החורבות של בתי הכנסיות בגליל" – הרצאה ב"חברה לחקירת ארץ ישראל שבגליל" בברלין מיום 16 בדצמבר 1911).
• "משנה, מסכת סנהדרין ומכות מתורגמות לגרמנית עם פירוש", גיסן 1933, (בתוך: המשנה בתרגום גרמני מיסודם של בר והולצמן).
• פרס ורומי בתלמוד ובמדרשים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ח.
• קורות בתי התפילה בישראל, עם תולדותיו (של קרויס) ורשימת מאמריו מאת א. ר. מלאכי, ניו יורק: הוצאת עוגן על יד ההסתדרות העברית באמריקה, דפוס האחים שולזינגר, תשט"ו.

בשלוש האנציקלופדיות היהודיות – באנגלית, ברוסית ובגרמנית – כתב קרויס כמה עשרות מאמרים היסטוריים הנוגעים לתקופת בית שני ולתקופת התלמוד. הוא השתתף בעריכת האנציקלופדיה היהודית (Jewish Encyclopedia), כשהוא חותם את שמו .S. Kr.

פרסם מאמרי מדע וביקורת ב-Literarisches Zentralblatt für Deutschland, ב-Orientalistische Literaturzeitung, ב"השילוח", ב"הצופה לחכמת ישראל", ב"העולם", ב"תרביץ", ב"לשוננו" ועוד.

קרויס גם כתב מאמרים היסטוריים רבים, בהם:

• הנציבים הרומאים בארץ ישראל משנת 135 עד 640. (בצרפתית)
• חבר עיר פרק מסדריה של הקהילה הישראלית העתיקה. (בגרמנית)
• הקיסר אדריאנוס - הראשון לחוקרי ארץ ישראל, השילוח, כרך ל"ט, עמ' 421–432, 526–540.
• עשרה הרוגי מלכות, השילוח, כרך מ״ד, עמ' 10–22, 106–117, 211–233.
• ישוב ארץ ישראל על ידי החסידים הפולניים והחוגים הוינאים משנת 1700. (בגרמנית)
• קטעים ארמיים של תולדות ישו, REJ LXII,‏ 28–31. צרפתית
• ישו ושמו בספרות היהודית המאוחרת, השילוח, כרך מ"ה, עמ' 119–130.

ספר היובל לכבודו

• ספר היובל לפרופסור שמואל קרויס, למלאות לו שבעים שנה, ירושלים, תרצ"ז, באתר היברובוקס

• Eli Strauss: Bibliographie der Schriften Prof. Dr. Samuel Krauss'. 1887–1937. Herausgegeben vom Festkomitee zur Feier seines siebzigsten Geburtstages. Festkomitee, Wien 1937 (56 Seiten)

קישורים חיצוניים

• מידע על קרויס, שמואל בן מאיר בקטלוג הספרייה הלאומית
• כתבי שמואל קרויס בפרויקט בן-יהודה
• איזידור זינגר, "שמואל קראוס", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• שער הטדי, ספר היובל לכבוד לוי גינצבורג, למלאת לו שבעים שנה (עורכים: שאול ליברמן, שניאור זלמן צייטלין, שלום שפיגל, אלכסנדר מרקס, יו"ר), חלק עברי, נוירק: האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, תש"ו, עמ' שצ"א - שצ"ט, באתר "מסורתי"
• מ. אונגרפלד, פרופיסור שמואל קרויס (ליובל השבעים וחמש), הצופה, 2 במאי 1941
• א. שטראוס, שמואל קרויס (בהגיעו לשמונים), דבר, 12 באפריל 1946
• פרופ' שמואל קראוס, דבר, 8 ביוני 1948
• ג. קרסל, שמואל קרויס: (לפטירתו), דבר, 11 ביוני 1948
• מ. אונגרפלד, רבי שמואל קרויס ז"ל, הצופה, 11 ביוני 1948, המשך
• ספר־היובל לפרופיסור שמואל קרויס למלאת לו שבעים שנה, ירושלים, תרצ"ז, באתר היברובוקס
• שמואל קרויס, באתר האקדמיה ללשון העברית
• אוספו הפרטי של שמואל קרויס, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.

מחיבוריו המקוונים

• קדמוניות התלמוד - חלק א, ‏אודיסה, תרע"ד, באתר היברובוקס
• קדמוניות התלמוד - חלק ב, ‏תל אביב, תש"ה, באתר היברובוקס
• יוסף, שאול בן עבדאללה, גבעת שאול, ‏, בעריכת שמואל קרויס, וינה, תרפ"ג, באתר היברובוקס
• שמואל קרויס (1866-1948), דף שער בספרייה הלאומית