שלומי
מועצה מקומית בגליל המערבי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שְׁלוֹמִי היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא שוכנת בגליל המערבי, כקילומטר מגבול ישראל–לבנון, כ-4 קילומטרים מזרחית לים התיכון ו-3 קילומטרים מזרחית לראש הנקרה. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1960.
| |||||||||||||||||||||||||
| מדינה |  ישראל | ||||||||||||||||||||||||
| מחוז | הצפון | ||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | מועצה מקומית | ||||||||||||||||||||||||
| ראש המועצה | גבי נעמן | ||||||||||||||||||||||||
| גובה ממוצע[1] | 73 מטר | ||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | 1950 | ||||||||||||||||||||||||
| סוג יישוב | יישוב 5,000–9,999 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)[1] | |||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 8,297 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] | 195 | ||||||||||||||||||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 9.2% בשנה | ||||||||||||||||||||||||
| - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] | -6.75 אלפי תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| - צפיפות אוכלוסייה | 1,421 תושבים לקמ"ר | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג צפיפות ארצי[2] | 152 | ||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[4] | 5,840 דונם | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[2] | 182 | ||||||||||||||||||||||||
(למפת הגליל המערבי רגילה)   שלומי | |||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[5] |
6 מתוך 10 | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[2] | 105 | ||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2019[4] |
0.3812 | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[2] | 181 | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
|
פרופיל שלומי נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||
היישוב נקרא על שמו של שלומי, אביו של אחיהוד ששימש כנשיא שבט אשר: ”וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא, אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי” (במדבר, ל"ד, כ"ז).
בשל מלחמת חרבות ברזל הישוב שלומי מפונה מתושביו.
שלומי נוסדה כמעברה, סמוך לכפר הערבי הנטוש אל-בסה[6][7][8][9]. תחילה שכנו בבתים הנטושים שבמקום עולים ממזרח אירופה, בעיקר מבולגריה. ב-1952 הצטרפו גם עולים מתימן ומתוניסיה והוקמו 150 פחונים לשיכון המתיישבים הנוספים[10]. על פי התכנון הראשוני היה אמור לקום במקום מושב, אך באותה עת כבר הוקם בסמוך, בסוף שנת 1949, מושב בצת, היה חשש שאין מספיק מקורות מים באזור לגידולים חקלאיים של מושב נוסף, ורבים מהמתיישבים הראשונים עזבו[11]. במקום מושב הוחלט שהיישוב ישמש כמרכז אזורי למתן שירותים ליישובי הסביבה. בשנת 1956 החלה בניית השיכונים ביישוב, 300 יחידות בבתים דו-משפחתיים, דרומית להריסות הכפר אל-בסה[12]. באותה עת הגיעו לשלומי עולים ממרוקו ובסך הכל מנה היישוב כ-850 תושבים, אך היו בו רק שלושה ברזי מים[13].
בעת קבלת מעמד של מועצה מקומית ב-1960 מנתה שלומי 2,000 תושבים[14], אך כ-500 תושבים עזבו אותה עד שנת 1969[11]. במקביל חוסלה המעברה וכל התושבים עברו לבתי קבע[15]. היישוב לא התפתח כמרכז אזורי ורוב תושביו התפרנסו מעבודות מזדמנות בחקלאות ביישובי הסביבה[16].
בתחילת שנות ה-70 סבלה שלומי, בין השאר עקב קרבתה לגבול[17] ומחסור במקומות תעסוקה, מקשיים חברתיים וכלכליים[18]. מספר הצעות הועלו לשיפור המצב, כולל סיפוח היישוב לעיר נהריה[19]. דוד חזן, שנבחר כראש המועצה המקומית בשנת 1970, יזם תוכנית שיקום שכללה הקמת אזור תעשייה מודרני, מרכז קהילתי ובריכת שחייה[20]. בשנות ה-80 הייתה שלומי ליישוב מבוסס, באזור התעשייה כבר פעלו 25 מפעלים שנהנו מהטבות של אזור עדיפות לאומית, ביניהם מפעל של חברת זוגלובק (שהוקם כבר ב-1972). הוחל בהקמת שכונת "בנה ביתך", מרכז מדע ודעת למחוננים ומצטיינים ומרכז השתלמויות של הסתדרות המורים[21].
בשנות ה-90 נקלטו בשלומי כ-1,000 עולים מחבר המדינות (למעלה מ-20 אחוזים מכלל האוכלוסייה). באותה תקופה הגיעו גם כמה מאות תושבים מאזור הצפון לשכונת הווילות "פסגת שלומית" בזכות מחירי הנדל"ן הזולים, יחסית. בשנת 1998 החלה בנייתה של שכונה חדשה של בתים צמודי קרקע, צפונית ומזרחית לשלומית הוותיקה[22].
לאורך תקופה ארוכה סבל היישוב מירי קטיושות של הפת"ח והחזבאללה. בשנת 2000, עם יציאת צה"ל מלבנון נפסק לתקופה ירי הקטיושות למעט אירועים נקודתיים[23]. בשנת 2003 נהרג נער בשלומי כתוצאה מירי של חזבאללה[24]. במאי 2005 וכן במאי וביולי 2006 (מלחמת לבנון השנייה) שב היישוב לסבול מירי קטיושות מלבנון.
לאחר שכמעט כל עתודות הקרקע של שלומי נוצלו (היישוב משתרע על כ-3,000 דונם), הוחל בתכנון תוכנית מתאר חדשה הכוללת הגדלת תחום שיפוטה של המועצה ב-3,000 דונמים נוספים. מתוך שטח זה, 380 דונם מיועדים לתעשייה. שאר השטח מיועד לדיור ומוסדות ציבור שונים[25]. במרץ 2010 אושרה התוכנית המאפשרת את הגדלת היישוב עד 25,000 תושבים[26].
במלחמת חרבות ברזל פונו מהיישוב מרבית תושביו, ונגרם בו נזק רב כתוצאה מירי של רקטות פצמ"רים וטילי נ"ט[27].
רב היישוב הוא הרב משה אלחרר.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2024 (אומדן), מתגוררים בשלומי 8,297 תושבים (מקום 195 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 9.2%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 66.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 10,384 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[28]
בשלומי נמצאים מעבר לבתי ספר יסודיים גם מוסדות החינוך הבאים:
- בית ספר שש-שנתי של רשת אורט ישראל, הכולל חינוך בזרם הממלכתי והממלכתי דתי (נפתח בשנת 2007 כחטיבת ביניים). בשנת הלימודים תשע"ח נפתחה כיתת מחוננים.
- מכללת ארז – מרכז להכשרה מקצועית. מרכז השתלמויות למורים בתחומים טכנולוגיה ומדעי הטבע
- מרכז שלומי לעבודה ויצירה
- בית ספר להעשרה למחוננים
- מרכז הקוד הפתוח לקהילה
מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי הוקם בסוף שנת 2000 ביוזמת משרד התרבות והספורט באזור התעשייה הישן בשלומי, בהנגרים תעשייתיים[29]. היוצרים במרכז שלומי הם: דודי מעיין, פבלו זלצמן, פנצ'ו אדלברג, נטע פלוצקי, אלן קוז'ינסקי ועוד[30]. בשלומי מתנ"ס המשרת גם את התושבים ביישובים סמוכים, בריכת שחיה, אולם תרבות ואולם ספורט. כמו כן שוכנת לרגלי רכס חניתה אכסניית נוער. בדרום-מערב שלומי, בסמוך לגן ההרפתקאות נמצא אתר ארכאולוגי ובו רצפת פסיפס מן התקופה הביזנטית. ממצאים ארכאולוגיים נוספים נמצאים בשטח הכפר אל-בסה, צפונית לאזור התעשייה. שם נחשפו שרידי יישוב מהתקופה הרומית, מערות קבורה ושרידי מנזר מהתקופה הביזנטית וכן שרידים של מבנים מימי הביניים.
הבית המצויר בשלומי הוא אתר תיירות הפתוח למבקרים. זהו ביתה של האמנית עפיה זכריה שבשנותיה המאוחרות צבעה את כל קירות הבית והתקרה בצבעים נועזים[31].
מזרחית לשלומי שוכן יער חניתה, בגבהים שבין 100 ל–400 מטרים מעל פני הים, ומשתרע על שטח של 2,300 דונם. מידע נוסף על יער חניתה: מסלולי טיול, פריחות ועוד, ניתן למצוא באתר של המועצה המקומית שלומי "יער קהילתי שלומי".
אזור התעשייה משתרע על 500 דונם ובין המפעלים המצויים בו ניתן למנות את מפעל הבשר והנקניקיות של חברת "זוגלובק" ואת "מפעל מתכת חניתה" המייצר כלים ומכשירי חיתוך לתעשיית המתכת. שלומי מהווה מרכז מסחרי אזורי למושבים ולקיבוצים בסביבה.
המועצה שייכת לאשכול רשויות גליל מערבי – תאגיד כלכלי לפיתוח וקידום כלכלי של האזור.
- דוד דנינו
- דוד חזן
- יהודה לנקרי
- מיכאל סויסה
- ישראל אוקרט
- גבריאל נעמן
מרכז ההשתלמויות למורים בשלומי
בניין המועצה המקומית שלומי
מסגד הכפר אל-בסה במרכז אזור התעשייה בשלומי
בית עפיה: הבית המצויר בשלומי
שלט הכוונה אל הבית המצויר בשלומי – ביתה של עפיה זכריה
.jpg)
- שנהר-אלרעי, עליזה, בר יצחק, סיפורי-עם משלומי, חיפה: אוניברסיטת חיפה, תשמ"ב 1982. (הספר בקטלוג ULI)
- שלומי שלנו: ליהוד הגליל ולישוב הספר, שלומי: המועצה המקומית, תשל"ח 1978. (הספר בקטלוג ULI)
- נוריאל, יוסף, ידיעון : ... מועצה מקומית שלומי: עיירת פיתוח וספר בגליל המערבי החותרת לקידמה, שלומי: המועצה המקומית, תשל"ב - 1972. (הספר בקטלוג ULI)
- כלפון-סטילמן, ידידה, ממרוקו לשלומי: שרידיה של תרבות חומרית, חיפה: החברה למחקר מדעי שימושי, אוניברסיטת חיפה, תשמ"ג 1982. (הספר בקטלוג ULI)
- נוריאל יוסף, המועצה המקומית שלומי 1969–1973: סיכום הקדנציה השלישית, חיפה: אופסט פוטו פרינט, תשל"ד 1974. (הספר בקטלוג ULI)
- דפי רקע: סיור עיתונאים בכירים בשלומי, 26,11,1972, שלומי: מועצה מקומית, תשל"ב - 1972. (הספר בקטלוג ULI)
- זסלבסקי, דוד, סקר רמת הפיתוח: שלומי, ספטמבר 1970 תש"ל, תל אביב: מוציא לאור לא ידוע, 1970 (הספר בקטלוג ULI)
אתר האינטרנט הרשמי של שלומי
- פרופיל שלומי נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
- מצאנו את ישוב הבוטיק של הגליל- אתר הבית
- שלומי, באתר הרשות לפיתוח הגליל
קים לגזיאל, "הפנינה" הצפונית: שלומי, עיירת הפיתוח לשעבר, מציעה וילות עם נוף לים - במחיר מציאה ו"המשכנתא בחינם", באתר TheMarker, 12 במאי 2023
שלומי (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
