שיר הפרטיזנים

"שיר הפרטיזנים" (ביידיש: "זאָג ניט קיין מאָל", נהגה: "זוֹג נִיט קֵיין מוֹל" (על פי מילותיו הראשונות); בתרגום לעברית: "לעולם אל תאמר"), ידוע גם בשמות "שיר הפרטיזנים היהודים" או "המנון הפרטיזנים היהודים" ("פּאַרטיזאַנער ליד"), "אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה" ו"אנחנו כאן" ("מיר זייַנען דאָ" ("אנחנו כאן")), הוא שיר יידי שכתב במאי 1943 הירש גליק (1922–1944), אסיר יהודי צעיר בגטו וילנה, לזכרם של לוחמי מרד גטו ורשה וחבריו שנרצחו. השיר התפשט בין קבוצות הפרטיזנים השונות והפך להמנון שביטא את ההתנגדות ההירואית לרדיפות הנאצים. כששרים את ההמנון בטקסים, מקובל לעמוד.

זאָג ניט קיין מאָל
חזרה לתרגום שיר הפרטיזנים היהודים מאת הירש גליק אַל נָא תֹּאמַר: "הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה, אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה!" זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה! תרגום: אברהם שלונסקי מקור שיר הפרטיזנים היהודים מאת הירש גליק זאָג ניט קײן מאָל אַז דו גײסט דעם לעצטן װעג, װען הימלען בלײַענע פֿאַרשטעלן בלױע טעג; קומען װעט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה, ס'װעט אַ פּױק טאָן אונדזער טראָט – מיר זײַנען דאָ!
(הבית הראשון בשיר)

זאָג ניט קיין מאָל
מאת הירש גליק זאָג ניט קײן מאָל אַז דו גײסט דעם לעצטן װעג, װען הימלען בלײַענע פֿאַרשטעלן בלױע טעג; קומען װעט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה, ס'װעט אַ פּױק טאָן אונדזער טראָט – מיר זײַנען דאָ! שיר הפרטיזנים היהודים אַל נָא תֹּאמַר: "הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה, אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה!" זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה! תרגום: אברהם שלונסקי
(הבית הראשון בשיר)

מילות הבית הראשון של המנון הפרטיזנים באנגלית, יידיש ועברית חקוקות על גבי אנדרטת הפרטיזנים היהודים שליד בית יהדות ווהלין בגבעתיים

השיר הותאם למנגינה שחוברה במקור ב-1937 על ידי המלחינים היהודים-סובייטים האחים פּוקראס (Покрасс) לשירו (ברוסית) של המשורר הסובייטי אלכסיי סוּרקוֹב (Сурков) המתחיל במילים "לא ענני גשם הם, אלא ענני סער", שהיה שיר הנושא של הסרט הסובייטי "בנים של העם העמל". אחרי מלחמת העולם השנייה, כששמעו האחים פוקראס את "שיר הפרטיזנים" של גליק, הם סיפרו בהתרגשות שהלחן שחיברו לשירו של סורקוב התבסס על שלד השיר "אויפן פריפעטשיק", שאותו הכירו מילדותם. באימוץ הלחן על ידי יהודים הם ראו סגירת מעגל^[1].

הסופר והמשורר שְׁמֶרְקֶ'ה קָצֶ'רגינסקי, ששהה באותה עת בגטו וילנה, כתב כעבור שנים ספורות על נסיבות חיבורו של השיר:

בליל האחד במאי (1943) ערכנו... נשף... נואם ועוד נואם, שיר ועוד שיר – הכל היה הדור רוח וארשה הלוחמת... באולם הצר הילכה אותה שעה רוחם של המורדים בווארשה. ידענו כי מחר-מחרתיים גם עלינו יודיע הראדיו לכל העולם כי היהודים בגיטו של ירושלים דליטא [=וילנה] קמו והניפו את נס המרד נגד הגרמנים. דממת-מות נשתררה באולם. רעדו צלילי היגון, שהשמיעו שחקני הגיטו. לא הרגשתי היאך התקרב אלי מן הצד הירש גליק.
– נו, מה נשמע אצלך, הירשקה?
– חיברתי שיר חדש. התרצה לשמוע?
– שיר חדש?... בשעה זו?... טוב, קרא אותו.
– אבל לא עכשיו. מחר אעלה אליך. מחר. זהו שיר לשיר אותו.
למחרת בבוקר השכם כבר היה הירשקה אצלי.
– אבל אבקשך להקשיב יפה – אמר כמתחנן – ואני אשיר אותו לפניך.
הוא התחיל לשיר חרש, אבל בחום-לבב. בעיניו הבריקו ניצוצות.
זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא...
מהיכן אמונת-אומן זאת? הירשל אינו נותן לי שהות לחשוב. קולו חדל לרעוד, בבטחון הולמות המלים, ברגלו האחת הוא רוקע לפי הקצב, כאילו צועד במצעד:
כִּי בֵּין קִירוֹת נוֹפְלִים שָׁרוּהוּ כָּל הָעָם, יַחְדָיו שָׁרוּהוּ וְנַגַנִים^[2] בְּיָדָם....
– בראוו, הירשקה, בראוו! לחצתי את ידו. בחרוזיו הרגשתי את השפעת המרד בגיטו וארשה. הוא נושם אוויר רימונים ונאגאנים...
מטה הפרטיזנים בגיטו החליט לקבוע את שירו של גליק כהמנון הלוחמים. אבל ההחלטה הייתה מיותרת, כי השיר כבר נתפשט בכל הגיטו, ואחר-כך במחנות-הריכוז, במחנות-העבודה וביערות^[3].

השיר נדפס לראשונה עוד במהלך המלחמה ביומון "משמר" ב-16 בפברואר 1945 – ביידיש^[4] ובעברית^[5], בתרגום אברהם שלונסקי. במאי 1946 נדפס ב"ניצוץ"^[6]. הוא תורגם עוד לשפות רבות, בהן אנגלית (6 גרסאות), פולנית (3 גרסאות), רומנית, הולנדית, ספרדית ובולגרית^[7]. לכבוד יובל החמישים של הירש גליק פורסמה חוברת מיוחדת על השיר, אותה ערך ליזר ראן, "המנון המרידה היהודית" (ניו-יורק, 1972), ובה הסבר על השיר ותרגומים של השיר למספר שפות. כיום הוא מושר בטקסי זיכרון שונים ברחבי העולם לזכר קורבנות השואה. דמותו של הירש גליק שימשה השראה ביצירותיהם של אברהם סוצקובר, שמריהו קצ'רגינסקי, פרץ מרקיש ואחרים ומופיעה בפואמה "מלחמה" למרקיש^[8]. מילות השיר היוו השראה ליצירות ספרותיות כך למשל לשמו של הספר "מעבר לשמי העננה" מאת הפרטיזן ברוך שוב, לשם הספר "לא דרכי האחרונה" מאת עשהאל לובוצקי וכן ליצירות בשפות זרות. להקת המטאל הישראלית Gevolt ביצעה גרסת כיסוי לשיר זה ביידיש באלבום AlefBase, שיצא ב-2011.

מילות השיר

ביידיש זאָג ניט קײן מאָל אַז דו גײסט דעם לעצטן װעג, װען הימלען בלײַענע פֿאַרשטעלן בלאָע טעג. קומען װעט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שָעה, עס װעט אַ פּױק טאָן אונדזער טראָט: „מיר זײַנען דאָ!” פֿון גרינעם פּאַלמען־לאַנד ביז לאַנד פֿון ווײַסן שנײ מיר קומען אָן מיט אונדזער פּײַן, מיט אונדזער װײ, און װוּ געפֿאַלן איז אַ שפּריץ פֿון אונדזער בלוט, שפּראָצן װעט דאָרט אונדזער גבֿורה, אונדזער מוט. עס װעט די מאָרגנזון באַגילדן אונדז דעם הײַנט, און דער נעכטן װעט פֿאַרשװינדן מיטן פֿײַנט. נאָר אױב פֿאַרזאַמען װעט די זון אין דעם קאַיאָר, װי אַ פּאַראָל זאָל גײן דאָס ליד פֿון דור צו דור. געשריבן איז דאָס ליד מיט בלוט און ניט מיט בלײַ. ס'איז ניט קײן לידל פֿון אַ פֿױגל אױף דער פֿרײַ – דאָס האָט אַ פֿאָלק צעווישן פֿאַלנדיקע ווענט דאָס ליד געזונגען מיט נאַגאַנעס אין די הענט. טאָ זאָג ניט קײן מאָל, אַז דו גײסט דעם לעצטן װעג, װען הימלען בלײַענע פֿאַרשטעלן בלאָע טעג. קומען װעט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שָעה, עס װעט אַ פּױק טאָן אונדזער טראָט: „מיר זײַנען דאָ!”

תרגומו של אברהם שלונסקי אַל נָא תֹּאמַר: "הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה, אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה!" זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה! מֵאֶרֶץ הַתָּמָר עַד יַרְכְּתֵי כְּפוֹרִים אֲנַחְנוּ פֹּה בְּמַכְאוֹבוֹת וְיִסּוּרִים וּבַאֲשֶׁר טִפַּת דָּמֵנוּ שָׁם נִגְּרָה הֲלֹא יָנוּב עוֹד עֹז רוּחֵנוּ בִּגְבוּרָה. עַמּוּד הַשַּׁחַר עַל יוֹמֵנוּ אוֹר יָהֵל. עִם הַצּוֹרֵר יַחֲלֹף תְּמוֹלֵנוּ כְּמוֹ צֵל. אַךְ אִם חָלִילָה יְאַחֵר לָבוֹא הָאוֹר כְּמוֹ סִיסְמָה יְהֵא הַשִּׁיר מִדּוֹר לְדוֹר. בִּכְתַב הַדָּם וְהָעוֹפֶרֶת הוּא נִכְתַּב; הוּא לֹא שִׁירַת צִפּוֹר הַדְּרוֹר וְהַמֶּרְחָב, כִּי בֵּין קִירוֹת נוֹפְלִים שָׁרוּהוּ כָּל הָעָם, יַחְדָּיו שָׁרוּהוּ וְנאַגאַנִים בְּיָדָם. עַל כֵּן אַל נָא תֹּאמַר: דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה. זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא, וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה!

ראו גם

• שירי מלחמת העולם השנייה

לקריאה נוספת

• יצחק ארד, וילנה היהודית במאבק ובכליון, הוצאת יד ושם, אונ' תל אביב, וספרית פועלים, תל אביב, תשל"ו.
• אברהם סוצקבר, גטו וילנה, תל אביב: עם-עובד, 2016.
• ראובן שהם, אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו: תמטיקה, פואטיקה ורטוריקה בשירי הזמר ההמנוניים של היחידות הלוחמות, 1930-‏2010, רעננה: הקיבוץ המאוחד, 2018

קישורים חיצוניים

• מידע על היצירה "שיר הפרטיזנים" באתר מיוזיק בריינז
• סרטון השיר "שיר הפרטיזנים" באתר יוטיוב
• "שיר הפרטיזנים" באתר בית לזמר העברי
• מילות השיר "שיר הפרטיזנים" והאזנה לו באתר זמרשת
• מילות השיר והאזנה לו באתר יד ושם
• תרגום השיר לאנגלית וקישורים לביצועים ביוטיוב
• דוד אסף‏, מסע בעקבות 'שיר הפרטיזנים', בבלוג "עונג שבת", 18 באפריל 2012
• נחמן מייזיל, ‏הירש גליק און זיין ליד "זאָג נישט קיינמאָל", ניו יורק: איקוף-פארלאג, 1949, בארכיון האינטרנט
• שיר הפרטיזנים (Shir Hapartizanim), שמעון ישראלי, השיר והמילים, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 04:30) (ביצוע בעברית וביידיש)
• Piano/Vocals: Zog Nit Keyn Mol / זאָג ניט קיין מאָל / Never Say, סרטון בערוץ "Monsieur Jack", באתר יוטיוב (אורך: 05:34) (ביצוע באנגלית וביידיש)
• Hirsh Glik, ARC, 13 August 2006
• הלחן עם השיר הרוסי בביצועו של לאוניד אוטיוסוב, הקלטה משנת 1937 באתר זמרשת
• ביצועים שונים לשיר(הקישור אינו פעיל)באתר SaveTheMusic
• על שיר הפרטיזנים באתר הספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. מאיר נוי, מעיני הזמר: השפעות לחנים יהודיים ממזרח אירופה על הזמר העברי, [תל אביב?]: אקו"ם, תשנ"ט, עמ' 176 (מילות השיר "שיר הפרטיזנים היהודים" והאזנה לו, באתר זמרשת).
2. על אקדחי ה"נגאן" ראו Nagant M1895
3. ש. קאטשרגינסקי, "כמו סיסמה יהא השיר מדור לדור": על הירש גליק ושירו, דבר, 21 באפריל 1950; וראו גם ש. קצ'רגינסקי, בשורת המרד בגיטו-ווילנה, על המשמר, טורים 2–4, 16 באפריל 1948.
4. ליד פון פ.פ.א., משמר, 16 בפברואר 1945
5. שיר של פ.פ.א., משמר, 16 בפברואר 1945
6. שנה ו, גיליון 15 (60) עמ' 11. גליק, הירש (הירשקה; 1944-1922), מסמך באתר "יד ושם".
7. "הירש גליק", ערך בתוך: לעקסיקאָן פון דער נייער ייִדישער ליטעראַטור, ניו יורק 1965 (ביידיש).
8. האנציקלופדיה הישראלית הכללית, הוצאת כתר ירושלים, הדפסה שמינית מעודכנת, כרך 1, עמ' 392.