Loading AI tools
סוויטה מאת רימסקי-קורסקוב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שֵׁחֵרֶזַאדַה (ברוסית: Шехерезада), אופוס 35, היא סוויטה סימפונית מפורסמת מאת המלחין הרוסי חבר קבוצת "החמישה" ניקולאי רימסקי-קורסקוב, שהולחנה בשנת 1888. היצירה, המבוססת על הספר "סיפורי אלף לילה ולילה", משלבת בתוכה שניים מן הסממנים האופייניים למוזיקה הרוסית ככלל ולרימסקי-קורסקוב בפרט: תזמור מסנוור וצבעוני ודגש מיוחד על המזרח, דבר שהשפיע רבות על ההיסטוריה של רוסיה הקיסרית. בבלט מאת מיכאל פוקין מלווה המוזיקה מהסוויטה את הריקוד.
היצירה מבוססת על סיפור המסגרת של היצירה העממית "סיפורי אלף לילה ולילה". קובץ זה הוא אוסף של סיפורי עם ערביים ממקורות שונים. בסיפור המסגרת מסופר על המלך שאהריאר, שמגלה כי אשתו לא נאמנה לו. הוא מורה על הוצאת אשתו להורג, ומורה לווזיר (השר הבכיר) שלו למצוא לו כלה חדשה בכל לילה. בכל בוקר, לאחר ששכב עם אשתו (לה נישא בערב הקודם) וטרם יהיה באפשרותה לבגוד בו, הוא מוציא אותה להורג ומחכה לכלה חדשה ללילה הבא.
לאחר זמן-מה, כשכל נשות הממלכה חיות בפחד, בתו של הווזיר, שחרזאדה מחליטה, למרות הפצרות אביה, להתחתן עם המלך. בלילה, היא מתחילה לספר למלך סיפור, אולם אינה מסיימת אותו וכשעולה הבוקר היא משתתקת ומשאירה את המלך במתח. המלך מבטיח שלא להוציאה להורג, כדי שתסיים לספר לו את הסיפור בלילה הבא. ואולם בלילה הבא, לאחר שסיימה את הסיפור הראשון, היא מתחילה בסיפור שני, ושוב משאירה את המלך במתח, בלא סיום, וקונה לעצמה חיים ליום נוסף. כך עושה שחרזדה במשך אלף לילה ועוד לילה, עד שלאחר 1001 לילות, כשהיא כבר אם לשלושה מילדי המלך, משתכנע המלך להפסיק את תכנית הנקמה שלו בנשים.
היצירה קרויה "סוויטה" לא בשל מחרוזת הריקודים שבה אלא בשל ריבוי הפרקים בה. מספר הפרקים ביצירה הוא ארבעה. המלחין שוכנע לתת לכל פרק שם תוכניתי, אך הסיר אותם בתקופה יותר מאוחרת לטובת סימוני טמפו וניסיונות לשלב קריאת טקסט ספרותי בתוך היצירה. שמות ארבעת הפרקים הם:
ביצירה מופיעים שני נושאים מוזיקליים עיקריים המהווים את הבסיס להתפתחות הדרמטית מפרק לפרק: נושא אחד מייצג את הסולטאן, והשני מייצג את שחרזאדה.
הנושא המוזיקלי הפותח את הפרק הראשון מייצג את הסולטאן היהיר. השלד המלודי של הנושא בנוי על 4 צלילים יורדים מתוך סולם הטונים השלמים, אך למעשה המנגינה מורכבת ממודוס בעל אופי מזרח-תיכוני, בעל סקונדה מוגדלת. הצגת הנושא בפעם הראשונה מופיעה ב"אוניסון" מרשים של כלי הקשת והבראס, ללא מילוי הרמוני, ובדינמיקה חזקה. כמענה לפתיחה זו, מיד אחר כך מנגנים כלי העץ את ההרמוניה של אותו נושא, אך ללא המלודיה עצמה. מהלך הרמוני זה מהווה מעבר לנושא העיקרי השני של היצירה, זה המייצג את דמותה של שחרזאדה. זוהי מלודיה מפותלת ומעוקלת אך גם מתמידה ועקשנית, הכתובה כסולו לכינור בליווי נבל. הנושא משקף באופן פשטני את דמותה של שחרזאדה: עדינה ונוגה, אך עקשנית ומלאת תחבולות.
בהמשך היצירה שני הנושאים חוזרים בואריאציות שונות בכל פרק, כשבולט במיוחד הנושא של שחרזאדה, אשר מהווה מעין קטע מעבר בין חלקים ביצירה, ובכל פעם מתוזמר באופן עשיר ומאתגר יותר עבור נגן הכינור הראשון.
השמעת הבכורה התקיימה בסנקט פטרבורג, ב-28 באוקטובר 1888, בניצוחו של רימסקי-קורסקוב עצמו.
הפרטיטורה כוללת תפקידים לכלים הבאים:
הכוריאוגרפיה לבלט נוצרה על ידי מיכאל פוקין. הליברית נכתב על ידי פוקין עצמו וליאון באקסט (שנודע גם כצייר בארצו, רוסיה), שעיצב בנוסף את התפאורה והתלבושות. הופעת הבכורה של הבלט שהתקיימה ב-4 ביוני 1910, באופרה גרנייה בפריז, בוצעה על ידי ה"בלט רוסס" (בצרפתית "הבלטים הרוסיים"). מבוצע גם בסרט "ניז'ינסקי" (1980).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.