Loading AI tools
כלי נשיפה ממתכת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרן יער (או קרן צרפתית או בפשטות: קרן) היא כלי נשיפה ממתכת (בדרך כלל פליז). היא מסוגלת להפיק צלילים רועמים ודרמטיים (תרועות) לצד צלילים שקטים ונוגעים ללב. מנעדה של קרן היער הוא הראשון בגובהו במשפחת כלי הנשיפה ממתכת, יותר מחצוצרה, טרומבון, בריטון וטובה. צלילי הקרן נכתבים במפתח סול, אך לעיתים צליליה הנמוכים נכתבים במפתח פה.
 | |
| סיווג | אירופוניים |
|---|---|
| קבוצה | כלי נשיפה |
| מנעד | |
 | |
| מנעד קרן היער במפתח סול, הוא מדו, שנמצא | |
אדם המנגן על קרן היער נקרא: "קרנאי".[1]
תולדות קרן היער מתחילות עוד בתקופה הפרהיסטורית; אנשי התקופה נהגו להשתמש בקרניים של בעלי חיים ליצירת צלילים רמים שנשמעו מרחוק, קרן דומה משמשת אצל היהודים כשופר.
הקרן בנויה כצינור ארוך, שקצהו האחד דק, ובקצהו השני הוא מתרחב מאוד, ומשמש כמגבר לצליל הבוקע ממנו. בצליליה הגבוהים במיוחד של הקרן (מעל לסול גבוה), קשה לנגני הקרן לדייק בצלילה מכיוון שהם תלויים בלחץ השפתיים, ששינוי עדין בו משנה מאוד את הצליל.
בתזמורת סימפונית ממוצעת יש לרוב ארבע קרנות, לעיתים ישנן שלוש או שתיים בלבד ולעיתים יש חמש או שש קרנות המנגנות בו זמנית. בדרך כלל משמיעה הקרן צלילים ארוכים בקטעים שבהם רוצה המלחין פורטה וממלאת את ההרמוניה, אך לעיתים יש לה גם סולואים מיוחדים. בדרך כלל, הכתיבה לקרנות היא בכמה קולות, בהתאם למספר הקרנות בהן מעוניין המלחין ביצירתו. בתזמורת סימפונית שבה ארבע קרנות, הכתיבה לקרנות בדרך כלל מתחלקת לקרן 1 וקרן 3 המנגנות את הצלילים הגבוהים, וקרן 2 וקרן 4 המנגנות את הצלילים הנמוכים. בעבר הייתה לכל סולם קרן והיו כותבים לה בצלילים העיליים בלבד על הסולם, כלומר אם היצירה הייתה כתובה בסולם דו מז'ור, אזי הייתה קרן בדו, ואם היצירה הייתה כתובה בסול מינור, אז הייתה קרן בסי במול (הסולם המז'ורי המקביל), ולכן צלילי הקרן היו מוגבלים בעבר. בתזמורות כיום נפוצה הקרן הכפולה, אשר בנויה מקרן בפה בשילוב עם קרן בסי במול.
ערך מורחב – קרן טבעיתבסביבות שנת 1100 לספירה החלו לייצר קרנות ממתכת, המכונות כיום קרנות טבעיות.[2] לקרנות אלו אין שסתומים, ואת הצלילים שהן מפיקות ניתן לשנות על ידי מתיחה והרפיה של השפתיים, שינוי לחץ האוויר, ועל ידי מיקום היד בתנוחות שונות בתוך הפעמון של הקרן. הנגינה בקרן הטבעית, שהיא בעקרון צינור אוויר בעל אורך קבוע, מתבצעת על ידי ניווט בין שלביה השונים של סדרת הצלילים הטבעיים (אוברטונים). מאחר שאורכו של כל צינור הוא קבוע, לכל קרן טבעית יש צליל בסיס יחיד שגובה כל־אחד מצלילי הסדרה האחרים מתייחס אליו ביחס קבוע. לא ניתן לנגן בקרן טבעית את כל הצלילים הכרומטיים, המהווים את אבני הבניין של המוזיקה המערבית. הנגינה בקרן הטבעית הייתה קשה מאוד משום שדרשה מהנגן מיומנות רבה, הן בשימוש בשפתיים והן ביד ימין, איתה "סתַם" ו"פתח" את פתח הפעמון כדי להפיק את הצלילים הכרומטיים שאינם משלבי הסדרה הטבעית. בגלל קשיים אלו שופרה הקרן באופנים שונים, ובעיקר נוספו לה שסתומים.
על מנת לנגן בסולמות שונים, היה נגן הקרן מחזיק ברשותו צינורות באורכים שונים, שכל אחד מהם שינה במעט את גובה הצלילים שהפיקה הקרן ובכך התאים אותה לסולם המבוקש. לדוגמה, ליצירות שנכתבו בסולם מי מז'ור נכתבו התווים לקרן במי. לפני תחילת הנגינה היה הנגן מרכיב על הקרן את הצינור המסומן לו כמתאים לסולם מי. מכיוון שהקרן הייתה מכוונת בדיוק לסולם היצירה, ממילא לא היה צורך בסימני היתק בתחילת התווים שיורו על סולם היצירה. נוהג זה השתרש עד היום, כך שאף על פי שכבר ניתן לנגן בקרן כל סולם בקלות באמצעות השסתומים, סימני ההיתק מסומנים על יד התווים בלבד ואין סימני היתק לסולם של היצירה בכללה.[3]
עד המאה ה-20, התווים לקרן במפתח פה נכתבו נמוכים באוקטבה ממה שהם היו מנוגנים. כלומר, נגן הקרן היה מנגן את התו אוקטבה גבוה יותר מהכתוב.[4]
בשל מוגבלות הקרנות הטבעיות, פותחה קרן השסתומים בסביבות שנת 1815 על ידי הגרמני היינריך שטולצל.[5] בקרן זו ניתן להאריך את אורך הצינור ולהנמיך את הצליל על ידי לחיצה פשוטה על לחצן, במקום להרכיב צינורות נוספים בכל פעם כפי שנעשה עד אז. כעת, נגינת סולמות כרומטיים הפכה אפשרית, וחופש הכתיבה של המלחין גדל. בתחילה, קרנות השסתומים לא היו פופולריות במיוחד מכיוון שהצליל שלהן היה שונה מן הצליל של הקרן הטבעית והנגנים שכבר היו רגילים לנגן בקרן הטבעית לא התרגלו לשינוי, אך עם הזמן קרנות אלה השתכללו ותוך כמה עשרות שנים מהמצאתה של קרן השסתומים הנגנים החלו להעריך את השיפורים הטכניים שהיא הציעה.
מכיוון שבקרן השסתומים הרגילה ניתן לבצע מנעד כללי מצומצם, שילבו אדמונד גומפרט ופריץ קרוספה קרנות שסתומים בשני סולמות, קרן בפָה וקרן בסי במול לקראת סוף המאה ה־19. השילוב איפשר לנגן צלילים במנעד רחב יותר מאשר בכל אחת מן הקרנות לחוד. ההחלפה בין הקרנות נעשית על ידי לחיצה על לחצן נוסף (באגודל). לחיצה על הלחצן מעבירה את האוויר מצינורות הקרן בפָה לצינורות הקרן בסי במול. צינורות הקרן בסי במול קצרים מצינורות הקרן בפה וכך גדל מנעדו של הכלי.
לקראת שנות ה־60 של המאה ה־20, פותחה הקרן המשולשת, על ידי ריצ'רד מריוות'ר.[6] הקרן המשולשת היא בעלת חמישה לחצנים; אחד בקמיצה, אחד באמה, אחד באצבע, ושניים באגודל. הקרן המשולשת משלבת את האלמנטים של הקרן הכפולה ושל קרן הפָה הגבוה (פה אלט).
בעזרת קרן ה־F אלט ניתן לנגן צלילים גבוהים יותר מאשר בעזרת קרן ה־F או קרן ה־♭B.
בניגוד לאחיותיה ממשפחת כלי הנשיפה, קרן היער נפוצה כמעט רק במוזיקה קלאסית. בשנים האחרונות, החלו לנגן בקרן גם במוזיקת ג'אז כיחידים ובביג בנד.
בהרכבים, קרן היער נמצאת בשתי החמישיות הנפוצות - חמישיית כלי עץ, וחמישיית כלי מתכת.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
