רקוויאם (דיליוס)

הרקוויאם של דיליוס היא יצירה מוזיקלית פרי עטו של המלחין הבריטי פרדריק דיליוס לשני סולנים, מקהלה כפולה ותזמורת. היצירה בוצעה לראשונה בשנת 1922, לאחר מלחמת העולם הראשונה והוקדשה "לכל האמנים הצעירים שנהרגו במלחמה", על אף שדיליוס החל בכתיבתה כבר לפני המלחמה. הרקוויאם של דיליוס איננו רקוויאם ליטוגי, הוא מורכב מטקסט שחובר על ידי המלחין בעזרת ידידו היהודי-גרמני, היינריך סיימון.

הרקוויאם של דיליוס הוא יצירתו הגדולה הפחות ידועה של דיליוס. הוא הוקלט לראשונה רק בשנת 1968 ובוצע רק שבע פעמים בעולם כולו עד שנת 1980.

היסטוריה

הסיבות לכך שפרדריק דיליוס, שהיה אתאיסט מושבע, בחר לכתוב יצירה שתקרא רקוויאם, שזו יצירה דתית, אינן ידועות. הוא אמנם כתב מיסה בשנת 1905 ("מיסה לחיים"), אך הטקסט שלה אנטי דתי, לעומת טקסט הרקוויאם שלא מציג יחס שלילי לדת. הוא החל לכתוב את הרקוויאם בשנת 1913 לאחר חופשה בנורווגיה וסיים אותה ב-26 באוקטובר 1914, שבועות מספר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה. המנצחים הנרי ווד ותומאס ביצ'ם הביעו עניין בהשמעת היצירה בסוף 1914, אך בשל אילוצי המלחמה נגנזו תוכניות אלו. דיליוס המשיך לשפץ את היצירה עד לשנת 1916 אז הגיש אותה לביצוע והקדיש אותה "לכל האמנים הצעירים שנהרגו במלחמה". אחיו של דיליוס נהרג גם הוא במלחמה, אך זה קרה לאחר שהסתיימה כבר הלחנת הרקוויאם.

הבכורה של היצירה התרחשה רק זמן רב לאחר מכן, ב-23 במרץ 1922 באולם המלכה בלונדון. הביצוע נעשה על ידי התזמורת הפילהרמונית המלכותית בניצוחו של אלברט קואוטס. ביצוע נוסף נערך בפרנקפורט שישה שבועת לאחר מכן, אך בשל ביקורות קשות וחוסר פופולריות היצירה לא בוצעה שוב במשך 28 שנים. ההקלטה הראשונה של היצירה נעשתה בשנת 1968 על ידי התזמורת הפילהרמונית המלכותית בניצוחו של צ'ארלס גרובס, כאשר הסולנים היו התר הרפר ותומאס המשלי. היצירה מבוצעת עדיין לעיתים נדירות.

היצירה

היצירה מורכבת מחמישה פרקים כאשר בכל אחד מהם שר אחד מן הסולנים עם המקהלה והתזמורת, הסולנים לא שרים יחד אלא רק בפרק האחרון. ביצוע ממוצע של היצירה אורך קצת יותר מחצי שעה.

דיליוס טען שהרקוויאם הזה מיועד לאנשים לא מאמינים ואף כינה אותו "רקוויאם פגאני". דבר זה תרם לחוסר הפופולריות של הרקוויאם, שהוא יצירה דתית שאיננה דתית. דיליוס אמר על הרקוויאם בשנת 1918 ש"הוא לא יכול לכתוב טוב יותר", אך הרקוויאם נחשב מיצירותיו הפחות טובות של דיליוס, וכאמור, הוא לא מבוצע רבות.

מילים

המילים לרקוויאם לא לקוחות משום טקסט ידוע באופן מובהק והם נכתבו בסגנון המושפע מארתור שופנהאואר ופרידריך ניטשה. בטקסט ניכרת גם השפעה מהתנ"ך, ויליאם שייקספיר ומילות השיר על הארץ של גוסטב מאהלר. בפרק השני, הללויה, משולבות תפילות ערביות לאללה. את הטקסט כתב דיליוס ביחד עם ידידו היינריך סיימון שהיה מוציא לאור בפרנקפורט. תרומתו של סיימון הייתה כנראה משמעותית מאוד שכן הוא ביקש לקבל תמלוגים בעד היצירה.

גם הטקסט של היצירה ספג ביקורת ונטען שהוא נראה כחיקוי עלוב של ניטשה ואף מביך.^[1]

הרכב

הרכב היצירה כולל שני סולנים (סופרן ובריטון), מקהלה כפולה, ותזמורת הכוללת:

• כלי נשיפה מעץ: 3 חלילים (אחד מהם מוכפל על ידי פיקולו), 2 אבובים, אבוב בס, קרן אנגלית, 3 קלרינטים בסי במול, קלרינט בס בסי במול, 3 בסונים וסארוספון בדו (או קונטרה-בסון).
• כלי נשיפה ממתכת: 6 קרנות בפה, 3 חצוצרות בדו, 3 טרומבונים, וטובה.
• כלי הקשה: טימפני, גלוקנשפיל, משולש, תוף סנר, תוף בס, מצילתיים וצ'לסטה.
• כלי פריטה: נבל.
• כלי קשת: כינורות ראשונים ושניים, ויולות, צ'לי וקונטרבסים.

סדר הפרקים

• Our days here are as one day (מקהלה ובריטון)
• Hallelujah (מקהלה ובריטון)
• My beloved whom I cherish was like a flower (מקהלה ובריטון)
• I honour the man who can love life, yet without base fear can die (מקהלה וסופרן)
• The snow lingers yet on the mountains (מקהלה, סופרן ובריטון)

קישורים חיצוניים

• היצירה באתר פרויקט ספריית התווים הבינלאומי (IMSLP).

הערות שוליים

1. עלון חברת דיליוס, סתיו 2004, עמ' 63.