רמזן קדירוב

רמזן אחמדוביץ' קדירוב
Рамзан Ахмадович Кадыров
	רמזן קדירוב, 2023
לידה	8 באוקטובר 1976 (בן 48); הכפר צנטורוי, צ'צ'ניה
שם מלא	רמזן אחמדוביץ' קדירוב
מדינה	צ'צ'ניה ( רוסיה)
השכלה	האקדמיה הרוסית לשירות המדינה; אוניברסיטת דאגסטן ;
מפלגה	רוסיה המאוחדת
בן או בת זוג	Medni Kadyrova
	15 בפברואר 2007 – מכהן; (17 שנים)
	→ אלו אלחנוב מכהן ←
פרסים והוקרה
	מדליה על שירותי מפקד אוכלוסין (2002); פרופסור (27 באוגוסט 2014); מסדר הנאמנות והחובה (13 במרץ 2015); Crimea defense medal (7 ביוני 2014); מדליה להחזרת חצי האי קרים לרוסיה (2014); מדליית "20 שנים לעצמאות רפובליקת קזחסטן" (2011); מסדר הידידות של בלרוס (16 באוגוסט 2018); מדליה להנצחת 50 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 (1995); מדליה להנצחת 850 שנים לייסוד מוסקבה (1997); עיטור אלכסנדר נבסקי (2022); מדליית עשור לאסטנה (2008); עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית (8 במרץ 2015); מסדר "אל-פחר" (18 במרץ 2007); פרופסור (19 ביוני 2007); מדליה להנצחת 300 שנים לייסוד סנקט פטרבורג (2003); Medal "200 Years of the MIA of Russia" (2002); Medal "For Distinction in the Protection of Public Order" (2002); עיטור האומץ (2003); העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה (2024); גיבור הפדרציה הרוסית (29 בדצמבר 2004); מדליה לחיזוק מערכת הכליאה (2007); עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית (9 באוגוסט 2006); מסדר לזכר אחמד קדירוב (18 ביוני 2005); Medal of Honor "For merits in the protection of children of Russia"; גיבור הרפובליקה העממית של דונצק; מדליית "שחרור מריופול"; גיבור הרפובליקה העממית של לוגנסק; Medal "100 years anniversary of the foundation of the Tatar Autonomous Soviet Socialist Republic"; עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית; מדליה על שם ז'וקוב; אזרחות כבוד של צ'צ'ניה; מדליית הגבורה הצבאית; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
חתימה

רמזן אחמדוביץ' קדירוב (בצ'צ'נית: Къадар АхIмат-кIант Ръамазан, ברוסית: Рамзан Ахмадович Кадыров; נולד ב-8 באוקטובר 1976, בכפר צנטורוי, בצ'צ'ניה) הוא נשיא הממשלה הפדרלית בצ'צ'ניה, ובעברו מורד נגד השלטון הרוסי בצ'צ'ניה.

עובדות מהירות לידה, שם מלא ...

סגירה

ב 18 ספטמבר 2023 נמסר דיווח שכליותיו קרסו וששקע בתרדמת. במקביל, פורסם בצ'צ'ניה סרטון ממועד לא ידוע, שבו פניו נראו נפוחות.^[1]

רמזן הוא בנו של נשיא צ'צ'ניה לשעבר, אחמד קדירוב, שנרצח במאי 2004. על אף שבמהלך מלחמת צ'צ'ניה הראשונה ובתקופת העצמאות הצ'צ'נית שלאחריה תמכו קדירוב ואביו בבדלנים הצ'צ'נים ובעצמאותה של צ'צ'ניה, הם שינו את טעמם בתחילת מלחמת צ'צ'ניה השנייה, וחברו אל כוחות הפדרציה הרוסית. בפברואר 2007 החליף קדירוב את אלו אלחנוב כנשיא צ'צ'ניה, בצו של נשיא הפדרציה הרוסית ולדימיר פוטין.

לאורך השנים נאשם קדירוב על ידי מספר ארגוני זכויות אדם בחיסולים פוליטיים, חטיפות, עינויים ופשעים כנגד האנושות כגון רציחה המונית של להט"בים וכפייה דתית קיצונית.

כיום, מסביב לדמותו של קדירוב ישנו פולחן אישיות המטפח תדמית מאצ'ואיסטית שבה הוא מרבה להצטלם עם רובים ולבוש צבאי, כמו גם להציג את עושרו הרב. משפחת קדירוב צברה נכסים במידה ניכרת במהלך שלטונה ברפובליקה הצ'צ'נית. הפדרציה הרוסית מחלקת מימון נרחב לממשלת צ'צ'ניה. ההבחנה בין ממשלת צ'צ'ניה לקדירוב מטושטשת.

Remove ads

קדירוב נולד בכפר צנטורוי בצ'צ'ניה, לאביו אחמד קדירוב, ששימש כאימאם. בתחילת שנות ה-90, עת נאבקה צ'צ'ניה על עצמאותה, תמכה משפחת קדירוב בבדלנים, ורמזן נלחם, בעודו בן 16, כנגד כוחות הפדרציה הרוסית במלחמת צ'צ'ניה הראשונה.

עם תחילת מלחמת צ'צ'ניה השנייה בשנת 1999 עברה משפחת קדירוב לתמיכה בכוחות הפדרציה הרוסית. רמזן הוביל את אנשי המיליציה שלו בקרבות כנגד הבדלנים, לצד הכוחות הרוסים.

עם חידוש השליטה הרוסית הישירה בצ'צ'ניה, מונה אחמד קדירוב לנשיא צ'צ'ניה. לאחר שאביו נרצח, ב-9 במאי 2004 מונה רמזן לסגן ראש ממשלת צ'צ'ניה. בתפקידו זה המשיך במאבקי כוח לשליטה בצ'צ'ניה כנגד ראשי מיליציות יריבות וכנגד הנשיא המכהן אלו אלחנוב. כן הכריז באוגוסט 2005 כי בגרוזני החרבה ייבנה מסגד שיהיה הגדול ביותר באירופה. המסגד, על שם אחמד קדירוב, נבנה מזה מספר שנים, ובשנת 2007 טרם הושלמה בנייתו. הוא הכריז כי צ'צ'ניה היא המקום השלו ביותר ברוסיה, ובתוך כמה שנים יהיה גם המקום השלו והעשיר בעולם, וכי מלחמת צ'צ'ניה השנייה תמה למעשה, ורק 150 מורדים עדיין פעילים, הודות לפעילותו של אביו. יש לציין כי הכרזות אלו מנוגדות להערכות רשמיות לפיהן בין 700 ל-2000 מורדים עדיין פעילים.

בדצמבר 2005 נפצע ראש ממשלת צ'צ'ניה סרגיי אברמוב בתאונת דרכים, וקדירוב מונה לראש הממשלה בפועל. בתפקידו זה החל ליישם אלמנטים מן החוק האסלאמי, השריעה, כאיסור על הימורים וייצור אלכוהול, וכן דיבר בשבחה של הפוליגמיה. בפברואר 2006 התייחס לפרשת קריקטורות מוחמד והאשים את הדנים כי הם מרגלים ופרו טרוריסטים. הוא אסר על אזרחי דנמרק להיכנס לצ'צ'ניה, על אף שצ'צ'ניה נעזרה מאוד בשירותי "מועצת הפליטים הדנית" שהיה ארגון הסיוע הגדול ביותר שפעל בשטח. בהתערבותה של מוסקבה בוטל האיסור. מאמציו ליצור תדמית של מוסלמי אדוק סוכלו ב-12 במרץ 2006 עת פרסם אתר אינטרנט בדלני צ'צ'ני סרט וידאו המראה אדם הדומה לקדירוב רוקד עם אישה ערומה למחצה ומנסה להוריד את חזייתה, בעוד אדם אחר מאונן למולם. עם זאת, קדירוב ממשיך להוביל את התהליך בו עובר האסלאם הסופי, הנחשב למתון, תחייה בצ'צ'ניה לאחר שנאסר בתקופת ברית המועצות, וזאת כתגובת נגד לוהאביה, הזרם המוביל בקרב המורדים האסלאמיים בקווקז^[2].

ב-1 במרץ 2006 התפטר אברמוב מתפקיד ראש הממשלה, וקדירוב תפס את מקומו באופן רשמי. הוא ציווה על נשים ללבוש את החיג'אב, כיסוי הראש האסלאמי, התנגד להתערבות הפדרלית בתקציב הרפובליקה, וקרא לנסיגת כל כוחות הצבא הרוסים מצ'צ'ניה, פרט למשמר הגבול. מאמציו לשקם את גרוזני החרבה נמשכו, לרבות בניית ארמון נשיאותי, שיכלול גם מלון 5 כוכבים ומתקני נופש, בשווי של 1.5 מיליארד דולר. קדירוב קרא לסגירת מחנות הפליטים הפזורים ברחבי צ'צ'ניה, וקרא לפליטים "מרגלים בינלאומיים החפצים ביצירת עימות בין צ'צ'ניה לרוסיה". ב-6 בדצמבר 2006 הודיע קדירוב כי יעמיד לדין את מפקדי יחידות הצבא הפדרלי האחראים למותם והיעלמותם של אזרחים צ'צ'נים, ובמיוחד מיור גנרל אלכסנדר סטודניקין, והאשים את ממשלת הפדרציה הרוסית בייזום המלחמות בצ'צ'ניה. יש שייחסו אמירות אלו למאבקי כוח בינו ובין אלחנוב, שכל אחד מהם ביקש סיוע מגורמים בממשלת הפדרציה הרוסית.

ב-15 בפברואר 2007 חתם ולדימיר פוטין על צו המורה על סיום כהונת אלחנוב, ומינויו של קדירוב כנשיא צ'צ'ניה. ב-2 במרץ 2007 אישר הפרלמנט הצ'צ'ני את המינוי. קדירוב מינה את בן דודו אודס באיסולטאנוב לכהונת ראש הממשלה^[3]. ב-14 במרץ 2007 הודיע קדירוב כי הפרת זכויות האדם בצ'צ'ניה היא נחלת העבר, ודחה האשמות של מועצת אירופה על הפרת זכויות האדם. יומיים לאחר מכן האשים את הממשל הפדרלי הרוסי בעינוי עצירים. ב-5 באפריל 2007 הושבע רשמית לכהונת הנשיא.

במהלך השנים הועלו כלפי קדירוב וכלפי המיליציה שהנהיג טענות רבות בדבר הפרת זכויות האדם. על פי חלק מהטענות היה קדירוב מעורב אישית במספר מקרים של רצח ועינויים. כן נטען כי צבר הון אישי עצום, כתוצאה משליטתו במסחר בלתי חוקי בנפט צ'צ'ני, וכי הוא מקדם את פולחן האישיות שלו ושל אביו^[4]. העיתונאית אנה פוליטקובסקיה, שחקרה את מעשי המשטר בצ'צ'ניה, והייתה אחת ממבקריו החריפים של קדירוב, נרצחה ביריות בביתה בשנת 2006. קדירוב הכחיש כל קשר למעשה^[5]. שמם של גורמים רבים ושונים נקשר ברצח, ואין כל הוכחה כי קדירוב קשור אליו בכל צורה שהיא. קדירוב עוטר על ידי פוטין באות "גיבור רוסיה", העיטור הגבוה ביותר הנהוג בפדרציה הרוסית, וכן הוא חבר כבוד של האקדמיה הרוסית למדעי הטבע.

בפברואר 2017 הקים קדירוב שלושה מתקני מעצר כדי לכלוא אנשים מקהילת הלהט"ב. כמאה הומוסקסואלים וביסקסואלים נכלאו ועונו למוות על ידי הממשל הצ'צ'ני. קדירוב עצמו הכחיש את המאורעות בטענה כי "אין הומוסקסואלים בצ'צ'ניה"^[6].

במאי 2020 אובחן כחולה בנגיף הקורונה ואושפז באחד מבתי החולים במוסקבה^[7]^[8].

קדירוב נהג לכנות את עצמו "חייל של ולדימיר פוטין", ובראשית מלחמת אוקראינה - רוסיה הוא שלח לאוקראינה חיילים צ'צ'נים כדי לתגבר את הצבא הרוסי. לאור תמיכתו בפלישה הרוסית לאוקראינה בהוראת קדירוב יחידות לוחמים צ'צ'נים הועברו לאזורי הלחימה. אדם דלימחנוב ממפקדיו הבולטים קיבל תואר גיבור הפדרציה הרוסית, במרץ 2022 פורסם שפוטין קידם את קדירוב לדרגת לוטננט גנרל - המקבילה לרב-אלוף^[9].

Remove ads

בשנת 2013^[10] קדירוב הזמין את קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים למשחק ראווה נגד הקבוצה המקומית טרק גרוזני בעיר הבירה גרוזני. המשחק נגמר בתוצאת תיקו 0-0.

בחודש מרץ 2014 ביקר בישראל וחנך באבו גוש מסגד מפואר על שם אביו. המסגד נחשב למסגד השני בגודלו בישראל (אחרי מסגד אל אקצא) וצ'צ'ניה תרמה 6 מיליון דולר לבנייתו. קדירוב גם בחר לתרום מיליון וחצי דולר לקרן ירושלים לטובת הקמת הסקייטפארק בירושלים. במהלך צוק איתן תקף קדירוב בחריפות את ישראל וכינה את פעולותיה "טרור מדינתי".

במהלך מלחמת חרבות ברזל ב-2023 הביע עמדה פרו-פלסטינית וקרא למנהיגי מדינות מוסלמיות להתאחד ולעצור את ישראל.^[11]

Remove ads

קדירוב נשוי ואב לשנים עשר ילדים, מתוכם ארבעה בנים. הוא חובב איגרוף (ואף נפגש עם מייק טייסון) וכדורגל. הוא משמש כיו"ר קבוצת הכדורגל אחמט גרוזני (בעבר טרק גרוזני), שזכתה בהנהגתו בגביע הרוסי בשנת 2004^[12], על אף ששיחקה בליגת המשנה. בשנת 2008 עלתה הקבוצה לליגה הבכירה.

בשנת 2013 הוזמנה קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים למשחק נגד טרק גרוזני. קדירוב נכח בקהל ואף התראיין לתקשורת הישראלית^[13].