ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה

ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה
Richard I of England
	דמות ריצ'רד על קברו בפונטנברו
לידה	8 בספטמבר 1157; ארמון בומונט, ממלכת אנגליה
נרצח	6 באפריל 1199 (בגיל 41); שאלו (אנ'), דוכסות אקוויטניה
מדינה	ממלכת אנגליה
מקום קבורה	מנזר פונטברו (אנ'), צרפת
דת	נצרות קתולית
בת זוג	ברנגריה מנווארה (אנ')
שושלת בית פלנטג'נט
תואר	מלך אנגליה ושליט אירלנד
כינוי	ריצ'רד לב הארי
אב	הנרי השני, מלך אנגליה
אם	אלינור, דוכסית אקוויטניה
צאצאים	פיליפ מקוניאק (אנ')
יורש העצר	ג'ון, מלך אנגליה
	6 ביולי 1189 – 6 באפריל 1199; (9 שנים)
	→ הנרי השני, מלך אנגליה ג'ון, מלך אנגליה ←

ריצ'רד הראשון (באנגלית: Richard I of England;‏ 8 בספטמבר 1157 – 6 באפריל 1199) היה מלך אנגליה ושליט האימפריה האנגווינית בשנים 1189–1199. נודע גם בכינויו ריצ'רד לב הארי (בצרפתית: Richard Coeur de Lion ובאנגלית: Richard the Lionheart) ונחשב בתקופתו כגיבור מלחמה, כמפקד הקרבות נגד צלאח א-דין ופטרון מסע הצלב השלישי לארץ ישראל. דימויו האבירי והמוניטין כלוחם ללא חת הם חלק מהמיתוסים של אנגליה, אף־על־פי ששהה בה תקופות קצרות לאורך חייו.

עובדות מהירות לידה, נרצח ...

סגירה

שנות חייו המוקדמות

ריצ'רד היה בנו החוקי השלישי של המלך הנרי השני ואלינור, שכיהנה קודם לכן כמלכת צרפת. אף־על־פי שגדל והתחנך באנגליה, החל כבר בגיל צעיר להזדהות עם תרבות צרפת. לאחר פרידת הוריו נותר תחת טיפולה של אימו והוכתר בצרפת לדוכס אקוויטניה (1168) ופואטייה (1172). יש המייחסים תארים אלו להיותו הבן המועדף בעיני אימו, וכפרס ניחומים מטעמה על הכתרת אחיו הבכור הנרי למלך אנגליה.

מגיל צעיר ניחן ביכולות פוליטיות וצבאיות מרשימות. ריצ'רד זוהה בציבור הרחב כאביר ואמיץ לב, לאור התמודדותו עם האצילים ששכנו על קרקעותיו והתמרדותו כנגד סמכות אביו. שלט בדיאלקטים שונים של השפה הצרפתית וחיבר שירים בשפות אלו. על פי תיאורי בני תקופתו גובהו היה כ-1.90 מטר ושערו אדמוני. גובהו המדויק אינו ניתן לאימות, משום שגופתו אבדה לאחר המהפכה הצרפתית.

יחסיו עם אביו ואחיו

בשנת 1170 הוכתר אחיו הבוגר הנרי (המכונה הנרי הצעיר על מנת להבדיל בינו לבין אביהם, הנרי השני) למלך אנגליה, במשותף עם אביהם.

באביב 1173 ריצ'רד הצטרף לאחיו הנרי וג'פרי בניסיון להדיח את אביהם מכס המלוכה ולהותיר את הנרי הצעיר כשליט יחיד. המרד צלח בתחילה והמלך הנרי השני נסוג לנורמנדיה, משם הצליח לדכא את המרד. במהלך הלחימה פלש הנרי השני לשטחי אקוויטניה ופואטייה, שטחיה של אשתו בנפרד ואימם של הנסיכים, ואסר את אימם. אחיו, הנרי וג'פרי, נכנעו במערכה וריצ'רד בן ה-17 נותר אחרון בהנהגת המרד להדחת אביו מכס המלוכה. בשנת 1174 סירב להילחם מול אביו, נכנע ונשא שבועת אמונים לאביו.

לאחר כישלון ההדחה ריצ'רד נאלץ לשוב ולהתמקד בהסדרת יחסיו עם האצילים בשטחי אקוויטניה. עיסוקיו המתמידים בהשקטת המרידות יצרו עבורו מוניטין אכזרי, אשר הוביל למרד כולל נגדו בשנת 1179. האצילים המורדים פתחו במרד להדחתו וגייסו לסיועם את שני אחיו, הנרי וג'פרי. המרד שכך לאחר קרב ממושך, שבו חדר ריצ'רד למצודה ממוגנת ונטרל את הכוחות הלוחמים. בקרב זה הוכחה מיומנותו בלחימה ולאחריו נפסק המרד. בשנים 1181–1182 נלחם ריצ'רד על כיבוש מחוז אנגולם. הלחימה נערכה נגד מלך צרפת פיליפ השני ופשטה למחוזות שכנים. חייליו הואשמו בביזה ובאונס שנערכו בעידודו, אך לאחר התערבותם של אביו ואחיו הוסכם על שביתת נשק כוללת. עם זאת, הרגיעה בשטחיו שלו הביאה את ריצ'רד לניסיון הדחה נוסף כנגד אביו. בשנים 1180–1183 גבר המתח בין השניים עקב דרישת האב שריצ'רד יתמוך כספית באחיו הבכור. בשנת 1183 החלו האחים הנרי וג'פרי בניסיון כיבוש נוסף של שטחיו של ריצ'רד. האצולה הצטרפה אל האחים בלחימה. במהלך תקופה זו נפטר האח הנרי, אך הלחימה נמשכה בהוראת אביהם. ריצ'רד לא פסק להגן על שטחיו, אף־על־פי שלאחר מות אחיו הוא היה יורש העצר לכס המלוכה של אביו באנגליה.

קשריו של ריצ'רד עם מלך צרפת, פיליפ השני, התהדקו בתקופה זו ואף נרמז בסיפורים על קשר הומוסקסואלי בין השניים. בתמורה לברית הלחימה בין השניים הבטיח ריצ'רד להשיב לפיליפ את זכויותיו על נורמנדי ואנז'ו. בשנת 1189 יצאו השניים יחד במסע נוסף להדחת אביו של ריצ'רד מכס המלוכה. ניסיונם צלח עם הסכמתו של הנרי השני למנות את ריצ'רד באופן רשמי ליורש העצר. כעבור יומיים נפטר המלך, וריצ'רד מונה למלך ריצ'רד הראשון, דוכס נורמנדי ורוזן אנז'ו.

מלך אנגליה

ריצ'רד ירש את כס אביו ב-6 ביולי 1189. הוא הוכתר רשמית לדוכס ב-20 ביולי ולמלך, במנזר וסטמינסטר, ב-3 בספטמבר 1189.

יחסו ליהודי הממלכה

ב-1182 החל גל הגירה של יהודים מצרפת לאנגליה, אחרי שהמלך פיליפ גירש אותם מנחלותיו והחרים את רכושם. בספטמבר 1189, בטקס הכתרתו של ריצ'רד, נמנעה כניסתם של נשים ויהודים והם לא הורשו להגיש את מתנותיהם. תקרית זו, אשר פירושים שונים הובאו לה, בתוספת לחוסר שביעות הרצון מצד הסוחרים האנגלים על התחרות, שהיהודים יצרו, הביאה לגל רדיפות של יהודים בלונדון, שהתפשט ברחבי המדינה. יהודים שלא הסכימו להמיר את דתם הוכו למוות (ובראשם רבי יעקב מאורליינש) ורכושם נבזז ונשרף. ריצ'רד התנגד לרדיפות אלו והתיר למומרים לחזור לאמונתם הדתית, אם כי יש המייחסים זאת לרצונו בתמיכתם הכספית של היהודים למימון מסעות הצלב שהחל בהכנתם. הרודפים הוענשו על ידו והרדיפות גונו בצו מלכותי, אך האכיפה לא נערכה בתקיפות, והקהילה היהודית ספגה מכה קשה ^[^{דרוש מקור]}.

משפחתו

כאשר הומלך ריצ'רד, הוא נאלץ לוותר על כוונתו להינשא לנסיכה אליס מצרפת, לאור הכרזת אביו על אליס כפילגשו וההשלכות הדתיות מיחסיו עימה. בטרם יצא מקפריסין לארץ ישראל הוא נישא לנסיכה ברנגריה מממלכת נווארה. למשך תקופה קצרה המשיכו יחדיו במסע הצלב, אך ברנגריה החליטה לשוב לאנגליה. קשיי מסעה הביאו לכך שמעולם לא נפגשה שוב עם ריצ'רד, שנפטר טרם חזרתה.

לאורך שנות כהונתו ריצ'רד חי רק כשישה חודשים בתחומי אנגליה, כשמרבית זמנו הוקדש לשטחיו בצרפת ולמסע הצלב. אנגליה הופקדה בידיהם של נאמניו, בהם גם אימו. לאור זרותו לתרבות האנגלית ושאיפותיו מחוץ לממלכה, ריצ'רד לא ראה צורך בידיעת השפה האנגלית.

מסע הצלב השלישי

ערך מורחב – מסע הצלב השלישי

מעט לאחר שירש את הכס, בין היתר בהשפעת הידיעות על המצור הצלבני על עכו וזעמו על אובדן ירושלים ל"כופרים" תחת פיקודו של צלאח א-דין, החליט ריצ'רד לצאת למסע הצלב השלישי. ריצ'רד חשש כי בהיעדרו יגזלו הצרפתים את אדמותיו, ועל כן ניסה לשכנע את פיליפ להצטרף למסע הצלב. פיליפ הסכים, ושניהם נשאו את שבועת הצלבנים שלהם באותו תאריך. למסע הצלב היה אמור להצטרף גם קיסר האימפריה הרומית הקדושה, פרידריך ברברוסה, אולם הם התבשרו במהלך המסע על מותו של ברברוסה שטבע בים השחור בדרך לארץ הקודש.

ריצ'רד לא הטריד עצמו בשאלת עתידה של אנגליה. הוא רצה להיות מעורב בהרפתקה, שתגרום לטרובדורים להפוך את שמו לבן אלמוות, כמו גם להבטיח בכך את מקומו בגן עדן. עדויות מצביעות על כך שהיו לו צרכים רוחניים עמוקים, והוא נשבע לוותר על חולשות עברו במטרה להיות ראוי לשאת את הצלב. ריצ'רד החל להקים צבא צלבנים אנגלי חדש, אף שמרבית לוחמיו היו נורמנים. מרבית ממונה של הממלכה הושקע בהקמת הצבא וציודו, ואילץ את ריצ'רד להעלות מסים ולמכור תוארי אצולה ושטחים, ובעלי התארים הוותיקים נאלצו לשלם כדי להבטיח את זכותם לתואר. מלך סקוטלנד ויליאם הראשון שוחרר משבועתו לשרת את הממלכה האנגלית בתמורה ל-10,000 מארקים.

ב-1190, לאחר הקמת הצבא והשבת כוחותיו מקרקעות הממלכה בצרפת, ריצ'רד החל במסעו לארץ ישראל. הוא מינה כעוצרי הכתר את בישוף דורהאם ואת ויליאם דה מנדוויל, שהוחלף לאחר מותו על ידי ויליאם לונגשאמפ. ג'ון, אחיו של ריצ'רד, לא היה מרוצה מהחלטה זו, והחל לחתור תחת ויליאם.

כיבוש סיציליה

אחותו של ריצ'רד, ג'ואן, הייתה אשתו של מלך סיציליה, גוליילמו השני, אשר מת ב-1189 (שנה לפני שהגיעו ריצ'רד ופיליפ לסיציליה, בספטמבר 1190). את מקומו עתידה הייתה לתפוס דודתו, קוסטנצה (אשת קיסר האימפריה הרומית הקדושה היינריך השישי), אך דודו של גוליילמו, טנקרד (Tancred), הנהיג מרד והוכתר ב-1190 כמלך סיציליה טנקרד הראשון.

במהלך המרד שהנהיג טנקרד נכלאה ג'ואן, אלמנתו של גוליילמו ואחותו של ריצ'רד, ונמנעו ממנה כספי ירושתה. טנקרד היה אמנם אהוד בידי עמו וזכה לתמיכת האפיפיור, אך נוכחות ריצ'רד וצבאו גרמו למהומות. אנשי מסינה (Mesina) התמרדו במהלך אוקטובר, ודרשו שהצבאות הזרים ינטשו את האי. ריצ'רד תקף את העיר, כבש אותה (ב-4 באוקטובר 1190) והקים בה את מקום מושבו. הוא נשאר באי עד למרץ 1191, תוך הצבת דרישות בפני טנקרד לשחרורה של ג'ואן.

עקב הכרה בכוחו הצבאי של ריצ'רד, טנקרד התרצה וחתם עמו באותו חודש ברית, שעיקריה:

שחרורה של ג'ואן, יחד עם הנדוניה שאביה נתן לגוליילמו, והכרה בזכאותה לירושה.
ריצ'רד ופיליפ הכירו בטנקרד כמלך סיציליה ונשבעו לשמור על שלום בין שלוש הממלכות.
ריצ'רד הכריז רשמית על יורשו - אחיינו, בנו של ג'פרי המנוח, ארתור מבריטני בן הארבע. טנקרד הבטיח לחתנו בעתיד עם אחת מבנותיו.

לאחר חתימת הברית עזבו ריצ'רד ופיליפ את סיציליה. הברית ערערה את יחסיה של ממלכת אנגליה עם האימפריה הרומית הקדושה, והייתה בין הגורמים למרד של הנסיך ג'ון כנגד אי מינויו ליורש העצר.

כיבוש קפריסין

באפריל 1191 ריצ'רד עצר באי הביזנטי רודוס, כדי להימנע ממזג אוויר סוער. הוא עזב במאי, אך סערה חדשה הניעה את הצי בהנהגתו לקפריסין, וב-6 במאי 1191 נכבשה על ידם עיר הנמל למסוס. שליט האי, איסאאקיוס קומננוס, הגיע לעצור את הצלבנים, אך גילה כי איחר את המועד ונסוג לקולוסי. ריצ'רד הזמין את קומננוס למשא ומתן, אך קומננוס תבע את יציאתם מן האי. ריצ'רד הורה לפרשיו לצאת לקרב כנגד קומננוס בטרמטוסיה, כשאליהם מצטרפים הקתולים והאצילים שבאי. אף־על־פי שאיסאאקיוס ואנשיו לחמו באומץ, צבאו של ריצ'רד היה גדול וחזק יותר וניצחונו היה מובטח. איזאק המשיך להתנגד מטירות פנטדקטילוס, אולם לאחר המצור על טירתו בקנטרס, הוא נכנע. ריצ'רד הפך לשליטה החדש של קפריסין.

במהלך שהותו בקפריסין ריצ'רד נישא ב-12 במאי 1191 לארוסתו, הנסיכה ברנגריה, בתו של המלך סנצ'ו השישי, מלך נווארה.

ריצ'רד ומרבית צבאו עזבו את קפריסין לארץ הקודש ביוני. בהיעדרו, קפריסין נשלטה על ידי ריצ'רד קמוויל.

כיבוש ארץ ישראל

ריצ'רד הגיע לעכו ביוני 1191, והצטרף לצלבנים שצרו על עירו של צלאח א-דין, אך מצא את עצמו לפתע ללא בעלי ברית. הוא ננטש על ידי פיליפ ולאופולד החמישי, דוכס אוסטריה הסיר את תמיכתו ממנו.

הטקטיקות של ריצ'רד הבטיחו את הצלחתו במצור על עכו ובמסע שלאחריו לדרום. אנשיו של צלאח א-דין לא יכלו לפתות את הצבא הצלבני לפעולה אימפולסיבית, שיכלה לפעול לרעתם. עם זאת, עריקת המלך הצרפתי היוותה מכה רצינית, ממנה הם לא יכלו לקוות להתאושש. לאחר שריצ'רד הבין כי במצבו הנוכחי אפסה תקוותו להחזיק בירושלים, גם לו כבש אותה, הורה ריצ'רד בעצב על נסיגה. אף על פי שקרב למרחק מיילים אחדים מהעיר, הוא סירב להניח עליה את עיניו, מאחר שאלוהים, לטענתו, הורה כי לא הוא יהא זה שיכבוש אותה. אף־על־פי שלא הצליח לכבוש את ירושלים, הצליח לכבוש כמה מערי החוף בסוריה עבור ממלכת ירושלים.

הוא הבין לבסוף כי לא ניתן לדחות עוד את חזרתו הביתה, מאחר שגם פיליפ וגם ג'ון ניצלו את היעדרותו לחזק את כוחם.

ריצ'רד תכנן להשאיר את קונראד ממונפרה (Conrad of Montferrat) כ"מלך" ממלכת ירושלים ואת קפריסין בידיו של גי דה ליזיניאן (Guy of Lusignan), אך ריצ'רד ספג מהלומה נוספת כאשר קונראד נרצח בידי החשישיים לפני שהוכתר. החליף אותו אחיינו של ריצ'רד, אנרי משמפאן. ב-1192 חתם ביפו על הסכם עם צלאח א-דין אודות גבולותיה של ממלכת ירושלים.

החזרה לאנגליה

בחזרתו לאירופה בסתיו 1192, ריצ'רד נלכד בידי הדוכס לאופולד, אותו הוא העליב בציבור במהלך מסע הצלב, והועבר כאסיר לידי הקיסר היינריך השישי. אף־על־פי שנסיבות כליאתו לא היו חמורות, הוא תוסכל מחוסר יכולתו לנוע בחופשיות. כליאתו עוררה את אגדת בלונדל. לאחר תשלום כופר של 150,000 מארק (שהקבילו אז לכ-2.5 טונות כסף, 2-3 שנות מס באנגליה של התקופה), שהותיר את אנגליה במחסור לשנים, הוא שוחרר וחזר לאנגליה ב-1194. לאחר ששוב הכה על חטאיו, עבר ריצ'רד הכתרה שנייה. אולם הוא העביר את שארית תקופת שלטונו בניסיונות להשיג מחדש את הטריטוריות שאבדו לו בצרפת. לאחר עזיבתו ב-1194, הוא לא חזר שוב לאנגליה. במהלך היעדרותו, אחיו ג'ון כמעט ותפס את כס המלכות; ריצ'רד סלח לו, ואף הכריז עליו כיורשו במקום אחיינם, ארתור מבריטני.

פטירתו ומורשתו

ריצ'רד מת ב-6 באפריל 1199, כתוצאה מנמק שהתפתח מפציעת חץ, שפגע בו במהלך המצור על שלוס (Chalus) בצרפת, הפגיעה באה מחץ של נער צעיר, שעל פי חלק מהמקורות ירה בריצ'רד כנקמה על כך שהוא הוציא להורג את אביו, למרות זאת ריצ'רד ביקש שיחוסו על חיי הנער ויביאו לו 100 שילינג. ריצ'רד נקבר לצד הוריו במנזר פונטוורו (Fontevraud Abbey) ליד שינון וסומור, צרפת. ליבו של ריצ'רד טמון בנפרד מגופו, בעיר רואן. ריצ'רד הפגין מספר תכונות מנוגדות: הוא היה טקטיקן בעל תבונה פוליטית, אף על פי שלא תמיד הפעיל תבונה זו. הוא לא הסכים לוותר לדעת הקהל, גילה הן ענווה והן שחצנות, אהב את משפחתו, אך נהג בחוסר רחמים כלפי אויביו. כובד על ידי יריביו, צלאח א-דין והקיסר היינריך השישי, אולם היה שנוא על רבים מחבריו, במיוחד מלך צרפת. לעיתים נהג בחוסר זהירות באשר לביטחונו שלו: הפצע שגרם למותו היה נמנע אילו לבש את שריונו. דבר דומה אירע עשר שנים קודם לכן, במהלך המרד נגד הנרי השני, אז נתקל ריצ'רד הבלתי חמוש בוויליאם מרשל, מאבירי אביו, ונחלץ בעור שיניו, לאחר שמרשל החליט לחוס עליו. קיומו של ריצ'רד הורכב מסדרה של סתירות. אף־על־פי שהוא הזניח את אשתו, וכמרים נאלצו לפקוד עליו להיות נאמן לה, היא כמעט ונשברה מהידיעה על מותו.

במהלך עשר שנות מלכותו שהה באנגליה תקופות כה קצרות, שכולן יחד מסתכמות בכשישה חודשים בלבד. בכל זאת נותר חרות בזיכרון האנגלים כשמעליו מרחפת הילת גבורה.

במקומו של ריצ'רד עלה על כס המלוכה באנגליה אחיו, ג'ון. אולם הטריטוריות הצרפתיות שלו לא הסכימו לקבל את ג'ון כיורש, והעדיפו את אחיינו, ארתור מבריטני, בנו של ג'פרי המנוח, שטענתו לכתר הייתה מוצדקת מזו של ג'ון.

בני זמנו החשיבו את ריצ'רד כמלך וגם אביר המפורסם בשל כושר לחימה אישי; זה היה, ככל הנראה, המקרה הראשון כזה של השילוב הזה. הוא נודע כמנהיג צבאי מוכשר ולוחם בודד שהיה אמיץ ונדיב. יחד עם זאת, הייתה לו נטייה לחטאים של תאווה, גאווה, חמדנות ובעיקר אכזריות מוגזמת. ראלף מקוגשל, שכתב על שלטונו של ריצ'רד, אמר על כך שהמלך היה אחד מ"הקבוצה העצומה של החוטאים". הוא זכה לביקורת על ידי כרוניקנים כמרים על כך שהטיל מס על הכמורה הן עבור מסע הצלב והן עבור הכופר שלו, בעוד שהכנסייה והכמורה היו פטורים ממיסים בדרך כלל. ריצ'רד היה פטרון ומגן של הטרוברים והטרובדורים של פמלייתו; הוא גם היה משורר בעצמו הוא התעניין בכתיבה ובמוזיקה, ומיוחסים לו שני שירים. הראשון הוא sirventes בצרפתית עתיקה, Dalfin je us voill desrenier, והשני הוא קינה שכתב במהלך מאסרו בטירת דורנשטיין, Ja nus hons pris, עם גרסה באוקסיטנית עתיקה וגרסה בצרפתית עתיקה.

סיפורי רובין הוד ממוקמים באופן מסורתי בתקופת ריצ'רד הראשון. עם זאת, הוודאות היחידה לגבי רובין הוד היא שהוא חי במאה ה-13 או במאה ה-14. רק מאוחר יותר החלו לספר על קשר בין שני האנשים הללו. באגדות רובין הוד, בדרך כלל נטען כי מטרתו העיקרית של מלחמתו של רובין הייתה להחזיר את ריצ'רד לשלטון לאחר שהנסיך ג'ון גזל אותו.