Remove ads
רֵיחָן או בזיליקום (שם מדעי: Ocimum basilicum) הוא צמח תבלין ממשפחת השפתניים (Labiatae) מוצאו באזורים הטרופיים כולל דרום-מזרח אסיה ומרכז אפריקה.
מקור שמו של הבזיליקום במונח היווני בזילאוס (βασιλεύς – Basileus) שמשמעותו "מלך", "מלכותי", "שליט". היוונים הקדמונים העריכו כל כך את תכונותיו ואת ריחו של הצמח, שכינו אותו "מלך התבלינים".
בעברית נקרא הבזיליקום "רֵיחָן", בדומה לשמו בערבית "רַיְחַאן" (ريحان).
ישנם שני זנים נפוצים של ריחן מצוי הנבדלים זה מזה בטעמם, אזור גידולם ושימושם הקולינרי במידה רבה, הזן האיטלקי והזן התאילנדי. הזן הנפוץ במערב הוא הזן האטלקי המשמש טרי או מבושל במגוון מאפים, תבשילים ברטבים שונים, דוגמת פיצה או פסטו. במטבח הצרפתי הוא משמש כאחד המרכיבים בתערובת התבלינים הרב דה פרובאנס. זן זה מאופיין בעלים דקים, גדולים ועגולים ובריח חזק המזוהה איתו.
הזן התאילנדי, המכונה בתאית "הוֹראפְּהַה" (תאית: โหระพา), בעברית "בזיליקום תאילנדי", מאופיין בעלים מוארכים ומחודדים, בעלי מרקם קשיח מעט וגבעול סגול. טעמו שונה למדי מטעם הריחן האיטלקי, ומזכיר אניס, קינמון ונענע. הריחן התאילנדי משמש למגוון רחב של מנות במטבחי דרום-מזרח אסיה, ובהם המטבח התאילנדי והמטבח הווייטנאמי, למשל מרק פו, מחית קארי ירוקה, וספרינג רול.
שני הזנים שונים מהזן המכונה "ריחן קדוש" (אנ') המשמש לטקסים דתיים הינדואיסטים.
ברפואה העממית
במהלך ההיסטוריה שימש הריחן ברפואה העממית למטרות שונות. מאז המאה השישית משתמשים בו כדי לשפר את זרימת הדם והעיכול. באופן חיצוני משתמשים בו להרגעת עיניים אדומות ולהקל על גרד בעור.
הריחן, המכיל חומרים אנטי-בקטריאליים, שימש גם לטיפול בריח רע מהפה, להגנה מפני עששת וכמשחת שיניים, וכן לטיפול בכאבי ראש וגזים. הוא משמש מקור עשיר לנוגדי חמצון.
Remove ads
הריחן מתרבה בעזרת הפצת זרעיו. הזרעים מתפתחים בשחלת הפרח הלבן בראש עמודי תפרחת המתפצלים מהגבעול. כשהפרחים מתייבשים ניתן לחלץ את הזרעים מתוכם באופן ידני ולזרוע באדמה או במנבטה בעומק סנטימטר. הבזיליקום נחשב צמח קל לריבוי, גם על ידי גנן חובב, והנביטה מתרחשת לרוב בתוך כשבועיים.
ניתן להרבות את הריחן גם ברבייה וגטטיבית, באמצעות ייחורים: יש להניח גבעולים בריאים בעלי מספר מפרקים במים למשך ימים אחדים, עד שהם מפתחים שורשים, ואז לשתול אותם באדמה.
קל לגדל עציצי בזיליקום באופן ביתי מכיוון שהם צומחים מהר ולא דורשים התעסקות רבה. כדאי לשתול את הבזיליקום בעונת האביב מכיוון שהוא לא חובב קור, בהתאם, יש להניח אותו במקום שבו יש שמש בין 6–8 שעות ביממה. יש להשקות באופן תדיר כך שאדמתו תהיה רוב הזמן רטובה. דבר נוסף - אם רוצים להשתמש בעלים הבזיליקום לבישול, כדאי להסיר את הפרחים עם הופעתם מכיוון שהם גוזלים הרבה מהמים שהעציץ צורך. כאשר קוטפים מהצמח עלים, יש להשאיר עליו מספר עלים כדי שיוכל לחדש את עצמו.[1]
Remove ads
ישנם טקסים ואמונות רבות הקשורות בריחן. בצרפתית הצמח מכונה לעיתים "העשב המלכותי" l'herble royale, באיטליה הריחן מסמל את האהבה, ובפורטוגל נהוג לתת לאדם אהוב סיר עם ריחן ושיר ביום הקדוש יוחנן וביום הקדוש אנטוניוס. לעומת זאת, ביוון העתיקה בפרט ובאירופה בכלל, קושר הריחן עם שנאה ואף כסמלו של השטן. אגדת עם אפריקאית טוענת שהריחן מגן מפני עקרבים. הבוטניקאי הבריטי ניקולס קולפפר (1616-1654), ציטט בכתביו "פיזיקאי צרפתי מבדר" שטען שהסנפת הריחן יתר על המידה תביא לגדילתם של עקרבים במוח.
ריחן קדוש, המכונה "טולסי", מוכר מאוד בדת ההינדואיזם. בכנסייה היוונית האורתודוקסית לריחן יש חשיבות דתית, שכן הוא משמש להכנת מים קדושים. מכיוון שעל פי אמונתם, הריחן יצמח סמוך לקבר המשיח ביום תחיית המתים. בכנסייה האורתודוקסית הבולגרית, הסרבית, המקדונית והרומנית, משתמשים גם כן כדי להכין מים קדושים, ובנוסף, נוהגים להניח סירים מלאים בריחן מתחת למזבח.
באירופה נהוג לשים ריחן ביד המתים כדי להבטיח מסע בטוח לעולם הבא. בהודו הוא מונח בפה המתים, כדי להבטיח את הגעתם אל האל.
באיטליה נחשב הריחן סמל לאהבה. כך אדם שמיקם בשערו ענף של הצמח ביטא את כוונותיו להינשא לאהובת ליבו. אם האישה בחרה לקבל את המחזר, הייתה מניחה כלי עם בזיליקום במרפסת ביתה.
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads