מים קדושים

מים קדושים הם מים שנעשה בהם שימוש בטקסי דת, בעיקר בנצרות. מים אלה מקורם במעיין או נהר שנחשב מקודש, או במים שבורכו על ידי כהן דת.

בדת היוונית העתיקה מים קדושים שכונו כֵרְנִיפְּס (יוונית: Χέρνιψ) יוצרו בכיבוי של לפיד ממקדש לאלים במים. מים קדושים שימשו על מנת לטהר מקומות ואנשים, ולהבדיל את הקדוש מהחילוני.

רחצה במים היא חלק מכל הליך במקרא להסרה של טומאה. אך ככלל המים בהם מתבקשים להיטבל הם מים רגילים לחלוטין.

פעמיים במקרא מים מקושרים לקדושה, בטקס השעיר לעזאזל שעורך אהרון הוא רוחץ "בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ"^[1], ובטקס שבו נחקרת אישה החשודה בסטייה, עליה לשתות " מַיִם קְדֹשִׁים" מעורבים בעפר אותם מביא לה הכהן^[2]. אם תיכשל האישה במבחן (כלומר שהיא אכן שכבה עם גבר אחר), נאמר שהמים יפגעו בירכה ובבטנה.

ככל הנראה במהלך המאה הראשונה לספירה הוחלף מנהג הטבילה במקורות מים טבעיים ברחצה במקוואות סגורים.

בקרב יהודים בישראל כיום יש המאמינים בסגולות של מים ששהו במחיצתו של צדיק או זכו לברכתו.^[3] ביקוש רב היה לבקבוקי מים שזכו לברכתו של הבאבא סאלי.

מקור השימוש במים קדושים בנצרות הוא בהשפעת הטקסים שקדמו לנצרות בהם היהודיים והלניסטים בעיקר הנוגעים לטיהור באמצעות מים (כדוגמה ביהדות: טבילה, ונטילת הידיים). בראשיתה של הנצרות נעשה שימוש בטבילה במים לצורך טקס הקבלה לדת - הטבילה לנצרות, בדומה לטבילה הנדרשת ביהדות.

לימים התפתח השימוש במים בטקסים כנסייתיים של הטבילה. המים מאוכסנים באגני טבילה שהתפתחו לצורך זה. אגנים אלה לרוב ממוקמים בכניסה למבני הכנסייה או במבנים ייעודיים הנקראים בשם בפטיסטריום. מיקום אגן הטבילה או בית הטבילה בכניסה לכנסייה נועד לסמל את חשיבות הטקס כטקס כניסה אל הדת הנוצרית.

גם המים המשמשים לנטילת ידיו של הכומר בטקס המיסה נחשבים כמים קדושים. בנצרות האורתודוקסית נעשה שימוש במים קדושים על מנת לברך חפצים שונים, בין על ידי התזת המים ישירות על החפץ, ובין על ידי התזה באמצעות ענף עץ.

בנצרות אין לשפוך מים קדושים לביוב ויש לשפוך אותם ישירות על האדמה, או לתוך מערכת מים המובילה אותם אל האדמה.

מנהג טהרת הגופות באסלאם (ע'סל אל-מות) התפתח אף הוא ממנהג טהרת המתים שהתקיים בתרביות שקדמו לאסלאם בהם גם ביהדות.

גם בדת השינטו של יפן נעשה שימוש במים קדושים לטהרה. במקדש הגדול של טסובקי נעשה שימוש במפל מקודש על מנת לשטוף את טומאת הרוחצים בו, בטקס הנקרא מיסוגי שוהו.

בדת ההינדו מאמינים בקדושת נהר הגנגס ומימיו, בכך שמי הנהר מטהרים את הרוחצים בהם, ואת גופות המתים המושלכות אל הנהר. המונח "מים קדושים" אינו משמש בדת ההינדו, אולם יש התייחסות למי הגנגס עצמם כמים קדושים.