Loading AI tools
הדת הרווחת בהודו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הינדואיזם (המכונה בידי חוקרים אקדמיים גם ברהמיניזם) היא דת דהרמית בעלת מגוון זרמים, תפיסות פילוסופיות ודרכי פולחן. עם כ-1.2 מיליארד מאמינים, היא הדת השלישית בגודלה בעולם, והדת הפוליתאיסטית הגדולה ביותר. המאמינים בהינדואיזם נקראים הינדואים או הינדים (Hindu). 96% מההינדואים בעולם חיים בהודו, שם הם הקבוצה הדתית הגדולה ביותר. ההינדואיזם מהווה רוב גם בנפאל, במאוריציוס ובאי באלי.
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
 | |
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| זרם | דתות דהרמיות |
| מקור השם |
אינדוס  |
| מקום ייסוד |
סינד |
| הושפע מ |
הדת הוודית, Dravidian folk religion |
| מספר מאמינים |
1,200,000,000 (נכון ל־2020) |
| תאולוגיה, טקסטים וטקסים | |
| טקסט מכונן |
ודות |
| מאפיינים |
פוליתאיזם, גלגול נשמות, פנתאיזם, קארמה |
| ארגונים ופעילות | |
| מיקום |
כלל עולמי |
| פלגים | בודהיזם, ג'ייניזם וסיקיזם |
| מוסדות |
Hindu denomination |
 | |
  | |
להינדואיזם תפיסה רב-אלית, ובתפיסה הפילוסופית העמוקה של הדת, האלים גם נתפסים כהתגלמויות שונות של המהות העליונה האחת, הברהמן. בקהילות שונות קיימים דגשים שונים מבחינת חשיבותם של האלים למאמינים, וההיררכיה הקיימת ביניהם. האלים שבדרך כלל נחשבים לחשובים הם ברהמה, וישנו, אינדרה, קאלי ושיווה, והם מיוצגים על ידי דמויות במקדשים (murti).
כתבי הקודש המרכזיים של הדת הם הוודות. הוודות הובאו להודו בסביבות 1500 שנה לפני הספירה, ככל הנראה על ידי דוברי שפות הודו אירופאיות. הוודות הן השכבה העתיקה ביותר של פעילות דתית בהודו ומהוות את המסורת העיקרית שעיצבה את ההינדואיזם לדת. התרגול הרוחני של הדת נקרא יוגה, ואחד מכתבי היוגה העתיקים בהינדואיזם הוא היוגה סוטרות של פטנג'לי.
ההינדואיזם מכיל בתוכו גם תפיסה חברתית, וכיום מאמיניו מתחלקים למעמדות הידועים גם בשם הפורטוגלי "קאסטות". בין הקאסטות קיימת חלוקה היררכית וחלוקת תפקידים. בראש הפירמידה עומד מעמד הכוהנים, הברהמינים, המופקדים על הפולחן, פירוש כתבי הקודש והנהגת הקהילה. אחריהם באות קאסטות נוספות דוגמת אלו של אנשי הממשל והמסחר. בתחתית המדרג החברתי עומדים "הטמאים", אלה שאינם נכללים במדרג, אין להם שייכות קבוצתית והמגע איתם אסור על השייכים לקאסטות.
עם השנים, ובעיקר מאז הופעת זרם הטנטרה, התפתחו בחברה ההינדית מסגרות הקוראות תיגר על הסדר הזה. היום ניתן למשל למצוא מורים רוחניים אשר אינם ברהמינים, הם נוטלים לעצמם תפקידים של הובלה רוחנית וטקסית, והם זוכים לתארים דוגמת גורו, אצ'אריה וסוואמי.
באופן היסטורי המונח הינדו קדם להתייחסות להינדואיזם כאל דת. בפרסית "הינדו" משמעותו נהר, והמילה התייחסה במקור לאנשים שגרו מעברו המזרחי של נהר האינדוס. בזמן השלטון הבריטי בהודו, החל השימוש במונח "הינדו", באופן מעורפל מעט, לציין את אוסף ההשקפות הדתיות והמונח "הינדואיזם" לציין את דתם של ההינדואים, אף שהיה קיים בספרות כבר לפני כן. התנגדותם של הודים לשימוש במונח "הינדואיזם" נובעת בעיקר מכך שמדובר במונח שנטבע על ידי זרים, ולדעת רבים מהם אינו משקף הבנה מעמיקה של התרבות הרוחנית ההודית.
המונח החדש-יחסית הזה עורר דיונים רבים. יש הרואים בהינדואיזם יותר "דרך חיים" מאשר דת מאורגנת, ויש הרואים במונח סנטנה דהרמה (Santana Dharma) הלקוח משפת הסנסקריט, שפירושו הדרך הנצחית, מונח מתאים יותר.
על פי השקפה אחרת, ההינדואי הוא אדם המאמין בפילוסופיה המובאת בכתבי הקודש הקדומים ההודיים הנקראים ודות. ההשקפה העיקרית המובעת בהן טוענת שטבע האדם אלוהי. האל הוא הברהמן, המהות הרוחנית שקיימת בתוך כל גוף. הדת היא החיפוש אחרי הכרה עצמית, החיפוש אחרי העצמי הרוחני. הוודות מצהירות שהאדם אינו זקוק ל"ישועה", ולעולם אינו אבוד. במקרה השלילי, אדם יכול לחיות ללא מודעות לטבעו האמיתי ועצמיותו הנצחית.
הוודאנטה (פירוש המילה המילולי הוא "סוף הוודות"), מכירה בכך שניתן להגיע אל האל בדרכים שונות ותקפות. כל דרך מוסמכת של תרגול רוחני יכולה להביא לאותו מצב של מודעות עצמית. הוודאנטה מטיפה לכבוד לכל הדתות, והיא מעודדת סובלנות לאמונות אחרות.
בפועל, זרמים הינדואיים מדגישים אמונה באל או אלה מסוימים, בדרך כלל באמצעות ייצוגים ביתיים או במקדש המכונים מורטי. האלים נתפסים על ידי מספר זרמים בהינדואיזם כהתגלמויות שונות של הברהמן האחד. בין האלים הראשיים של ההינדואיזם: ברהמה "הבורא" ובת זוגו סראסווטי אלת ההשכלה, וישנו ואשתו לקשמי, שיווה ואשתו פרוואטי, שאקטי (עוצמה) אלת החיים, קאלי היא אלת המוות וגַנֶש. בשל המגוון הרעיוני, קיים דיון ער בשאלה האם ההינדואיזם הוא מונותאיסטי (מוקדש לאל אחד), פוליתאיסטי (מוקדש לאלים רבים) או פאנתאיסטי (הרואה את קיום האל בכול).
עוד מאפיין של ההינדואיזם הוא אוסף של תרגולות פיזיות-רוחניות הנקראות יוגה, ביניהן בהקטי-יוגה (חיבור לעליון באמצעות מסירות ואהבה), קרמה יוגה (חיבור לעליון באמצעות פעילות), וג'נאנה יוגה (חיבור לעליון באמצעות ידע, מבוטא גי-אנה). היוגות מתוארות בשלושה טקסטים עיקריים: הבהגווד גיטא, כתבי היוגה סוטרה, וההאטה יוגה פראדיפיקה.
עיקרון חשוב אחר של ההינדואיזם הוא מחזוריות העולם: תקופות של בריאה חיים והתפוררות באות בזו אחר זו במחזוריות אינסופית. עיקרון חשוב זה משותף לכל שש הפילוסופיות ההינדואיות שיפורטו בהמשך. מעיקרון זה נובעת האמונה בלידה מחדש ובגלגול נשמות.
רק מעט ידוע על מקורו ההיסטורי של ההינדואיזם מכיוון שראשיתו קדמה להיסטוריה הכתובה [דרוש מקור]. ההינדואיזם התפתח מאמונתם של הארים (אם אכן היה עם בשם זה), הדראווידים וההראפניים, עמים ותרבויות שהתקיימו בתת-היבשת ההודית. בהמשך ההינדואיזם הושפע והשפיע על הבודהיזם והג'ייניזם.
כתבי הקודש המרכזיים של ההינדואיזם הם הוודות. הוודות הובאו להודו בסביבות 1500 שנה לפני הספירה על ידי דוברי שפות הודו אירופאיות. הדת הוודית קיבלה את שמה מהטקסטים המקודשים "וודות". הוודות הן השכבה העתיקה ביותר של פעילות דתית בהודו, המתועדת בכתב. הדת הוודית היא המסורת העיקרית שעיצבה את ההינדואיזם לדת. כך גם השפה ההִינְדִית היא צאצא ישיר של הסנסקריט של הוודות, שחדרה לאזור ממרכז אסיה.
זו אחת הדתות הבודדות שאין לה תאריך התחלה מוסכם מחקרית [דרוש מקור] ואין דמות המזוהה כמייסדת הדת [דרוש מקור], בשל ריבוי הזרמים הקיימים בתוך קטגוריית העל המכונה הינדואיזם. אולם תתי הזרמים שמרכיבים את מארג ההינדואיזם מציינים לרוב מייסד וזמן התהוות.
כתבי הקודש של ההינדואיזם, הוודות, הועלו על הכתב רק אחרי אלפי שנים של העברה בעל פה [דרוש מקור]. יש הרואים בהן ומהן השפעה של הזורואסטריאניזם [דרוש מקור] (הדת הפרסית העתיקה).
ההינדואיזם מתבטא בשני היבטים – ההיבט הפילוסופי והיבט האמונה.
על פי המסורת ההינדואית ישנן שש אסכולות עתיקות הנקראות אסטיקה (המקבלות את סמכות הוודות): נייה (לוגיקה), וייששיקה (אטומיזם), סמקהייה (מנייה ופירוק), יוגה (חיבור לנשגב), פורווה מימאסה (דיון בהלכות הפולחן), ואווטארה מימאסה (פילוסופיה), כאשר זו האחרונה קרויה גם ודאנטה.
אסכולות לא אורתודוקסיות הנקראות נאסטיקה, כוללות לפי השקפות מסוימות את הבודהיזם, הג'ייניזם והצ'ארווקה (אסכולה הודית אתאיסטית, מטריאליסטית).
לפי פרשנים מסוימים, באופן פילוסופי, כל האלים והתגלויותיהם בעולם (האווטארים) אינם אלא ההתגלמויות של הרוחני האחד, הלא הוא הברהמן, אשר בחר להתגלם בצורות שונות, במטרה להקל על ביצוע הפולחן בידי המאמינים. (הערה: יש לשים לב שברהמן אינו זהה לברהמה, האל בורא היקום). כמובן שזוהי הכללה גסה ויש החולקים על השקפה זו ורואים אל מסוים כעליון.
בפנתאון ההודי שלושה אלים עיקריים: ברהמה, וישנו ושיווה. שלושתם מסמלים היבטים שונים של מחזורי הבריאה: האל ברהמה מסמל את היוצר, וישנו הוא המקיים ושיווה הוא המחריב.
הינדואים רבים משתייכים לקבוצה בשם וִישְׁנׇוִיזְם, ומאמינים בווישנו. בין התגלויותיו בעולם ניתן למנות את המלך ראמה, קרישנה, בודהה, דנוונטרי, נארסימה (התגלמות שהיא חצי אדם וחצי אריה) ואחרים.
רוב ההינדים האחרים מאמינים באל שיווה, ובאשתו דורגא.
למרות חשיבותו של האל ברהמה, מעטים מאוד הם ההינדואים העובדים אותו ומִקְדשים לברהמה נדירים ביותר, כשהידוע שבהם נמצא בפושקר שבמדינת ראג'סטאן.
לאלים ההינדואים ישנן נשים המכונות דווי (אלה): סראסווטי היא זוגתו של ברהמה, לקשמי היא זוגתו של וישנו, ואילו פרוואטי, או דורגא – היא בת זוגו של שיווה. רבים מההינדואים עובדים את האלות דווי, ובהן גם ההתגלמות הנקראת קאלי, שהיא התגלמות נוספת של אשת שיווה.
אחד האלים הפופולריים בהינדואיזם הוא אל הפיל גנש, בנו של שיווה, המסיר את מצוקות הקיום, ונחשב למאמין בווישנו.
הוודות נחשבות, כאמור, לסמכותיות עבור כל הזרמים בהינדואיזם. כתבי הקודש ההינדואיים מתחלקים לשתי קטגוריות השרוטי (Shruti) – אלה שנשמעו [ממקור על-אנושי], והסמריטי (Smriti) – אלה שנתקבלו ונזכרו או נהגו בידי חכמים בליבם, וכך עברו הלאה. דוגמה לכתבי קודש של הסמריטי הם שני האפוסים הגדולים של הודו, המהאבהארטה (בה מצוי הדיון הפילוסופי החשוב בהגווד גיטא), והראמאיאנה.
ערך מורחב – ודותהוודות הן, לדעת חוקרים רבים, הטקסטים הדתיים העתיקים ביותר הידועים כיום. הרעיונות המובעים בוודות, הועברו על פי המסורת, בעל פה, מאב לבן וממורה לתלמיד במשך אלפי שנים עד שהועלו על הכתב. על פי המסורת ההינדואית, הוודות נאספו והועלו על הכתב על ידי חכם ששמו ויאסה. הוודות מתוארכות על ידי חוקרים שונים לתאריכים שבין 1500 ל-500 לפנה"ס.
על פי המסורת ההינדואית, הוודות אינן ממקור אנושי (apaurusheya), אין להן התחלה ולא סוף, והן לא נוצרו על ידי האדם. בדיוק על הנקודה הזו, התעוררה המחלוקת בין ההינדואיזם לבין הבודהיזם והג'ייניזם, הנוטות לכיוון הומניסטי וספקני.
ישנן ארבע ודות – ריג-וודה, יאג'ור-וודה, סאמה-וודה ואתהרה-וודה, שכל אחת מהן נחלקת לארבעה חלקים:
הדת ההינדואית הקדומה, בתקופת הוודות, הייתה שונה באופן מהותי מהדת כיום. חלקן של נשים כמורות רוחניות היה גדול יותר, ואלים שונים כאינדרה וסומה היו יותר מרכזיים ממעמדם העכשווי.
בעוד הוודות חוברו בסנסקריט, חוברו טקסטים מאוחרים יותר בשפות דיסקורסיביות מקומיות, פרקריט שפירושו שפת המקום, השפה הטבעית והפשוטה. בין כתבי הקודש ניתן למנות אפוסים כגון הראמאיאנה והמהאבהארטה, וכן כתבים תאולוגיים, פילוסופיים, וספרי חוקים.
הכתבים הפופולריים ביותר הם הראמאיאנה והמהאבהארטה, שבהם באה לידי ביטוי האמונה באווטארה, דהיינו האמונה בכך שהאל המופשט מתגלם בדמות אנושית. שתי ההתגלמויות העיקריות של וישנו הן ראמה, בראמאיאנה, וקרישנה במאהאבהארטה. התפיסה הפילוסופית המתבטאת באופנישדות, של הברהמן כאל חובק כול, היא פסגת הפילוסופיה ההינדואית לאחדים, ורק תחילת ההבנה הפרסונלית של האלוהות לאחרים.
ערך מורחב – בהגווד גיטאבהגווד גיטא (שירת האל), דיון פילוסופי המצוי בתוך האפוס ההודי המהאבהארטה, נחשב בעיני הינדואים רבים לטקסט רב חשיבות.
הטקסט מתאר שיחה בין ארג'ונה, הנסיך הלוחם, לבין קרישנה, רכבו, בפתחה של מלחמה עקובה מדם. ארג'ונה רואה בשני הצדדים הלוחמים קרובים וחברים רבים. בצר לו, הוא פונה לקרישנה לעזרה. קרישנה מעודד את ארג'ונה להילחם בשחיתות שפשתה בממלכה, ולכונן את הטוב. הוא מזכיר שהעצמי הרוחני אינו כלה עם כיליון הגוף הזמני. קרישנה מוסיף ומסביר נושאים רוחניים נוספים, כגון עקרונות היוגה, החיבור לנשגב.
ההינדואיזם דוגל בשיוך האדם לווארנות (מילולית "חלוקות", מעשית מעמדות) ולג'אטים (איגודים מקצועיים אנדוגמיים שבמרוצת הזמן התקבעו סביב תורשה ומיקום) שמוינו למעמדות או קאסטות. הריבוד החברתי בהודו כמו בארצות אסיה האחרות, הוא היררכי – ישנן בהודו קאסטות עליונות וישנן קאסטות נחותות, שאינן מתערבות ביניהן. מחוץ לשיטת הקאסטות ישנם "הטמאים" – הנחשבים לנחותים שאסור לגעת בהם. מאז פעילותו של מוהנדס קרמצ'נד גנדי, שקרא להם "בניו של אלוהים" (הריג'אנס), נעשה מאמץ, שהצליח חלקית בלבד, לטשטש את החלוקה המעמדית ולהפחית את אפליית המעמדות הנמוכים, עד כדי אפליה מתקנת לטובת המעמדות הנמוכים, אנשי השבטים וה"טמאים".
מערכת הקאסטות מורכבת מווארנות (מעמדות) וג'אטים (מקצועות). ארבע הווארנות בהודו הן:
ומחוץ למערכת, בעמדה נחותה, הטמאים.
כל מעמד נחלק לתתי מעמדות, לכל אחד מהם היררכיה מוגדרת, וכל אחד אמור לעסוק במקצוע מסוים בלבד.
החלוקה למעמדות הוזכרה כבר במזמור הריג-וודה (10.90, מזמור לפורושה, האישיות), מאמצע האלף השני לפנה"ס, בהיות הפורושה חיבור של ארבעה רבדים חברתיים. זוהי אחת העדויות הקדומות ביותר לתאוריה חברתית, והבנה של החברה כגוף בעל איברים שונים אשר שיתוף הפעולה ביניהם מאפשר קיום אנושי וחברתי.
המשמעות המקורית היא שככל הנראה לכל אדם יש יכולות משלו, וכל חלקי החברה שזורים זה בזה ומשרתים זה את זה, ואין עולה מכך שאיבר אחד בגוף החברתי חשוב מאחר, אלא שנדרשות יכולות ופעולות שונות מחלקים שונים בחברה. בהמשך, מפקדי האוכלוסים שערכו הבריטים בהודו, שנערכו על ידי יודעי קרוא וכתוב (לרוב ברהמינים) עזרו מאוד לקבע את החלוקה הבין-מעמדית לא על סמך כישורים אלא על סמך לידה בלבד, תוך אימוץ הביטוי הפורטוגזי האירוצנטרי "קאסטה", ויצירת מידרוג חשיבות בין המעמדות השונים.
במדינות הבאות רוב האוכלוסייה הוא הינדואי:
מיעוטים הינדואים משמעותיים יש במדינות הבאות:
 |
ספר: הינדואיזם |
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד. | |
הינדואיזם, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
