רוג'רס והמרשטיין
מלחינים ופזמונאים אמריקאים שחיברו יחד מחזות זמר פופולריים באמצע המאה ה-20 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחינים ופזמונאים אמריקאים שחיברו יחד מחזות זמר פופולריים באמצע המאה ה-20 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוג'רס והמרשטיין (באנגלית: Rodgers and Hammerstein) היו צמד כותבי שירים אמריקאים ממוצא יהודי, שהטביעו את חותמם בתולדות מחזות הזמר האמריקניים.
 | |
| תקופת הפעילות |
מ-1940  |
|---|---|
|
www | |
  | |
ריצ'רד רוג'רס (1902–1979) המלחין ואוסקר המרשטיין (1895–1960) הפזמונאי התפרסמו בזכות מחזות הזמר המצליחים שכתבו יחדיו ושהוצגו בברודוויי בשנות הארבעים והחמישים, מחזות שזכו להצלחה יוצאת דופן, ביניהם: "אוקלהומה!", "קרוסל", "דרום פסיפיק", "המלך ואני", "שירת תוף הפרח" ו"צלילי המוסיקה". השניים זכו ביחד ב-34 פרסי טוני (פרסי התיאטרון האמריקני), חמישה עשר פרסי אוסקר, שני פרסי פוליצר, שני פרסי גראמי (פרסי המוזיקה האמריקנית) ושני פרסי אמי. הם כתבו תשעה מחזות זמר וסרט מוזיקלי אחד, "יריד המדינה" (באנגלית: "State Fair"). כמפיקים הביאו השניים לבמה את המחזמר "אנני אוקלי אשת לפידות". שותפותם נמשכה למעלה מעשרים שנה, עד למותו של המרשטיין ב-1960.
ריצ'רד רוג'רס (בתעתיק מלא מאנגלית: רודג'רס) היה בתחילה שותפו של לורנץ הארט. השניים כתבו מחזות זמר רבים ומצליחים בברודוויי. כשהארט שקע יותר ויותר בבעיית אלכוהול, פנה רוג'רס לאוסקר המרשטיין, פזמונאי בעל קריירה מצליחה בברודוויי, על מנת שישקול עבודה משותפת איתו. השניים סיכמו ביניהם בסודיות על שותפות, הסכם שנכנס לתוקף כאשר לורנז הארט לא היה מסוגל לעבוד על הפרויקט הבא שתוכנן: המחזמר "אוקלהומה!".
כשעבד עם הארט, היה רוג'רס כותב את המנגינה ולאחר מכן הארט היה כותב לה מילים; אך כשעבד עם המרשטיין היה כותב את המנגינה לאחר שהמרשטיין כתב את המילים.
ערך מורחב – אוקלהומה!עבודתם המשותפת הראשונה של רוג'רס והמרשטיין הייתה המחזמר "אוקלהומה!" (1943), שסיפר את סיפור אהבתם של בוקר ונערה מקומית במדינת אוקלהומה בשנת 1906. אף על פי ש"אוקלהומה!" לא היה המחזמר הראשון שעסק בעומק רגשי וברגשות מורכבים, רוג'רס והמרשטיין הציגו טכניקות חדשות באומנות הסיפור: התמקדות באמפתיה רגשית; השימוש בחומרים חברתיים ובהיסטוריה אמריקנית, וכן השימוש בשירה ובריקוד כדי לתאר דמות או לספר סיפור. "אוקלהומה!" הופיע לראשונה במרץ 1943 תחת הכותרת "Away We Go". לפני שעבר המחזמר לברודוויי, בהמשך אותו חודש, נעשו שני שינויים במחזמר, שלאחר מכן התגלו כשינויים משמעותיים: הוחלט להוסיף למחזמר את הקטע "אוקלהומה", וההחלטה לקרוא למחזמר על שם הקטע הנוסף. במקום ללהק למחזמר בברודוויי שחקנים שיודעים לשיר, כפי שנעשה ברוב מחזות הזמר של התקופה, החליטו רוג'רס והמרשטיין ללהק זמרים שיודעים לשחק. זו הסיבה שבמחזמר המקורי לא כיכבו שחקנים ידועים לקהל הרחב. אף על פי כן, ההפקה רצה חמש שנים, והופיעה 2212 פעמים. ב-1955 המחזמר הפך לסרט מוזיקלי.
ערך מורחב – קרוסל (סרט)המחזמר "קרוסל", עבודתם השלישית של רוג'רס והמרסטיין (לאחר "אוקלהומה!" והסרט המוזיקלי "לרקוד עם שחר"), הופיע לראשונה בברודוויי באפריל 1945, הפך ללהיט מיידי על ידי הקהל והמבקרים ורץ 890 הופעות. גם כאן היו חידושים שנחשבו מהפכניים באותה תקופה: "קרוסל" היה אחד ממחזות הזמר הראשונים שעלילתו הייתה טראגית. הסיפור סבב סביב כרוז קרוסלה והרומן שהוא מפתח עם פועלת במפעל, שעולה להם בעבודתם. הוא מנסה לבצע שוד על מנת לספק פרנסה לאהובתו ולילדם ואחרי שזה משתבש, ניתנת לו הזדמנות לבצע את הדבר הנכון. המופע כולל את השירים הידועים "אם אוהב אותך" ו"לעולם לא תצעד לבד". ריצ'רד רוג'רס כתב מאוחר יותר ש"קרוסל" היה האהוב עליו ביותר מכל מחזות הזמר שלו.
ערך מורחב – דרום פסיפיק"דרום פסיפיק" מספר את סיפור אהבתה של אחות בצבא האמריקני לבעל חווה צרפתי על אי בדרום האוקיינוס השקט במהלך מלחמת העולם השנייה, שנאבקת לקבל את ילדיו המעורבים גזעית. עלילת משנה עוסקת ברומן בין קצין אמריקאי לצעירה אסייתית, הבוחן בחשש את ההשלכות החברתיות בנישואין לאהובת לבו. המחזמר הוצג לראשונה בברודוויי באפריל 1949 והופיע במשך יותר מחמש שנים עם 1,925 הופעות, ועלה עד היום מספר פעמים נוספות. הוא מבוסס על הספר "עלילות מדרום פסיפיק" של הסופר ג'יימס מיצ'נר שזכה בפרס פוליצר ב-1948. רוג'רס והמרשטיין האמינו שהם יכולים לכתוב מחזמר המבוסס על עבודתו של מיצ'נר שיהיה גם מסחרי וגם שיעביר מסר חזק כנגד גזענות. עבור העיבוד למחזמר, הם זכו בפרס פוליצר לדרמה ב-1950 ובעשרה פרסי טוני. המחזמר הוסרט ב-1958 וב-2001.
ערך מורחב – המלך ואני (מחזמר)סיפורה האוטוביוגרפי של אנה ליאונואנס, שהייתה אומנת לילדיו של מלך סיאם בשנות 1860, סופר בספרה של מרגרט לנגדון, "אנה ומלך סיאם". על בסיס ספר זה יצרו רוג'רס והמרשטיין את המחזמר "המלך ואני" במרס 1951. בתפקיד המלך הופיע יול ברינר. ב-1956 המחזמר הפך לסרט מוזיקלי, עם ברינר בתפקיד המלך ודברה קר בתפקיד אנה. ברינר וקר זכו בפרס האוסקר על תפקידיהם. ברינר הופיע כמלך במחזמר בהפקות נוספות שהועלו ב-1977 וב-1985.
ערך מורחב – שירת תוף הפרח (סרט)"שירת תוף הפרח" הוא מחזמר שהועלה בברודוויי ב-1958 והופק לסרט קולנוע בשנת 1961.
המחזמר עוסק בקהילה הסינית בסן פרנסיסקו, ומעלה את בעיית פער הדורות בין המבוגרים והצעירים ואת הקושי של המבוגרים הרגילים לתרבות הסינית עם החוקים הנוקשים לקבל את השפעת התרבות האמריקאית החופשית.
ערך מורחב – צלילי המוסיקה (מחזמר)"צלילי המוסיקה", שסיפר את סיפורה של משפחת פון-טראפ, הוא עבודתם המשותפת האחרונה של רוג'רס והמרשטיין. הוא הוצג לראשונה בברודוויי בנובמבר 1956 בכיכובם של מארי מרטין כאומנת הילדים, מריה, ותיאודור ביקל בתפקיד קפטן פון-טראפ. ב-1965 המחזמר הפך לסרט מוזיקלי בכיכובם של ג'ולי אנדרוז וכריסטופר פלאמר. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר. אוסקר המרשטיין, שנפטר ב-1960, לא זכה לראות את הסרט. רוג'רס הוסיף לסרט שני שירים, שלהם כתב בעצמו את המילים.
אתר האינטרנט הרשמי של רוג'רס והמרשטיין
רוג'רס והמרשטיין, באתר ספוטיפיי
רוג'רס והמרשטיין, באתר AllMusic (באנגלית)
רוג'רס והמרשטיין, באתר דיזר
רוג'רס והמרשטיין, באתר Discogs (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
