Loading AI tools
שחקנית סקוטית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דברה קר (באנגלית: Deborah Kerr; נולדה כדברה ג'יין קר-טרימר (Deborah Jane Kerr-Trimmer); 30 בספטמבר 1921 – 16 באוקטובר 2007) הייתה שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע סקוטית. היא זכתה בפרס שרה סידונס בשיקגו עבור הופעתה כלורה ריינולדס במחזה Tea and Sympathy, תפקיד אותו שיחקה בברודוויי, קיבלה את פרס גלובוס הזהב עבור הופעתה בסרט הקולנוע המלך ואני, והוענקו לה גם פרס אוסקר של כבוד, פרס באפט"א ופרסים בפסטיבל הקולנוע בקאן.
 | |
| דברה קר, 1973 | |
| לידה |
30 בספטמבר 1921 הלנסבוראו, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
16 באוקטובר 2007 (בגיל 86) סאפוק, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
St Mary's Church, Redgrave |
| שם לידה |
Deborah Jane Kerr-Trimmer |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
מ-1940 |
| בן או בת זוג |
|
| מספר צאצאים |
2 |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
היא הייתה מועמדת שש פעמים לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, אולם מעולם לא זכתה. ב-1994 העניקה לה האקדמיה האמריקאית לקולנוע פרס על מפעל חיים בנימוק שהיא תמיד ייצגה: "שלמות, משמעת ואלגנטיות." בין סרטיה הידועים ביותר נמנים: "המלך ואני", "רומן בלתי נשכח", "מעתה ועד עולם", "רק אלוהים יודע, מר אליסון" ו"שולחנות נפרדים".
קר נולדה בשם דברה ג'יין קר-טרימר (Deborah Jane Kerr-Trimmer) בבית חולים בגלאזגו, סקוטלנד,[1] כילדת הזקונים ובתם היחידה של קתלין רוז (לשעבר Smale) וקפטן ארתור צ'ארלס קר-טרימר, טייס שהשתתף במלחמת העולם הראשונה ועבד בשנים שלאחר מכן כארכיטקט ימי ומהנדס אזרחי.[2] שלוש השנים הראשונות לחייה עברו בעיר הסמוכה הלנסבורו (Helensburgh), שם התגוררו הוריה עם סבה וסבתה של דברה בבית ברחוב וסט קינג. לקר היה אח צעיר, אדוארד (נודע גם כטדי), לימים עיתונאי שנהרג באירוע של זעם כבישים (אנ').[3]
קר רקדה בלט בצעירותה והופיעה לראשונה על הבמה בתיאטרון Sadler's Wells ב-1938. לאחר שהסבה את הקריירה שלה למשחק דרך כוכבה במהרה. מורתה הראשונה למשחק הייתה דודתה, פיליס סמייל (Phyllis Smale), שניהלה את בית הספר למשחק Hicks-Smale בבריסטול.[4]
אף על פי שההגייה הסקוטית של שם משפחתה קרובה יותר לקריאה הפונטית (והוא מבוטא /kɛr/), הרי כשהיא נהפכה לשחקנית הוליוודית היה ברור ששם משפחתה צריך להיות מבוטא כ"car". על מנת להימנע מבלבול בהגייה, לואי ב. מאייר ממטרו גולדווין מאייר הסביר "Kerr rhymes with star" (קר על משקל כוכב).[5]
תפקידה הראשון בקולנוע היה בסרט הבריטי Contraband ב-1940, אולם הסצנות בהן שיחקה קוצצו מהסרט בעריכה. אחרי כן היא הופיעה במספר סרטים בכללם Hatter's Castle (1942), שבו היא שיחקה לצידם של רוברט ניוטון וג'יימס מייסון. בשנה שאחרי כן, היא שיחקה בתפקידים מרובים כשלוש נשותיו של הגיבור בסרט "חייו ומותו של קולונל בלימפ" של מייקל פאוול (Michael Powell) ואמריק פרסבורגר (Emeric Pressburger). פאוול כותב באוטוביוגרפיה שלו שבמהלך הצילומים הוא והיא נהפכו לנאהבים. הוא כתב עליה, "הבנתי שדברה הייתה גם האידיאל וגם האישה בשר ודם אותה חיפשתי".[6]
אף על פי שוינסטון צ'רצ'יל סבר שהדבר יהרוס את המורל המלחמתי והצבא הבריטי סירב להרחיב את שיתוף הפעולה עם המפיקים, הסרט הפתיע את המבקרים בכך שנחל הצלחה אמנותית ומסחרית. פאוול קיווה לאחד מחדש את קר ואת רוג'ר ליבסי (Roger Livesey) ששיחק את התפקיד הראשי בסרטו הבא, A Canterbury Tale (1944), אולם סוכנה של קר מכר את החוזה שלה ל-MGM. פאוול כותב, שהרומן שלו עם קר הסתיים כשהתברר לו שהיא תיאות להצעה לנסוע להוליווד אם תוצע לה כזו.[6]
היה זה תפקידה כנזירה בסרט "נרקיס שחור" ב-1947 שהביא אותה לתשומת לבה של הוליווד. הסרט היה להצלחה גדולה בארצות הברית כמו גם בבריטניה וקר זכתה בפרס המבקרים של העיר ניו יורק כשחקנית השנה. בהוליווד, מבטאה וגינוניה הבריטיים הביאו לה רצף של תפקידים בהם גילמה ליידי אנגליה מעודנת, מאופקת והגונה. אף על פי כן ניסתה קר תכופות למצוא כל הזדמנות על מנת להשיל מעליה את החזות הקרירה. באותה שנה הופיעה בדרמה "אם החורף יגיע" לצידו של וולטר פידג'ן. בסרט הרפתקאות משנת 1950, "מכרות המלך שלמה", שצולם באפריקה (קניה, טנזניה, אוגנדה וקונגו), בו היא כיכבה לצידם של סטיוארט גריינג'ר וריצ'רד קרלסון, היא הרשימה את הקהל בכך שנראתה מינית ופגיעה רגשית, תפקיד שהוסיף מימד חדש לסרטי פעולה שבמרכזם עמדו גברים. שנה לאחר מכן היא הופיעה בסרט אפי דתי, (1951), קוו ואדיס, שצולם בצ'ינצ'יטה שברומא, בו היא גילמה את ליג'יה העשויה ללא חת, נוצרייה בת המאה הראשונה לספירה.
קר גם נפרדה מתפקידי האופי הקבועים שלה בהופעה שהציגה את החושניות שלה, כקארן הולמס, רעיית איש הצבא הממורמרת בסרט "מעתה ועד עולם" (1953), שעליו היא הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר. האיגוד האמריקאי לקולנוע (The American Film Institute) הכיר כאייקון תרבותי בקטע מאותו הסרט שבו היא וברט לנקסטר תינו אהבים על חוף הוואי בינות לגלים הנשברים. הארגון בחר בסרט כאחד ממאה הסרטים הרומנטיים הטובים ביותר של כל הזמנים ("AFI's Top 100 Most Romantic Films"). באותה שנה הופיעה בסרט יוליוס קיסר בתור קלפורניה, אשתו של ברוטוס.
מאז ואילך, בגלל בחירת התפקידים השונים שקר ביצעה במהלך הקריירה שלה היא נודעה בהוליווד כשחקנית רבגונית.[7] ב-1955 שיחקה בסרט "סוף הרומן" לצדו של ואן ג'ונסון, היא גילמה נזירה בסרט "רק אלוהים יודע, מר אליסון" (1957), ילדה טובה של אמה ("שולחנות נפרדים" (1958)) ואומנת (גן הגיר). אולם היא גם שיחקה אשת רועה כבשים אוסטרלית ב"אנשי השקיעה" (1960), ויפהפייה בעלת תשוקות בסרטים Beloved Infidel ו-שלום לך עצבות. היא אף כיכבה בקומדיות (The Grass Is Greener). ב-1956 שיחקה בסרט "תה וסימפתיה" בבימויו של וינסנט מינלי.
בין תפקידיה הידועים היו אנה ליאונאוונס בגרסת הסרט "המלך ואני" משנת 1956 למחזמר של רוג'רס והמרשטיין ולצידו של קרי גרנט בסרט "רומן בלתי נשכח" משנת 1958. באותה שנה גם שיחקה בסרטו של אוטו פרמינגר "שלום לך, עצבות" לפי ספרה של פרנסואז סאגאן. ב-1960 שיחקה לצדו של קרי גרנט בסרט "הדשא ירוק יותר". ב-1964 שיחקה בסרטו של ג'ון יוסטון "ליל האיגואנה. בשנת 1965 שיחקה בקומדיה "נישואין על שרטון" לצדם של פרנק סינטרה ודין מרטין. בשנת 1966 הציעו לה המפיקים של הסרט Carry On Screaming! שכר המשתווה לסך כל השכר ששולם לשאר הצוות, אך היא סירבה לתפקיד לטובת הופעת נפל בגרסת הבמה של "פרחים לאלגרנון". בשנת 1967, בגיל 46, היא כיכבה בסרט "קזינו רויאל", והייתה לנערת בונד המבוגרת ביותר שהופיעה אי פעם בסרטי ג'יימס בונד.
לפי כמה מקורות, בשנת 1969, הלחץ להתחרות עם הכוכבות הצעירות הניע אותה להצטלם בעירום בסרטו של ג'ון פרנקנהיימר "שכר האומץ".[8] ואילו מקורות אחרים ובכללם קר עצמה טענו שהשתמשו בכפילה.[9][10] קר הכריזה, "הסיבה שלא עשיתי זאת היא שהדבר היה מיותר לחלוטין. אם הדבר היה נחוץ לצורך התוכן הדרמטי, הייתי עושה זאת." למעשה היא הצטלמה בעירום לסצנה בסרט "הסדר" (1969), אלא שהקטע לא נכנס לסרט הסופי. "שם סצנת העירום הייתה הכרחית, בעל ואישה במיטה יחדיו," היא מסבירה.[10] מכיוון שהייתה מודאגת בשל הקטעים שהציעו לה לצלם, כמו גם בשל הכמויות הגדולות של העירום בסרטים באופן כללי, החליטה לנטוש את עבודתה בתעשיית הסרטים בשנות השישים לטובת עבודה בטלוויזיה ובתיאטרון.[11]
דברה קר הופיעה בהצגת הבכורה שלה כשחקנית תיאטרון מעל במת ברודוויי במחזהו של רוברט אנדרסון Tea and Sympathy בשנת 1953, שעליו היא קיבלה מועמדות לפרס הטוני. קר חזרה על תפקידה לצד עמיתה לבמה ג'ון קר (John Kerr, אינו קרוב משפחה) בסרטו של וינסנט מינלי, שהוא עיבוד של המחזה. קר זכתה בפרס שרה סידונס (Sarah Siddons Award) בשנת 1955 בשל הופעתה בשיקגו במהלך סיבוב הופעות של המחזה ברחבי הארץ. היא שבה לברודוויי ב-1975 ויצרה את התפקיד של ננסי במחזהו זוכה פרס הפוליצר של אדוארד אלבי Seascape.
למרות הצלחתה הרבה בסרטים, התיאטרון תמיד נשאר אהבתה הראשונה של קר, אם כי היא סבלה מפחד קהל.
הקריירה של דברה קר נעורה לתחייה בראשית שנות השמונים כשהופיעה בסרט הטלוויזיה Witness for the Prosecution בתפקיד אחות (אותה שיחקה אלזה לנצ'סטר, בגרסה המוקדמת יותר של הסרט משנת 1957). אחרי כן קר לוהקה לצידו של רוברט מיצ'ם ב-Reunion at Fairborough. בתקופה זו קר גם גילמה את אילת ההון אמה הארט בבגרותה, בעיבוד טלוויזיוני של הרומן A Woman of Substance פרי עטה של ברברה טיילור. עבור הופעתה זו הייתה קר מועמדת לפרס אמי.
נישואיה הראשונים של קר היו לאנתוני בארטלי (Anthony Bartley), רב-סרן בחיל האוויר המלכותי, לו היא נישאה ב-29 בנובמבר 1945. להם שתי בנות, מלאני ג'יין, אשר נולדה ב-27 בדצמבר 1947 ופרנססקה אן, רעייתו של השחקן ג'ון שרפנל. הנישואים עלו על שרטון, והשניים התגרשו ב-1959.[11]
היא נישאה בשנית לסופר והתסריטאי פיטר וירטל (Peter Viertel) ב-23 ביולי 1960. מנישואיה לוירטל יש לה בת חורגת כריסטין וירטל. אף על פי שהיא התגוררה זמן רב בקלוסטרס שבשווייץ ובמרבלה שבספרד, היא שבה לבריטניה על מנת להיות קרובה יותר לילדיה כשבריאותה החל להידרדר.[12] אולם בעלה המשיך להתגורר במרבלה. היא הלכה לעולמה כתוצאה מהשפעות של מחלת פרקינסון ב-16 באוקטובר 2007 בגיל 86 בכפר בוטסדייל שבסאפוק.[13]
מספר שחקנים ששיחקו לצדה של קר כתבו באוטוביוגרפיות שלהם שהם ניהלו עמה רומן או התאהבו בה. השחקן סטיוארט גריינג'ר (Stewart Granger) טען שקר פיתתה אותו בירכתי מכוניתו בעת שהם שיחקו בסרט "קיסר וקלאופטרה".[14] באופן דומה טען ברט לנקסטר שהוא ניהל עמה רומן במהלך צילומי הסרט מעתה ועד עולם ב-1953.[15] אין שום עדות אחרת שמאששת את טענותיהם של השחקנים.
דברה קר זכתה באות מפקדת מסדר האימפריה הבריטית ב-1998, אולם לא עלה בידה לקבל את התואר בעצמה בשל בריאותה הרעועה.[16] היא גם הונצחה בהוליווד, כשהוענק לה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.
דברה קר זכתה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בסרט מוזיקלי או בקומדיה עבור משחקה ב"המלך ואני" ב-1957, ובפרס הנרייטה. אם כי היא מעולם לא זכתה בפרס באפט"א, אוסקר, או קאן, כל שלוש האקדמיות הללו העניקו לה פרסי כבוד. היא זכתה באות הוקרה בפסטיבל קאן ב-1984.[17] באפט"א העניק לה פרס מיוחד ב-1991,[18] וב-1994 היא זכתה בפרס אוסקר של כבוד לאות הוקרה על היותה "אמנית בעלת חן ויופי חסרי רבב, שחקנית מסורה שקריירת הקולנוע שלה תמיד הפגינה שלמות, משמעת ואלגנטיות."[19]
דברה קר הייתה מועמדת שש פעמים לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, בסרטים: Edward, My Son (1949), מעתה ועד עולם (1953), המלך ואני (1956), רק אלוהים יודע, מר אליסון (1957), "שולחנות נפרדים" (1958) ו"אנשי השקיעה" (1960).
היא גם הייתה מועמדת ארבע פעמים לפרס באפט"א לשחקנית הבריטית הטובה ביותר, בסרטים: The End of the Affair (1955), תה וסימפתיה (1956), "אנשי השקיעה" (1961) ו-"גן הגיר" (1964).
ב-1985 הייתה מועמדת לפרס אמי כשחקנית המשנה הטובה ביותר במיני-סדרה A Woman of Substance. היא הייתה גם מועמדת לפרס גלובוס הזהב כשחקנית הטובה ביותר בסרט דרמה בסרטים: Edward, My Son (1949), Heaven Knows, Mr. Allison (1957) ו"שולחנות נפרדים" (1958).
דברה קר, ברשת החברתית Goodreads
דברה קר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דברה קר, באתר AllMovie (באנגלית)
דברה קר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
דברה קר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
דברה קר, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
דברה קר, באתר ספוטיפיי
דברה קר, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
דברה קר, באתר Last.fm (באנגלית)
דברה קר, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
דברה קר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דברה קר, באתר דיזר
דברה קר, באתר Discogs (באנגלית)
דברה קר, באתר טיידל (באנגלית)
דברה קר, באתר אמזון מיוזיק
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
