רב שמואל בן חפני גאון (או שמואל בן חפני הכהן או בראשי תיבות רשב"ח) - הוגה, פרשן ופוסק בתקופת הגאונים. גאון ישיבת סורא שבבבל בין השנים 998–1013 (נפטר כ"ה באב ד'תשע"ג ללוח העברי).
| לידה | המאה ה־10 |
|---|---|
| פטירה |
1013 כ"ה באב ד'תשע"ג |
| תקופת הפעילות | ?–1013 |
| השתייכות | ישיבת סורא |
| תחומי עיסוק | פרשנות התורה, הלכות דיינים, פרשן תלמוד, פוסק |
| רבותיו | אביו רב חפני הכהן, דודו רב נחמיה בן כהן-צדק גאון |
| תלמידיו | (הושפעו מתורתו[1]:) רבינו חננאל, רבינו בחיי אבן פקודה, רבינו ניסים, הרמב"ם[2] |
| חיבוריו | ספר הדיינין, ספר הבגרות, דיני ציצית, ספר הברכות, פירוש על חמישה חומשי תורה |
חייו וייחוסו
נולד בשנות השלושים או שנות הארבעים המוקדמות של המאה העשירית, לרב חפני הכהן ששימש כ"דיינא דבבא" (אחת המשרות הרבניות הבכירות במנגנון ישיבות בבל) בישיבת פומבדיתא בתקופת רב נחמיה גאון (אחיו של חפני הכהן). סבו (אב-אביו) היה רב כהן צדק בר יוסף הכהן, וכן סב-סבו מרדכי כהנא גאון, שימש כראש ישיבה וכגאון.
היה מחותן עם ראש ישיבת פומבדיתא רב שרירא גאון, בתו התחתנה עם בנו של רב שרירא גאון, רב האי גאון.
חיבוריו
היה מחבר פורה אשר כתב כשישים וחמישה חיבורים שרובם נכתבו בערבית יהודית. כן כתב שו"ת בעברית, ערבית וארמית. תחומי הכתיבה שלו נרחבים: פרשנות מקרא, פרשנות תלמוד, הלכה, מתודולוגיה תלמודית ופילוסופיה. רשב"ח כתב את חיבוריו בערבית-יהודית ורובם ככולם נעלמו לאחר ירידת המרכז בבבל. החיבורים נשכחו מלב במהלך ימי הביניים ונותרה רק עדותו של אברהם אבן דאוד בספר הקבלה (וממנו העתיק רבי מנחם המאירי) שרשב"ח "חיבר ספרים הרבה". עם גילוייה של גניזת קהיר נתגלו שרידים של חיבורי רב שמואל בן חפני הכהן, אולם גם עתה, למעלה ממאה שנה לאחר גילוי הגניזות, נשארו בקרן זווית רוב חיבורי ההלכה של הגאונים, ובהם חיבוריו.
בין חיבוריו נמנים:
- "כתאב אחכאם שרע אלציצית" - חיבור על דיני ציצית עליו סמך הרמב"ם בחיבורו על המשנה[3]
- על דיני ברכות[4]
- ספר "חובות הדיינים" בנויה על יסודי התלמוד[5]
- "כתאב פי אלנפקאת" - ספר בדיני ההוצאות
- "כתאב אלטלאק" - ספר הגירושין
- "כתאב נסך אלשרע ואצול אלדין ופרועה" - ספר על ביטול התורה ושרשי הדת וענפיה[6]
- "כתאב אלהדאיה" - ספר ההדרכה[7]
פירושו למקרא
את התורה פירש כולה אף שלידינו לא הגיעו אלא חלקים מפירושו. ואילו לגבי שאר ספרי המקרא לא ידוע אלו מהם פירש. תרגומו מושפע מתרגומו של רס"ג אלא שניכרת בו יותר הנאמנות למקור העברי, שמות ערים וארצות נמסרות כצורתם, שלא כרס"ג ששאף לזהותם במקומות הידועים בעולם המוסלמי. הוא לא האריך בדיונים דקדוקיים. דרכו בפירושו היא לבאר תחילה כל מילה הטעונה ביאור בפסוק, ולאחר מכן לפרש את הפסוק כולו. בביאור מילה בפסוק הוא מביא את המקומות במקרא בהם היא נמצאת, כדי לציין את גוניה השונים ואת פירושה כאן. בפירושו הוא מאריך בענינים המפליגים מהצורך הפרשני המקומי, לדוגמא פירוט ההלכות בענייני גסיסה וקבורה בקשר למותו הקרוב של יעקב (בר׳ מז,כט), או דיונו בהלכות אבילות (בר׳ נ,י). בבראשית מח,כ הוא מונה שבעה יתרונות של אפרים על מנשה, ובבראשית מא,מט מלמד זכות על יוסף שלקח את היבול מן המצרים, ומסביר, למה גרם יוסף דאגה וכאב לאחיו. לעתים קרובות הוא מסתייע בדברי התלמוד, המדרשים ומפרשים שקדמו לו, ואינו מזכיר שמותיהם[8].
הגותו
בתחום הפילוסופיה אימץ רב שמואל הכהן את האסכולה הבצרית של הכלאם המועתזילי, והיה מעורה בחיים התרבותיים של הסביבה המוסלמית. לפי עדותו של חתנו רב האי גאון, בן חפני "הירבה לקרות בספרי הנוכרים",[9] כלומר בספרי חכמי הכלאם המוסלמים. הוא פירש את המקרא בצורה רציונלית, דחה את האמונה בשדים, בכשפים ובאסטרולוגיה.
גם בנסים לא האמין רב שמואל, מלבד אלה שהוזכרו במקרא. לדעתו, הנסים הכוללים שינוי מערכות הטבע יכולים להיות אך ורק על ידי הנביאים ולא על ידי הצדיקים. דוגמה לכך הוא פירושו למעשה בעלת האוב מעין דור שהעלתה את שמואל באוב. רשב"ח לא קיבל את המובן הפשוט של הסיפור. לדבריו לא דיבר שמואל עם שאול כלל "וחס ושלום לא עלה מקברו", אלא הכל היה מעשה רמאות של האישה. הוא מוסיף כי ”אף על פי שמשמעות דברי החכמים ז"ל בגמרא כי אמת היה שהחיתה האשה את שמואל, לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל”.[10]
ברייתא דל"ב מידות
יש המייחסים לרב שמואל בן חפני את חיבור הברייתא דל"ב מידות, המיוחסת לרבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי, לדבריהם ברייתא זו לא נכתבה לפני שלהי המאה ה-10, והיא עיבוד של מ"ט מידות שכתב רשב"ח בפירושו לתורה בעקבות רס"ג, זאת על סמך התאמה בין מונחים המשמשים את המידות שבברייתא ובין מונחים מקבילים בערבית, ועל סמך הקבלה בין הכללים שבמידות ובין כללים שקבע רס"ג בפירושו[11].
לקריאה נוספת
- יהודה צבי שטמפפר, ספר הגירושין לרב שמואל בן חפני גאון סורא, הוצאת יד בן צבי, 2009
- ספר הבגרות לרב שמואל בן חפני גאון, בההדרת מידי תרצה מיטשם, תרגום מערבית: מרים פרנקל; יד הרב נסים, ירושלים תשנ"ט.
- David Sklare, Samuel ben Hofni Gaon,& his Cultural World, Leiden 1996
קישורים חיצוניים
- רב שמואל בן חפני גאון, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב ד"ר אהרן גרינבוים, שרידים בכתבי-יד מפירושו על ר׳ שמואל בן חפני על התורה, הופיע בתוך ספר היובל לכבוד הרב ד"ר אליהו יונג למלאות לו שבעים שנה בעריכת מנחם מנדל כשר, נחום לאם, שמואל אליעזר רוזנפלד, חלק עברי, ניו יורק, תשכ"ב / 1962, עמ' רטו, באתר היברובוקס
- יהושע בלאו, דקויות בניתוח הסגנון הערבי בכתבי רב סעדיה גאון ושמואל בן חפני, פורסם בפעמים כרך 23, תשמ"ה 1985, עמ' 38–41
- יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שני הפרקים האחרונים של שמואל בן חופני - כתאב אחכאם שרע אלציצית (ספר כללי חוקי הציצית) בארכיון המדינה (נמצא גם בארכיון אינטרנט)
- גדעון ליבזון, תרומת הגניזה לחקר המונוגראפיות ההלכתיות של רב שמואל בן חפני, והערכת דמותו בעיני הדורות, תעודה, 15, 2015
- עזרא שבט, קטעים חדשים מספר השותפות לרשב"ח גאון
שמואל בן חפני (נפטר 1013), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.