Remove ads
קשיו (שם מדעי: Anacardium occidentale) הוא מין של עץ בעל פרחים ממשפחת האלתיים, קרוב משפחה של אלת הבטנה המניבה את הפיסטוק. הוא מגודל באופן מסחרי למטרת שיווק של גרעיניו ופירותיו.
| ערך תזונתי ל-100 גרם | |
| מים | 5.20 ג' |
|---|---|
| קלוריות | 553 קק"ל |
| חלבונים | 18.22 ג' |
| פחמימות | 30.19 ג' |
| שומן | 43.85 ג' |
| שומן רווי | 7.783% |
| שומן חד בלתי רווי | 23.797% |
| שומן רב בלתי רווי | 7.845% |
| ויטמינים | |
| ‑ ויטמין A | 0 מק"ג |
| ‑ ויטמין B1 | 0.423 מ"ג |
| ‑ ויטמין B2 | 0.058 מ"ג |
| ‑ ויטמין B3 | 1.062 מ"ג |
| ‑ ויטמין B5 | 0.86 מ"ג |
| ‑ ויטמין B6 | 0.417 מ"ג |
| ‑ ויטמין B9 | 25 מק"ג |
| ‑ ויטמין C | 0.5 מ"ג |
| ‑ ויטמין D | 0 מ"ג |
| ‑ ויטמין E | 0.90 מ"ג |
| ‑ ויטמין K | 34.1 מק"ג |
| ברזל | 6.68 מ"ג |
| סידן | 37 מ"ג |
| מגנזיום | 292 מ"ג |
| מנגן | 1.66 מ"ג |
| זרחן | 593 מ"ג |
| אשלגן | 660 מ"ג |
| נתרן | 12 מ"ג |
| נחושת | 2.2 מ"ג |
| אבץ | 5.78 מ"ג |
| סיבים תזונתיים | 3.3 ג' |
| מקור: משרד החקלאות האמריקני | |
עץ הקשיו גדל באזור אמריקה הדרומית, ומוצאו בצפון מזרח ברזיל. מברזיל, הביאו הפורטוגזים את עץ הקשיו לאפריקה ולדרום מזרח אסיה. כיום הוא מגודל מסחרית ב-32 מדינות שונות, בעלות אקלים טרופי וסובטרופי. מגדלות הקשיו הבולטות (למטרות ייצוא) הן וייטנאם, ניגריה, גאנה, חוף השנהב, הודו, ברזיל ואינדונזיה.
השם "קשיו" (Cashew) מקורו בשם הפורטוגזי "קאז'ו" (Caju) שהוא בתורו מבוסס על השם בטופי עתיקה "אקאג'יו" (acajú).
ועד הלשון העברית קבע ב-1930 כי העץ יקרא בעברית תולענה, ככל הנראה בגלל בלבול בוטני עם העץ המשמש לחרושת עץ הקרוי מהגוני.
עץ הקשיו הוא עץ בגובה נמוך-בינוני (כ-12 מטרים), ירוק עד, בעל גזע מפותל.
עליו בשרניים וגדולים (לעיתים עד גודל של 22 על 14 ס"מ), צורתם אגסית והם מסודרים בספירלה סביב הענפים. הפרחים מסודרים בתפרחת מרובת פרחים מקובצים ובעלת צורה חרוטית, כאשר כל פרח בעל חמישה עלי כותרת קצרים (7 מ"מ לערך).
מתוך עלי הגביע של הפרח מתפתח פרי מדומה גדול ובעל צורת אגס, הקרוי לרוב "תפוח קשיו". הוא אכיל ובעל בשר רך ומתוק, המוקף קליפה עדינה, ואינו מכיל גרעינים. על אף שהוא נחשב כמעדן באזור ברזיל, הוא אינו מגודל לייצוא היות שאינו משתמר היטב במסע - כעבור 24 שעות מרגע הקטיף מתחיל תפוח הקשיו לתסוס[2]. מיץ הקשיו נמכר לרוב בברזיל ופופולרי מאוד (כמו מיץ תפוזים בישראל למשל).
מפימת הפרי, במקום שבו היה הפרח, מתפתח הפרי האמיתי של העץ - בית גלעין דמוי אגוז. זהו אגוז הקשיו, שמבחינה בוטנית אינו נחשב כאגוז, אלא כפרי הדומה לשקד. ללא עיבוד, אגוז הקשיו אינו אכיל.
Remove ads
אגוזי הקשיו הנמכרים בשווקים כלא מעובדים למעשה עברו תהליכי חימום וקילוף לפני ששווקו. אגוז הקשיו הטרי, כאשר נקטף מעל תפוח הקשיו, מכיל קליפה כפולה הרוויה שרף. שרף זה מכיל חומר בשם Urushiol[3], חומר דומה לזה המצוי באוג רעיל. מגע שלו עם העור יכול להביא לגירוי, ובבליעה לתגובת הרעלה. כל אגוז קשיו צריך לעבור טיפול מדויק על מנת להסיר את קליפתו בלי להגיר מהשרף על האגוז. לרוב הקליפה מוסרת בחימום עז, כגון אידוי או טיגון, והזרע מחולץ ממנה ומנוקה, ונבדק פרטנית. טיפול זה יקר יחסית לטיפול באגוזים אחרים, ומגולם במחיר אגוזי הקשיו.
Remove ads
- קשיו, באתר ITIS (באנגלית)
- קשיו, באתר NCBI (באנגלית)
- קשיו, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- קשיו, באתר Tropicos (באנגלית)
- קשיו, באתר GBIF (באנגלית)
- קשיו, באתר The Plant List (באנגלית)
- קשיו, באתר IPNI (באנגלית)
- קשיו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע תזונתי מפורט על אגוז הקשיו
- שלמה פפירבלט, פרי העונה: רעיל, מדומה, וטעים מאד(הקישור אינו פעיל), בבלוג "כתוב בלטינית" באתר הארץ, 13.3.2014
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads