Loading AI tools
פוליטיקאי אוסטרי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קזימיר פליקס רוזן באדני (גרמנית Kasimir Felix graf von Badeni, בפולנית Kazimierz Feliks Hrabia Badeni, 14 באוקטובר 1846 סורוחוב – 10 במרץ 1909 בוסק, על יד לבוב[1]) היה פוליטיקאי ומשפטן אוסטרי ממוצא פולני. כיהן כראש ממשלת אוסטריה (ציסלייטניה, החלק האוסטרי של המונרכיה הדו-ראשית "אוסטרו-הונגריה") בין 30 בספטמבר 1895 ל־30 בנובמבר 1897.
 | |
| צילום מ-1890 | |
| לידה |
14 באוקטובר 1846 סורוכוב, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
9 ביולי 1909 (בגיל 62) Krasne, רפובליקת פולין |
| מדינה |
האימפריה האוסטרית, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| השכלה |
האוניברסיטה היגלונית |
| מפלגה |
Polish Circle in the Council of State (Austria-Hungary) |
| פרסים והוקרה | |
| |
  | |
יזם חוק אלקטורלי - רפורמת "המעמד החמישי" באימפריה האוסטרו-הונגרית והצליח ליישמו בשנת 1897. לעומת זאת ניסיונו להעניק לשפה הצ'כית מעמד שווה לגרמנית בחבלי הארץ בוהמיה ומוראביה נכשל, בגלל התנגדות נחרצת של האוכלוסייה הגרמנית בשטחי האימפריה האוסטרית.
נולד בשנת 1846 ביישוב סורוחוב (Surochów) שעל יד יארוסלב בגליציה, חלק מפולין המודרנית. יש הסבורים כי אבות משפחתו היו איטלקים שהתיישבו בגליציה במאה ה-16 וזכו בתוארי אצולה.[2][3] אביו היה הרוזן ולדיסלב (לדיסלאוס) פון באדני (1818–1888), בעל אחוזות אמיד, חבר ברייכסטאג של אוסטריה (אנ') ב-1870, ואמו הייתה צציליה, בת לבית פראנדוטה. סבו מצד האם, קזימיר אנטון פראנדוטה, היה בזמנו ציר של אוסטריה בהולנד, וסבתו מצד האם הייתה ממוצא סקוטי.[2] אדמותיו של קזימיר פליקס באדני בגליציה השתרעו על שטח של 106,000 דונם.
באדני למד משפטים באוניברסיטת קרקוב ובשנת 1866 נכנס לשורות עובדי המדינה. עבד במשרד הפנים ובמשרד החקלאות האוסטרי. היה חבר בסיים ("פרלמנט") הגליציאני ומשנת 1871 כיהן כפרפקט (Bezirkshauptmann) בז'ולקייב. אחר כך בז'שוב והחל משנת 1879 מושל-שליח (Statthalterdelegat) ויועץ חצר בקרקוב. בין השנים 1886–1888 פרש לאחוזתו.
בשנת 1888 התמנה למושל (שטאטהאלטר - Statthalter) של גליציה. בתקופה בה עמד בראש המחוז הזה הצליח לקרב את האליטה הפולנית ואת האוכלוסייה הרוטנית תוך יצירת מה שכונה "העידן החדש" (1890–1894) ביחסים בין שני עמים אלה. לצורך השגת אווירה חדשה השיג באדני הסכם עם אולכסנדר ברווינסקי, יוליאן רומנצ'וק ומנהיגים אוקראינים אחרים שאימצו עמדה פשרנית יותר ביחס לפולנים ולשלטון האוסטרו-הונגרי בתמורה, בין השאר, להגדלת הייצוג האוקראיני במושבי הפרלמנט האוסטרי, להכרה בשפה האוקראינית בגליציה, כולל שימוש בשפה זו בבתי משפט ובמוסדות ממשל, להקמת שלוש גימנסיות אוקראיניות חדשות ולהקמת קתדרות להיסטוריה של אוקראינה ולשפה והספרות האוקראינית באוניברסיטת לבוב.
הצלחותיו בגליציה הרשימו את הקיסר פרנץ יוזף, ומשום כך ב-2 באוקטובר 1895 התבקש להחליף את אריך, רוזן קילמאנזג (Erich Graf von Kielmansegg) כראש ממשלת אוסטריה. כיהן גם כשר הפנים. רבים באוסטריה, במיוחד הקיסר, תלו תקוות גדולות ביכולתו של באדני לפתור כמה מהבעיות החוקתיות של האימפריה האוסטרו-הונגרית אך התאכזבו ממנו. הגיע לראשות הממשלה בהמלצת גורמים צבאיים, אחרי כישלון הקואליציה השמרנית-ליברלית של הנסיך אלפרד פון וינדיש-גרץ (Alfred von Windisch-Grätz).
בשנת 1896 הצליח לבצע רפורמה בשיטת הבחירות לכיוון הכללת זכות הבחירה אך התאימה אותה לאינטרסים השלטוניים. לארבעת המעמדות של בוחרים שבהם הזכות לבחור והיבחר הייתה תלויה בשווי המיסים ששילמו, באדני הוסיף מעמד חמישי שכלל כל בוגר (מעל גיל 24) ממין זכר ששילם לפחות חמישה גולדנים מס. הודות לרפורמה זו, המפלגה הנוצרית-הסוציאלית של קארל לואגר, מפלגת "הצ'כים הצעירים", הסיעות של האוכלוסייה הפולנית והקרואטית, והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית שיפרו את יצוגן בפרלמנט.
מצד שני התנגד באדני ללאומנות הקיצונית של לואגר ובהמלצתו שלוש פעמים סירב הקיסר פרנץ יוזף לאשר את בחירתו של זה לראשות העיר וינה (ב-23 באוקטובר, ב-23 בנובמבר 1895 וב-18 באפריל 1896).
בשנת 1897 בעקבות חוקה בחירות החדש וככל הנראה זיופים בבחירות במזרח גליציה מתוך 63 נציגים של האוזר בפרלמנט בווינה נבחרו רק שלושה אוקראינים. במחוז זבראז' נמנעה בחירתו של הסופר והפעיל הלאומי האוקראיני איוון פרנקו. בנסיבות אלה פרצו הפגנות מחאה בקרב הציבור האוקראיני שדוכאו על ידי הצבא והמשטרה. נהרגו 10 מפגינים, 19 נפצעו ו-769 נעצרו. בחירות אלה נותרו בזיכרון של האוקראינים כ"הבחירות העקובות בדם של באדני". בעקבות אירועים אלה לאומנים אוקראינים הצביעו על באדני כעל "ידיד מזויף" ולמעשה אויב של האוקראינים.
מצד שני, יש שסברו כי הטלת האשם על באדני בנוגע לדיכוי הייתה שגויה ושרוב האחריות לכך הייתה למנהיג הפולני של ועד הבחירות המרכזי בגליציה המזרחית, הרוזן ולודומיר דידושיצקי ולמושל גליציה, הנסיך סנהושקו, אוקראיני מתבולל. נושא "הבחירות של באדני" נוצל בתעמולה של הלאומנים הגרמנים, החוגים האנטישמיים והסוציאל-דמוקרטים האוסטרים לשם סילוקו של באדני מראשות הממשלה, במיוחד אחרי נסיונותיו להעביר את הרפורמה הפרו-צ'כית. אחרי שנת 1898 המושל החדש של גליציה, הרוזן הפודולי ל. פינינסקי ביטל במידה רבה את תוכנית הוויתורים הרחבים שיזם באדני לטובת הלאום האוקראיני.
לעומת התקנונים מ-5 באפריל ומ-22 באפריל 1897 שהצהירו על הנהגת השפות הצ'כית וגרמנית כשפות רשמיות במינהל האוסטרי בבוהמיה ובהתאמה, במוראביה התגלו ככישלון. זאת בגלל ההתנגדות העזה של התושבים הגרמנים של חבלי ארץ אלה לנתינת מעמד שווה לשפה הצ'כית ולחובה המשתמעת מהתקנון לדעת את השפה הצ'כית כתנאי להשתלבות במשרדי הממשלה שם.
התקנונים החדשים דרשו שכל המסמכים המשפטיים והעסקיים ייערכו בשתי השפות. דרישות אלה היה עלולות לשלול מרוב הגרמנים באזורים הצ'כיים את האפשרות לכהן בממשל המקומי מפני שלהבדיל מהצ'כים שלמדו גרמנית בבתי הספר, מעטים מתוכם ידעו צ'כית. בהתאם לתקנונים, תוך שלוש שנים, בין 1901–1904 כל הפקידים הממשלתיים בתחומי צ'כיה היו אמורים להשתלם ולרכוש שליטה בשתי השפות – גרמנית וצ'כית כאחד. הגרמנים באוסטרו-הונגריה, בדרך כלל רצו לשמור על האופי הגרמני לפחות של החלק האוסטרי של האימפריה שנקבע מזה מאות שנים, ובמיוחד בתקופות הגרמניזציה הכפויה מהמאות 17–18 ועל כן התנגדו לתביעות לאומים אחרים בסביבתם להשיג הכרה רשמית ללשונות הלאומיות שלהם. התקנונים של באדני נראו בעיני האוכלוסייה הגרמנית כ"קש ששבר את גב הגמל" אחרי שורה של ויתורים לתושבים הסלאבים. באדני, שהוא עצמו בעל שורשים סלאבים, ועם רוב קולות מובטח בפרלמנט (המפלגות הצ'כיות, הפולניות, הסלובניות וכמה סיעות גרמניות קתוליות – המרכז הקתולי והמפלגה העממית-קתולית), הופתע מעוצמת ההתנגדות להחלטתו.
תקנון השפה בצ'כיה היה אחד מהמניעים החיצוניים של הקמת תנועת "חופש מרומא" ("Los von Rom") הלאומנית-פאנגרמנית והאנטי-קתולית של הרוזן גאורג פון שנרר. גם הנוצרים-סוציאלים של קארל לואגר ואפילו הסוציאל-דמוקרטים האוסטרים בראשות ויקטור אדלר הצטרפו לברית הגרמנית נגד התקנון. במהלך 1897 הוצגו ברייכסראט האוסטרי מספר הצעות להעמיד את באדני ואת שותפיו לדין על הפרת אמונים.
בגלל עימותים הסוערים ואף מקרי אלימות בעת הדיונים פעילות הרייכסראט הושהתה על ידי הקיסר במשך כמה חודשים. ב-25 בספטמבר 1897 התקיים דו-קרב בין ראש הממשלה פון באדני ובין לאומן גרמני מצ'כיה, חבר הפרלמנט קארל וולף. הדו-קרב הסתיים בפציעה קלה של באדני. ב-26 בנובמבר, אחרי שבאדני העביר תקנות חדשות – התקנות פלקנהיין – תקנות דרקוניות שהיו מיועדות להחזיר את הסדר ברייכסראט ושגרמו לסילוקם של כמה מהחברים הסוררים מבית – פרצו בפרלמנט עימותים קשים בין המחנה הצ'כי ובין המחנה הגרמני. המשטרה הוזעקה לבניין הפרלמנט. בווינה ובערים אחרות – פראג, גראץ, לינץ וכו' – התקיימו הפגנות סוערות של סטודנטים ופועלים גרמנים נגד באדני. הקיסר נאלץ לאשר את בחירתו הרביעית של לואגר לראשות וינה ודרש מבאדני להתפטר. נוכח המשך המהומות, באדני התפטר ב 28 בנובמבר.
יורשו שלו בתפקיד, הברון פאול גאוץ' פון פרנקנתורן מיתן ב-5 במרץ 1898 את דרישות של "תקנון באדני" והגביל את הדרישה לידיעת שתי השפות למקומות בעלי אוכלוסייה מעורבת בלבד. בסופו של דבר התקנון בוטל סופית ב-14 באוקטובר 1899 על ידי ראש הממשלה שבא אחריו, מנפרד פון קלארי-אלדרינגן. בעיית אי שוויון המעמד של הצ'כים באוסטריה נשארה פצע פתוח בדומה לסכסוכים לאומיים רבים אחרים שזעזעו בהמשך את האימפריה האוסטרית-הונגרית והביאו להתפרקותה בתום מלחמת העולם הראשונה.
קזימיר פליקס באדני, שחזר לאחוזותיו, חלה בשנותיו האחרונות בהפרעה נפשית. באפריל 1909 חלה הידרדרות במצבו הגופני והוא נפטר בחודש יולי אותה שנה, בגיל 62, בארמונו בבוסק, על יד לבוב.[4]
קזימיר פליקס באדני היה נשוי למריה מריאנה אפולוניה סקז'ינסקה-זרמבה (Skrzyńską h. Zaremba). לזוג נולדו שני ילדים:
ТЕРНОПІЛЬСЬКИЙ ЕНЦИКЛОПЕДИЧНИЙ СЛОВНИК / ПЕРЕДМ.Г.ЯВОРСЬКОГО (באוקראינית) גישה ב 24 במאי 2011.
Wielka Ilustrowana Encyklopedja Powszechna 1929-1938, Krakow (בפולנית)
UDK 94 947:943, 26.02.2012 (באוקראינית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
