קו שתי העוג'ות

קו שתי העוג'ות הוא קו החזית שחצץ בין חיל המשלוח המצרי והצבא העות'מאני עד ספטמבר 1918 במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. מדובר בקו חזית כללי שנמתח לרוחבה של ארץ ישראל, פחות או יותר בין העוג'א המערבית^[1] היא נחל הירקון, לבין העוג'א המזרחית היא הכפר הערבי עוג'ה א-תחתא בסמוך לנחל ייט"ב מצפון לעיר יריחו.

הגזרה המערבית של הקו התייצבה בשתי פעימות:

ב-23 בדצמבר 1917 עת חיל המשלוח השלים את משימת צליחת הירקון וכוח החוד הבריטי הרחיב אחיזתו בגיזרת החוף עד צפונית לשפיים.
במהלך פברואר ומרץ 1918 כשבסדרה של קרבות שיפרו הבריטים את עמדותיהם והסיגו צפונה את קו המגע שלהם עם הטורקים בכ-10 ק"מ:
- כיבוש יריחו ודרום בקעת הירדן בפברואר 1918.
- כיבוש ראס אל עין (ליד תל אפק) ומג'דל יאבא במזרח הגזרה המערבית ב-12 במרץ 1918.
- כיבוש הר בעל חצור בגזרה המרכזית ב-8 במרץ 1918.

עד ספטמבר 1918, מועד פתיחת מתקפת מגידו של הגנרל אלנבי לא נרשמו תזוזות משמעותיות לאורך הקו. לעומת הסטטוס קוו ששרר ממערב לנהר הירדן ועד לים, יזם אלנבי שתי פשיטות אל מעבר לגדה המזרחית של הנהר, במרץ-מאי 1918, שנכשלו, וסופן בנסיגת הכוחות הפושטים לעמדות המוצא בערבות יריחו^[2].

עם התקדמותם משערי עזה צפונה ומזרחה למרכז הארץ, ובמהלך ההפוגה המשיכו מהנדסי 'הרכבת הצבאית לארץ ישראל' (באנגלית: Palestine Military Railways, ר"ת P.M.R), אשר שרתה את חיל המשלוח המצרי בתכנון קווי רכבת כצירים לוגיסטיים לתמיכה בכוחות שבקו המגע עם הכוחות הטורקיים - קו שתי העוג'ות, תכנון שגדודי העבודה המצריים, שנלוו לחיל המשלוח, הוציאו לפועל.

ב-19 בספטמבר 1918 נפרץ הקו כאשר הכוחות הבריטיים הסתערו על הקווים העות'מאנים בחלק המערבי (אזור רעננה של ימינו) במסגרת קרב מגידו. בהמשך הקרב כבשו כוחותיו של אלנבי את החלק הצפוני של ארץ ישראל והשלימו את כיבושה מידי העות'מאנים.

[1]

[2]

קו שתי העוג'ות

מסעפי מסילות הברזל בגזרה

לקריאה נוספת

הערות שוליים

Wikiwand - on