Remove ads
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוריולנוס (Coriolanus) הוא מחזה מאת ויליאם שייקספיר. חוקרים מעריכים כי המחזה חובר בין 1605 ל-1608. המחזה מבוסס באופן ספרותי על דמותו של המצביא הרומי גאיוס מרקיוס קוריולנוס (Caius Marcius Coriolanus) לפי התרגום והעיבוד של תומאס נורת' מ-1579 לספרו של פלוטרכוס "חייהם של גדולי יון ורומי". המחזה נחשב לפחות-מוכר מכל הטרגדיות של שייקספיר ואינו מכיל מונולוגים בני-אלמוות, עם זאת המחזה זוכה להערכה כאמירה פוליטית חדה ומועלה בתקופה המודרנית בקונטקסטים אקטואליים שונים. המחזה מטיל ספק הן בדמוקרטיה והן בדמות הגיבור (ההופך על נקלה לבוגד כשכבודו נפגע) ופתוח לפרשנויות נרחבות[1].
כתיבה | ויליאם שייקספיר |
---|---|
סוגה | טרגדיה |
שפה | אנגלית |
המחזה נפתח ברומא, מיד לאחר תום שלטונו של המלך לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס. בעיר שוררים רעב ומהומות עקב החלטתו של המצביא קאיוס מרסיוס (קוריולנוס, שעדיין לא נקרא כך) לאגור את גרעיני החיטה במחסנים (לטובת החיילים) ולא לשחררם לציבור. כשהציבור מתעמת אתו, קוריולנוס נושא נאום ובו הוא אומר שלפלבאים (המון העם) לא מגיע כלל מזון מהשלטון, משום שאי אפשר לסמוך עליהם כי הם הפכפכים, והוא מכנה אותם "עודף אוכלוסין רקוב". הפטריקי (אציל) מנניוס אגריפה, ידידו של קאיוס מרסיוס, והטריבונים ברוטוס וסיקיניוס מגנים את קוריולנוס, והוא נאלץ לעזוב את העיר עם צבאו לאחר שמגיעות ידיעות על התקדמותו של צבא הוולסקים, ובראשם אויבו המושבע - טולוס אופידיוס.
קוריולנוס (שעדיין נקרא בשלב זה קאיוס מרסיוס) מכהן כסגנו של מפקד הצבא קומיניוס, ומוביל התקפה משנית ומצור על העיר קוריולי, בעוד החלק העיקרי של הצבא הרומי מתקיף את אופידיוס בשדה. לאחר כיבוש העיר מגיע אליה אופידיוס התשוש, ומוכה על ידי קוריולנוס בקרב-ביניים, אך לא נהרג.
לאות הוקרה על כיבוש העיר מעניק קומיניוס לקאיוס מרסיוס את השם "קוריולנוס". עם חזרתו לרומא מעודדת אותו אמו, וולומניה, להציג את מועמדותו למשרת קונסול. למרות היסוסו, הוא זוכה באהדת הסנאט הרומי אך המון העם מתקומם, בהנהגתם של הטריבונים. קוריולנוס מתקיף את שיטת הבחירות הרומית הנותנת בידי ההמון כוח כנגד מעמד הפטריקים. בתגובה הוא מוקע כבוגד על ידי הטריבונים ומוגלה מרומא.
בגלותו יוצא קוריולנוס לבירת הוולסקים, אנטיום, ומוצא את אופידיוס. קוריולנוס מציע לאופידיוס לצאת יחדיו למסע הרג ברומא, כדי להעניש את העיר שהגלתה אותו.
העיר רומא נתקפת בהלה ושולחת שליחים אל קוריולנוס כדי שיעצור את מסע הנקם שלו. כל השליחים נכשלים, עד שאמו וולומניה יוצאת לקראתו יחד עם אשתו וירג'יליה, בנו מרסיוס ועלמה בשם ולריה. בעצתם מסכים לבסוף קוריולנוס לכרות ברית שלום בין רומא לוולסקים, ומציג את קבלת ברית השלום על ידי רומא כחרפה לרומאים. אך עם שובו לבירת הוולסקים, אנטיום, נרצח קוריולנוס כבוגד בידי מתנקשים שארגן אופידיוס.
אין תיעוד להעלאה על הבמה של המחזה מימיו של שייקספיר. התיעוד הראשון להצגת המחזה היא עיבודו של נחום טייט שהועלה בתיאטרון דרורי ליין בלונדון ב-1682. המחזאי ג'ון דניס עיבד לפי המחזה את המחזה "הפולש לארצו או הטינה הקטלנית" (The Invader of His Country, or The Fatal Resentment) שהועלה על הבמות ב-1719. ב-1754 השיב השחקן דייוויד גריק את המחזה השייקספירי לבמת הדרורי ליין. גם ממשיך דרכו, השחקן ג'ון פיליפ קמבל נודע בקוריולנוס שלו.
בעת המודרנית זכור לורנס אוליבייה שגילם את התפקיד על במת ה"אולד ויק" בלונדון ב-1937 ושב ושחזר את הופעתו ב-1959 במסגרת הלהקה השייקספירית המלכותית. ב-1971 גילם את התפקיד אנתוני הופקינס. כן גילמו את התפקיד בבריטניה ובארצות הברית ריצ'רד ברטון, איאן מקלן, פול סקופילד, איאן ריצ'רדסון, טובי סטיבנס, כריסטופר ווקן, מורגן פרימן, קולם פאור ורלף פיינס.
בשנת 1984 הפיק ה-BBC הפקה מצולמת מלאה של המחזה עם אלן הווארד בתפקיד הראשי.
הצגות המחזה בקומדי פראנסז בפריז בחורף 1933 הפכו תדיר לקרבות באולם בין פשיסטים לרפובליקנים, עד שההצגות הופסקו ומנהל התיאטרון פוטר בהחלטת ראש ממשלת צרפת, אדואר דאלאדיה[3].
ההפקה הידועה ביותר של המחזה בתיאטרון הישראלי היא הפקת התיאטרון הקאמרי מ-1975 בתרגומו של אברהם עוז בבימויו של פיטר דיוז ובהשתתפות עודד תאומי בתפקיד קוריולנוס.
בשנת 2011 ביים רייף פיינס וכיכב בהפקת הסרט "קוריולנוס", במסגרתו מעוצבת הסביבה כסרט מלחמה מודרני לחלוטין.
ב-2016 עלתה הפקת תיאטרון הבימה בבימויו של עירד רובינשטיין ובהשתתפותם של גיל פרנק בתפקיד קוריולנוס וגילה אלמגור בתפקיד וולמניה, אמו[4].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.