קוריאה-טאון

קוריאה-טאון (בקוריאנית: 코리아타운) הוא כינוי לרובע או שכונה של קוריאנים בערים שונות בעולם, מחוץ לקוריאה. מכונה גם "קוריאה הקטנה" או "סיאול הקטנה".

היסטוריה

קוריאה הייתה יציבה מבחינה פוליטית וטריטוריאלית במשך מאות שנים, והקוריאנים ברובם לא היגרו במהלך ההיסטוריה למדינות אחרות.^[1]

במהלך הכיבוש היפני בקוריאה היגרו כ-2.4 מיליון קוריאנים ליפן, חלקם מסיבות כלכליות וחלקם אולצו לעבוד בעבודת כפייה בזמן מלחמת העולם השנייה. רובם חזרו לקוריאה לאחר המלחמה, אבל נותר ביפן מיעוט משמעותי של קוריאנים, שאליהם הצטרף בשנות ה-50 של המאה ה-20 גל של פליטים מהאי צ'ג'ו. כיום חיים ביפן כ-436,000 קוריאנים, והם המיעוט האתני השלישי בגודלו ביפן.^[2]

באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, בזמן שלטונו של פאק צ'ונג-הי, החלה הגירה של קוריאנים לאזורי צפון-מזרח סין ומזרח רוסיה. כיום חיים באזורים אלה כ-2.5 מיליון קוריאנים, ועם הזמן קיבלו השכונות שבהם התגוררו את הכינוי "קוריאה-טאון".

הגירת קוריאנים למדינות נוספות, בהן ארצות הברית וקנדה, החלה מאוחר יותר וגברה בהדרגה. בניו יורק, למשל, בעלי עסקים קוריאנים הובילו את הפיתוח של רחוב 32 מערב בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, ובשנת 1995 זכו להכרה כשקטע מהרחוב קיבל באופן רשמי את השם "דרך קוריאה".^[3]

במדינות רבות, האזורים שבהם גרים קהילות של קוריאנים מכונים "קוריאה-טאון" אך לרוב זה אינו כינוי רשמי. במקומות רבים בעולם קיימת עוינות כלפי קוריאנים (אנ') ובעוד שכונות של מהגרים מהרפובליקה העממית של סין נקראות "צ'יינטאון" במפות העיר, הכינוי "קוריאה-טאון" הוא רק כינוי השגור בפי התושבים, ולא השם הרשמי של השכונה. ישנם יוצאי דופן מעטים, בהם רובע קוריאה-טאון של לוס אנג'לס (אנ') שקיבל הכרה רשמית בשנת 2008.

מאפיינים

התכונות המתוארות להלן אופייניות לשכונות קוריאה-טאון במדינות רבות:

• שלטי הכוונת תחבורה לקוריאה-טאון בשפה המקומית ובשפה הקוריאנית
• שילוט עסקים בשפה הקוריאנית
• מסעדות רבות המציעות ממטעמי המטבח הקוריאני
• שווקים המציעים מוצרים קוריאניים
• פעילות תרבותית קוריאנית, הכוללת בין השאר מופעי קיי-פופ, מוזיאון המציג את התרבות הקוריאנית המסורתית, גלריות המציגות אמנות קוריאנית ומלאכת יד מסורתית, ושיעורים ללימוד השפה הקוריאנית.

דמוגרפיה

ישנם כ-5.3 מיליון מהגרים קוריאנים בעולם, נכון לשנת 2010.

כ-80% מהמהגרים הקוריאנים חיים בשלוש מדינות: הרפובליקה העממית של סין, ארצות הברית ומקסיקו. קיימות שכונות "קוריאה-טאון" גם במדינות נוספות, שבהן יש מיעוט קוריאני קטן אך משמעותי, בהן אוזבקיסטן, אוסטרליה, ניו זילנד, קזחסטן וקנדה.

שכונות קוריאה-טאון ברחבי העולם

מדינה	ערים
ארגנטינה	בואנוס איירס
ברזיל	סאו פאולו
צ'ילה	סנטיאגו
מקסיקו	מקסיקו סיטי
קנדה	טורונטו, ונקובר
ארצות הברית	אטלנטה, ג'ורג'יה; אורורה, קולורדו; בולטימור, מרילנד; בוסטון, מסצ'וסטס; שיקגו, אילינוי; קולומבוס, אוהיו; דאלאס, טקסס; הונולולו, הוואי; יוסטון, טקסס; אורנג' קאונטי, קליפורניה; לוס אנג'לס, קליפורניה; ניופורט ניוז, וירג'יניה; מטרופולין ניו יורק: מנהטן, לונג איילנד; מחוז ברגן, ניו ג'רזי; אוקלנד, קליפורניה; פילדלפיה, פנסילבניה; וושינגטון די. סי.
סין	בייג'ינג, צ'ינגדאו, שניאנג, שאנגחאי
הונג קונג	הונג קונג
יפן	אוסקה, טוקיו, קיוטו, ימאגוצ'י
טאיוואן	טאיפיי
אינדונזיה	ג'קרטה
מלזיה	קואלה לומפור
הפיליפינים	מנילה
סינגפור	סינגפור
תאילנד	בנגקוק
הממלכה המאוחדת	לונדון
אוסטרליה	סידני, מלבורן
ניו זילנד	אוקלנד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קוריאה-טאון בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Brubaker, Rogers; Kim, Jaeeun, Transborder Membership Politics in Germany and Korea, ארכיון האינטרנט, ‏2010 (באנגלית)
2. Kim, Si-joong, The Economic Status and Role of Ethnic Koreans in China, piie.com, ‏2003 (באנגלית)
3. דבורה בולדווין, קוריאה הקטנה, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2008