Loading AI tools
חברה צבאית-פרטית רוסית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קבוצת וגנר או כוח וגנר (ברוסית: Группа Вагнера, קרי: גְרוּפַּה וַגְנֶרַה. ידועה גם בכינויים: PMC וגנר (Частная Военная Компания Вагнера, ЧВК Вагнер); ו-ChVK וגנר) היא מיליציה רוסית המתוארת לעיתים כחברה צבאית פרטית.[1] הקבוצה מבצעת בקבלנות פרויקטים בעלי אופי צבאי ברחבי העולם, כולל מעורבות בקרבות באזורי סכסוך.[2][3][1]
| תקופת הפעילות |
1 במאי 2014 – הווה (10 שנים)  |
|---|---|
| מוטו | דם, כבוד, מולדת, אומץ |
| מייסדים | |
| מנהיגים |
|
| מפקד נוכחי |
דמיטרי אוטקין |
| מטה |
סנקט פטרבורג, Molkin |
| מדינה |
רוסיה |
| הבא |
|
| מתנגדים |
ליטא, אוקראינה, האסיפה הפרלמנטרית של הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה, אסטוניה, צרפת, הממלכה המאוחדת |
| קרבות | |
  | |
פעילותה זוהתה לראשונה ב-2014, כשהיא תמכה בכוחות פרו-רוסיים במזרח אוקראינה. בתחילת דרכה, נשענה בעיקר[דרוש מקור] על יוצאי הכוחות המיוחדים של צבא רוסיה ופרסה את כוחותיה במדינות רבות במזרח התיכון ואפריקה. הקבוצה נקשרה בין היתר במעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה,[4][5][6] במלחמה בדונבאס,[7][8][9] במלחמת האזרחים השנייה בלוב, במהפכה הסודאנית וישנם פרשנים הסבורים[10] כי הקבוצה הוקמה למעשה כיחידה לא רשמית של משרד ההגנה הרוסי. הם טוענים שזה איפשר לממשלת רוסיה גמישות לפעול בתחום האפור ולהשתמש ביכולת הכחשה סבירה. בנוסף, מטרת היחידה הייתה לטשטש את הנפגעים האמיתיים והעלויות הכספיות של התערבויות זרות של רוסיה[11].
עד 2022, אז הודה מפקד הקבוצה בפעילותה במדינות שונות בעולם,[12] נחשבה קבוצת וגנר לארגון חשאי שפועל מאחורי הקלעים. עם תחילת המלחמה באוקראינה בעקבות מאמצי גיוס המוני, הארגון גדל משמעותית ולקח חלק גלוי בלחימה ברוסיה.
עד מרד קבוצת וגנר ב-24 ביוני 2023 עמד בראש החברה האוליגרך יבגני פריגוז'ין. בעקבות הפסקת המרד הוגלה פריגוז'ין לבלארוס ובמקומו עתיד להתמנות לראש הקבוצה מפקד חדש, בעוד רבים מהחיילים המשרתים בווגנר עזבו את הקבוצה וחתמו על חוזים בצבא הרוסי הרשמי. מפקד לשעבר מקבוצת וגנר שהתראיין לתקשורת המערבית אמר כי שכרם של הלוחמים יכול להגיע עד לכ־5,000 דולר בחודש.[13]
ארצות הברית, בריטניה, קנדה, האיחוד האירופי ומדינות נוספות הטילו עיצומים ומגבלות כלכליות על אישים וחברות שקשורים לקבוצת וגנר, בהקשר לפעילותם באוקראינה ובאפריקה.
הקבוצה הוקמה על ידי דמיטרי אוטקין (וגנר היה שם הקוד של דמיטרי אוטקין), יליד מחוז קירובוגרד שבאוקראינה.[14][15][16] לפי הצהרת שירות הביטחון האוקראיני אוטקין היה אזרח אוקראיני. עד 2013 שירת כלוטננט קולונל וכמפקד חטיבה בכוחות המיוחדים של המודיעין הצבאי הרוסי.[17][18] הוא פרש משירות ב-2013 ועבד בחברה צבאית פרטית בשם "קבוצת הביטחון מורן" שהוקמה על ידי יוצאי צבא רוסים. באותה שנה הקבוצה התמזגה עם גוף שמכונה בשם "החילות הסלאביים", שנשלחה להגן על שדות הנפט בסוריה. קבוצת וגנר עצמה הופיעה בשנת 2014, במחוז לוהנסק שבאוקראינה.[19] בתחילת הדרך סדר הכוחות של הכוח נאמד במאות חיילים בלבד בכל זירה ועד אלפים בודדים בסך הכול,[20] על פי מקור אחד, מספרם הוערך בין 1,000 ל-5,000 ולפי מקור אחר, מספרם הגיע לכדי 6,000 איש.[21]
בשנים הבאות נקשרו פעולות של הכוח בין היתר במעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה,[22][23][24] במלחמה בדונבאס,[25][26][27] במלחמת האזרחים השנייה בלוב, במהפכה הסודאנית[28] ועוד. על פי חלק מההערכות, לקבוצת וגנר היה משקל רב ביכולתה של סוריה להשתלט על שטחים מידי האופוזיציה בשנים 2018-2015.[29]
באוגוסט 2017, נטען שאוטקין לא עומד בראש החברה, אלא הוא דמות חזית שמופיע בציבור וכי בפועל מישהו אחר מנהל אותה.[30]
הקבוצה הייתה מעורבת בפעולות שונות כקבלן צבאי פרטי. ב-7 בפברואר 2018 חיילי הקבוצה תקפו את הכוחות הכורדים הנתמכים על ידי ארצות הברית בסוריה בניסיון להשתלט על שדה נפט ממזרח לנהר הפרת. לוחמים מכוח דלתא שניהלו כנגדם קרבות מטווחים קצרים והסתייעו במטוסי קרב הדפו את המתקפה.[31] כוח וגנר ובעלי בריתם סבלו מעשרות נפגעים.[32] בהמשך לתגובה של ארצות הברית בכוח אווירי גדול שכלל מטוסי F-15E, מסוקי אפאצ'י ופלטפורמות נוספות.[33]
לקראת סוף העשור השני של המאה ה-21, הקבוצה הרחיבה את פעילותה במדינות אפריקה רבות ביניהן סודאן, הרפובליקה המרכז-אפריקאית, מאלי, והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הקבוצה סיפקה שירותי אבטחה והייתה מעורבת במידה כלשהי בעסקים מקומיים, לעיתים כאלו העוסקים במשאבי טבע.[34][35] למשל לפי פרסום מ-5 ביוני 2018, כוח וגנר מופעל כמדריכים בצבא סודאן ובמקביל, אנשי הכוח, ככל הנראה, קיבלו זיכיון לחיפוש זהב בסודאן.[36] לפי פרסום מ-1 באוגוסט 2018, שלושה עיתונאים חוקרים שנשלחו לכסות את פעילות הקבוצה במרכז אפריקה נהרגו מירי ממארב. חלק ניכר מאמצעי התקשורת נוטים להאמין כי מי שירה בהם היו מתנקשים, חברי כוח וגנר שלא רצו בחשיפה.[37]
בשלהי 2021 החליטו ארצות הברית והאיחוד האירופי להטיל עיצומים על אישים וחברות שקשורים לקבוצת וגנר.[38]
הפגיעה הפתאומית בקשרים הכלכליים של רוסיה עם המערב מאז פלישת רוסיה לאוקראינה הביאה להעצמת מאמצי השפעה של רוסיה באפריקה. על פי הערכות אמריקאיות, ווגנר הפך לכלי המשפיע ביותר של מעורבות רוסית באפריקה מאז 2022 מבחינה פוליטית, כלכלית וצבאית. בשנת 2023 הוכרז סבב חדש של עיצומים נוסף כנגד אנשים וחברות הקשורים לקבוצת ווגנר.[39]
לפי פרסומים, קבוצת וגנר הייתה מעורבת בניסיונות התנקשות בוולודימיר זלנסקי בתחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה.[40] פריגוז'ין הרחיב את נוכחות קבוצת וגנר באוקראינה לאחר שהקרמלין כשל בניסיונותיה להביא לשינוי משטר מהיר.
לפי פרסומים ממקורות מודיעין לכלי התקשורת שכ־5,000 לוחמי כוח וגנר השתתפו בלחימה באוקראינה. האבדות הכבדות שספגה היחידה בשלבים הראשונים של המערכה באוקראינה, גרמו לכך שיבגני פריגוז'ין (שהודה במהלך המלחמה, שהוא האישיות העומדת מאחורי כוח וגנר) החל בקמפיין המוני לגיוס מתנדבים חדשים לכוח שבראשותו, וגייס, בין השאר, גם אלפי אסירים, שקיבלו הבטחה לחנינה תמורת שירות של חצי שנה במסגרתה, בהסכמת הקרמלין. מקורות אוקראיניים סיפרו לתקשורת המערבית שלוחמי כוח וגנר סובלים ממורל ירוד ומוטיבציה נמוכה להשתתף בקרבות,[13] ושהאסירים שגויסו ליחידה נשלחים לשמש כבשר תותחים בהתקפות חזיתיות מרובות אבדות על העמדות האוקראיניות, כשמאחוריהם מוצב קו שני שתפקידו למנוע עריקה, ורק אחריו מופעלים החיילים המקצועיים, שהם הגרעין הקשה של הכוח.[41][42] אף על פי כן, מילאו לוחמי כוח וגנר תפקיד מרכזי[דרוש מקור] בהישגים של הצבא הרוסי בקרבות סביב פופסנאיה, ולאחר מכן בלחימה במרחב סולודר-באחמוט. לפי מספר מקורות רוסיים ומערביים, בראשית שנת 2023 כבר כלל כוח וגנר כ-50 אלף לוחמים. התקשורת הרוסית גויסה לפאר את הישגי כוח וגנר (המכונה על ידיה "התזמורת") במהלך המלחמה באוקראינה, ויצרה מיתוס של גבורה סביב היחידה. לא ברור עד כמה כוח וגנר פועל באופן עצמאי, והאם הוא כפוף לפיקוד של הצבא הרוסי הסדיר, אך מפרסומים בתקשורת הרוסית עולה שקיימת יריבות חריפה בין פיקוד היחידה (פריגוז'ין) לבין גורמים בכירים במטכ"ל ובמשרד ההגנה הרוסי, שבאה לידי ביטוי במחלוקת על קרדיטים, כמו במחלוקת סביב השאלה למי מגיע הקרדיט על כיבוש העיירה סולודר בינואר 2023.
תחקיר בריטי חשף כי שכירי חרב רוסים שנלחמו לצד הצבא הרוסי באוקראינה קשורים באופן הדוק לארגוני ימין קיצוני ולארגונים שסווגו על ידי ארצות הברית כטרוריסטיים. התחקיר מצא כי הכוחות הפרו-רוסיים קשורים[דרושה הבהרה] לארגונים אלימים וקיצוניים - כולל אלו הקשורים באופן ישיר לקבוצת וגנר.[43] קבוצת וגנר כוללת את "קבוצת סיור חבלה ותקיפה" של רוסיץ'. הלוגו של רוסיץ' כולל קולוברט, צלב קרס סלבי.[44]
מפקדים לשעבר בקבוצת וגנר סיפרו בראיון לוולדימיר אוסצ'קין על פשעי מלחמה חמורים שהם וחבריהם ביצעו באוקראינה. לטענתם, הם הוציאו להורג מאות אזרחים ושבויי מלחמה אוקראינים וסרבנים מכוח וגנר.[45]
במהלך הקרב על באחמוט הרבה פריגוז'ין לתקוף את הצמרת של צבא רוסיה ואת הנשיא ולדימיר פוטין. המתיחות התגברה לאחר כיבוש העיר, כאשר שכירי חרב חטפו גנרל רוסי בחזית לאחר שכוחו ירה על שיירה של רכבי וגנר בתחילת יוני. אחרי כשבוע הודיע משרד ההגנה הרוסי כי כל "מחלקות המתנדבים" חייבות לחתום על חוזים, אך פריגוז'ין אמד כי לוחמיו לא יחתמו על חוזה עם צבא רוסיה.
בפעילות קרבית של הקבוצה משולבות חברי קבוצת רוסיץ'.
ערך מורחב – מרד קבוצת וגנר
ב-23 ביוני 2023 הכריז פריגוז'ין על מרד נגד הנהגת צבא רוסיה, בעקבות ויכוח ממושך של פריגוז'ין עם ראש המטה הכללי הרוסי ועם שר ההגנה הרוסי. יחידות וגנר עזבו את עמדותיהן באוקראינה והשתלטו על העיר רוסטוב על הדון שבדרום רוסיה. פריגוז'ין הוכרז כמבוקש, והיחידות התקדמו לעבר מוסקבה, כשאנשיהן נעים ללא הפרעה דרך המחוזות וורונז' וליפצק, ונבלמו רק במרחק של כ־200 קילומטרים ממוסקבה.
בשעות הערב של יום המחרת, 24 ביוני, הודיע נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו כי הגיע להסכמה בדבר נסיגה של פריגוז'ין, ולאחריה, פריגוז'ין הודיע כי כוחותיו יחזרו לבסיסיהם "על מנת למנוע שפיכת דם רוסי". במסגרת ההסכמה הוסרו האישומים נגד פריגוז'ין ומשתתפי המרד,[46] ופריגו'זין עצמו צפוי היה לעבור לבלארוס.[47]
.jpg)
בעקבות המרד, מוסקבה נקטה בשורת צעדים, ובראשם החלשתה של קבוצת וגנר בכמה דרכים. היחידה הצבאית הפרטית, סיימה את הלחימה מול הכוחות האוקראיניים. לאחר דיווחים רבים על שורה ארוכה של פשעי מלחמה ומעשים מחרידים לחיילי אויב ואוכלוסייה אזרחית – לוחמיו של פריגוז'ין עזבו את שדה הקרב והתפנו למשימות אחרות.[48]
רבים מלוחמי היחידה הסכימו לעזוב ולחתום על חוזה חדש מול משרד ההגנה הרוסי. רבים אחרים, כ-15 אלף במספר, עזבו עם היחידה והתמקמו במחנה ארעי שהוקם בבלארוס, כמה עשרות קילומטרים מעיר הבירה מינסק.[48] בבלארוס, בעלת ברית חשובה של רוסיה, החלו שכירי החרב של פריגוז'ין לאמן את החיילים המקומיים.[49]
ב-23 באוגוסט 2023, מטוסו הפרטי של פריגוז'ין התרסק ברוסיה וככל הידוע, פריגוז'ין עצמו היה בטיסה ומת בהתרסקות.[50] כך גם בכירים נוספים בקבוצת וגנר.[51][52]
על פי דיווחים לא רשמיים, המנהיג החדש של קבוצת וגנר היה אנטון אליזרוב, מפקד ביחידה שהוביל את הקרבות לכיבוש בחמוט וסולדר באוקראינה, ונלחם גם בסוריה, הרפובליקה המרכז אפריקנית ולוב.[53]
מומחים העריכו שקבוצת וגנר במתכונתה הנוכחית הגיעה לקיצה. הקרמלין הפיץ לציבור צו של הנשיא פוטין, שדרש מלוחמי קבוצת וגנר להישבע אמונים למדינה .[54]
בינואר 2023, ארצות הברית הגדירה את כוח וגנר כ"ארגון פשע בינלאומי", והטילה על חייליו ועל בעליו יבגני פריגוז'ין עיצומים ומגבלות כלכליות.[55][56]
מדינות נוספות הטילו עליה סנקציות במספר מדינות ברחבי העולם, בהן ארצות הברית, בריטניה, קנדה, האיחוד האירופי ומדינות נוספות (אך לא בישראל), על בסיס האשמות בדבר ביצוע רצח המוני, מעשי אינוס, חטיפת ילדים והתעללות שביצעו ברפובליקה המרכז-אפריקאית ובמאלי, כמו גם האשמות בדבר תקיפה מכוונת של בתי ספר, בתי תפילה, בתי חולים, מקלטים בריכוזים אזרחיים או מקומות נוספים שנועדו למחסה לאזרחים וכן פגיעה מכוונת בבלתי מעורבים בלחימה.[57] בנוסף, הארגון הוכר כארגון טרור על ידי צרפת,[58] אוקראינה ומדינות באגן הבלטי בעקבות מעשים דומים שבצעו לכאורה במסגרת הפלישה הרוסית לאוקראינה, ונרשמו מספר פניות להכרה כארגון טרור בארצות הברית,[59] באיחוד האירופי,[60] בבריטניה,[61] בשוודיה[62][63] ובמדינות נוספות בעולם המערבי.
הצבא הפרטי שתוקף בלי להזדהות: מי עומד מאחורי כח וגנר?, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 05:23)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
