פרשת צו

פרשת צַו היא פרשת השבוע השנייה בספר ויקרא. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ו', פסוק א' ומסתיימת בפרק ח', פסוק ל"ו.

צו
פסוקים	ויקרא, ו', א' - ח', ל"ו
מספר פסוקים	97
מספר תיבות	1353
תוכן	דיני הקורבנות, שבעת ימי המילואים (שבוע חנוכת המשכן)
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (9)  לא תעשה (9) תרומת הדשן, הדלקת אש על המזבח, אכילת שיירי המנחה, מנחת חביתין, דיני קורבן חטאת, דיני קורבן אשם, דיני קורבן שלמים, שריפת הנותר, שריפת בשר קודשים שנטמא כיבוי אש על המזבח, איסור החמצת שיירי המנחות, איסור אכילת מנחת כהן, אכילת חטאות פנימיות (הנעשות בהיכל), הותרת בשר קורבנות מעבר לזמן אכילתם, אכילת פיגול, אכילת בשר קודשים שנטמא, אכילת חלב, אכילת דם
הפטרה
אשכנזים וספרדים	ירמיהו, ז', כ"א - ח', ג', ומוסיפים ירמיהו, ט', כ"ב–כ"ג
תימנים וחב"ד	ירמיהו, ז', כ"א–כ"ח, ומוסיפים ירמיהו, ט', כ"ב–כ"ג
איטלקים	ירמיהו, ז', כ"א–כ"ח, ומוסיפים ירמיהו, י', ו'–ז'

"וַיַּקְרֵב אֶת-בְּנֵי אַהֲרֹן וַיִּתֵּן מֹשֶׁה מִן-הַדָּם עַל-תְּנוּךְ אָזְנָם הַיְמָנִית וְעַל-בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל-בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וַיִּזְרֹק מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם עַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב."

החצי הראשון של הפרשה עוסק בפירוט דיני הקרבת הקורבנות מעבר לפירוט שהופיעה בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא. בהמשך הפרשה מתוארת העבודה במשכן בשבעת ימי המילואים.

טעות נפוצה היא, כי בפרשת צו ישנם צ"ו (96 בגימטריה) פסוקים, טעות שאף השתרבבה למספר ספרים, אך בפועל בפרשה ישנם צ"ז (97) פסוקים. במהדורת מקראות גדולות שנדפסה בוונציה (רפ"ה) מצוין מספר הפסוקים הנכון, וכן מופיע הסימן 'עובדיה' (גימטריה 97).

בשנה פשוטה, הפרשה נקראת תמיד לפני פסח, בשבת הגדול^[1]. בשנה מעוברת, היא נקראת תמיד בשבת הסמוכה לפורים מלפניו או מאחריו.

תוכן הפרשה

מדיני הקרבנות

חלקה הראשון של הפרשה ממשיך את העיסוק בקורבנות שהחל בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא; ואולם ההתייחסות בפרשת צו ממוקדת יותר בנקודת המבט של הכהנים, בעוד בפרשת ויקרא נקודת המבט היא של מביא הקורבן. בתחילת הפרשה מובא ציווי על תרומת הדשן, ואחר כך דיני קורבן מנחה, קורבן חטאת, קורבן אשם, קורבן שלמים ואיסורי אכילת חֵלֶב ודם.

ימי המילואים

החלק השני של הפרשה עוסק בשבעת ימי המילואים, כלומר בקיום טקסי חנוכת המשכן שעליהם נצטווה משה בפרשת תצוה. במסגרת זו הוקדשו אהרן ובניו לכהונה, הולבשו בבגדים המיוחדים להם ונמשחו בשמן המשחה. שיאו של תהליך חנוכת המשכן, היום השמיני למילואים, יפורט בפרשה הבאה, פרשת שמיני.

תאריכי הקריאה

השבת בה קוראים את פרשת צו יכולה לחול בתשעה תאריכים שונים:

• שנת השג - י"ג באדר ב'
• שנת החא - ט"ו באדר ב'
• שנת גכז ושנת בשז - ט"ז באדר ב'
• שנת בחה ושנת זשה - י"ח באדר ב'
• שנת זחג - כ' באדר ב'
• שנת הכז - ח' בניסן
• שנת גכה ושנת בשה - י' בניסן
• שנת בחג ושנת זשג - י"ב בניסן
• שנת זחא ושנת השא - י"ד בניסן

הפטרה

הפטרת פרשת צו היא בנבואת תוכחה של ירמיהו. אצל האשכנזים והספרדים, קוראים ספר ירמיהו, פרק ז', פסוק כ"א עד פרק ח', פסוק ג', ומוסיפים פרק ט', פסוקים כ"ב–כ"ג. בנוסח איטליה קוראים ספר ירמיהו, פרק ז', פסוק כ"א עד פסוק כ"ח ומוסיפים פרק י', פסוקים ו'–ז'. התימנים קוראים ספר ירמיהו, פרק ז', פסוק כ"א עד פסוק כ"ח, ומוסיפים פרק ט', פסוקים כ"ב–כ"ג. ירמיהו מוכיח את העם על שעבודת הקורבנות שלהם מחפה על שחיתות מוסרית. לנבואת התוכחה מוסיפים עוד פסוקי מוסר. בנוסח רומניא הפטירו בפרשת צו ספר מלאכי, פרק ג', פסוק ד' עד פרק ג', פסוק כ"ד, וחזרו על פסוק כ"ג^[2].

• בשנים פשוטות, פרשת צו נקראת תמיד בשבת הגדול ורבים נוהגים לקרוא בה הפטרה מיוחדת לשבת הגדול. ובקצת קהילות, קוראים את הפטרת שבת הגדול רק בערב פסח שחל בשבת, אבל בשאר השנים קוראים את הפטרת הפרשה כרגיל.
• בשנים המעוברות מסוג בחה, זשה וזחג קוראים עם פרשת צו את פרשת פרה.
• בשנים מסוג השג קוראים את פרשת צו בשבת זכור.
• בשנים מסוג החא פרשת צו נקראת בפורים המשולש, כך שבמקומות הפרוזים קוראים את ההפטרה המקורית שלה ואילו בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון מפטירים (בשנית) את ההפטרה של פרשת זכור (פקדתי).
• בשנים מסוג בשז וגכז קוראים את פרשת צו ביחד עם ההפטרה המקורית שלה.

מנהגים שונים לגבי החלוקה לפרשיות

בספר תורה זה, של הרב דוד כוכב מירושלים, שתי הפרשיות פתוחות

הרמב"ם^[3] מונה את כל פרשיות התורה על פי הספר הידוע שהגיהו בן אשר, וכותב שיש פרשה פתוחה בפסוק "וידבר" שלפני "דבר אל בני ישראל". והעיר על כך בהגהות מיימוניות שיש בפרשת צו, בפרק ז', שני פסוקים שעונים להגדרה זו: פסוק כ"ב ופסוק כ"ח. וכתב על כך: ”ובדקתי ודרשתי בכל הספרים הטובים אשר מצאתי, ומצאתי שתיהם פתוחות... וכן מצאתי שוב בתיקון ספר תורה אשר עשה הה"ר יוסף נקדן המומחה והעתיקו מן המיימוני ז"ל: דבר כל חלב פתוחה, דבר המקריב פתוחה”. כלומר, בכל ספרי התורה שהיו לפני בעל הגהות מיימונית שתי הפרשיות היו פתוחות. גם בספרי התורה שאותם בדק הש"ך שתי הפרשיות היו פתוחות: ”ובאמת בדקתי בהרבה ספרי תורה ובכולם נמצאו שם פתוחה, אבל בלתי ספק שהם נמשכו אחרי הגהות מיימוניות”. לפי עדויות גם בכתר ארם צובא, שרבים מזהים אותו עם הספר שעליו הסתמך הרמב"ם, הייתה פרשה בשני המקומות. לעומת זאת, במסורת העדות השונות יש פרשה אחת: בספרי התורה של יהודי תימן יש פרשה רק לפני פסוק כב, ואילו בספרי התורה של יהודי אשכנז ספרד והמזרח יש פרשה רק לפני פסוק כח^[4]. זהו המקום היחיד בספר תורה שיש בו הבדל בחלוקת הפרשיות בין מנהגי העדות השונות. הנושא נידון באחרונים ובעל קסת הסופר הכריע שספר תורה שנעשתה בו פרשה פתוחה לפני פסוק כב אין לפסלו^[5].

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: פרשת צו
טקסט בוויקיטקסט: מאמרים ומקורות לפרשה

הטקסט:

• פרשת צו, באתר ויקיטקסט
• פרשת צו - הטקסט עם תרגום אונקלוס, באתר "מכון ממרא"
• פרשת צו, באתר "מקראות גדולות הכתר"
• פרשת צו, באתר "תורת אמת"

פרשנות:

• גיליונות נחמה לפרשת צו
• פרשת צו, באתר אוניברסיטת בר-אילן
• פרשת צו, באתר "כיפה"
• פרשת צו עם פירוש רש"י, באתר "בית חב"ד"
• שיעורי תורה לפרשת צו, באתר "ישיבה"
• שיעורים לצפייה על פרשת צו, באתר "בינינו"
• פרשת צו, באתר פרשת השבוע
• הערך "פרשת צו", באתר ויקישיבה
• דברי תורה לפרשת צו באתר ישיבת הר ברכה
• שיעורים לצפייה על פרשת צו, באתר "התנועה הרפורמית"