פרצה קוראת לגנב

פִּרְצָה קוֹרֵאת (במקור:קוראה) לַגַּנָּב הוא ביטוי עברי שמקורו בתלמוד. משמעות הביטוי היא שיש מצבים של חוסר שמירה שבעקבותיהם נגרמת גנבה. הביטוי תולה את האשמה בפרצה שהיא 'הזמינה' את הגנב, דהיינו שאין להטיל את כל האשמה על הגנב, אלא על התנאים שהביאו לגנבה.

מקור הביטוי

הביטוי מוזכר בתלמוד במסכת סוכה:

...שומרי גנות ופרדסים פטורין בין ביום ובין בלילה. וליעבדי סוכה התם וליתבו? אביי אמר: תשבו כעין תדורו. רבא אמר: פרצה קוראה לגנב.

— תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ו, עמוד א'

במקור זה הדיון הוא בהלכות ישיבה בסוכה. נאמר ששומרי הפרדסים והגינות פטורים מישיבה בסוכה, ורבא הסביר שהם לא יכולים לשבת בסוכה שיבנו בפרדס, כי בצורה כזו של שמירה ידעו הגנבים להגיע בצורה שבה השומר לא יבחין בהם.^[1]

שימוש בביטוי

שימוש בביטוי בהקשרים נוספים נעשה כבר בתקופת הראשונים. בפירוש רש"י לתורה^[2] מובא על נערה המאורסה:

ומצאה איש בעיר - לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב, הא אלו ישבה בביתה לא אירע לה.

גם בעברית המודרנית נעשה שימוש בביטוי.

ראו גם

• לאו עכברא גנב אלא חורא גנב

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: פרצה קוראת לגנב

הערות שוליים

1. ראו רש"י, מסכת סוכה, דף כ"ו, עמוד א', ד"ה פרצה קוראה לגנב
2. ראו רש"י על דברים כב כג