Loading AI tools
ניצול שואה, פעיל בארגונים של יוצאי שואה, ומראשי הבונד בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסח בורשטיין (3 באוקטובר 1909 – 8 באוקטובר 1977) היה איש ציבור ישראלי, פעיל מרכזי בארגונים של ניצולי השואה, יושב ראש הארגון הארצי של אסירי הנאצים לשעבר, חבר ועד הארגונים של שרידי השואה, יושב ראש המועצה של הארגון העולמי של לוחמים יהודים, פרטיזנים ואסירי המחנות[1][2], חבר הנהלת יד ושם[3], סגן יו"ר UIRD (איחוד בינלאומי של תנועות המרי והמגורשים)[4]. מאמריו על תקופת השואה התפרסמו במקומות שונים ובפרט בעיתון היידיש לעצטע נייעס. היה ניצול שואה מאסירי גטו ביאליסטוק והמחנות בבליז'ין (אנ') ובאושוויץ.
 | |
| קבלת פנים למשלחת UIRD (איחוד בינלאומי של תנועות המרי והמגורשים) אוקטובר 1965. בורשטיין ראשון משמאל. | |
| לידה |
3 באוקטובר 1909 ביאליסטוק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
8 באוקטובר 1977 (בגיל 68) תל אביב-יפו, ישראל |
| ידוע בשל |
|
| מפלגה |
הבונד |
  | |
פסח בורשטיין, בן יהודה ופסיה, נולד בשנת 1909 בביאליסטוק, פולין.
בזמן המלחמה היה בורשטיין בגטו ביאליסטוק עד לחיסולו, ואחר כך במחנה העבודה בבליז'ין ובמחנה ההשמדה אושוויץ. באושוויץ עבד בחציבת אבנים עד לפינוי המחנה. כאשר הוצאו האסירים לצעדת המוות הצליח להסתתר באחד המבנים עד לבוא החיילים הרוסים. שם שהה עד לשחרור. בתום המלחמה חזר לביאליסטוק והיה חבר בוועדת השיקום היהודית שניסתה לשקם את הקהילה ולסייע ליהודים לשוב ולהשתקע בעיר[5][6]. הניסיון לא צלח ועד ראשית 1947 עזבו כמעט כולם. בורשטיין עלה לארץ ב-1947. לאחר המלחמה העיד במשפטו של הפושע הנאצי ארתור גוזברג, מפקד מחנה בליז'ין, שנערך בגרמניה[7]. היה נשוי למרים, אחותה של חייקה גרוסמן[8].
בורשטיין היה פעיל ונואם מרכזי באירועים רבים שעסקו בזיכרון השואה[9], בעצרות ממלכתיות ובהתנגדות לפיוס עם גרמניה. הוא תיאר את המרד בגטו ביאליסטוק בספר הזיכרון שהוציאה הקהילה בניו-יורק[10], ואסף רשימה של מאות לוחמים שנהרגו בלחימה. כנציג הארגון הארצי של אסירי הנאצים לשעבר שעמד בראשו היה בורשטיין חבר מרכזי בוועד הארגונים של שארית הפליטה שהתכנס בכל פעם לצורך מאבק מסוים, ולקח חלק חשוב בכל הפעולות שיזם הוועד.
בשנת 1954 פנה כנציג ארגוני הפרטיזנים אל נשיא המדינה בבקשה לפעול להפיכתו של יום השואה ליום אבל לאומי[11]. בשנת 1958 היה בין נציגי ועד ארגוני הניצולים שהשתתפו בישיבה הראשונה של ועדת הכנסת בנושא כינון יום השואה והגבורה כיום ממלכתי[12][13].
בשנת 1965 היה חבר במטה הפעולה המיוחד למאבק בחוק ההתיישנות על פשעי הנאצים בגרמניה[14]. חברי המטה הובילו הפגנה בת אלפי משתתפים שצעדה ברחוב דיזנגוף בתל אביב[15]. בחודש אוגוסט באותה שנה ארגן וועד הארגונים עצרת המונים ליד מצבת טרבלינקה בבית הקברות נחלת יצחק נגד בואו של השגריר הגרמני[16]. במסגרת המחאות נגד גרמניה, ארגן הוועד בדצמבר 1966 הפגנת אלפים בתל אביב נגד תחיית הנאציזם[17]. בכל הפעולות היה בורשטיין בין ראשי המארגנים והנואמים. עוד הופיע והשתתף באירועים רבים.
בורשטיין היה בין הדוברים הבולטים בנושא היחסים עם גרמניה, וממארגני המחאה נגד השמעת יצירות של ואגנר בתזמורת הפילהרמונית[18]. בימיה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הוזמן לדיון על גרמניה בתוכנית "בומרנג"[19].
ב-1974 הופיע בראש משלחת בפני יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, בתביעה לפעול לשחרורה של ביאטה קלארספלד שנעצרה בגרמניה[20].
היה חבר ועדת השיפוט של עירית תל אביב לבחירת האנדרטה לשואה ולתקומה בכיכר מלכי ישראל[21] אך לא תמך בדגם שנבחר[22].
היה פעיל הבונד בישראל ובשנת 1959 היה ראש רשימת איגוד סוציאליסטי "בונד" ובלתי מפלגתיים[23] שהתמודדה לראשונה בבחירות לכנסת הרביעית, אך לא עברה את אחוז החסימה.
בארץ, כחבר "הבונד" ניהל קואופרטיב לתעשיית טקסטיל. בנוסף לפעילותו לשימור זיכרון השואה השתתף גם בפעילות ציבורית הומניטרית כגון בוועד להצלת ילדי ביאפרה[24].
התבלט במיוחד באירועי תרבות בשפת היידיש[25]. בשנות ה-70 השתתף והנחה ערבי תרבות רבים בשפה היידית בבית לייוויק[26]. כתב ופרסם מאמרים בעיתונות היידית[27].
בשנת 1977 נפטר ונקבר בבית העלמין הדרום, על מצבתו נכתב : "...האיש שלא שכח ולא נתן לשכוח". הותיר אחריו את רעייתו, מרים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
