Loading AI tools
קבוצת כדורסל אמריקאית בליגת ה-NBA מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גולדן סטייט ווריורס (באנגלית: Golden State Warriors) היא קבוצת כדורסל מהעיר סן פרנסיסקו שבקליפורניה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הפאסיפי שבאזור המערב, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם צ'ייס סנטר.
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד | 1946 | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| אולם ביתי | צ'ייס סנטר (18,064 מושבים) | ||||
| מיקום | סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית | ||||
| כינוי | הלוחמים (בעברית) | ||||
| ליגה | ליגת ה-NBA | ||||
| אזור | האזור המערבי | ||||
| בית | הבית הפאסיפי | ||||
| היסטוריה |
פילדלפיה ווריורס (1946–1962) סן פרנסיסקו ווריורס (1962–1971) גולדן סטייט ווריורס (1971–הווה) | ||||
| בעלים | ג'ו לייקוב, פיטר גובר | ||||
| נשיא | ברנדון שניידר | ||||
| מנכ"ל | בוב מאיירס | ||||
| מאמן | סטיב קר | ||||
| צבעי תלבושת | לבן, כחול, צהוב, שחור | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
| מדי בית וחוץ של גולדן סטייט ווריורס | |||||
| |||||
| אתר הקבוצה | |||||
  | |||||
הווריורס הוקמו בשנת 1946 כפילדלפיה ווריורס, בעיר פילדלפיה שבפנסילבניה, בה זכה המועדון באליפות הליגה כבר בעונת הבכורה שלו בליגת ה-BAA (אשר הפכה בהמשך לליגת ה-NBA). בשנת 1962, עבר המועדון לסן פרנסיסקו, והפך לסן פרנסיסקו ווריורס עד שנת 1971
מלבד האליפות בה זכו בעונת הבכורה שלהם בעונת 1946/1947, זכו הווריורס בשש אליפויות נוספות: הראשונה בעונת 1955/1956 בעודם משחקים בפילדלפיה, השנייה כגולדן סטייט ווריורס בעונת 1974/1975, השלישית לאחר 40 שנה – בעונת 2014/2015, הרביעית לאחר שנתיים, בעונת 2016/2017, החמישית בעונת 2017/2018 והשישית בעונת 2021/2022. הישג זה, שבע אליפויות, מציב את הקבוצה במקום השלישי במספר הזכיות באליפות ה-NBA. את עונת 2015/2016 סיימה הקבוצה עם מאזן הניצחונות הגבוה בתולדות הליגה: 73–9 (89.0%).
הווריורס נוסדו בשנת 1946 כפילדלפיה ווריורס, חברה מייסדת של ליגת ה-BAA (התאחדות הכדורסל של אמריקה). המועדון היה בבעלותו של פיטר טיירל, שבבעלותו הייתה גם קבוצת ההוקי קרח פילדלפיה רוקטס, ששיחקה בליגת ה-AHL (ליגת ההוקי האמריקאית).[1] טיירל שכר את אדי גוטליב, יזם כדורסל מאזור פילדלפיה, כמאמן הראשי והג'נרל מנג'ר.[2] הוא החליט לבחור בשם ווריורס למועדון החדש על שם קבוצת ספורט מקצוענית שהתקיימה בעבר בעיר.
בהובלתו של סנסציית הקליעה ג'ו פולקס, הם זכו באליפות הליגה כבר בעונת הבכורה של המועדון, 1946/1947, כשהם גוברים על שיקגו סטאגס, בחמישה משחקים, 4-1. ליגת ה-BAA הפכה לליגת ה-NBA בשנת 1949). גוטליב קנה את המועדון בשנת 1951.
הווריורס זכו באליפות השנייה שלהם כפילדלפיה ווריורס בעונת 1955/1956, כשהם גוברים על פורט ויין פיסטונס בחמישה משחקים, 4-1. הכוכבים של תקופה זו היו חברי היכל התהילה לעתיד: פול אריזין, טום גולה וניל ג'ונסטון. בשנת 1959, החתימו הווריורס את בחירת הדראפט האזורית וילט צ'מברלין, צ'ימברליין היה שש פעמים הקלעי המוביל של ליגת ה-NBA בזמן ששיחק עם הווריורס, החל במהירות לנפץ את שיאי הנקודות של ה-NBA ולשנות את צורת המשחק לעד. ב-2 במרץ 1962, שיחקו הווריורס משחק "ביתי" באולם הנייטרלי שבהרשי, פנסילבניה. במשחק זה קלע צ'מברלין 100 נקודות, נגד ניו יורק ניקס, שיא NBA ואחד מרגעי השיא של ליגת ה-NBA.[3]
בשנת 1962, רכש פרנקלין מיאולי רוב במניות המועדון והעבירו לעיר סן פרנסיסקו, כשהוא משנה את שם המועדון לסן פרנסיסקו ווריורס. הווריורס שיחקו בין השנים 1962–1964 את רוב משחקיהם הביתיים באולם הקאו פאלאס הנמצא בדליי סיטי, הנמצאת דרומית לגבול העיר סן פרנסיסקו, ובין השנים 1964–1966 באולם סן פרנסיסקו סיביק אודיטוריום, אף על פי שמדי פעם שיחקו את משחקיהם הביתיים בערים סמוכות כאוקלנד וכסן חוזה. הווריורס זכו באליפות אזור המערב בעונת 1963/1964, כשהם מפסידים בגמר ה-NBA לבוסטון סלטיקס, 1-4.
בעונת 1964/1965, ביצעו הווריורס טרייד על וילט צ'מברלין שהעבירו לפילדלפיה 76', תמורת קוני דירקינג, לי שאפר, פול ניומן ו-150,000 דולר, הווריורס סיימו את העונה הסדירה במאזן 17–68, אחרונים באזור המערב. בדראפט 1965 בחרו הווריורס כבחירה השנייה את ריק בארי. בעונתו הראשונה נבחר בארי לרוקי השנה, ועונה לאחר מכן, 1966-67, הוביל את הווריורס לגמר ה-NBA, בו הפסידו הווריורס בשישה משחקים, 2-4, לקבוצה שהחליפה את הווריורס בפילדלפיה, פילדלפיה 76'. כשהוא זועם על הנהלת המועדון, שכשלה בתשלום תמריצים ומענקים מסוימים שהגיעו לו, לדעתו, החליט בארי לעזוב. הווריורס סירבו לשחררו ובארי ישב מחוץ לקווים למשך עונת 1967/1968, שלאחריה הצטרף לאוקלנד אוקס מליגת ה-ABA היריבה. לאחר ארבע עונות ב-ABA, הצטרף בארי חזרה לווריורס בשנת 1972. עם פתיחתו של אוקלנד קוליסאום ארנה בשנת 1966 הווריורס החלו לקבוע מספר הולך וגדל של משחקי בית באולם החדש. עונת 1970/1971 הייתה האחרונה של המועדון בסן פרנסיסקו, כסן פרנסיסקו ווריורס.
בעונת 1971/1972 שינו הווריורס את שמם לגולדן סטייט ווריורס, ושיחקו כמעט את כל משחקי הבית שלהם באוקלנד. שישה משחקי "בית" שוחקו באותה העונה בסן דייגו, אך משמעותית הייתה העובדה כי לא שיחקו מסן פרנסיסקו או בדליי סיטי. לאחר ששינו את שמם מסן פרנסיסקו ווריורס, הפכו הווריורס לקבוצה השנייה בארבע ליגות הספורט המקצועני הבכירות בארצות הברית, שאינן כוללות את שם המדינה או שם העיר בשמן הרשמי (אף על פי שהמונח "גולדן סטייט" הוא כינוי ידוע למדינת קליפורניה), המועדון השני הוא ניו אינגלנד פטריוטס מליגת ה-NFL.
הווריורס העפילו לפלייאוף בכל השנים בין 1971 ל-1977, למעט בשנת 1974, וזכו באליפות הראשונה שלהם בחוף המערבי בעונת 1974/1975. במה שנחשב לאחת ההפתעות הגדולות בהיסטוריה של ה-NBA, גברו הווריורס על וושינגטון בולטס הפייבוריטים בסוויפ, 4-0. שחקן העבר של המועדון אל אטלס שימש כמאמן הראשי של המועדון, ועל המגרש הובילו את הווריורס ריק בארי, ג'מאל וילקס ופיל סמית'. הווריורס לא עוררו כל ציפייה שיצליחו להעפיל לשלבים הגבוהים של הפלייאוף, עד שהנהלת אולם הקוליסאום קבעה אירועים אחרים לתאריכים בהם התקיימו משחקי גמר ה-NBA. כתוצאה מכך, לא שיחקו הווריורס את משחקי הבית במסדרת הגמר באוקלנד, אלא באולמם הביתי הישן, קאו סיטי, שנמצא בדליי סיטי.
הווריורס איבדו שחקני מפתח כמו בארי, וילקס ות'ורמונד, בכמה טריידים גרועים ופרישתם של כמה ותיקים, נאבקו הווריורס ולא הצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף בין השנים 1978–1987, זאת לאחר שבשנות ה-60 ורוב שנות ה-70 היו לאחת הקבוצות הדומיננטיות בליגה. אך דרך בחירות דראפט גבוהות רכשו כמה מהשחקנים הבולטים של אותה התקופה, הסנטר רוברט פאריש, הבחירה השמינית בדראפט 1976, בשנת 1980 הועבר פאריש לבוסטון סלטיקס יחד עם בחירת סיבוב ראשון בדראפט 1980 (אותה ניצלו הסלטיקס כדי לבחור את קווין מקהייל, כבחירה השלישית), בתמורה לבחירת סיבוב ראשון באותו הדראפט. הפורוורד פרוויס שורט, כבחירה החמישית בדראפט 1978. בוגר אוניברסיטת פרדו הסנטר ג'ו בארי קארול, כבחירה הראשונה בדראפט 1980 (בחירה שהגיע בעקבות הטרייד על רוברט פאריש עם הבוסטון סלטיקס), שהקריירה המבטיחה שלו התקצרה עקב פציעה. הרכז מאוניברסיטת ג'ורג'טאון סליפי פלויד, כבחירה ה-13 בדראפט 1982, שלפני מעברו לפורטלנד טרייל בלייזרס יהפוך לשחקן אולסטאר.
עזיבתם של שחקנים אלה, מסיבות שונות סימלו את חוסר ההצלחה של המועדון במשך שנים אלה, כמאמן ראשי, אל אטלס, יתקדם בתפקידו ויהפוך לג'נרל מנג'ר של המועדון בשנת 1980, והקבוצה תחליף כמה מאמנים במשך תקופה זו. לעומת זאת, עם אטלס כג'נרל מנג'ר, יצליחו להעפיל מחדש למקום של כבוד בקרב קבוצות הליגה, וזאת לאחר מינויו של מאמן קליבלנד קאבלירס לשעבר, ג'ורג' קארל לתפקיד המאמן הראשי בשנת 1986. הווריורס גם יצליחו למצוא "יהלום גולמי", שישנה את כיוונו של המועדון, כשיבחרו את הסמול פורוורד והקלעי יוצא הדופן כריס מאלין בדראפט 1985, כבחירה השביעית.
לאחר תקופה שהתפרשה מסוף שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80, בהן חווה המועדון עונות שחונות בהן לא הצליח להעפיל למשחקי הפלייאוף, חווה המועדון תקופה קצרה של התעוררות תחת שרביט האימון של המאמן ג'ורג' קארל. התעוררות שהגיעה לשיאה בעונת 1986/1987, בסיומה של העונה הסדירה השיגו הווריורס מאזן של 40–42, שהציב אותם במקום החמישי בדרוג הפלייאוף במערב. בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשו הווריורס את המדורגת רביעית יוטה ג'אז, לאחר ארבעה משחקים הצליחה כל אחת מהקבוצות לשמור על הביתיות, במשחק החמישי והמכריע שנערך בסולט לייק סיטי הצליחו הווריורס לשבור את יתרון הביתיות של הג'אז ולנצח, 118-113 ולעלות לחצי גמר המערב מול לוס אנג'לס לייקרס שסיימה את העונה הסדירה עם המאזן הטוב בליגה, 65-17. הלייקרס השתלטו על הסדרה מתחילתה ובתום שלושת המשחקים הראשונים הובילו בצורה נחרצת, 0-3 לאחר שניצחו במשחק השלישי באוקלנד. המשחק הרביעי בסדרה היה סיפור אחר לגמרי, ועד היום נחשב לאחד ממשחקי הפלייאוף הטובים בהיסטוריה של ה-NBA, במשחק הצטיין סליפי פלויד. במהלך המחצית השנייה של המשחק קלע פלויד 39 נקודות (שיא NBA למשחק פלייאוף) ובמהלך הרבע הרביעי לקלוע 29 מתוכן (שיא NBA למשחק פלייאוף). פלויד קלע שישה סלי שדה רצופים במהלך הרבע הרביעי, כשהוא מסיים את המשחק עם 51 נקודות, ומוביל את הווריורס לניצחונם היחיד בסדרה, 129-121. אך הלייקרס התאוששו מההפסד המפתיע וגברו על ווריורס במשחק החמישי בסדרה, 118-106, בדרך לניצחון בסדרה כולה, 4-1.
"משחק הסליפי פלויד" היה סמן להתעניינות הגוברת במשחקי ה-NBA באזור המפרץ, התעניינות שקודמה עוד יותר בידי המאמן דון נלסון שהצליח לבנות קבוצה מצליחה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 יחד עם טריו הקלעים טים הארדוויי, מיץ' ריצ'מונד וכריס מאלין. אך נלסון, שחיפש שחקן גבוה לקו הקדמי של הקבוצה, כדי שישלים את שיטת הראן אנד גאן, ביצע טרייד ששבר את שלישיית הבסיס של הקבוצה ושלח את ריצ'מונד לסקרמנטו קינגס תמורת הבחירה ה-3 בדראפט 1991, בילי אוונס. נלסון הובא למועדון בידי ג'ים פיצג'רלד, שהיה הבעלים של המועדון בין השנים 1986–1995. בעונת 1993/1994, עם בחירת הדראפט הראשונה כריס ובר שהשיג 17.5 נקודות ו-9.1 כדורים חוזרים בממוצע למשחק ולטרל ספריוול שנבחר עונה קודם לכן בדראפט 1992 כבחירה ה-24, סיימו הווריורס את העונה הסדירה במאזן 32–50 והגיעו למקום השישי במערב. בפלייאוף נוצחו הווריורס בסוויפ, 0-3, בידי פיניקס סאנס. אך עונה לאחר מכן חל קרע בין נלסון, ובר וספריוול, כל השלושה עזבו את המועדון, והווריורס נכנסו לסחרור. עונת 1994/1995, הייתה הראשונה תחת הבעלים הקודם של המועדון, כריס קוהאן. בעונת 1996/1997, בעוד אוקלנד קוליסאום נתון בשיפוצים, שיחקו הווריורס את משחקי הבית שלהם בסן חוזה, כשהם משתרכים מאחור ומשיגים מאזן של 30–52. במהלך חודש דצמבר של עונת 1997/1998 הושעה לטרל ספירוול לשארית העונה לאחר שחנק את המאמן פי. ג'יי. קרליסימו במהלך אימון הקבוצה. ספריוול לא שיחק עד שהועבר בטרייד בינואר 1999 לניו יורק ניקס תמורת ג'ון סטארקס, כריס מילס וטרי קאמינגס.
גארי סנט ג'ין הפך לג'נרל מנג'ר החדש של הווריורס ביולי 1997; הוא ודייב טוורדזיק קיבלו את מרבית הביקורת על חולשתם של הווריורס בתחילת תקופתו של קוהאן, כולל ביקורת מקוהאן עצמו.[4] סנט ג'ין הביא כמה שחקנים, כמו טרי קאמינגס, ג'ון סטארקס ומוקי בליילוק, שהיו הרבה מעבר לשיאם. כמה מבחירות הדראפט של טוורדזיק התבררו ככישלון, כמו טוד פולר (בשעה שקובי בראיינט עדיין היה פנוי), וסטיב לוגאן (שמעולם לא שיחק ב-NBA). בדראפט הבא בחרו הווריורס את אדונל פוייל בשעה שטרייסי מקגריידי עדיין היה פנוי. סנט ג'ין, לעומת זאת, בחר גם את מי שיהפוך לפעמיים זוכה תחרות ההטבעות במשחק האולסטאר, ג'ייסון ריצ'רדסון מאוניברסיטת המדינה של מישיגן כבחירה החמישית בדראפט 2001, שיהפוך לשחקן מפתח בקבוצה עד לעונת 2006/2007.
למשך כמה שנים, עם הכוכבים העולים, ג'ייסון ריצ'רדסון, אנטואן ג'יימיסון וגילברט ארינאס שהובילו את הקבוצה, הווריורס נראו לפתע כקבוצה במגמת עלייה. אך בסופו של דבר לווריורס הצעירים פשוט לא היה מספיק באזור המערב האולטרה תחרותי. לאחר עונת 2002/2003, הטעויות אותם ביצע גארי סנט ג'ין מוקדם יותר כאשר התחייב לחוזים כבדים לשחקנים כמו דני פורטסון, אדונל פוייל ואריק דמפיר, הורגשו היטב בידי אוהדי הווריורס כאשר המועדון לא יכול היה להחתים את הכוכב העולה ארינאס, למרות רצונו של ארינאס להישאר באזור המפרץ.
כריס מאלין החליף את גארי סנט ג'ין, בשנת 2004, ולקח על עצמו את התואר סגן נשיא בכיר לפעולות הכדורסל. מאלין קיווה לבנות את הקבוצה סביב ג'ייסון ריצ'רדסון, מייק דאנליבי וטרוי מרפי. הקבוצה בחרה את אנדריס ביידרינש מלטביה כבחירה ה-11 בדראפט 2004. בשנת 2005 לקראת מועד סיום ההעברות הוסיף מאלין כוח לקבוצה כאשר רכש את בארון דייוויס, והביא לקבוצה את ה"סופרסטאר" הראשון מאז מאלין עצמו. את עונת 2005/2006 פתחו הווריורס בצורה מוצלחת, כשהם נכנסים לשנה החדשה במאזן חיובי לראשונה מאז שנת 1994. אך, עד לסוף מרץ הצליחו הווריורס לנצח 13 משחקים בלבד. כוכב הקבוצה בארון דייוויס מצא את עצמו לעיתים קרובות בסכסוך עם המאמן הראשי מייק מונטגומרי וכשל להישאר בריא לאורכה של העונה, כשהוא משחק רק 54 משחקים במהלכה. ב-5 באפריל 2006, איבדו הווריורס כל סיכוי להעפיל למשחקי הפלייאוף עם הפסד בהארכה לניו אורלינס הורנטס, 114-109, מאריכים את בצורת הפלייאוף של המועדון ל-12 שנה.
לעונת 2006/2007, נכנסו הווריורס עם רצף ההיעדרות מהפלייאוף הפעיל הארוך ביותר. במהלך פגרת 2006, הם רכשו את שתי העונות הנותרות בחוזהו של המאמן מייק מונטגומרי ושכרו את מאמנם לשעבר ומאמן דאלאס מאבריקס דון נלסון כדי שימלא את מקומו. במהלך מחנה האימונים, מאט בארנס ביסס את עצמו כאופציה ברוטציית השחקנים. ב-17 בינואר 2007, ביצעו הווריורס טרייד עם אינדיאנה פייסרס בו העבירו את טרוי מרפי, מייק דאנליבי, אייק דיוגו וקית' מקלאוד, ובתמורה קיבלו את הפורוורד אל הרינגטון, הגארד סטיבן ג'קסון, שארונאס יאסיקביצ'יוס, והפורוורד ג'וש פאוול.[5] טריידים אלה איפשרו לווריורס לבסס את שיטתו של נלסון, "רוץ וקלע", ולרוץ כל הדרך אל הפלייאוף עם סגל יותר כשרוני ואתלטי. ב-4 במרץ 2007, הפסידו הוריורס 106–107 לוושינגטון ויזארדס ונחלו הפסד שישי רצוף, כאשר גילברט ארינאס מקבל עבירה טכנית כשנותרה פחות משנייה לסיום המשחק. ההפסד העמיד את מאזנם של הווריורס על 26–35. 4 במרץ 2007 סימן נקודת מפנה בעונה של הווריורס. הווריורס סיימו את העונה הסדירה עם ריצה של 5–16, ריצה שהעניקה לקבוצה מאזן 40–42. המשפט "אנחנו מאמינים", הפך לססמה של הווריורס בחודשיים האחרונים של העונה ובמהלך הפלייאוף.[6]
בהנהגתם של בארון דייוויס הבריא, ג'ייסון ריצ'רדסון המשתפר, והכוכב העולה מונטה אליס, ובגיבוי של אנדריס ביידרינש, העפילו הווריורס לפלייאוף לראשונה מאז שנת 1994. הציפיות היו כי ביקורם של הווריורס בפלייאוף יהיה קצר, אך אלה התנפצו כבר במשחק הראשון בסדרה מול דאלאס מאבריקס, כאשר הווריורס ניצחו בדאלאס, 85-97. המאבריקס התאוששו וגברו על ווריורס במשחק השני, 99-112. אך הווריורס ניצחו בשני המשחקים הבאים בסדרה, שהתקיימו בבית, עם תרומה אדירה של הקהל באורקל ארנה. עתה חזרה הסדרה לדאלאס, ובמשחק החמישי שהיה צמוד לכל אורכו הצליחו המאבריקס לסחוט ניצחון ולצמצם את הסדרה ל-2–3. המשחק השישי חזר לאוקלנד, והווריורס ניצלו ריצת 0–18 במהלך הרבע השלישי כדי לנצח במשחק 86–111, ואת הסדרה כולה 2–4, ולהפוך למדורגת שמינית הראשונה המנצחת את המדורגת ראשונה בסדרה של הטוב מ-7 משחקים. הווריורס המשיכו לסדרת חצי גמר המערב מול יוטה ג'אז, שני המשחקים הראשונים התקיימו בסולט לייק סיטי, והיו צמודים לכל אורכם, אך בסופם נוצחו הווריורס ונקלעו לפיגור, 2-0. הסדרה עברה לאחר מכן לאורקל ארנה באוקלנד, בו הצליחו הווריורס להתאושש ולגבור על הג'אז במשחק השלישי, 125-105, בסיוע 32 נקודות של בארון דייוויס, וקהל אוהדים צהוב ומחושמל. אך, הווריורס לא הצליחו לנצל את המומנטום ונוצחו במשחק הרביעי, באוקלנד, 115-101, ולאחר מכן גם במשחק החמישי, שהתקיים בסולט לייק סיטי, 100-87, ובסדרה כולה, 4-1.
בעונת 2007/2008, הווריורס סבלו מקשיים מוקדמים להישאר מועמדים לפלייאוף. הקלע ג'ייסון ריצ'רדסון הועבר בטרייד לשארלוט הורנטס תמורת הרוקי ברנדן רייט. כדי להפוך את הדרך לקשה יותר, סטיבן ג'קסון הושעה לשבעה משחקים לאחר תקרית בה היה מעורב נשק חם. הווריורס פתחו את העונה עם שישה הפסדים רצופים, אך התעלות של מונטה אליס, ועונה נטולת פציעות של בארון דייוויס (21.6 נקודות, 8 אסיסטים ו-4.6 כדורים חוזרים בממוצע למשחק), ושיפור כללי בכימיה בתוך הקבוצה, החזירה את הווריורס למרוץ לפלייאוף. למרות כל זאת, הווריורס לא הצליחו להעפיל אל משחקי הפלייאוף, אף על פי שסיימו את העונה הסדירה במאזן 34–48 (הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של ה-NBA שקבוצה עם 48 ניצחונות לא מצליחה להעפיל למשחקי הפלייאוף). הווריורס מכרו כמעט את כל הכרטיסים למשחקיהם הביתיים במהלך העונה כשממוצע הצופים למשחק מגיע ל-19,631, הגבוה בתולדות המועדון.
במהלך הפגרה, העדיף בארון דייוויס לחתום בלוס אנג'לס קליפרס. הווריורס בחרו בדראפט 2008 את אנתוני רנדולף, מאוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה, כבחירה ה-14. כדי לפצות על אובדנו של דייוויס, החתימו הווריורס את קורי מגטי ורוני טוריאף, ואז החתימו חדש את מונטה אליס ואנדריס ביידרינש על חוזים ארוכי טווח.
עונת 2008/2009 הייתה מאכזבת עבור הווריורס, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 29–53. מונטה אליס נפצע והושעה בעקבות תאונת אופנוע, שולל מהווריורס את השחקן הראשי שלהם. הווריורס העבירו את אל הרינגטון לניו יורק ניקס תמורת ג'מאל קרופורד, אך נפלו עקב מכת פציעות וחוסר ניסיונם של שחקניהם הצעירים, אנתוני מורו וברנדן רייט. המאמן הראשי של הווריורס, דון נלסון, נאלץ פעמים רבות לבצע שינויים בחמישייה הפותחת עקב הפציעות התדירות של החמישייה הפותחת המקורית של הקבוצה. למרות המאזן השלילי של הקבוצה, הצליחו הווריורס להראות כי הם יכולים להיות קבוצה קשוחה, כאשר הם עם סגל בריא וספסל חזק. הווריורס הראו כי עם מנהיגות ושיפור של שחקניהם הצעירים, הם מסוגלים לגבור גם על הקבוצות הגדולות של הליגה, ולראייה ניצחונם עם הבוסטון סלטיקס, 89-99, במהלך העונה הסדירה.
במהלך פגרת 2009, החליטה הנהלת הווריורס לא לחדש את חוזהו של הג'נרל מנג'ר כריס מאלין. לארי ריליי תפס את מקומו כג'נרל מנג'ר החדש של המועדון, ובחר בדראפט 2009 את סטפן קרי כבחירה השביעית. בנוסף במהלך הפגרה, העבירו הווריורס בטרייד את ג'מאל קרופורד לאטלנטה הוקס תמורת אסי לאו וספידי קלקסטון.
עונת 2009/2010, שוב הייתה מרובת פציעות בעבור הווריורס, כאשר הם לא הצליחו לייצר המשכיות בחמישייה הפותחת של הקבוצה. בנובמבר, סטיבן ג'קסון שלא היה שבע רצון מהקבוצה ואסיי לאו שלא זכה לדקות משחק משמעותיות הועברו בטרייד לשארלוט הורנטס תמורת ראג'ה בל ו-ולדימיר ראדמנוביץ'. הווריורס סיימו את העונה הסדירה במאזן 26–56, ובמקום הרביעי בבית הפאסיפי.
בדראפט 2010, בחרו הווריורס את אפיי יודו מאוניברסיטת ביילור, כבחירה השישית. הווריורס גם הציגו סמל מחודש שצללית העיר בתוכו עברה מודרניזציה, ומדים חדשים. הווריורס ביצעו טרייד ששלח את רוני טוריאף, קלנה אזובוקי ואנתוני רנדולף לניו יורק ניקס תמורת דייוויד לי בהסכם "החתם והעבר". לי הסכים לחוזה ל-6 שנים תמורת 80 מיליון דולר, החוזה נבנה בתבנית שהתאימה לאותה התקופה בה כמה קבוצות NBA המתינו להחלטתו של לברון ג'יימס בנוגע לקבוצה בה ישחק בעונה הקרבה.
לאחר עזיבתו של אנתוני מורו לאחר שחתם בניו ג'רזי נטס, החתימו הווריורס את דורל רייט, שחקנה לשעבר של מיאמי היט, על חוזה ל-3 שנים תמורת 11 מיליון דולר. ב-5 בינואר 2010, מכר הבעלים כריס קוהאן את החזקותיו במועדון לפיטר גובר מחברת מאנדליי אנטרטיינמנט ושותפו ג'ו לאקוב תמורת 450 מיליון דולר.[7]
הווריורס המשיכו את מסע הקניות שלהם, כאשר החתימו את ג'רמי לין מאוניברסיטת הרווארד על חוזה מובטח חלקית לשנה אחת עם אופציה לעונה שנייה למועדון. באמצע ספטמבר צורף לואיס אמונדסון תמורת פחות מ-5 מיליון דולר. לפני תחילת מחנה האימונים התפטר דון נלסון ממשרתו ובמקומו מונה למאמן הראשי של המועדון קית' סמארט.
בפברואר 2011 העבירו הווריורס את ברנדן רייט ודן גאדזוריק תמורת טרוי מרפי ובחירת סיבוב שני ב-2011. ב-27 בפברואר, הגיעו הווריורס ומרפי להסכם המשחרר את שני הצדדים מהחוזה.
בעוד הקבוצה העבירה עונה יציבה מבלי להתחרות על מקום לפלייאוף, שברו הווריורס שיא מועדון עם 21 סלי 3 נקודות במשחק מול אורלנדו מג'יק. באפריל 2011, קבע דורל רייט שיא מועדון בקליעות ל-3 נקודות לעונה (184), רייט המשיך והיה לשחקן הראשון בהיסטוריה של ה-NBA הקולע בעונתו השביעית יותר נקודות מאשר בכל שש העונות הקודמות. הווריורס כשלו ולא הצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף, כאשר סיימו את העונה הסדירה במאזן 36–46. כתוצאה מכך, ב-27 באפריל 2011 שוחרר קית' סמארט מתפקידו ובמקומו מונה ב-6 ביוני 2011 מארק ג'קסון לתפקיד המאמן הראשי. בדראפט של אותה עונה בחרו את קליי תומפסון במקום ה-11.
מעונת 2012/2013 החלה הקבוצה להתייצב. תחת הנהגתם של סטפן קרי וקליי תומפסון הצליחה הקבוצה להגיע לפלייאוף, והודחה בסיבוב השני. בעונה זאת קבע קרי שיא NBA חדש 272 שלשות בעונה אחת. עונה לאחר מכן, מספר פציעות פגעו בקבוצה שהודחה בסיבוב הראשון על ידי לוס אנג'לס קליפרס. בעלי הקבוצה החליטו למרות זאת להפסיק את עבודתו של המאמן ג'קסון, ומינו במקומו את שחקן העבר סטיב קר שעד למינויו שימש כפרשן משחקים בטלוויזיה.
בעונת 2014/2015 הייתה הקבוצה ביכולת מצוינת וקבעה שיאים. תוך כדי שהם מנצחים 16 משחקים ברציפות, שיא מועדון (הרצף הקודם עמד על 12). ביכולת גבוהה של כל הקבוצה, בעיקר בלטו קרי ותומפסון. שיתוף הפעולה המצוין בין שני הגארדים הנמוכים והזריזים בעלי הקליעה האבסולוטית הוליד תגובות רבות והחלו לכנותם ה"ספלאש ברדרס" (האחים המהירים). את העונה הסדירה סיימו הווריורס במקום הראשון במערב כשהם מובילים את הליגה במאזן חיובי 15–67. בפלייאוף התמודדו מול ניו אורלינס פליקנס בהנהגת אנתוני דייוויס. הווריורס סיימו את הסדרה בניצחון בסוויפ 0–4, כאשר במשחק השלישי חזרו מפיגור 20 נקודות ברבע האחרון עם שלשת שוויון של סטפן קרי שלוש שניות לסיום הזמן החוקי, על מנת לכפות הארכה ולנצח במשחק. בחצי גמר המערב התמודדו הווריורס מול ממפיס גריזליס, אותם ניצחו 2–4 בסדרה. בגמר המערב ניצחו ועלו לגמר ה-NBA לאחר 1–4 מול יוסטון רוקטס.
בגמר ה-NBA התמודדה הקבוצה מול קליבלנד קאבלירס כאשר השחקן המוביל של הקאבלירס היה לברון ג'יימס. גולדן סטייט ווריורס ניצחו בגמר 2–4 כאשר המשחק האחרון נערך בקליבלנד וזכו באליפות אחרי 40 שנה.
את עונת 2015/2016 פתחה הקבוצה עם 24 ניצחונות רצופים, שיא NBA וסיימה במאזן 73-9[8] גם שיא NBA ששבר את השיא הקודם של שיקגו בולס 72-10 מעונת 1995/1996. את העונה סיימו הורייורס במקום הראשון במערב ועם המאזן הטוב בליגה.
בסיבוב הראשון גברה הקבוצה על קבוצת יוסטון רוקטס 4-1. במהלך הסדרה נפצע כוכב הקבוצה סטפן קרי פעמיים, ובסדרת חצי גמר המערב, למרות חסרונו של קרי, גברו הווריורס על קבוצת פורטלנד טרייל בלייזרס בתוצאה 1–4 והעפילו לגמר המערב מול אוקלהומה סיטי ת'אנדר. במשחק הרביעי של סדרת חצי גמר המערב בו נצחו הווריורס, קבע סטפן קרי שחזר באותו משחק מפציעה שיא חדש של 17 נקודות לשחקן יחיד במהלך הארכה.
במשחק הראשון של סדרת גמר המערב נצחו הת'אנדר את הווריורס במגרש הביתי של הווריורס. לאחר ניצחון של גולדן סטייט במשחק השני הגיעו הקבוצות לשחק באוקלהומה סיטי במשחקים 3 ו-4. בשני המשחקים הבאים הביסו הת'אנדר את גולדן סטייט בתוצאות 105–133 ו-94–118 ועלו ליתרון 1–3 בסדרה. במשחק החמישי, אשר התרחש באוקלנד, ניצחה גולדן סטייט וצמצמה את התוצאה ל-2–3 לטובת הת'אנדר. במשחק השישי, שהתרחש באוקלהומה, ניצחו הווריורס וכפו משחק שביעי תוך כדי תצוגת שיא של קליי תומפסון שקלע 41 נקודות ושבר שיא פלייאוף ב-NBA בכך שקלע 11 שלשות. סטפן קרי בלט אף הוא במשחק וסיים עם 31 נקודות, והיה חסר אסיסט אחד כדי לסיים עם טריפל דאבל. למשחק השביעי והמכריע הגיעה גולדן סטייט בטוחה בעצמה ולעיני הקהל הביתי המשולהב שלה גברה בפעם השלישית ברציפות על אוקלהומה בתוצאה 88–96 כשהיא נעזרת ב-36 נקודות של כוכבה סטפן קרי. היה זה המקרה השני בהיסטוריה בו הצליחה קבוצה לחזור מפיגור 1–3 בסדרת גמר אזורית. בכך שוחזר הגמר מהשנה הקודמת בו התמודדה גולדן סטייט מול קבוצת קליבלנד קאבלירס, שעלתה לגמר לאחר שגברה בגמר המזרח 2–4 על טורונטו ראפטורס. ארבעת המשחקים הראשונים הסתיימו בתוצאה 1–3 לטובת הווריורס, אך בשלושת המשחקים הבאים ניצחו הקאבלירס, וזכו באליפות ה-NBA על חשבון גולדן סטייט. היה זה המקרה הראשון בהיסטוריה שבו קבוצה חוזרת בגמר ה-NBA מפיגור 1–3 ומנצחת.
בעונה שלאחר מכן הצטרף לקבוצה קווין דוראנט כשחקן חופשי, ועל צעד זה הוא ספג ביקורות רבות מצד שחקנים ומצד אוהדים רבים, אשר טענו כי מעבר זה הוא "קיצור דרך" לאליפות. עם דוראנט, מטובי השחקנים בליגה שגם זכה לבסוף בתואר הMVP של סדרת הגמר ב-NBA, השיגה הקבוצה מאזן של 15–67 והעפילה פעם נוספת לגמר ה-NBA מול קליבלנד קאבלירס, בפעם השלישית ברציפות. בדרכה לגמר לא הפסידה הקבוצה אף לא פעם אחת, וסיימה בסוויפים מול פורטלנד טרייל בלייזרס, מול יוטה ג'אז ומול סן אנטוניו ספרס, אשר כוכבה, קוואי לאונרד, נפצע במהלך מעורר מחלוקת של שחקן הווריורס זאזה פאצ'וליה. את רצף הניצחונות קטע הפסד במשחק הרביעי בסדרת הגמר מול קליבלנד קאבלירס, כשקליבלנד מנפקת את המחצית הראשונה הטובה ביותר בתולדות הגמר כששחקניה קולעים 86 נק'. כתוצאה מכך סיימה הקבוצה את הסדרה במאזן 4-1 וזכתה באליפותה החמישית, כשהיא מסיימת במאזן שיא של ניצחונות פלייאוף: 16-1.
בעונת 2017-2018 הגבילו פציעות של שחקני מפתח את גולדן סטייט, והיא סיימה את השנה במקום השני במערב אחרי יוסטון רוקטס. עם זאת, היא העפילה לגמר רביעי ברציפות מול היריבה הקבועה שלה קליבלנד קאבלירס.[9][10][11] לאחר סדרת גמר חד צדדית שנגמרה בסוויפ 4-0 לטובתה, גולדן סטייט זכתה באליפות שנייה ברציפות, ושישית בתולדות המועדון.[12][13]
בעונת 2018/2019 הצטרף לקבוצה דמרקוס קאזינס, שפציעה הגבילה אותו למספר משחקים מועט באותה עונה. הקבוצה הגיעה למקום הראשון במערב בעונה הסדירה, ועברה בפלייאוף את לוס אנג'לס קליפרס ב-4-2. לאחר מכן היא עברה את יוסטון רוקטס גם כן ב-4-2, ובגמר המערב ניצחה את פורטלנד טרייל בלייזרס בסוויפ 4-0 ועלתה לגמר ה-NBA בפעם החמישית ברציפות. בחצי-גמר המערב נפצע קווין דוראנט, וכאשר חזר במהלך הגמר נפצע שנית. הפציעה הקשה עתידה הייתה להשבית אותו לשנה. בסופו של דבר גולדן סטייט הפסידה לטורונטו ראפטורס 4-2, אשר זכתה באליפות לראשונה בתולדותיה.
לקראת עונת 2019/2020 עבר המועדון לשחק באולם צ'ייס ארנה אשר בסן פרנסיסקו, לאחר 48 שנים באוקלנד.[14] באותו הקיץ עזב את הקבוצה קווין דוראנט, כאשר חתם על חוזה בברוקלין נטס.[15] מלבד קווין דוראנט, גם השחקן קליי תומפסון לא היה לרשותם של הווריורס לאורך כל העונה בעקבות פציעה. לאחר 4 משחקים בלבד מפתיחת העונה גם סטפן קרי נפצע וכמעט גמר את העונה (חזר למשחק אחד בלבד בהמשך). הווריורס סיימו את העונה לאחר 65 משחקים בלבד בעקבות מגפת הקורונה, מתוכם ניצחו 15 משחקים, וסיימו במקום האחרון במערב; בכך לראשונה מאז 2011 הווריורס לא העפילו לפלייאוף. בעקבות העונה הרעה גולדן סטייט קיבלו את הבחירה השנייה בדראפט 2020, בה בחרה בג'יימס ויסמן. הם גם בחרו בדראפט את ניקו מאניון עם הבחירה הכללית ה-48. בדיוק כשעונת NBA 2021–20 עמדה להתחיל, דווח כי הגארד קליי תומפסון יחמיץ את העונה הנכנסת עקב פציעה בגיד אכילס שהפכה לעונה השנייה שהוא החמיץ בקריירה שלו. בתחילת העונה מול הנטס, קארי יורד 20 נקודות להפסד 99-125 לנטס. הם התחילו את 20 המשחקים הראשונים של העונה עם רקורד של 11-9 והמשיכו לסיים את העונה הסדירה עם מאזן של 39-33, כשהם העפילו לטורניר הפליי-אין החדש נגד לוס אנג'לס לייקרס המדורגת השביעית. קרי זכה בתואר הקלעי המצטיין השני שלו לעונה לאחר שקלע 32.0 נקודות למשחק והיה בשיחות ה־MVP ב-NBA לצד ג'ואל אמביד מפילדלפיה וניקולה יוקיץ' מהנאגטס, שזכה בתואר בסופו של דבר. עם זאת, הווריורס הודחו מהפלייאוף לאחר שהפסידו שני משחקי פליי-אין ללוס אנג'לס לייקרס שתהפוך למדורגת השביעית, ולממפיס גריזליס, במקור המדורגת תשיעית, שהמשיכה להתמודד מול הג'אז לאחר הניצחון במשחק נגד הווריורס. זו הייתה השנה השנייה ברציפות שהווריירס החמיצו את הפלייאוף.
הווריורס החתימו מחדש את קרי על הארכת חוזה ל-4 שנים בשווי של עד 215 מיליון דולר. לאחר סיום ומתן לגיטימציה לעסקאות, הווריורס רכשו את אוטו פורטר ג'וניור ונמניה בייליצה לשנה. ב-10 באוגוסט 2021, אנדרה איגודלה חזר לקבוצה. קליי תומפסון חזר לשחק לאחר שנעדר מהמגרשים למעלה משנתיים וחצי בגין שתי פציעות משמעותיות. הגולדן-סטייט סיימו את עונת 21/22 במקום השלישי ועלו לפלייאוף. שם גברו בסיבוב הראשון על דנוור נאגטס אחרי חמישה משחקים, ניצחו את ממפיס גריזליס, שסיימה במקום השני בעונה הסדירה, בשישה משחקים, וניצחו בחמישה משחקים את דאלאס מאבריקס בגמר המערב. בכך, השלימו הווריורס עלייה לגמר ה-NBA, לאחר שנתיים של היעדרות. בגמר, ניצחו הגולדן סטייט ווריורס את בוסטון סלטיקס 4:2 וזכו באליפות השביעית של המועדון, ואליפות רביעית ב-8 העונות האחרונות. קרי נבחר ל-MVP של סדרת הגמר, כמו גם בסדרת גמר המערב נגד דאלאס.
הזכייה באליפות בעונת 2021/22 היא זכייתה השביעית של גולדן סטייט באליפות ה-N.B.A, ובכך היא ניצבת במקום השלישי במספר הזכיות אחרי הלוס אנג'לס לייקרס ובוסטון סלטיקס, אשר לכל אחת מהן 17 זכיות. לאחר הזכייה דורגה הקבוצה כבעלת השווי הגבוה ביותר בליגה.[16]
בעונת 2023\2022 התקשתה הקבוצה לנצח במהלך העונה הסדירה, בעיקר כי סבלה מהרבה פציעות של שחקני מפתח כמו אנדרה איגודלה, סטף קרי, דונטה דיווינצ'נזו, קליי תומפסון ודריימונד גרין[17] וגם כי אנדרו וויגינס פיספס את 25 המשחקים האחרונים של העונה הסדירה בגלל סיבות אישיות.[18] לבסוף העפילה הקבוצה לפלייאוף דרך המקום השישי וקיבלה את סקרמנטו קינגס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. לאחר שהתחילה את הסדרה בפיגור 2-0 הצליחה הקבוצה להפוך את הסדרה ולנצח 4-3. בחצי הגמר פגשו הווריורס את הלוס אנג'לס לייקרס אבל הפסידו להם בתוצאה 2-4.
שחקני גולדן סטייט ווריורס מתאמנים באוקלנד קונבשיון סנטר שבאוקלנד, קליפורניה.
הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:
| מאמן | שנים | עונה סדירה | פלייאוף | הישגים | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | |||
| אדי גוטליב | 1946–1955 | 581 | 263 | 318 | 0.453 | 32 | 15 | 17 | 0.469 | זכייה באליפות ה-NBA (1947) |
| ג'ורג' סנסקי | 1955–1958 | 216 | 119 | 97 | 0.551 | 20 | 10 | 10 | 0.500 | זכייה באליפות ה-NBA (1956) |
| אל סרבי | 1958–1959 | 72 | 32 | 40 | 0.444 | — | — | — | — | — |
| ניל ג'ונסטון | 1959–1961 | 154 | 95 | 59 | 0.617 | 12 | 4 | 8 | 0.333 | — |
| פרנק מקגווייר | 1961–1962 | 80 | 49 | 31 | 0.613 | 12 | 6 | 6 | 0.500 | — |
| בוב פיריק | 1962–1963 | 80 | 31 | 49 | 0.388 | — | — | — | — | — |
| אלכס האנום | 1963–1966 | 240 | 100 | 140 | 0.417 | 12 | 5 | 7 | 0.417 | זכייה בפרס מאמן העונה (1964) |
| ביל שרמן | 1966–1968 | 163 | 87 | 76 | 0.534 | 25 | 13 | 12 | 0.520 | — |
| ג'ורג' לי | 1968–1970 | 134 | 63 | 71 | 0.470 | 6 | 2 | 4 | 0.333 | — |
| אל אטלס | 1970–1980 | 829 | 443 | 386 | 0.534 | 61 | 31 | 30 | 0.508 | זכייה באליפות ה-NBA (1975) |
| ג'וני באך | 1980 | 21 | 6 | 15 | 0.286 | — | — | — | — | — |
| אל אטלס (2) | 1980–1983 | 246 | 114 | 132 | 0.463 | — | — | — | — | — |
| ג'וני באך (2) | 1983–1986 | 246 | 89 | 157 | 0.362 | — | — | — | — | — |
| ג'ורג' קארל | 1986–1988 | 146 | 58 | 88 | 0.397 | 10 | 4 | 6 | 0.400 | — |
| אד גרגורי | 1988 | 18 | 4 | 14 | 0.222 | — | — | — | — | — |
| דון נלסון | 1988–1995 | 537 | 277 | 260 | 0.516 | 24 | 9 | 15 | 0.375 | זכייה בפרס מאמן העונה (1992) |
| בוב לניר | 1995 | 37 | 12 | 25 | 0.324 | — | — | — | — | — |
| ריק אדלמן | 1995–1997 | 164 | 66 | 98 | 0.402 | — | — | — | — | — |
| פי. ג'יי. קרליסימו | 1997–1999 | 159 | 46 | 113 | 0.289 | — | — | — | — | — |
| גארי סנט ג'ין | 1999–2000 | 55 | 13 | 42 | 0.236 | — | — | — | — | — |
| דייב קאונס | 2000–2001 | 105 | 25 | 80 | 0.238 | — | — | — | — | — |
| בראיין וינטרס | 2001–2002 | 59 | 13 | 46 | 0.220 | — | — | — | — | — |
| אריק מוזלמן | 2002–2004 | 164 | 75 | 89 | 0.457 | — | — | — | — | — |
| מייק מונטגומרי | 2004–2006 | 164 | 68 | 96 | 0.415 | — | — | — | — | — |
| דון נלסון (2) | 2006–2010 | 328 | 145 | 183 | 0.442 | 11 | 5 | 6 | 0.455 | — |
| קית' סמארט | 2010–2011 | 82 | 36 | 46 | 0.439 | — | — | — | — | — |
| מארק ג'קסון | 2011–2014 | 230 | 121 | 109 | 0.526 | 19 | 9 | 10 | 0.474 | — |
| סטיב קר | 2014–הווה | 793 | 519 | 274 | 0.654 | 140 | 99 | 41 | 0.707 | 4 זכיות באליפות ה-NBA (2015, 2017, 2018, 2022) זכייה בפרס מאמן העונה (2016) |
| ג'נרל מנג'ר | תקופה | הישגים |
|---|---|---|
| פיטר טיירל | 1946–1952 | זכייה באליפות ה-BAA (1947) |
| אדוארד גוטליב | 1952–1963 | זכייה באליפות ה-NBA (1956) |
| בוב פיריק | 1963–1974 | – |
| דיק ורטליב | 1974–1976 | זכייה באליפות ה-NBA (1975) זכייה בפרס מנהל העונה (1975) |
| אל אטלס | 1976–1986 | – |
| ג'ק מקמהון | 1986–1987 | – |
| דון נלסון | 1987–1995 | – |
| אד גרגורי | 1995 | – |
| דייב טוורדזיק | 1995–1997 | – |
| אל אטלס | 1997 | – |
| גארי סנט ג'ין | 1997–2004 | – |
| כריס מאלין | 2004–2009 | – |
| לארי ריילי | 2009–2012 | – |
| בוב מאיירס | 2012–2023 | 4 זכיות באליפות ה-NBA (2015, 2017, 2018, 2022) 2 זכיות בפרס מנהל העונה (2015, 2017) |
| מייק דאנליבי הבן | 2023–הווה | – |
נקודות: 100, וילט צ'מברלין מול ניו יורק ניקס, 2 במרץ 1962.
ריבאונדים: 55, וילט צ'מברלין מול בוסטון סלטיקס, 24 בנובמבר 1960.
אסיסטים: 28, גאי רוג'רס מול סנט לואיס הוקס, 14 במרץ 1963.
חטיפות: 10, דריימונד גרין מול ממפיס גריזליס, 10 בפברואר 2017.
חסימות: 13, מאנוט בול מול פורטלנד טרייל בלייזרס (1989) ומול ניו ג'רזי נטס (1990).
|
נקודות:
|
ריבאונדים:
|
אסיסטים:
|
חטיפות:
|
חסימות:
|
מאמנים במשחק האולסטאר
|
|
|
שחקנים במשחק האולסטאר
|
| מספר | שחקן | תפקיד | שנים בקבוצה |
|---|---|---|---|
| 6 | ביל ראסל | סנטר | לא שיחק בקבוצה
(הליגה הפרישה את המספר בכל קבוצותיה) |
| 13 | וילט צ'מברלין | סנטר | 1959–1965 |
| 14 | טום משרי | פאוור פורוורד | 1961–1971 |
| 16 | אל אטלס | רכז | 1960–1971 |
| 17 | כריס מאלין | סמול פורוורד, קלע | 1985–1997, 2000–2001 |
| 24 | ריק בארי | סמול פורוורד | 1965–1967, 1972–1978 |
| 42 | נייט ת'ורמונד | סנטר | 1963–1974 |
סגל גולדן סטייט ווריורס | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שחקנים | מידע נוסף | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מאמן:
מקרא
עודכן בתאריך: 25 בספטמבר 2024 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אתר האינטרנט הרשמי של גולדן סטייט ווריורס (באנגלית)
גולדן סטייט ווריורס, ברשת החברתית פייסבוק
גולדן סטייט ווריורס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
גולדן סטייט ווריורס, ברשת החברתית אינסטגרם
גולדן סטייט ווריורס, ברשת החברתית טיקטוק
גולדן סטייט ווריורס, ברשת החברתית LinkedIn.svg){kind=icon}
גולדן סטייט ווריורס, סרטונים בערוץ היוטיוב
יואב בורוביץ, סטארט־אפ הכדורסל של עמק הסיליקון, באתר TheMarker, 25 במאי 2017Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
