גולדן סטייט ווריורס

גולדן סטייט ווריורס (באנגלית: Golden State Warriors) היא קבוצת כדורסל מהעיר סן פרנסיסקו שבקליפורניה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הפאסיפי שבאזור המערב, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם צ'ייס סנטר.

גולדן סטייט ווריורס
Golden State Warriors

מידע כללי
תאריך ייסוד	1946
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
אולם ביתי	צ'ייס סנטר (18,064 מושבים)
מיקום	סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית
כינוי	הלוחמים (בעברית)
ליגה	ליגת ה-NBA
אזור	האזור המערבי
בית	הבית הפאסיפי
היסטוריה	פילדלפיה ווריורס (1946–1962) סן פרנסיסקו ווריורס (1962–1971) גולדן סטייט ווריורס (1971–הווה)
בעלים	ג'ו לייקוב, פיטר גובר
נשיא	ברנדון שניידר
מנכ"ל	בוב מאיירס
מאמן	סטיב קר
צבעי תלבושת	לבן, כחול, צהוב, שחור
תארים
אליפויות ליגה 7 1947, 1956, 1975, 2015, 2017, 2018, 2022 אליפויות אזוריות 12 1947, 1948, 1956, 1964, 1967, 1975, 2015, 2016, 2017, 2018, 2019, 2022
תלבושת
מדי בית וחוץ של גולדן סטייט ווריורס
תלבושת בית תלבושת חוץ
אתר הקבוצה

הווריורס הוקמו בשנת 1946 כפילדלפיה ווריורס, בעיר פילדלפיה שבפנסילבניה, בה זכה המועדון באליפות הליגה כבר בעונת הבכורה שלו בליגת ה-BAA (אשר הפכה בהמשך לליגת ה-NBA). בשנת 1962 עבר המועדון לסן פרנסיסקו, והפך לסן פרנסיסקו ווריורס עד שנת 1971.

מלבד האליפות בה זכו בעונת הבכורה שלהם בעונת 1946/1947, זכו הווריורס בשש אליפויות נוספות: הראשונה בעונת 1955/1956 בעודם משחקים בפילדלפיה, השנייה כגולדן סטייט ווריורס בעונת 1974/1975, השלישית לאחר 40 שנה – בעונת 2014/2015, הרביעית לאחר שנתיים, בעונת 2016/2017, החמישית בעונת 2017/2018 והשישית בעונת 2021/2022. הישג זה, שבע אליפויות, מציב את הקבוצה במקום השלישי במספר הזכיות באליפות ה-NBA אחרי בוסטון סלטיקס ולוס אנג'לס לייקרס. את עונת 2015/2016 סיימה הקבוצה עם מאזן הניצחונות הגבוה בתולדות הליגה: 73–9 (89.0%).

היסטוריה

1946–1962: אליפות בפילדלפיה

הווריורס נוסדו בשנת 1946 כפילדלפיה ווריורס, חברה מייסדת של ליגת ה-BAA (התאחדות הכדורסל של אמריקה). המועדון היה בבעלותו של פיטר טיירל, שבבעלותו הייתה גם קבוצת ההוקי קרח פילדלפיה רוקטס, ששיחקה בליגת ה-AHL (ליגת ההוקי האמריקאית).^[1] טיירל שכר את אדי גוטליב, יזם כדורסל מאזור פילדלפיה, כמאמן הראשי והג'נרל מנג'ר.^[2] הוא החליט לבחור בשם ווריורס למועדון החדש על שם קבוצת ספורט מקצוענית שהתקיימה בעבר בעיר.

בהובלתו של הקלע הנפלא ג'ו פולקס זכו הווריורס באליפות הליגה כבר בעונת הבכורה של המועדון, 1946/1947, כשהם גוברים על שיקגו סטאגס בחמישה משחקים, 4-1. ליגת ה-BAA הפכה לליגת ה-NBA בשנת 1949. גוטליב קנה את המועדון בשנת 1951.

הווריורס זכו באליפות השנייה שלהם כפילדלפיה ווריורס בעונת 1955/1956, כשהם גוברים על פורט ויין פיסטונס בחמישה משחקים, 4-1. הכוכבים של תקופה זו היו חברי היכל התהילה לעתיד: פול אריזין, טום גולה וניל ג'ונסטון. בשנת 1959, החתימו הווריורס את בחירת הדראפט האזורית וילט צ'מברלין. צ'מברלין היה שש פעמים הקלעי המוביל של ליגת ה-NBA בזמן ששיחק עם הווריורס, החל במהירות לנפץ את שיאי הנקודות של ה-NBA ולשנות את צורת המשחק. ב-2 במרץ 1962, שיחקו הווריורס משחק "ביתי" באולם הנייטרלי שבהרשי, פנסילבניה. במשחק זה קלע צ'מברלין 100 נקודות, נגד ניו יורק ניקס, שיא NBA ואחד מרגעי השיא של ליגת ה-NBA.^[3]

1962–1971: סן פרנסיסקו ווריורס

בשנת 1962 רכש פרנקלין מיאולי למעלה מ-50% של מניות המועדון והעבירו לעיר סן פרנסיסקו, כשהוא משנה את שם המועדון לסן פרנסיסקו ווריורס. הווריורס שיחקו בין השנים 1962–1964 את רוב משחקיהם הביתיים באולם הקאו פאלאס הנמצא בדליי סיטי, הנמצאת דרומית לגבול העיר סן פרנסיסקו, ובין השנים 1964–1966 באולם סן פרנסיסקו סיביק אודיטוריום, כשמדי פעם שיחקו את משחקיהם הביתיים בערים סמוכות כאוקלנד וכסן חוזה. הווריורס זכו באליפות אזור המערב בעונת 1963/1964, כשהפסידו בגמר ה-NBA לבוסטון סלטיקס, 1-4.

בעונת 1964/1965 ביצעו הווריורס טרייד על וילט צ'מברלין שהעבירו לפילדלפיה 76', תמורת קוני דירקינג, לי שאפר, פול ניומן ו-150,000 דולר. הווריורס סיימו את העונה הסדירה במאזן 17–68, אחרונים באזור המערב. בדראפט 1965 בחרו הווריורס כבחירה השנייה את ריק בארי. בעונתו הראשונה נבחר בארי לרוקי השנה, ועונה לאחר מכן, עונת 1966/1967, הוביל את הווריורס לגמר ה-NBA, בו הפסידו הווריורס בשישה משחקים, 2-4, לקבוצה שהחליפה את הווריורס בפילדלפיה, פילדלפיה 76'. כשהוא זועם על הנהלת המועדון, שכשלה בתשלום תמריצים ומענקים מסוימים שהגיעו לו, לדעתו, החליט בארי לעזוב. הווריורס סירבו לשחררו ובארי ישב מחוץ לקווים למשך עונת 1967/1968, שלאחריה הצטרף לאוקלנד אוקס מליגת ה-ABA היריבה. לאחר ארבע עונות ב-ABA, הצטרף בארי חזרה לווריורס בשנת 1972. עם פתיחתו של אוקלנד קוליסאום ארנה בשנת 1966 הווריורס החלו לקבוע מספר הולך וגדל של משחקי בית באולם החדש. עונת 1970/1971 הייתה האחרונה של המועדון בסן פרנסיסקו כסן פרנסיסקו ווריורס.

1971–1977: גולדן סטייט ווריורס ואליפות

בעונת 1971/1972 שינו הווריורס את שמם לגולדן סטייט ווריורס, ושיחקו כמעט את כל משחקי הבית שלהם באוקלנד. שישה משחקי בית שוחקו באותה העונה בסן דייגו, אך משמעותית הייתה העובדה כי לא שיחקו מסן פרנסיסקו או בדליי סיטי. לאחר ששינו את שמם מסן פרנסיסקו ווריורס, הפכו הווריורס לקבוצה השנייה בארבע ליגות הספורט המקצועני הבכירות בארצות הברית, שאינן כוללות את שם המדינה או שם העיר בשמן הרשמי (אף על פי שהמונח "גולדן סטייט" הוא כינוי ידוע למדינת קליפורניה), המועדון השני הוא ניו אינגלנד פטריוטס מליגת ה-NFL.

הווריורס העפילו לפלייאוף בכל השנים בין 1971 ל-1977, למעט בשנת 1974, וזכו באליפות הראשונה שלהם בחוף המערבי בעונת 1974/1975. במה שנחשבה לאחת ההפתעות הגדולות בהיסטוריה של ה-NBA, גברו הווריורס על וושינגטון בולטס הפייבוריטים בסוויפ, 4-0. שחקן העבר של המועדון, אל אטלס, שימש כמאמן הראשי של המועדון, ועל המגרש הובילו את הווריורס ריק בארי, ג'מאל וילקס ופיל סמית'. הווריורס לא עוררו כל ציפייה שיצליחו להעפיל לשלבים הגבוהים של הפלייאוף, ולפיכך הנהלת אולם הקוליסאום קבעה אירועים אחרים לתאריכים בהם אמורים היו להתקיים משחקי גמר ה-NBA. כתוצאה מכך, לא שיחקו הווריורס את משחקי הבית בסדרת הגמר באוקלנד, אלא באולמם הביתי הישן, קאו סיטי, שנמצא בדליי סיטי.

1978–1987: תקופה של מאבקים

הווריורס איבדו שחקני מפתח כמו בארי, וילקס ות'ורמונד, בכמה טריידים גרועים ופרישתם של כמה ותיקים. הם לא הצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף בין השנים 1978–1987, זאת לאחר שבשנות ה-60 ורוב שנות ה-70 היו לאחת הקבוצות הדומיננטיות בליגה. אך דרך בחירות דראפט גבוהות רכשו כמה מהשחקנים הבולטים של אותה התקופה, כמו הסנטר רוברט פאריש, הבחירה השמינית בדראפט 1976. בשנת 1980 הועבר פאריש לבוסטון סלטיקס יחד עם בחירת סיבוב ראשון בדראפט 1980 (אותה ניצלו הסלטיקס כדי לבחור את קווין מקהייל, כבחירה השלישית), בתמורה לבחירת סיבוב ראשון באותו הדראפט. כמו כן, נרכשו הפורוורד פרוויס שורט, כבחירה החמישית בדראפט 1978, בוגר אוניברסיטת פרדו, הסנטר ג'ו בארי קארול, כבחירה הראשונה בדראפט 1980 (בחירה שהגיע בעקבות הטרייד על רוברט פאריש עם הבוסטון סלטיקס), שהקריירה המבטיחה שלו התקצרה עקב פציעה, והרכז מאוניברסיטת ג'ורג'טאון סליפי פלויד, כבחירה ה-13 בדראפט 1982, שלפני מעברו לפורטלנד טרייל בלייזרס יהפוך לשחקן אולסטאר.

עזיבתם של שחקנים אלה, מסיבות שונות, סימלו את חוסר ההצלחה של המועדון במשך שנים אלה. כמאמן ראשי, אל אטלס, יתקדם בתפקידו ויהפוך לג'נרל מנג'ר של המועדון בשנת 1980, והקבוצה תחליף כמה מאמנים במשך תקופה זו. לעומת זאת, עם אטלס כג'נרל מנג'ר, יצליחו להעפיל מחדש למקום של כבוד בקרב קבוצות הליגה, וזאת לאחר מינויו של מאמן קליבלנד קאבלירס לשעבר, ג'ורג' קארל, לתפקיד המאמן הראשי בשנת 1986. הווריורס גם יצליחו למצוא "יהלום גולמי", שישנה את כיוונו של המועדון, כשיבחרו את הסמול פורוורד והקלעי יוצא הדופן כריס מאלין בדראפט 1985, כבחירה השביעית.

1987–1999: תחייה והתמוטטות

לאחר תקופה שהתפרשה מסוף שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80, כאשר המועדון חווה עונות שחונות בהן לא הצליח להעפיל למשחקי הפלייאוף, הייתה למועדון תקופה קצרה של התעוררות תחת שרביט האימון של המאמן ג'ורג' קארל, שהגיעה לשיאה בעונת 1986/1987, כאשר בסיומה של העונה הסדירה השיגו הווריורס מאזן של 40–42, שהציב אותם במקום החמישי בטבלת ליגת המערב. בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשו הווריורס את המדורגת רביעית יוטה ג'אז. לאחר ארבעה משחקים הצליחה כל אחת מהקבוצות לשמור על הביתיות, במשחק החמישי והמכריע שנערך בסולט לייק סיטי הצליחו הווריורס לשבור את יתרון הביתיות של הג'אז לנצח 118-113, ולעלות לחצי גמר המערב מול לוס אנג'לס לייקרס, שסיימה את העונה הסדירה עם המאזן הטוב בליגה, 65-17. הלייקרס השתלטו על הסדרה מתחילתה ובתום שלושת המשחקים הראשונים הובילו 0-3, לאחר שניצחו במשחק השלישי באוקלנד. המשחק הרביעי בסדרה היה סיפור אחר לגמרי, ועד היום נחשב לאחד ממשחקי הפלייאוף הטובים בהיסטוריה של ה-NBA. במשחק הצטיין סליפי פלויד. במהלך המחצית השנייה של המשחק קלע פלויד 39 נקודות (שיא NBA למשחק פלייאוף), כאשר במהלך הרבע הרביעי קלע 29 נקודות (גם הוא שיא NBA למשחק פלייאוף). פלויד קלע שישה סלי שדה רצופים במהלך הרבע הרביעי, כשהוא מסיים את המשחק עם 51 נקודות, ומוביל את הווריורס לניצחונם היחיד בסדרה, 129-121. אך הלייקרס התאוששו מההפסד המפתיע וגברו על ווריורס במשחק החמישי בסדרה, 118-106, בדרך לניצחון בסדרה כולה, 4-1.

"משחק הסליפי פלויד" היה סמן להתעניינות הגוברת במשחקי ה-NBA באזור המפרץ, התעניינות שקודמה עוד יותר בידי המאמן דון נלסון שהצליח לבנות קבוצה מצליחה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, יחד עם טריו הקלעים טים הארדוויי, מיץ' ריצ'מונד וכריס מאלין. אך נלסון, שחיפש שחקן גבוה לקו הקדמי של הקבוצה, כדי שישלים את שיטת הראן אנד גאן, ביצע טרייד ששבר את שלישיית הבסיס של הקבוצה ושלח את ריצ'מונד לסקרמנטו קינגס תמורת הבחירה ה-3 בדראפט 1991, בילי אוונס. נלסון הובא למועדון בידי ג'ים פיצג'רלד, שהיה הבעלים של המועדון בין השנים 1986–1995. בעונת 1993/1994, עם בחירת הדראפט הראשונה, כריס ובר, שהשיג 17.5 נקודות ו-9.1 כדורים חוזרים בממוצע למשחק ולטרל ספריוול שנבחר עונה קודם לכן בדראפט 1992 כבחירה ה-24, סיימו הווריורס את העונה הסדירה במאזן 32–50 והגיעו למקום השישי במערב. בפלייאוף נוצחו הווריורס בסוויפ, 0-3, בידי פיניקס סאנס. אך עונה לאחר מכן חל קרע בין נלסון, ובר וספריוול, וכל השלושה עזבו את המועדון. עונת 1994/1995 הייתה הראשונה תחת הבעלים הקודם של המועדון, כריס קוהאן. בעונת 1996/1997, בעוד אוקלנד קוליסאום נתון בשיפוצים, שיחקו הווריורס את משחקי הבית שלהם בסן חוזה, והשיגו מאזן לא טוב בעונה הסדירה - 30–52. במהלך חודש דצמבר של עונת 1997/1998 הושעה לטרל ספירוול לשארית העונה לאחר שחנק את המאמן פי. ג'יי. קרליסימו במהלך אימון הקבוצה. ספריוול לא שיחק עד שהועבר בטרייד, בינואר 1999, לניו יורק ניקס תמורת ג'ון סטארקס, כריס מילס וטרי קאמינגס.

1997–2004: תקופת גארי סנט ג'ין

גארי סנט ג'ין הפך לג'נרל מנג'ר החדש של הווריורס ביולי 1997; הוא ודייב טוורדזיק קיבלו את מרבית הביקורת על חולשתם של הווריורס בתחילת תקופתו של קוהאן, כולל ביקורת מקוהאן עצמו.^[4] סנט ג'ין הביא כמה שחקנים, כמו טרי קאמינגס, ג'ון סטארקס ומוקי בליילוק, שהיו הרבה מעבר לשיאם. כמה מבחירות הדראפט של טוורדזיק התבררו ככישלון, כמו טוד פולר (בשעה שקובי בראיינט עדיין היה פנוי), וסטיב לוגאן (שמעולם לא שיחק ב-NBA). בדראפט הבא בחרו הווריורס את אדונל פוייל, בשעה שטרייסי מקגריידי עדיין היה פנוי. סנט ג'ין, לעומת זאת, בחר גם את מי שיהפוך פעמיים לזוכה תחרות ההטבעות במשחק האולסטאר, ג'ייסון ריצ'רדסון מאוניברסיטת המדינה של מישיגן, כבחירה החמישית בדראפט 2001, שיהפוך לשחקן מפתח בקבוצה עד לעונת 2006/2007.

למשך כמה שנים, עם הכוכבים העולים, ג'ייסון ריצ'רדסון, אנטואן ג'יימיסון וגילברט ארינאס, שהובילו את הקבוצה, הווריורס נראו כקבוצה במגמת עלייה, אך בסופו של דבר לווריורס הצעירים פשוט לא היה מספיק באזור המערב האולטרה תחרותי. לאחר עונת 2002/2003 הטעויות אותם ביצע גארי סנט ג'ין מוקדם יותר, כאשר התחייב לחוזים שמנים לשחקנים כמו דני פורטסון, אדונל פוייל ואריק דמפיר, הורגשו היטב כאשר המועדון לא יכול היה להחתים את הכוכב העולה ארינאס, למרות רצונו של ארינאס להישאר באזור המפרץ.

2004–2007: בנייה מחדש (תקופת ה"אנחנו מאמינים")

כריס מאלין החליף את גארי סנט ג'ין בשנת 2004, ולקח על עצמו את התואר סגן נשיא בכיר לפעולות הכדורסל. מאלין קיווה לבנות את הקבוצה סביב ג'ייסון ריצ'רדסון, מייק דאנליבי וטרוי מרפי. הקבוצה בחרה את אנדריס ביידרינש מלטביה כבחירה ה-11 בדראפט 2004. בשנת 2005, לקראת מועד סיום ההעברות, הוסיף מאלין כוח לקבוצה כאשר רכש את בארון דייוויס, והביא לקבוצה את ה"סופרסטאר" הראשון מאז מאלין עצמו. את עונת 2005/2006 פתחו הווריורס בצורה מוצלחת, כשהם נכנסים לשנה החדשה במאזן חיובי לראשונה מאז שנת 1994, אך עד לסוף מרץ הם הצליחו לנצח 13 משחקים בלבד. כוכב הקבוצה בארון דייוויס מצא את עצמו לעיתים קרובות בסכסוך עם המאמן הראשי מייק מונטגומרי ופציעות גרמו לכך ששיחק רק 54 משחקים במהלך העונה. ב-5 באפריל 2006 איבדו הווריורס כל סיכוי להעפיל למשחקי הפלייאוף עם הפסד בהארכה לניו אורלינס הורנטס, 114-109, כשהם מאריכים את בצורת הפלייאוף של המועדון ל-12 שנה.

לעונת 2006/2007 נכנסו הווריורס עם רצף ההיעדרות הארוך ביותר ממשחקי הפלייאוף. במהלך פגרת 2006 הם רכשו את שתי העונות הנותרות בחוזהו של המאמן מייק מונטגומרי, ושכרו את מאמנם לשעבר ומאמן דאלאס מאבריקס דון נלסון כדי שימלא את מקומו. במהלך מחנה האימונים מאט בארנס ביסס את עצמו כאופציה ברוטציית השחקנים. ב-17 בינואר 2007 ביצעו הווריורס טרייד עם אינדיאנה פייסרס בו העבירו את טרוי מרפי, מייק דאנליבי, אייק דיוגו וקית' מקלאוד, ובתמורה קיבלו את הפורוורד אל הרינגטון, הגארד סטיבן ג'קסון, שארונאס יאסיקביצ'יוס, והפורוורד ג'וש פאוול.^[5] טריידים אלה איפשרו לווריורס לבסס את שיטתו של נלסון, "רוץ וקלע", ולרוץ כל הדרך אל הפלייאוף עם סגל יותר כשרוני ואתלטי. ב-4 במרץ 2007, הפסידו הווריורס 106–107 לוושינגטון ויזארדס, הפסד שישי רצוף, כאשר גילברט ארינאס עובר עבירה טכנית כשנותרה פחות משנייה לסיום המשחק. ההפסד העמיד את מאזנם של הווריורס על 26–35. 4 במרץ 2007 סימן נקודת מפנה בעונה של הווריורס. הווריורס סיימו את העונה הסדירה עם ריצה של 5–16, ריצה שהעניקה לקבוצה מאזן 40–42. המשפט "אנחנו מאמינים", הפך לסיסמה של הווריורס בחודשיים האחרונים של העונה ובמהלך הפלייאוף.^[6]

פלייאוף 2007

הווריורס נגד היוטה ג'אז במשחק מספר 3, באורקל ארנה

בהנהגתם של בארון דייוויס הבריא, ג'ייסון ריצ'רדסון המשתפר, והכוכב העולה מונטה אליס, ובגיבוי של אנדריס ביידרינש, העפילו הווריורס לפלייאוף לראשונה מאז שנת 1994. הציפיות היו כי ביקורם של הווריורס בפלייאוף יהיה קצר, אך אלה התנפצו כבר במשחק הראשון בסדרה מול דאלאס מאבריקס, כאשר הווריורס ניצחו בדאלאס, 85-97. המאבריקס התאוששו וגברו על ווריורס במשחק השני, 99-112. אך הווריורס ניצחו בשני המשחקים הבאים בסדרה, שהתקיימו בבית, עם תרומה אדירה של הקהל באורקל ארנה. עתה חזרה הסדרה לדאלאס, ובמשחק החמישי שהיה צמוד לכל אורכו הצליחו המאבריקס לסחוט ניצחון ולצמצם את הסדרה ל-2–3. המשחק השישי חזר לאוקלנד, והווריורס ניצלו ריצת 0–18 במהלך הרבע השלישי כדי לנצח במשחק 86–111, ואת הסדרה כולה 2–4, ולהפוך למדורגת שמינית הראשונה המנצחת את המדורגת ראשונה בסדרה של הטוב מ-7 משחקים. הווריורס המשיכו לסדרת חצי גמר המערב מול יוטה ג'אז. שני המשחקים הראשונים התקיימו בסולט לייק סיטי, והיו צמודים לכל אורכם, אך בסופם נוצחו הווריורס ונקלעו לפיגור, 2-0. הסדרה עברה לאורקל ארנה באוקלנד, בו הצליחו הווריורס להתאושש ולגבור על הג'אז במשחק השלישי, 125-105, בסיוע 32 נקודות של בארון דייוויס, וקהל אוהדים צהוב ומחושמל. אך, הווריורס לא הצליחו לנצל את המומנטום ונוצחו במשחק הרביעי, באוקלנד, 115-101, ולאחר מכן גם במשחק החמישי, שהתקיים בסולט לייק סיטי, 100-87, ובסדרה כולה, 4-1.

2007–2010: ההתמוטטות השלישית

בעונת 2007/2008 הווריורס סבלו מקשיים מוקדמים להישאר מועמדים לפלייאוף. הקלע ג'ייסון ריצ'רדסון הועבר בטרייד לשארלוט הורנטס תמורת הרוקי ברנדן רייט. כדי להפוך את הדרך לקשה יותר סטיבן ג'קסון הושעה לשבעה משחקים לאחר תקרית בה היה מעורב נשק חם. הווריורס פתחו את העונה עם שישה הפסדים רצופים, אך התעלות של מונטה אליס, ועונה נטולת פציעות של בארון דייוויס (21.6 נקודות, 8 אסיסטים ו-4.6 כדורים חוזרים בממוצע למשחק), ושיפור כללי בכימיה בתוך הקבוצה, החזירה את הווריורס למרוץ לפלייאוף. למרות כל זאת, הווריורס לא הצליחו להעפיל אל משחקי הפלייאוף, אף על פי שסיימו את העונה הסדירה במאזן 34–48 (הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של ה-NBA שקבוצה עם 48 ניצחונות לא מצליחה להעפיל למשחקי הפלייאוף). הווריורס מכרו כמעט את כל הכרטיסים למשחקיהם הביתיים במהלך העונה, כשממוצע הצופים למשחק הגיע ל-19,631, הגבוה בתולדות המועדון.

במהלך הפגרה העדיף בארון דייוויס לחתום בלוס אנג'לס קליפרס. הווריורס בחרו בדראפט 2008 את אנתוני רנדולף, מאוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה, כבחירה ה-14. כדי לפצות על אובדנו של דייוויס החתימו הווריורס את קורי מגטי ורוני טוריאף, ואז החתימו מחדש את מונטה אליס ואנדריס ביידרינש על חוזים ארוכי טווח.

עונת 2008/2009 הייתה מאכזבת עבור הווריורס, כשסיימו את העונה הסדירה במאזן 29–53. מונטה אליס נפצע והושעה בעקבות תאונת אופנוע, ובכך נעדר מהווריורס השחקן הראשי שלהם. הווריורס העבירו את אל הרינגטון לניו יורק ניקס תמורת ג'מאל קרופורד, אך נפלו עקב מכת פציעות וחוסר ניסיונם של שחקניהם הצעירים, אנתוני מורו וברנדן רייט. המאמן הראשי של הווריורס, דון נלסון, נאלץ פעמים רבות לבצע שינויים בחמישייה הפותחת עקב הפציעות התדירות של החמישייה הפותחת המקורית של הקבוצה. למרות המאזן השלילי של הקבוצה, הצליחו הווריורס להראות כי הם יכולים להיות קבוצה קשוחה, כאשר הם עם סגל בריא וספסל חזק. הווריורס הראו כי עם מנהיגות ושיפור של שחקניהם הצעירים, הם מסוגלים לגבור גם על הקבוצות הגדולות של הליגה, ולראייה היה ניצחונם עם הבוסטון סלטיקס, 89-99, במהלך העונה הסדירה.

במהלך פגרת 2009 החליטה הנהלת הווריורס לא לחדש את חוזהו של הג'נרל מנג'ר כריס מאלין. לארי ריליי תפס את מקומו כג'נרל מנג'ר החדש של המועדון, ובחר בדראפט 2009 את סטפן קרי כבחירה השביעית. בנוסף, במהלך הפגרה העבירו הווריורס בטרייד את ג'מאל קרופורד לאטלנטה הוקס תמורת אסי לאו וספידי קלקסטון.

עונת 2009/2010 שוב הייתה מרובת פציעות, כאשר הווריורס לא הצליחו לייצר המשכיות בחמישייה הפותחת של הקבוצה. בנובמבר סטיבן ג'קסון, שלא היה שבע רצון מהקבוצה ואסיי לאו, שלא זכה לדקות משחק משמעותיות, הועברו בטרייד לשארלוט הורנטס תמורת ראג'ה בל ו-ולדימיר ראדמנוביץ'. הווריורס סיימו את העונה הסדירה במאזן 26–56, ובמקום הרביעי בבית הפאסיפי.

2010–2012: בניה מחדש

בדראפט 2010 בחרו הווריורס את אפיי יודו מאוניברסיטת ביילור, כבחירה השישית. הווריורס גם הציגו סמל מחודש שצללית העיר בתוכו עברה מודרניזציה, ומדים חדשים. הווריורס ביצעו טרייד ששלח את רוני טוריאף, קלנה אזובוקי ואנתוני רנדולף לניו יורק ניקס תמורת דייוויד לי בהסכם "החתם והעבר". לי הסכים לחוזה ל-6 שנים תמורת 80 מיליון דולר, החוזה נבנה בתבנית שהתאימה לאותה התקופה בה כמה קבוצות NBA המתינו להחלטתו של לברון ג'יימס בנוגע לקבוצה בה ישחק בעונה הקרבה.

לאחר עזיבתו של אנתוני מורו, לאחר שחתם בניו ג'רזי נטס, החתימו הווריורס את דורל רייט, שחקנה לשעבר של מיאמי היט, על חוזה ל-3 שנים תמורת 11 מיליון דולר. ב-5 בינואר 2010 מכר הבעלים כריס קוהאן את החזקותיו במועדון לפיטר גובר מחברת מאנדליי אנטרטיינמנט, ושותפו ג'ו לאקוב תמורת 450 מיליון דולר.^[7]

הווריורס המשיכו את מסע הקניות שלהם, כאשר החתימו את ג'רמי לין מאוניברסיטת הרווארד על חוזה מובטח חלקית לשנה אחת עם אופציה לעונה שנייה למועדון. באמצע ספטמבר צורף לואיס אמונדסון תמורת פחות מ-5 מיליון דולר. לפני תחילת מחנה האימונים התפטר דון נלסון ממשרתו ובמקומו מונה למאמן הראשי של המועדון קית' סמארט.

בפברואר 2011 העבירו הווריורס את ברנדן רייט ודן גאדזוריק תמורת טרוי מרפי ובחירת סיבוב שני ב-2011. ב-27 בפברואר הגיעו הווריורס ומרפי להסכם המשחרר את שני הצדדים מהחוזה.

בעוד הקבוצה העבירה עונה יציבה מבלי להתחרות על מקום לפלייאוף, נשבר שיא מועדון עם 21 סלי 3 נקודות במשחק מול אורלנדו מג'יק. באפריל 2011 קבע דורל רייט שיא מועדון בקליעות ל-3 נקודות לעונה (184), רייט המשיך והיה לשחקן הראשון בהיסטוריה של ה-NBA הקולע בעונתו השביעית יותר נקודות מאשר בכל שש העונות הקודמות. הווריורס כשלו ולא הצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף, כאשר סיימו את העונה הסדירה במאזן 36–46. כתוצאה מכך, ב-27 באפריל 2011 שוחרר קית' סמארט מתפקידו ובמקומו מונה ב-6 ביוני 2011 מארק ג'קסון לתפקיד המאמן הראשי. בדראפט של אותה עונה בחר המועדון את קליי תומפסון במקום ה-11.

2012–הווה: עונות השיא עם סטפן קרי

מעונת 2012/2013 החלה הקבוצה להתייצב. תחת הנהגתם של סטפן קרי וקליי תומפסון הצליחה הקבוצה להגיע לפלייאוף, והודחה בסיבוב השני. בעונה זאת קבע קרי שיא NBA חדש 272 שלשות בעונה אחת. בעונה לאחר מכן מספר פציעות פגעו בקבוצה שהודחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי לוס אנג'לס קליפרס. בעלי הקבוצה החליטו למרות זאת להפסיק את עבודתו של המאמן ג'קסון, ומינו במקומו את שחקן העבר סטיב קר שעד למינויו שימש כפרשן משחקים בטלוויזיה.

בעונת 2014/2015 הציגה הקבוצה יכולת מצוינת וקבעה שיאים. תוך כדי שהיא מנצחת 16 משחקים ברציפות, המהווה שיא מועדון (הרצף הקודם עמד על 12). שיתוף הפעולה המצוין בין שני הגארדים הנמוכים והזריזים בעלי הקליעה האבסולוטית, סטפן קרי וקליי תומפסון, הוליד תגובות רבות באמצעי התקשורת, שהחלו לכנותם ה"ספלאש ברדרס" (האחים המהירים). את העונה הסדירה סיימו הווריורס במקום הראשון במערב כשהם מובילים את הליגה במאזן חיובי 15–67. בפלייאוף התמודדו מול ניו אורלינס פליקנס בהנהגת אנתוני דייוויס. הווריורס סיימו את הסדרה בניצחון בסוויפ 0–4, כאשר במשחק השלישי חזרו מפיגור 20 נקודות ברבע האחרון עם שלשת שוויון של סטפן קרי שלוש שניות לסיום הזמן החוקי, שכפה הארכה וניצחון של ווריורס במשחק. בחצי גמר המערב התמודדו הווריורס מול ממפיס גריזליס, אותם ניצחו 2–4 בסדרה. בגמר המערב ניצחו ועלו לגמר ה-NBA לאחר 1–4 מול יוסטון רוקטס.

בגמר ה-NBA התמודדה הקבוצה מול קליבלנד קאבלירס כאשר השחקן המוביל של הקאבלירס היה לברון ג'יימס. גולדן סטייט ווריורס ניצחו בגמר 2–4, כאשר המשחק האחרון נערך בקליבלנד, וזכו באליפות אחרי 40 שנה.

את עונת 2015/2016 פתחה הקבוצה עם 24 ניצחונות רצופים, שיא NBA, וסיימה במאזן 73-9^[8], גם שיא NBA ששבר את השיא הקודם של שיקגו בולס 72-10 מעונת 1995/1996. את העונה סיימו הורייורס במקום הראשון במערב ועם המאזן הטוב בליגה.

בסיבוב הראשון גברה הקבוצה על קבוצת יוסטון רוקטס 4-1. במהלך הסדרה נפצע כוכב הקבוצה סטפן קרי פעמיים, ובסדרת חצי גמר המערב, למרות חסרונו של קרי, גברו הווריורס על קבוצת פורטלנד טרייל בלייזרס בתוצאה 1–4 והעפילו לגמר המערב מול אוקלהומה סיטי ת'אנדר. במשחק הרביעי של סדרת חצי גמר המערב בו נצחו הווריורס קבע סטפן קרי, שחזר באותו משחק מפציעה, שיא חדש של 17 נקודות לשחקן יחיד במהלך הארכה.

במשחק הראשון של סדרת גמר המערב ניצחו הת'אנדר את הווריורס במגרש הביתי של הווריורס. לאחר ניצחון של גולדן סטייט במשחק השני הגיעו הקבוצות לשחק באוקלהומה סיטי במשחקים 3 ו-4. בשני משחקים אלה הביסו הת'אנדר את גולדן סטייט בתוצאות 105–133 ו-94–118, ועלו ליתרון 1–3 בסדרה. במשחק החמישי, אשר התקיים באוקלנד, ניצחה גולדן סטייט וצמצמה את התוצאה ל-2–3 לטובת הת'אנדר. במשחק השישי, שהתקיים באוקלהומה, ניצחו הווריורס וכפו משחק שביעי, תוך כדי תצוגת שיא של קליי תומפסון שקלע 41 נקודות ושבר שיא פלייאוף ב-NBA עם 11 שלשות. סטפן קרי בלט אף הוא במשחק וסיים עם 31 נקודות, והיה חסר אסיסט אחד כדי לסיים עם טריפל דאבל. למשחק השביעי והמכריע הגיעה גולדן סטייט בטוחה בעצמה ולעיני הקהל הביתי המשולהב שלה גברה בפעם השלישית ברציפות על אוקלהומה בתוצאה 88–96, כשהיא נעזרת ב-36 נקודות של כוכבה סטפן קרי. היה זה המקרה השני בהיסטוריה בו הצליחה קבוצה לחזור מפיגור 1–3 בסדרת גמר אזורית. בכך שוחזר הגמר מהשנה הקודמת בו התמודדה גולדן סטייט מול קבוצת קליבלנד קאבלירס, שעלתה לגמר לאחר שגברה בגמר המזרח 2–4 על טורונטו ראפטורס. ארבעת המשחקים הראשונים הסתיימו בתוצאה 1–3 לטובת הווריורס, אך בשלושת המשחקים הבאים ניצחו הקאבלירס, וזכו באליפות ה-NBA על חשבון גולדן סטייט. היה זה המקרה הראשון בהיסטוריה שבו קבוצה חוזרת בגמר ה-NBA מפיגור 1–3 ומנצחת.

בעונה שלאחר מכן, עונת 2016/2017, הצטרף לקבוצה קווין דוראנט כשחקן חופשי, ועל צעד זה הוא ספג ביקורות רבות מצד שחקנים ומצד אוהדים רבים, אשר טענו כי מעבר זה הוא "קיצור דרך" לאליפות. עם דוראנט, מטובי השחקנים בליגה, שגם זכה לבסוף בתואר הMVP של סדרת הגמר ב-NBA, השיגה הקבוצה מאזן של 15–67 והעפילה פעם נוספת לגמר ה-NBA מול קליבלנד קאבלירס, בפעם השלישית ברציפות. בדרכה לגמר לא הפסידה הקבוצה אף לא פעם אחת, וסיימה בסוויפים מול פורטלנד טרייל בלייזרס, מול יוטה ג'אז ומול סן אנטוניו ספרס, אשר כוכבה, קוואי לאונרד, נפצע במהלך מעורר מחלוקת של שחקן הווריורס זאזה פאצ'וליה. את רצף הניצחונות קטע הפסד במשחק הרביעי בסדרת הגמר מול קליבלנד קאבלירס, כשקליבלנד מנפקת את המחצית הראשונה הטובה ביותר בתולדות הגמר כששחקניה קולעים 86 נק'. בסופו של דבר, הקבוצה סיימה את הסדרה במאזן 4-1 וזכתה באליפות החמישית שלה, כשהיא מסיימת במאזן שיא של ניצחונות פלייאוף, 16-1.

בעונת 2017/2018 הגבילו פציעות של שחקני מפתח את גולדן סטייט, והיא סיימה את השנה במקום השני במערב אחרי יוסטון רוקטס. עם זאת, היא העפילה לגמר NBA רביעי ברציפות מול היריבה הקבועה שלה בשנים האחרונות, קליבלנד קאבלירס.^[9][10][11] לאחר סדרת גמר חד צדדית שנגמרה בסוויפ 4-0 לטובתה, גולדן סטייט זכתה באליפות שנייה בתוך שלוש עונות, ושישית בתולדות המועדון.^[12][13]

בעונת 2018/2019 הצטרף לקבוצה דמרקוס קאזינס, שפציעה הגבילה אותו למספר משחקים מועט באותה עונה. הקבוצה זכתה במקום הראשון במערב בעונה הסדירה, ועברה בסיבוב הראשון של הפלייאוף את לוס אנג'לס קליפרס ב-4-2. לאחר מכן היא עברה בחצי גמר המערב את יוסטון רוקטס גם כן ב-4-2, ובגמר המערב ניצחה את פורטלנד טרייל בלייזרס בסוויפ 4-0, ועלתה לגמר ה-NBA בפעם החמישית ברציפות. בחצי-גמר המערב נפצע קווין דוראנט, וכאשר חזר במהלך הגמר נפצע שנית. הפציעה הקשה עתידה הייתה להשבית אותו לשנה. בסופו של דבר גולדן סטייט הפסידה לטורונטו ראפטורס 4-2, אשר זכתה באליפות לראשונה בתולדותיה.

לקראת עונת 2019/2020 עבר המועדון לשחק באולם צ'ייס ארנה אשר בסן פרנסיסקו, לאחר 48 שנים באוקלנד.^[14] באותו הקיץ עזב את הקבוצה קווין דוראנט, כאשר חתם על חוזה בברוקלין נטס.^[15] מלבד קווין דוראנט, גם השחקן קליי תומפסון לא שיחק לאורך כל העונה בעקבות פציעה. לאחר 4 משחקים בלבד מפתיחת העונה גם סטפן קרי נפצע וכמעט גמר את העונה (חזר למשחק אחד בלבד בהמשך). הווריורס סיימו את העונה לאחר 65 משחקים בלבד בעקבות מגפת הקורונה, מתוכם ניצחו 15 משחקים, וסיימו במקום האחרון במערב. בכך, לראשונה מאז 2011, הווריורס לא העפילו לפלייאוף. בעקבות העונה הרעה גולדן סטייט קיבלו את הבחירה השנייה בדראפט 2020, בה בחרה בג'יימס ויסמן. הם גם בחרו בדראפט את ניקו מאניון עם הבחירה הכללית ה-48. בדיוק כשעונת 2020/2021 עמדה להתחיל, דווח כי הגארד קליי תומפסון יחמיץ את העונה הנכנסת עקב פציעה בגיד אכילס, שהפכה לעונה השנייה שהוא החמיץ בקריירה שלו. הווריורס התחילו את 20 המשחקים הראשונים של העונה עם רקורד של 11-9, וסיימו את העונה הסדירה עם מאזן של 39-33, והעפילו לטורניר הפליי-אין החדש נגד לוס אנג'לס לייקרס, המדורגת השביעית. קרי זכה בתואר הקלעי המצטיין השני שלו לעונה לאחר שקלע 32.0 נקודות בממוצע למשחק והיה מועמד להיות MVP ב-NBA לצד ג'ואל אמביד מפילדלפיה וניקולה יוקיץ' מהנאגטס, כשהאחרון זכה בתואר בסופו של דבר. עם זאת, הווריורס הודחו מהפלייאוף לאחר שהפסידו שני משחקי פליי-אין ללוס אנג'לס לייקרס שתהפוך למדורגת השביעית, ולממפיס גריזליס, במקור המדורגת תשיעית, שהמשיכה להתמודד מול הג'אז לאחר הניצחון במשחק נגד הווריורס. זו הייתה השנה השנייה ברציפות שהווריירס החמיצו את הפלייאוף.

הווריורס החתימו מחדש את קרי על הארכת חוזה ל-4 שנים בשווי של עד 215 מיליון דולר. לאחר סיום ומתן לגיטימציה לעסקאות, הווריורס רכשו את אוטו פורטר ג'וניור ונמניה בייליצה לשנה. ב-10 באוגוסט 2021, אנדרה איגודלה חזר לקבוצה. קליי תומפסון חזר לשחק לאחר שנעדר מהמגרשים למעלה משנתיים וחצי בגין שתי פציעות משמעותיות. הגולדן-סטייט סיימו את עונת 2021/2022 במקום השלישי ועלו לפלייאוף, שם גברו בסיבוב הראשון על דנוור נאגטס אחרי חמישה משחקים, ניצחו בשישה משחקים את ממפיס גריזליס, שסיימה במקום השני בעונה הסדירה, וניצחו בחמישה משחקים את דאלאס מאבריקס בגמר המערב. בכך, השלימו הווריורס עלייה לגמר ה-NBA, לאחר שנתיים של היעדרות. בגמר, ניצחו הגולדן סטייט ווריורס את בוסטון סלטיקס 4:2 וזכו באליפות השביעית של המועדון, ואליפות רביעית ב-8 העונות האחרונות. קרי נבחר ל-MVP של סדרת הגמר, כמו גם בסדרת גמר המערב נגד דאלאס.

הזכייה באליפות בעונת 2021/2022 היא זכייתה השביעית של גולדן סטייט באליפות ה-N.B.A, ובכך היא ניצבת במקום השלישי במספר הזכיות אחרי בוסטון סלטיקס (18 זכיות) ולוס אנג'לס לייקרס (17 זכיות). לאחר הזכייה דורגה הקבוצה כבעלת השווי הגבוה ביותר בליגה.^[16]

בעונת 2023\2022 התקשתה הקבוצה לנצח במהלך העונה הסדירה, בעיקר כי סבלה מהרבה פציעות של שחקני מפתח כמו אנדרה איגודלה, סטף קרי, דונטה דיווינצ'נזו, קליי תומפסון ודריימונד גרין^[17] וגם כי אנדרו וויגינס פיספס את 25 המשחקים האחרונים של העונה הסדירה בגלל סיבות אישיות.^[18] לבסוף, העפילה הקבוצה לפלייאוף מהמקום השישי וקיבלה את סקרמנטו קינגס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. לאחר שהתחילה את הסדרה בפיגור 2-0 הצליחה הקבוצה להפוך את הסדרה ולנצח 4-3. בחצי הגמר פגשו הווריורס את לוס אנג'לס לייקרס, אבל הפסידו להם בתוצאה 2-4.

אולמות ביתיים

• פילדלפיה ארנה (1946–1962)
• פילדלפיה קונבטיון האל (1952–1962)
• קאו פאלאס (1962–1964, 1966–1971, ושני משחקים בגמר ה-NBA‏ 1975)
• סן פרנסיסקו סיביק אודיטוריום (1964–1966)
• War Memorial Gymnasium‏ (1964–1966)
• סן דייגו ספורט ארנה (1971–1972, 6 משחקים)
• HP באביליון (1996–1997)
• אורקל ארנה (1966–1967, 1971–1996, 1997–2019)
• צ'ייס ארנה (החל מעונת 2019/2020)

מתקן אמונים

שחקני גולדן סטייט ווריורס מתאמנים באוקלנד קונבשיון סנטר שבאוקלנד, קליפורניה.

לוגואים

• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 1946–1951
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 1951–1962
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 1962–1969
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 1969–1971
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 1971–1975
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 1975–1988
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 1988–1997
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 1997–2010
• 
  לוגו הקבוצה בין השנים 2010–2019
• 
  לוגו הקבוצה מאז שנת 2019

מאמני הקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:

מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים
		משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה
אדי גוטליב	1946–1955	581	263	318	0.453	32	15	17	0.469	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1947)
ג'ורג' סנסקי	1955–1958	216	119	97	0.551	20	10	10	0.500	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1956)
אל סרבי	1958–1959	72	32	40	0.444	—	—	—	—	—
ניל ג'ונסטון	1959–1961	154	95	59	0.617	12	4	8	0.333	—
פרנק מקגווייר	1961–1962	80	49	31	0.613	12	6	6	0.500	—
בוב פיריק	1962–1963	80	31	49	0.388	—	—	—	—	—
אלכס האנום	1963–1966	240	100	140	0.417	12	5	7	0.417	זכייה בפרס מאמן העונה (1964)
ביל שרמן	1966–1968	163	87	76	0.534	25	13	12	0.520	—
ג'ורג' לי	1968–1970	134	63	71	0.470	6	2	4	0.333	—
אל אטלס	1970–1980	829	443	386	0.534	61	31	30	0.508	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1975)
ג'וני באך	1980	21	6	15	0.286	—	—	—	—	—
אל אטלס (2)	1980–1983	246	114	132	0.463	—	—	—	—	—
ג'וני באך (2)	1983–1986	246	89	157	0.362	—	—	—	—	—
ג'ורג' קארל	1986–1988	146	58	88	0.397	10	4	6	0.400	—
אד גרגורי	1988	18	4	14	0.222	—	—	—	—	—
דון נלסון	1988–1995	537	277	260	0.516	24	9	15	0.375	זכייה בפרס מאמן העונה (1992)
בוב לניר	1995	37	12	25	0.324	—	—	—	—	—
ריק אדלמן	1995–1997	164	66	98	0.402	—	—	—	—	—
פי. ג'יי. קרליסימו	1997–1999	159	46	113	0.289	—	—	—	—	—
גארי סנט ג'ין	1999–2000	55	13	42	0.236	—	—	—	—	—
דייב קאונס	2000–2001	105	25	80	0.238	—	—	—	—	—
בראיין וינטרס	2001–2002	59	13	46	0.220	—	—	—	—	—
אריק מוזלמן	2002–2004	164	75	89	0.457	—	—	—	—	—
מייק מונטגומרי	2004–2006	164	68	96	0.415	—	—	—	—	—
דון נלסון (2)	2006–2010	328	145	183	0.442	11	5	6	0.455	—
קית' סמארט	2010–2011	82	36	46	0.439	—	—	—	—	—
מארק ג'קסון	2011–2014	230	121	109	0.526	19	9	10	0.474	—
סטיב קר	2014–הווה	793	519	274	0.654	140	99	41	0.707	4 זכיות באליפות ה-NBA‏ (2015, 2017, 2018, 2022) זכייה בפרס מאמן העונה (2016)

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

ג'נרל מנג'ר	תקופה	הישגים
פיטר טיירל	1946–1952	זכייה באליפות ה-BAA‏ (1947)
אדוארד גוטליב	1952–1963	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1956)
בוב פיריק	1963–1974	–
דיק ורטליב	1974–1976	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1975) זכייה בפרס מנהל העונה (1975)
אל אטלס	1976–1986	–
ג'ק מקמהון	1986–1987	–
דון נלסון	1987–1995	–
אד גרגורי	1995	–
דייב טוורדזיק	1995–1997	–
אל אטלס	1997	–
גארי סנט ג'ין	1997–2004	–
כריס מאלין	2004–2009	–
לארי ריילי	2009–2012	–
בוב מאיירס	2012–2023	4 זכיות באליפות ה-NBA‏ (2015, 2017, 2018, 2022) 2 זכיות בפרס מנהל העונה (2015, 2017)
מייק דאנליבי הבן	2023–הווה	–

הישגים ופרסים

שיאים למשחק בודד

• חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 100, וילט צ'מברלין מול ניו יורק ניקס, 2 במרץ 1962.

ריבאונדים: 55, וילט צ'מברלין מול בוסטון סלטיקס, 24 בנובמבר 1960.

אסיסטים: 28, גאי רוג'רס מול סנט לואיס הוקס, 14 במרץ 1963.

חטיפות: 10, דריימונד גרין מול ממפיס גריזליס, 10 בפברואר 2017.

חסימות: 13, מאנוט בול מול פורטלנד טרייל בלייזרס (1989) ומול ניו ג'רזי נטס (1990).

שיאי קריירה בקבוצה

• הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.^[19]

נקודות: 1. סטפן קרי - 23,668 2. וילט צ'מברלין - 17,783 3. ריק בארי - 16,447 4. פול אריזין - 16,266 5. כריס מאלין - 16,235

ריבאונדים: 1. נייט ת'ורמונד - 12,771 2. וילט צ'מברלין - 10,768 3. לארי סמית' - 6,440 4. קלייד לי - 6,416 5. פול אריזין - 6,129

אסיסטים: 1. סטפן קרי - 6,119 2. גאי רוג'רס - 4,855 3. דריימונד גרין - 4,565 4. טים הארדוויי - 3,926 5. ריק בארי - 3,247

חטיפות: 1. סטפן קרי - 1,473 2. כריס מאלין - 1,360 3. דריימונד גרין - 1,084 4. ריק בארי - 929 5. טים הארדוויי - 821

חסימות: 1. אדונל פויל - 1,140 2. ג'ו בארי קארול - 836 3. דריימונד גרין - 818 4. אריק דמפיר - 728 5. מאנוט בול - 592

פרסים אישיים

MVP של העונה הסדירה וילט צ'מברלין - 1960 סטפן קרי - 2015, 2016 MVP של סדרת הגמר ריק בארי - 1975 אנדרה איגודלה - 2015 קווין דוראנט - 2017, 2018 סטפן קרי - 2022 MVP של משחק האולסטאר פול אריזין - 1952 וילט צ'מברלין - 1960 ריק בארי - 1967 קווין דוראנט - 2019 סטפן קרי - 2022 שחקן ההגנה של העונה דריימונד גרין - 2017 רוקי השנה וודי סולדסברי - 1958 וילט צ'מברלין - 1960 ריק בארי - 1966 ג'מאל וילקס - 1975 מיץ' ריצ'מונד - 1989 כריס ובר - 1994 השחקן המשתפר של העונה גילברט ארינאס - 2003 מונטה אליס - 2007 מנהל השנה דיק ורטליב - 1975 בוב מאיירס - 2015, 2017 מאמן השנה אלכס האנום - 1964 דון נלסון - 1992 סטיב קר - 2016 מאמנים במשחק האולסטאר אלכס האנום - 1965 ביל שרמן - 1968 אל אטלס - 1975, 1976 דון נלסון - 1992 סטיב קר - 2015, 2017

חמישיית העונה הראשונה ג'ו פולקס - 1947–1949 האווי דאלמאר - 1948 פול אריזין - 1952, 1956, 1957 ניל ג'ונסטון - 1953–1956 וילט צ'מברלין - 1960–1962, 1964 ריק בארי - 1966, 1967, 1974–1976 כריס מאלין - 1992 לטרל ספריוול - 1994 סטפן קרי - 2015, 2016, 2019, 2021 קווין דוראנט - 2018 חמישיית העונה השנייה ג'ו פולקס - 1951 אנדי פיליפ - 1952, 1953 ג'ק ג'ורג' - 1956 ניל ג'ונסטון - 1957 טום גולה - 1958 פול אריזין - 1959 וילט צ'מברלין - 1963 ריק בארי - 1973 פיל סמית' - 1976 ברנרד קינג - 1982 כריס מאלין - 1989, 1991 טים הארדוויי - 1992 סטפן קרי - 2014, 2017 דריימונד גרין - 2016 קווין דוראנט - 2017, 2019 סטפן קרי - 2018, 2022, 2023 חמישיית העונה השלישית כריס מאלין - 1990 טים הארדוויי - 1993 דייוויד לי - 2012 קליי תומפסון - 2015, 2016 דריימונד גרין - 2017

חמישיית ההגנה הראשונה נייט ת'ורמונד - 1969, 1971 אנדרה איגודלה - 2014 דריימונד גרין - 2015–2017, 2021 חמישיית ההגנה השנייה רודי לרוסו - 1969 נייט ת'ורמונד - 1972–1974 פיל סמית' - 1976 ג'מאל וילקס - 1976, 1977 אי. סי. קולמן - 1978 לטרל ספריוול - 1994 אנדרו בוגוט - 2015 דריימונד גרין - 2018, 2019, 2022, 2023 קליי תומפסון - 2019 חמישיית הרוקיז הראשונה נייט ת'ורמונד - 1964 פרד הטזל - 1966 ריק בארי - 1966 קית' וילקס - 1975 גאס ויליאמס - 1976 לארי סמית' - 1981 ג'ו בארי קארול - 1981 מיץ' ריצ'מונד - 1989 טים הארדוויי - 1990 בילי אוונס - 1992 כריס ובר - 1994 ג'ו סמית' - 1996 מארק ג'קסון - 2001 ג'ייסון ריצ'רדסון - 2002 סטפן קרי - 2010 קליי תומפסון - 2012 הריסון בארנס - 2013 אריק פסקל - 2020 חמישיית הרוקיז השנייה לטרל ספריוול - 1993 דונייל מרשל - 1995 אנטואן ג'יימיסון - 1999

שחקנים במשחק האולסטאר פול אריזין - 1951, 1952, 1955–1962 אנדי פיליפ - 1951, 1952 ג'ו פולקס - 1951, 1952 ניל ג'ונסטון - 1953–1958 ג'ק ג'ורג' - 1956, 1957 וודי סולדסברי - 1959 טום גולה - 1960–1962 וילט צ'מברלין - 1960–1965 טום משרי - 1963 גאי רוג'רס - 1963 נייט ת'ורמונד - 1965–1968, 1970, 1973, 1974 ריק בארי - 1966, 1967, 1973–1978 קלייד לי - 1968 ג'ים קינג - 1968 רודי לרוסו - 1968, 1969 ג'ף מאלינס - 1969–1971 ג'רי לוקאס - 1969, 1971 קאזי ראסל - 1972 ג'מאל וילקס - 1976 פיל סמית' - 1976, 1977 ברנרד קינג - 1982 סליפי פלויד - 1987 ג'ו בארי קארול - 1987 כריס מאלין - 1989–1993 טים הארדוויי - 1991–1993 לטרל ספריוול - 1995, 1997 דייוויד לי - 2013 סטפן קרי - 2014–2019, 2021–2024 קליי תומפסון - 2015–2019 דריימונד גרין - 2016–2018, 2022 קווין דוראנט - 2017–2019 אנדרו ויגינס - 2022

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות

מספר	שחקן	תפקיד	שנים בקבוצה
6	ביל ראסל	סנטר	לא שיחק בקבוצה (הליגה הפרישה את המספר בכל קבוצותיה)
13	וילט צ'מברלין	סנטר	1959–1965
14	טום משרי	פאוור פורוורד	1961–1971
16	אל אטלס	רכז	1960–1971
17	כריס מאלין	סמול פורוורד, קלע	1985–1997, 2000–2001
24	ריק בארי	סמול פורוורד	1965–1967, 1972–1978
42	נייט ת'ורמונד	סנטר	1963–1974

סגל שחקנים בעונת 2024/2025

סגל גולדן סטייט ווריורס
שחקנים	מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא SF 00 הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ג'ונתן קומינגה 2.01 מטרים 6 באוקטובר 2002 קונגו SG 0 ארצות הברית גארי פייטון השני 1.88 מטרים 1 בדצמבר 1992 אוניברסיטת המדינה של אורגון SF/PF 1 ארצות הברית הרפובליקה העממית של סין קייל אנדרסון 2.06 מטרים 20 בספטמבר 1993 UCLA PG/SG 2 ארצות הברית ברנדין פודז'מסקי 1.93 מטרים 25 בפברואר 2003 אוניברסיטת סנטה קלרה PG 3 ארצות הברית ריס ביקמן (כ) 1.91 מטרים 8 באוקטובר 2001 אוניברסיטת וירג'יניה SG 4 ארצות הברית מוזס מודי 1.96 מטרים 31 במאי 2002 אוניברסיטת ארקנסו PF/C 5 ארצות הברית קוון לוני 2.06 מטרים 6 בפברואר 1996 UCLA PG/SG 8 ארצות הברית דיאנתוני מלטון 1.91 מטרים 28 במאי 1998 אוניברסיטת דרום קליפורניה SF 15 ברזיל גי סנטוס 1.98 מטרים 22 ביוני 2002 ברזיל SG 17 איי בהאמה באדי הילד 1.93 מטרים 17 בדצמבר 1992 אוניברסיטת אוקלהומה C 21 הולנד קווינטן פוסט (כ) 2.13 מטרים 21 במרץ 2000 בוסטון קולג' SF 22 קנדה אנדרו ויגינס 2.01 מטרים 23 בפברואר 1995 אוניברסיטת קנזס PF/C 23 ארצות הברית דריימונד גרין 1.98 מטרים 4 במרץ 1990 אוניברסיטת המדינה של מישיגן PG 30 ארצות הברית סטפן קרי 1.88 מטרים 14 במרץ 1988 מכללת דייווידסון PF/C 32 ארצות הברית טרייס ג'קסון-דייוויס 2.06 מטרים 22 בפברואר 2000 אוניברסיטת אינדיאנה SG/SF 43 ארצות הברית לינדי ווטרס 1.98 מטרים 28 ביולי 1997 אוניברסיטת המדינה של אוקלהומה PG/SG 61 ארצות הברית פאט ספנסר (כ) 1.91 מטרים 4 ביולי 1996 אוניברסיטת נורת'ווסטרן	מאמן: ארצות הברית סטיב קר מקרא ק - קפטן כ - שחקן החתום על חוזה כפול ד - בחירת דראפט שטרם הוחתמה ח - שחקן חופשי שחוזהו בקבוצה הסתיים * - בית ספר תיכון סגל הקבוצה באתר הרשמי עודכן בתאריך: 25 בספטמבר 2024

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גולדן סטייט ווריורס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של גולדן סטייט ווריורס (באנגלית)
• גולדן סטייט ווריורס, ברשת החברתית פייסבוק
• גולדן סטייט ווריורס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• גולדן סטייט ווריורס, ברשת החברתית אינסטגרם
• גולדן סטייט ווריורס, ברשת החברתית טיקטוק
• גולדן סטייט ווריורס, ברשת החברתית LinkedIn
• גולדן סטייט ווריורס, סרטונים בערוץ היוטיוב
• גולדן סטייט ווריורס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יואב בורוביץ, סטארט־אפ הכדורסל של עמק הסיליקון, באתר TheMarker‏, 25 במאי 2017
• אוריאל דסקל, עבודת אלילים: איך משמרים את גיבורי-העל של הכדורסל, באתר כלכליסט, 28 בדצמבר 2017

הערות שוליים

1. אנציקלופדיית ה-NBA הרשמית, הוצאת וילארד, 1994, עמ' 29
2. אנציקלופדיית ה-NBA הרשמית, הוצאת וילארד, 1994, עמ' 33
3. הרגעים הגדולים של ה-NBA, שנות ה-60
4. עונת הרוקי של הבעלי קוהאן
5. הפייסרס עורכים טרייד של 8 שחקנים עם הווריורס
6. אוהדי הווריורס מאחורי הקמפיין "אנחנו מאמינים"
7. קוהאן מוכר את הווריורס
8. שארלוט הורנטס הצטרפו לליגה אחרי העונה של שיקגו בולס
9. אלעד זאבי, קאמבק נוסף לאלופה, שתפגוש את לברון ג'יימס בגמר בפעם הרביעית ברציפות, באתר הארץ, 29 במאי 2018
10. ynet ספורט, שנה רביעית ברציפות: גולדן סטייט מול קליבלנד בגמר ה-NBA, באתר ynet, 29 במאי 2018
11. מערכת וואלה! ספורט‏, גולדן סטייט ניצחה 92:101 את יוסטון במשחק 7 ועלתה לגמר ה-NBA, באתר וואלה, 29 במאי 2018
12. ynet ספורט, בפעם השנייה ברציפות: גולדן סטייט אלופה, באתר ynet, 9 ביוני 2018
13. אלעד זאבי, חגגו בבית המלך: גולדן סטייט אלופה בפעם השלישית בארבע שנים, באתר הארץ, 9 ביוני 2018
14. הווריורס מפרסמים את לוח המשחקים לעונת 2019/2020, באתר הקבוצה, 12 באוגוסט 2019
15. דוראנט חותם על חוזה בברוקלין, באתר הקבוצה, 7 ביולי 2019
16. Warriors land at No. 1 on Forbes NBA team valuations list for first time, Yahoo!, 28 October 2022
17. Golden State Warriors Injury Report - NBA, FOX Sports
18. Raahib Singh, After Missing 25 Games, Andrew Wiggins Received Advice From Jordan Poole Ahead of Game 1 Against Kings, thesportsrush.com, ‏16 April 2023
19. המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com