פורט מקהנרי
מבצר אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצר אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורט מקהנרי (אנגלית: Fort McHenry) הוא מבצר היסטורי מסוג מצד כוכב מחומש על חוף בולטימור. הוא ידוע בעיקר בזכות תפקידו במלחמת 1812, כאשר הגן בהצלחה על נמל בולטימור (אנ') מהתקפה של הצי הבריטי ממפרץ צ'ספיק ב-13–14 בספטמבר 1814. הצלחת האמריקאים בקרב זה, לאחר מתקפת לילה כבדה של הבריטים, שימשה השראה לכתיבת השיר שכעבור 117 שנים נקבע כהמנון ארצות הברית[1].
מבט על פורט מקהנרי דהיום | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | אתר היסטורי, מצד כוכב |
מיקום | בולטימור |
מדינה | ארצות הברית |
מפעיל | שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1776 |
תאריך פתיחה רשמי | 1776 |
מידות | |
שטח | 43.26 אקר |
קואורדינטות | 39°15′47″N 76°34′48″W |
www | |
פורט מקהנרי נבנה בתחילה על בסיס פורט וטסטון[2] שהגן על בולטימור מ-1776 עד 1797[3]. פורט וטסטון הוקם בחופזה, לאחר שמוקדם יותר באותה שנה, פגיעותה של בולטימור נחשפה עם שיוטה של ספינה בריטית במעלה מפרץ צ'ספיק (ראו במפה משמאל). לבולטימור נודעה חשיבות אסטרטגית מיוחדת: גאוגרפית[א] וכלכלית[4].
בשנת 1793 הכריזה אנגליה מלחמה על צרפת, והמבצר שהיה בשליטת מרילנד, הועבר לידי הממשלה הפדרלית. בשנה שלאחר מכן, הקונגרס אישר ופתח בתוכנית מסיבית של בניית מבצרי חוף לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי כדי להגן על ערי החוף ונמליהן. רס"ן ג'ון ג'ייקוב אולריך ריברדי מונה על ידי שר המלחמה הנרי נוקס לפקח על בניית פורט מקהנרי שהחלה בשנת 1794[5]. המבצר נקרא על שמו של ג'יימס מקהנרי, חותם החוקה האמריקאית וחבר הקונגרס הקונטיננטלי אשר שימש כמזכיר המלחמה השלישי של ארצות הברית בשנים 1796–1800[3]. התכנון של המבנה המחומש, שהושלם ב-1803, היה הרעיון של המהנדס הצרפתי ז'אן פונסן (Jean Foncin)[6]. לפי עדותו הכתובה משנת 1811 של שר המלחמה ויליאם יוסטיס המבצר נבנה כדי לאכלס 30 תותחים, ועוד סוללה של 10 תותחים ימיים מחוץ למבצר קרוב לקו המים. ובנוסף מבנים ומחסנים ל-2 פלוגות[3].
ביום 13 בספטמבר 1814, החל מהשעה 6:00 בבוקר, הפציצו ספינות מלחמה בריטיות בפיקודו של סגן אדמירל אלכסנדר קוקרן (אנ') ברציפות את פורט מקהנרי במשך 25 שעות[7]. למגינים האמריקאים היו תותחים של 18, 24 ו-32 פאונד (8, 11 ו-16 ק"ג). לתותחים הבריטיים היה טווח של 2 מייל (3 ק"מ), ולרקטות הבריטיות היה טווח של 1.75 מייל (2.8 ק"מ), אך לא התותחים ולא הרקטות היו מדויקים. הספינות הבריטיות לא הצליחו לעבור את פורט מקהנרי ולחדור לנמל בולטימור בגלל הגנת התותחים שלו, כולל שרשרת הגנה של 22 ספינות טבועות. כלי השיט הבריטיים הצליחו לירות רקטות ומרגמות לעבר המבצר רק בטווח המרבי של הנשק. הדיוק הגרוע משני הצדדים הביא לנזק קטן מאוד לשני הצדדים לפני שהבריטים, לאחר שכילו את התחמושת שלהם, הפסיקו את התקפתם בבוקר 14 בספטמבר, ובכך נהדף החלק הימי של הפלישה הבריטית לבולטימור[8]. הכוחות המגינים האמריקאיים שתחת פיקודו של רב-סרן ג'ורג' ארמיסטד (אנ'), איבדו ארבעה חיילים, כולל חייל שחור אחד שברח מעבדוּת - טוראי ויליאם ויליאמס (אנ') - ואישה אחת שנשאה אספקה לכוחות בעמדות[9].
פרנסיס סקוט קי, עורך דין מוושינגטון הבירה שהגיע לבולטימור כדי לנהל משא ומתן על שחרורו של שבוי מלחמה אזרחי, היה עד להפצצה מספינה נייטרלית סמוכה. לקראת המתקפה הבריטית על המבצר, נתפר דגל אמריקאי גדול ממדים על ידי מרי יאנג פיקרסגיל (אנ')[10] שכונה דגל המשמר הגדול. כשסקוט קי, אחרי לילה ארוך של הפגזות בריטיות, ראה את הדגל מגיח שלם עם עלות השחר של 14 בספטמבר[8], הוא התרגש כל כך שהתחיל לכתוב את "הגנת פורט מקהנרי"[11], על הלחן של שיר ידוע - "לאנקרון בגן עדן" (אנ'), אשר לימים שונה השם ל"נס/דגל עטור הכוכבים" (אנ') והפך להמנון הלאומי של ארצות הברית[1].
החל משנת 1860, עם תחילת התנתקות המדינות בעלות העבדים מארצות הברית של אמריקה, החל להתפתח מתח בין המדינות המתנגדות לעבדות לבין האחרות. העלייה הגדולה ביותר במתח התקיימה במדינת מרילנד, זאת עקב תפקידה כמדינת גבול. מכיוון שכך, הניחו מנהיגי מרילנד שפורט מקהנרי ישרת שוב מטרה חשובה בזמן המלחמה, אם וכאשר תפרוץ[12]. לאחר שמדינת קרוליינה הדרומית פתחה בהפגזה על המבצר המֵגן על הכניסה לנמל צ'ארלסטון - פורט סאמטר - קיבל גנרל ג'ון אדמס דיקס, מפקד הפיקוד התיכון של צבא האיחוד, פקודה לעשות כל שניתן כדי להשאיר את מדינת מרילנד בידי "האיחוד". הוא מיקם את מפקדתו בפורט מקהנרי, וכיוון את תותחיו משם לכיוון פתח נמל בולטימור, כמו גם לכיוון העיר, כדי לבצע את במשימה שהוטלה עליו, ולמנוע מכוחות הדרום לפלוש לעיר ולנמל[12]. הוא הביא לכליאתם במבצר של שישה חברי האספה הלאומית של מרילנד, כדי למנוע ממנה להתכנס[13].
במהלך מלחמת העולם הראשונה, נבנו 104 בניינים נוספים על הקרקע המקיפה את המבצר, על מנת להפוך את המתקן כולו לבית חולים גדול מאוד של צבא ארצות הברית לטיפול בחיילים שחזרו מהמלחמה. אף אחד מאותם מבנים לא נותר, בעוד שהמבצר המקורי השתמר, והוחזר למצבו, כפי שהיה במהלך מלחמת 1812[14].
במהלך מלחמת העולם השנייה, שימש פורט מקהנרי כבסיס של משמר החופים שהופקד על הגנת נמלי החוף המזרחי של ארצות הברית. המבצר שימש גם כבסיס אימונים של משמר החופים, שהשתמשו לצורך כך גם במבני המצודה, בנוסף לעשרים מבנים זמניים שהוצבו לצורך כך במקום[14].
המבצר הפך לפארק לאומי ב-11 באוגוסט 1925. בשנת 1939 הוא הוכרז מחדש כ"מונומנט לאומי" וכ"מקדש היסטורי"[15] - האתר היחיד בארצות הברית שקיבל הכרזה כפולה בארצות הברית. הוא הוכנס למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים ב-15 באוקטובר 1966.
במהלך הזמן נוצרה מסורת לאומית שכאשר מעוצבת גרסה חדשה לדגל ארצות הברית, היא מתנוססת לראשונה מעל פורט מקהנרי. הדגלים הרשמיים הראשונים עם 49 ו-50 כוכבים אמריקאים[ב] הונפו לראשונה מעל המבצר[16] והם עדיין ממוקמים שם[17].
המבצר הפך למרכז בילוי וליעד תיירותי בולט. אלפי מבקרים מגיעים מדי שנה לראות את "מקום הולדתו של המנון ארצות הברית". המבצר נגיש בקלות באמצעות מוניות מים מהנמל הפנימי הפופולרי של בולטימור. החזרה במונית מתאפשרת רק למי שהגיע איתה. גישה למבצר קיימת גם בדרך היבשה[18]. מדי ספטמבר, העיר בולטימור מציינת את יום המגנים (אנ') לכבוד הקרב על בולטימור. זוהי החגיגה הגדולה ביותר של השנה במבצר, המלווה בסוף שבוע של תוכניות, אירועים וזיקוקים[19].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.