Loading AI tools
סופרת ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עפרה אַליָגוֹן (31 במרץ 1921 – 22 בדצמבר 2012) הייתה סופרת ועיתונאית ישראלית. כתבה בכתב העת "דבר הפועלת", הייתה כתבת בעיתון "דבר" ולאחר מכן כתבת ב"מעריב" במשך 25 שנה (1960–1985).
 | |
| עפרה אליגון בצעירותה | |
| לידה |
31 במרץ 1921 פולין |
|---|---|
| פטירה |
22 בדצמבר 2012 (בגיל 91) תל אביב-יפו |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור  |
| מדינה |
 ישראל |
| מעסיק | דבר הפועלת, דבר, מעריב |
| צאצאים |
תלמה אליגון-רוז |
| קישורים חיצוניים | |
|
www | |
  | |
אליגון נולדה ב-1921 בפולין. בשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בשכונת פלורנטין בתל אביב.
בילדותה החלה לכתוב בעיתוני נוער. הייתה כתבת בעיתון "דבר" ובדבר הפועלת. בשנת 1948 החלה לכתוב טור בשם "האמן מאחורי הקלעים" ב"דבר"[1], טור שהמשיך להופיע פרט להפסקה אחת עד שנת 1956[2]. כן כתבה בדבר טורים סיפוריים על דמויות בנוף הישראלי[3]. לאחר שעברה למעריב קיבל המדור את השם "בינינו"[4]. כן כתבה טור לנשים בשם "לי לך"[5].
כתיבתה האישית הייתה בסגנון הטורים האישיים של הניו ז'ורנליזם. בהמשך כתבה טורים על ערים ברחבי העולם[6]. בשנת 1969 קיבלה את פרס שלמה מרץ של מסדר ז'בוטינסקי[7]. אליגון גם הביעה את דעתה נגד פגמים שראתה בחברה. היא כתבה נגד שביתות פראיות[8], נגד הפרקטיקה הפרטית של רופאים בבתי חולים ציבוריים[9], על התור לקבלת טלפון[10], נגד שחיקת דמי השכירות לבעלי הבתים שחוק הגנת הדייר חל עליהם ונגד בניית מבני ציבור מפוארים מדי.
בשנות ה-80 סגרה מעגל ושבה לכתוב על אמנים[11].
אליגון הייתה נשואה לאליעזר אליגון, מ"גדוד מגיני השפה העברית". הם חיו ברמת גן והיו הורים לבת, תלמה, ולבן, גיורא. אליעזר נפטר בספטמבר 1961 ועפרה, שנותרה אלמנה בגיל 40 בלבד, החלה לעבוד כעיתונאית והייתה הכתבת (האישה) הצבאית הראשונה[דרוש מקור] וליוותה את הלוחמים בשדה ברבות ממלחמות ישראל: היא ליוותה את יחידה 101 בתקופת "פעולות התגמול" של שנות החמישים, ביקרה ביחידות הלוחמות במלחמת ששת הימים, סיירה בשטחים שנכבשו במכוניתה הפרטית וראיינה מנהיגים ערבים שונים (ביניהם ג'עברי, ראש עיריית חברון), סיקרה את יישובי בקעת הירדן בתקופת "המרדפים"[12] ובמלחמת יום הכיפורים יצאה בשליחות "דבר" לסקר את הטיפול בפצועים תחת התואר "כתבת צבאית"[13]. היא ביקרה בירדן עוד לפני חתימת חוזה השלום.
כעיתונאית מעורבת חברתית, סיקרה יישובים חדשים עם עלייתם על הקרקע, כתבה על העולים וגם על האוכלוסייה הערבית בישראל. בין מרואייניה לאורך השנים ניתן למצוא את יצחק בשביס-זינגר, ארתור רובינשטיין, יצחק רבין, לוי אשכול, פנחס ספיר, חנה רובינא, ארתור מילר ועוד. אליגון כתבה עם רחל ינאית בן-צבי את סיפור חייה "אנו עולים".
במקביל לפעילותה הספרותית בעברית, הייתה אליגון מעורבת בקהילה הספרותית היידית, בכללם יוצרים ואנשי אקדמיה, והייתה מיודדת עם יצחק בשביס-זינגר, איתו ערכה סדרת ראיונות בניו יורק. היא תרגמה שירים יידיים, טיפלה וסעדה את גדול המשוררים היידים אברהם סוצקובר, וטיפחה דור חדש של חוקרים ומורים של תרבות היידיש.
היכרותה עם אברהם יצחק לרנר, שהיה חובב תרבות יידית והעריך את אהבתה ליידיש, הביאה אותו להקים קרן לקידום התרבות היידית, לצוות את כל רכושו לקרן ולייעד אותה לנהל את הקרן אחרי מותו[דרוש מקור]. קרן לרנר ליידיש פעלה הן במישור האקדמי - העניקה מלגות לחוקרים מצטיינים בתחום ופרסים לעידוד המחקר, והן במישור התרבותי - בתמיכה בתיאטרון היידיש ובספרים וסרטים המוקדשים לשפה ולתרבות היידיות. אליגון ניהלה את הקרן עד לסגירתה בשנת 2011.
עפרה אליגון כתבה כ-1,500 סיפורים קצרים שהתפרסמו ב"דבר השבוע", ב"מעריב" ובמוספים ספרותיים. כמו כן כתבה ותרגמה שירים למקהלת צדיקוב (פעמונים), למחזמר "צלילי המוסיקה" לתוכניות ברשות השידור, ולזמרים שונים, בהם אסתר עופרים ובני אמדורסקי.
בתה תלמה אליגון-רוז היא סופרת, משוררת, פזמונאית, מלחינה ומפיקה מוזיקלית.
עפרה אליגון נפטרה ב-22 בדצמבר 2012, בגיל 91, נקברה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתה בשדרות דוד המלך 47.
אתר האינטרנט הרשמי של עפרה אליגון.svg){kind=logo}
עפרה אליגון, באתר MusicBrainz (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
