Loading AI tools
ספורטאי, מורה לחינוך גופני, עסקן, מוציא לאור וסופר ספורט ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמנואל גיל (14 בדצמבר 1906 – 28 בפברואר 1983) היה ספורטאי, מורה לחינוך גופני, עסקן ומחבר ספרי ספורט ישראלי. ממתווי דרכו של הספורט הישראלי, במישור המקצועי, הארגוני והמוסרי-ציבורי, וממובילי התאגדות הפועל. בשנים 1938–1972 כיהן כרכז ספורט ארצי של הפועל. ממכונני הספורט העממי בישראל.
_-_First_Israeli_Olympic_Team.jpg)
 | |
| עמנואל גיל | |
| לידה |
14 בדצמבר 1906 וילנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
28 בפברואר 1983 (בגיל 76) ישראל |
| שם לידה | עמנואל גליקמן |
| מדינה |
ישראל |
| לאום |
 ישראלי |
| עיסוק | ספורטאי, עסקן ספורט, מחבר ספרים, עיתונאי ספורט |
  | |
עמנואל גליקמן נולד בווילנה שבליטא שבאימפריה הרוסית לשעבר, למויסיי (מוריץ – משה) סלומונוביץ' גליקמן (1876 – 1932) ולאולגה (גולדה) לבית הלפרן (1880 – 1916). למשפחתה של אמו הייתה קרבה לשאול ואהל, שהיה מלך פולין ליום אחד (1586-87). משפחתו של עמנואל גיל עברה לריגה שבלטביה, בהיותו תינוק בן כחודש וחצי. ב-1908 נולד אחיו, ישראל. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פונו היהודים מתחום המושב, והמשפחה עברה לחרקוב שבאוקראינה, שם מתה אמו. בתחילת 1921 חזרה המשפחה לריגה שבלטביה.[1]
התחנך בבית ספר עממי בחרקוב וסיים גימנסיה (רוסית) בריגה. בהמשך למד משפטים באוניברסיטת ריגה, אך לא הוסמך, כי דחה את הבחינות הממלכתיות מאחר שהחליט להתגייס לצבא כדי להתכונן לעלייה לארץ ישראל. בזמן לימודיו היה חבר באגודת הסטודנטים הציונית-סוציאליסטית "השחר", שם פגש את מי שהייתה עתידה להיות רעייתו, אסתר (אתיה – אטקה) לבית גמוש (6.3.1909 –22.4.2003), מוסמכת במדעי הטבע עם התמחות במינרלוגיה.
מ-1923 החל לעסוק בספורט באופן פעיל. ב-1929 סיים קורס למורי חינוך גופני, ובמקביל ללימודיו באוניברסיטה עבד בתור מורה לחינוך-גופני. שירת בפלוגת גלשים בצבא הלטבי בשנים 1932–1933, והיה מדריך טירונים בדרגת קורפורל. במהלך שירותו מת אביו.
לאחר שחרורו מהצבא עבד כמזכיר טכני של המפלגה הציונית-סוציאליסטית המאוחדת, והיה ממארגני מצעד 1 במאי 1934 של הארגונים הציונים-סוציאליסטיים.
ב-15 במאי 1934 התחוללה בלטביה הפיכה בהנהגתו של קרליס אולמניס. לאחר שלושה ימים נאסר גיל והועבר למחנה הסגר בנמל הצבאי של לייפאיה. יחד איתו ישבו במחנה ההסגר כמה מאות אנשים – פעילי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, עסקני ציבור פרוגרסיביים, סופרים, משוררים ומרצים; ביניהם: חברי הסיימה (פרלמנט) פרופסור מתתיהו לזרסון וד"ר נח מייזל, וכן חבר "השחר" ד"ר ישראל מהרי"ק. המשטר במחנה ההסגר לא היה קשה, אבל על ניסיון הברחת מכתב לארוסתו נדון גיל לחמישה ימי צינוק.
בדצמבר 1934 שוחרר גיל ממחנה ההסגר תמורת התחייבות לעזוב את לטביה. ב-13.1.1935 התחתן עם אסתר גמוש, וב-22.3.1935 עלו לארץ ישראל. בתחילה התיישבו בחיפה, משם עברו לעמק הירדן, וב-1938 עברו לתל אביב, שם נולדו שני ילדיהם. אסתר עבדה כמיקרוביולוגית בקופת חולים כללית, ולימים הייתה מנהלת המעבדות במחוז תל אביב וחברת הוועד המפקח של קופת-חולים. גיל היה חבר ארגון ההגנה והשתתף בשמירה על תל אביב. עם קום מדינת ישראל שינתה המשפחה את שמה מגליקמן לשם העברי גיל.
מ-1923 החל גיל לעסוק בספורט, בעיקר בתור אצן אך עסק גם במקצועות רבים אחרים. בתחילה היה חבר במכבי ריגה. ב-1927 פרשה קבוצת צעירים והקימה מועדון עצמאי בשם "יידישער ספורט קלוב". גיל היה מנהל הסקציה לאתלטיקה קלה וחבר בית-הדין, וב-1928 נבחר למזכיר המועדון.
ב-1929 התפרק המועדון, וגיל הצטרף למועדון הספורט של מועצת הסטודנטים של אוניברסיטת ריגה והיה חבר בנבחרת שלה. הוא הצטיין בעיקר במאוצי שליחים, וקבוצתו קבעה שיאים חדשים של לטביה. לקח חלק בארגון "אולימפיאדה של הקרן הקיימת" – חגיגת ספורט של ארגוני הנוער והתלמידים בבתי-הספר היהודיים בשפה העברית, שבראשה עמד ברוך בג (יושב-ראש "השחר"; עלה לארץ ישראל ב-1929 ולמד הנדסה בטכניון; רכז מקצועי של הפועל ולאחר מכן מזכיר המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי, מקים מכון וינגייט ליד נתניה).
גיל נרשם לקורס דו שנתי למורים לחינוך-גופני, הוסמך מטעם משרד החינוך ועבד כמורה לחינוך-גופני בגימנסיות. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בלטביה הקימה ב-1921 "ארגון לספורט ולהגנה של פועלים" (S.S.S.). חברי "נוער בורוכוב" – תנועת הנוער של "פועלי-ציון" הציונית-מרקסיסטית – הקימו בו סניף, וגיל הצטרף אליו ב-1930. במאי 1931 נבחר ליושב-ראש הסניף וכן שימש מאמן לאתלטיקה קלה ומעמל. בתור ראש הסניף נעשה לבן בית בהנהגה המרכזית של S.S.S.. באותה עת התחיל לכתוב בביטאון הארגון (בלטבית) ובעיתון היומי "פרימארגען" (ביידיש).
ב-1931 השתתף באולימפיאדה השנייה של הפועלים בווינה, אוסטריה. שם נפגש עם נציגי הפועל ארץ ישראל (ביניהם – ישראל שוחט, ראש ארגון השומר וממייסדי ההסתדרות). גיל הציע להקים פדרציה עולמית של ארגוני ספורט מהתנועות הקרובות לארץ ישראל העובדת.
ב-1932 הקים גיל, עם אחיו ישראל, את ארגון ספורט הפועלים הציוני הפועל לטביה, וכיהן בתור יושב-ראש המרכז. ניהל את הפעילות המעשית של הארגון, שימש בתור מדריך להתעמלות, מאמן ושופט באתלטיקה קלה, ניהל מחנות והשתתף בעצמו במאוצי שליחים.[2]
עם עלייתו לארץ ישראל התיישב גיל בחיפה, משם עבר לעמק הירדן, שם שימש בתור רכז מחוזי של הפועל ומורה להתעמלות בבית-הספר המשותף בדגניה א' ומדריך נודד בקיבוצי האזור[3] (כאשר הועבר לתל אביב הציג הצייר אהרון גלעדי ארבע קריקטורות שלו).
ב-1936 הוזמן לשמש רכז מקצועי של הפועל תל אביב. מאפריל 1937 שימש רכז מחוז הצפון ומושבו בחיפה. בתחילת 1938 עבר לתל אביב, שם החל בפעילותו במרכז הפועל ועמד בראש הפעולה הספורטיבית של ההתאגדות בתור רכז מקצועי ארצי עד לפרישתו לגמלאות ב-1972, היה עורך ביטאוניה, ניהל את מחלקת ההסברה שלה וכיהן מטעמה במוסדות חוץ (ההתאחדות לספורט בישראל, הוועד האולימפי הישראלי, המועצה הלאומית לספורט הוגן ועוד).
בתור רכז מחוז הצפון החל גיל בהחדרת תודעת הריצה תחת הסיסמה: "רוצו בשדה"; ב-1 במאי 1938 נערך לראשונה "מרוץ האביב" – ראשון המפעלים ההמוניים, תחילה בצורה תחרותית ולאחר מכן בצורה עממית, כריצה לשמה.
גולת הכותרת בפעילותו של גיל, לדבריו שלו[4] : האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה של הפועל, שעשה את הפועל לארגון הספורט הגדול ביותר בארץ – היה התוכנית השנתית, שצמחה מתוך האידאולוגיה של תנועת ספורט הפועלים ומרעיונות היסוד של הציונות הסוציאליסטית: לא ספורט לשם ספורט אלא ספורט למען הכשרת האדם למילוי תפקידיו החברתיים, כלומר: לבניין הארץ ברוח תנועת העבודה ולהגנה עליה. הפעולה התוכניתית בהתאגדות הייתה מושתת על מחקר, הערכת המצוי והרצוי, בחירת ענפי הספורט המתאימים לתנאי הארץ ולאופי החברה המתקדמת. כך קמו הריכוז הספורטיבי המחוזי; הריכוז הארגוני; המשרד למיתקני ספורט (לפחות אולם מקורה ומואר אחד בכל מחוז, כדי להבטיח שפועלים רבים יעסקו בספורט אחרי יום העבודה; לפחות מסלול אחד בכל מחוז; התאמת בריכות השקיה, הקיימות ממילא, לשחייה, שהיא הספורט המתאים ביותר באקלימה החם של הארץ); מחסן מרכזי לציוד; מחלקת הדרכה.
אליפויות הפועל (משחקים, אתלטיקה קלה, "בכורת ההתעמלות", שחייה) נבעו מתוך רעיון פשוט, ששינה את פני ההתאגדות ואף את פני הספורט בארץ: תחילה נערכות תחרויות בתוך החטיבות בסניף, אחר כך בין הסניפים במסגרת מחוזית, אחריהן בין הקבוצות המנצחות במחוזות ותחרויות גמר.
הסיסמה "אלפים ואלופים" קיבלה דפוסים ארגוניים והתגשמה הלכה למעשה: בשלבים הראשונים – המונים, בשלבים האמצעיים – שיפור הרמה, ובגמר – הפסגה, האלוף. בעקבות כל אלה התארגנו בהפועל אלפים, ומהם התגלו וטופחו המצטיינים – האלופים. באופן זה יונק הספורט ברמה הייצוגית מהספורט ברמה העממית, אך ההשפעה היא דו-סטרית: זה האחרון מושפע מההילה האופפת את הראשון.
התוכנית השנתית הארצית הראשונה התחילה להתעצב ב-1938, והיא קבעה לכל הפעולות מסגרת של תכנון מחושב ומכוון מראש, ומ-1939 נעשתה ליסוד מסד של פעולת ההתאגדות.
בין הפועל ופלוגות הפועל לבין הפלמ"ח, הפלי"ם והמוסד לעלייה ב' היה קשר הדוק. כאשר יצחק שדה (מייסד הפלמ"ח ומפקדו, שהיה זמן מה חבר מזכירות מרכז הפועל) היה זקוק לתוכנית לחינוך-גופני של הפלמ"ח, הוא פנה אל גיל ואל שורה אושרוביץ מגבעת ברנר, והם הכינו את התוכנית, ששימשה ברבות הימים אב טיפוס לחינוך-גופני של צה"ל.
מאז המועצה התשיעית ב-1938 היה גיל חבר מזכירות מרכז הפועל (נבחר על בסיס אישי, ולא על פי מפתח מפלגתי, כמקובל במוסדות ההסתדרות). בין השנים 1946 ל-1950 אף ניהל את ענייני המזכירות.
גיל יזם את "בחינות היכולת" בהפועל, שנעשו לימים למפעל "אות הספורט" של המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי; שיוטי ערים, משחים, מרוצים וצעדות למיניהם ועוד מפעלים רבים.
ב-1942 שחתה עליזה וירץ, חברת הפועל ירושלים, מטבריה לעין גב. בעקבות זאת יזם גיל בקיץ 1943 משחה תחרותי בשם צליחת הכנרת – מבצע שפתח דף חדש בתולדות השחייה בארץ, ומאז הוא מתקיים בתדירות. ב-1954 נוספו למשחה התחרותי גם משחים עממיים.
ב-1946 השתתף גיל במפגש של ארגוני ספורט הפועלים בבריסל, בלגיה. הדיונים נקלעו למבוי סתום, ומשלחת ארץ ישראל הציעה להקים במקום האינטרנציונל הסוציאליסטי לספורט הפועלים (SASI), שחדל להתקיים בזמן מלחמת העולם השנייה, ועד בינלאומי לספורט הפועלים. הצעתה התקבלה, והוקם CSIT.
לאחר משא ומתן ממושך בין הפועל למכבי הוקמה ב-1951 ההתאחדות לספורט בישראל (אמנם על העיקרון של ייצוג שווה – "פיפטי-פיפטי" – הבלתי דמוקרטי ביסודו, שהספורט הישראלי סבל ממנו במשך שנים רבות; רק ב-1965 בוטלה השיטה הפריטטית). גיל נבחר לשמש בתור אחד משני מזכירי כבוד של ההתאחדות, ובתוקף תפקידו היה מראשי משלחת ישראל לאולימפיאדת הלסינקי, 1952.
ב-1952 יזם גיל מרוץ שדה גדול, קשה ובלתי שגרתי, מסביב להר תבור, בשם מרוץ הקפת התבור. בדומה לצליחת הכנרת, בתחילה התקיים מרוץ תחרותי בלבד, ולאחריו נוספו מרוצים עממיים.
ב-1959 עמד, יחד עם שמואל ביאליק, בראש משלחת הפועל למשחקי הפועלים בלינץ, אוסטריה.
הספורט העממי – ספורט לשמו, לשם ההשתתפות ולא לשם ההישג – הוא חידושו הגדול של הפועל, ומבחינות רבות יש לו זכות ראשונים ברחבי העולם. את העמדה הזאת ייצג גיל בקולוקוויום בינלאומי בפריז, צרפת. שנערך ב-1959. ב-1965 יזם גיל כינון אגף לספורט עממי במסגרת הפועל, שהתנהל בסיסמה "אתגר לרבים".
ב-1962 היה ראש משלחת ישראל לאליפות העולם בכדורעף שהתקיימה בברית המועצות, במוסקבה ובקייב.
ב-1967 מונה ליושב-ראש ההתאחדות לספורט, וכיהן בתפקיד זה במשך שלוש שנים. כן היה חבר בוועד האולימפי בישראל ובמועצה הלאומית לספורט הוגן.
בשלהי 1972 יצא לגמלאות. עם זאת היה חבר הוועדה המארגנת של כינוס הפועל העשירי ב-1975, ונשא את הרצאת הפתיחה של קונגרס CSIT בתום הכינוס, שהוחלט לראותה כמצע כללי של האינטרנציונל. באותה שנה זכה בעיטור הכבוד "לאיש כפועלו" של הפועל, שגיל היה מיוזמיו. ב-1982 קיבל את התואר "עמית כבוד לעד" של הפועל.[5]
ב-1985 יצא לאור הספר "תרבות וגוף", קובץ ממאמריו של גיל. בסוף הכרך הובאה רשימה ביבליוגרפית של כתביו, וממנה עולה כי כתב 46 ספרים וחוברות ו-1154 מאמרים ורשימות.
מספריו:
גיל היה עורכם של כתבי-עת רבים: אחדים משנתוני "עוזנו"; "ספורט לעם"; "גורן כידון"; "ידיעות הפועל"; "ירחון ספורט"; "החינוך הגופני". כן ערך, תרגם וכתב הקדמות לספרים וחוברות רבים. לאחר פרישתו לגמלאות שימש עורך בהוצאה לאור של מכון וינגייט. כתב ערכים לאנציקלופדיה העברית, לאנציקלופדיה חינוכית, ל"לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799".
בנוסף כתב לעצמו גם חמישה כרכי שירים (רובם ברוסית), שמקצתם פורסמו בספר "מיומנו של מדריך נודד".
מרכז הפועל קרא על שמו של גיל את מרכז ההדרכה של המרכז לחינוך ולספורט ימי בקיסריה, כמו גם מפעלי ספורט שונים. כן יצאה חוברת "חברים מספרים על גיל" במלאת שלושים למותו. מכון וינגייט קרא על שמו את ההוצאה לאור שלו והוציא את הספר "תרבות וגוף".
גיל מזניק את צליחת הכנרת 1953, יומני כרמל (התחלה 1:29)
עמנואל גיל (1906-1983), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
