Loading AI tools
אמן ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עידו דוד שמי (נולד ב-18 באוקטובר 1963) הוא אמן רב-תחומי וקבליסט ישראלי. עוסק בפיסול, מיצבים, מוזאיקות, איור, הולוגרמות, קומיקס, וידאו-ארט וצילום[1].
סבו מצד אמו של שמי, יעקב גבאי, נולד באיזמיר למשפחת דפסים מפורסמת, שהקימו את בית הדפוס הראשון באיזמיר במאה ה-17, על ידי אברהם בן ידידיה גבאי שהגיע מליוורנו, איטליה. בשנת 1657 הספר הראשון שיצא לאור באיזמיר היה "ראש יוסף" מאת הרב אסקאפה. בנוסף לספרים עבריים, הדפיס גבאי גם מהדורה שנייה של "מקוה ישראל" מאת הרב מנשה בן ישראל (בספרדית), רבה של העיר אמסטרדם, ואת Apologia por la noble nacion de los Judios מאת אדוארדו ניקולס, שתורגם מאנגלית לספרדית בידי מנשה בן ישראל. הדפסה זו השפיעה מאוד על שבתאי צבי שהיה חבר הקהילה. בסתיו 1665, הפכה העיר למרכז של התעוררות משיחית. יעקב גבאי היגר לקהיר בתחילת המאה ה-20, ופתח שם חנות לספרים נדירים. ב-1945 גבאי ובת דודתו יולנדה הארמר גבאי, גויסו עבור המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית על ידי משה שרתוק וריגלו עבור מדינת ישראל. בשנים 1945–1951, יולנדה זכתה לכינוי "מאטה הארי הישראלית". נכדה, הוא הסופר והפילוסוף אלן דה בוטון.
שמי נולד בקיבוץ ראש הנקרה. בתחילת שנות ה-80, החל להשתלב בתרבות הפאנק החדשה, ואף היה חבר בלהקת "מועקה", ושיתף פעולה עם ה"דד בגינס" והשפן הנכון. ב-1988 צילם את העטיפה לאלבום הראשון של נושאי המגבעת, וב-1990 לאלבום הראשון של פלסטיק ונוס.
ב-1985, לאחר שירותו הצבאי, נסע לניו יורק ושם נחשף לתרבות המחתרתית הפסיכדלית. ב-1987 חזר לארץ והחל לעבוד על סדרה של פוטו-קולאז'ים גוטיים שהוצגו ב-1991 בתערוכתו הראשונה. התערוכה גררה ביקורות קשות ושמי החליט לפרוש, מתוך גישה ש"לא רוצים - לא צריך".
שמי פעיל בזירת הקומיקס האלטרנטיבית ובמה שמכונה "התרבות המחתרתית". הסגנון אותו הוא פיתח במקוריות נקרא "פופ ארט סוריאליסטי" ומושפע מתנועת ה-(Lowbrow (art movement האמריקאית המחתרתית שהוקמה בתחילת שנות ה-70, על ידי האמן Robert L. Williams.
בשנת 1995, הקים וניהל אמנותית את המועדון התל אביבי "דינמו דבש", שהפך לסמל ולמרכז של תרבות ואמנות צעירה, חוץ ממסדית[2]. המועדון איגד תחתיו אמנים פלסטיים, מעצבים ומוזיקאים מישראל ואירופה והפגיש אותם עם קהל שחיפש ומצא ב"דינמו דבש" אלטרנטיבה לתרבות המיינסטרימית והמסחרית של תל אביב[3].
בשנת 2007, הקים את "ישראבילי" – תנועה פוזיטיבית, נאו-פטריוטית, עצמאית ובלתי-תלויה, הפועלת באופן התנדבותי במטרה ליצור הבנה חדשה של ישראליות מודעת, חיובית ואתית. במסגרת התנועה הוביל שמי את הקמפיין לכיסוי כל לוחות המודעות בתל אביב, בבוקר ראש השנה תשס"ח, בברכת ״שנה טובה לכולם״[4][5].
ב 2012-2011, השתתפה תנועת "ישראבילי" באופן אקטיבי בקמפיין ״דיבוק צא״ במאבק לגרש את אלי טביב מקבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב.
ב 2008, יחד עם יובל כספי, הוביל את המהלך להצבת פסל הברווז של דודו גבע על גג עיריית תל אביב[6].
ב 2012 הציב שמי ברחבת מוזיאון תל אביב תא צילום בשם "פוטו-רצח- גם אני ישראבילי!", ובו קרא לשלוח את ישראבילי כקמע של המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים בלונדון 2012. למרות חתימותיהם של 4,000 איש לתמיכה במהלך, הוועד האולימפי הודיע שלא יכבד את רצון הבוחר.
שמי, אשר הצליח להגיע לחזית הבמה של האמנות הצעירה העכשווית, הציג מיצבי ענק ב-2002 במוזיאון תל אביב לאמנות, ב-2004, במוזיאון ישראל ובמוזיאון לאמנות עכשווית בשאנגחאי ב-2006. כמו כן השתתף בתערוכות רבות בארץ ובעולם[7].
בשנת 2008, המיצב "משחקים אולימפיים" הוזמן למוזיאון הקבע של הוועד האולימפי הבינלאומי והוצג במהלך אולימפיאדת בייג'ינג.
2017-2001 - ״באנגסקי בן כלאיים״ - באנגסקי, כינוי הרחוב של עידו שמי, פועל ברחוב ובמרחבים האורבניים החל מ-2001 ומאז, אחת לכמה שנים, הגיחו לעולם עבודות שלו במיקומים ותזמונים רנדומליים. עבודותיו מכסות קירות, אצטדיוני-כדורגל ברחבי העולם ועל שלטים ותמרורים ממטולה ועד אילת ובהן הוא מעביר את מסריו הפוליטיים, החברתיים והרגשיים. בעבודותיו המדויקות להפליא יש ביקורת נוקבת על הסצנה אליה הוא משתייך וההפרדה בין דמיון למציאות מטשטשת עד נעלמת.
במהלך 15 השנים האחרונות תרם עשרות עבודות למכירות צדקה ועמותות שונות שנמכרו בלמעלה ממיליון שקלים.
.jpg)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
