עזרה (סרט, 2021)
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עזרה (באנגלית: Help) הוא סרט דרמה טלוויזיה בריטי משנת 2021 על מגפת הקורונה בבריטניה, שנכתב על ידי ג'ק ת'ורן וביים מארק מונדן. העלילה עוקבת אחר שרה (בגילומה של ג'ודי קומר), עוזרת צעירה במערכת הבריאות הבריטית שמתחילה לעבוד בבית אבות בליברפול, שם היא מטפלת בטוני (בגילומו של סטיבן גראהם), גבר בגיל העמידה שחולה במחלת אלצהיימר מוקדמת; כאשר המגפה פוגעת בבריטניה, שני עולמם משתנים לחלוטין.[1][2] הסרט שודר לראשונה בערוץ 4 ב-16 בספטמבר 2021.
 | |
| בימוי |
מארק מונדן  |
|---|---|
| ארץ מקור |
הממלכה המאוחדת |
| שפות | אנגלית |
| הפקה | |
| חברת הפקה |
Channel Four Television Corporation The Forge |
| שידור | |
| רשת שידור |
ערוץ 4 |
| פורמט (תמונה) | 16:9 (HDTV) |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
בשנת 2019, שרה מתחילה לעבוד כעוזרת טיפול בבית ברייט סקיי, בית אבות בליברפול. היא טובה בתקשורת עם התושבים, בפרט גבר בגיל העמידה בשם טוני, שחולה במחלת אלצהיימר מוקדמת. טוני יוצא לעיתים קרובות מהבניין ומשוטט ברחובות כדי לנסות ללכת לבית אמו, שוכח שהיא מתה וביתם שייך כעת למשפחה אחרת.
עומס העבודה קשה, אך העולם כולו מתהפך כאשר מגפת הקורונה פוגעת בבריטניה במרץ 2020. כמו רוב בתי אבות אחרים ברחבי המדינה, ברייט סקיי סובלת מהתפרצות המגפה בקרב המטופלים. המצב מוחמר עם המחסור החמור בציוד מגן אישי לאור העדיפות לאספקתם לבתי החולים של מערכת הבריאות הלאומית, על חשבון בתי האבות.
לילה אחד, כששרה נותרת כמטפלת היחידה בתפקיד, תושב ברייט סקיי קני סובל מהתקף שיעול רציני. שרה מתקשרת למוקד הקורונה, כמו גם למוקד שירות הבריאות 111, אך אין אמבולנסים זמינים באזור. שרה כועסת ומבוהלת, מעירה את טוני, שהוא גם החבר הטוב ביותר של קני. הוא מצליח להפוך את קני, אך הוא עדיין במצב רע.
מאוחר יותר, שרה מגלה כי טוני קיבל תרופה חדשה מסטיב, ראש הבית. היא מתעמתת עם סטיב, שאומר לה שרופא המשפחה של טוני התעקש על השינוי. שרה זועמת, מוציאה את טוני מברייט סקיי ומביאה אותו לקרוואן שבבעלות משפחתה, שם הם מבלים שנים עשר ימים. אביה של שרה, בוב, מוצא אותה שמבקר את מעשיה בכך ששואל אותה אם היא זקוקה לאספקה כלשהי. תוך כדי משחק שיטהד, המשטרה מוצאת את שרה, אחרי תשאול עוברי אורח שזיהו אותם. טוני מוחזר לברייט סקיי ושרה נלקחת למעצר.
בסצנה נוקבת שרה, האזוקה במושב האחורי של ניידת המשטרה, שוברת את הקיר הרביעי ופונה לקהל הצופים באומרה כי למפלגה השמרנית שנמצאת בממשלה לא אכפת מאנשים כמוה ומהנושאים שהם מתמודדים איתם, כגון עוני, חוסר בית, ופנייה לשימוש בבנקי מזון. היא אומרת שלממשל לא אכפת מאזרחיו כי אין גורם שמוכן לקחת אחריות. הסרט מסתיים בסטטיסטיקה על מקרי מוות בבתי אבות בבריטניה בתחילת המגפה והכמות הבלתי מספקת של ציוד מגן אישי שהממשלה סיפקה.[3]
ב-20 בנובמבר 2020, ערוץ 4 הודיע שג'ודי קומר וסטיבן גראהם יככבו בסרט דרמה טלוויזיוני שהופק על ידי חברת פורג' על מגפת הקורונה והשפעתה בבריטניה, כאשר ג'ק ת'ורן יכתוב את התסריט ומארק מונדן יביים. על הפרויקט אמר ת'ורן: "לפני כשנתיים סטיבן גרהם הגיע אלי עם רעיון לכתוב משהו עבורו ועבור ג'ודי קומר. ניסיתי לחשוב על משהו ולא מצאתי כלום. ואז קרה המשבר הזה, וראינו את בתי האבות נמעכים ומוכים על ידי הממשלה. זה היה תהליך ארוך וקצר, שניסה למצוא דרך לספר את הסיפור הזה, הדבר המדהים הוא שיתוף בעיבוד הסיפור עם סטיבן, ג'ודי, מארק מונדן המדהים, בת' וויליס וכולם בחברת פורג' וערוץ 4."[4]
כוונתו המקורית של ת'ורן הייתה לכתוב סיפור על "היבטים שונים של בתי אבות והיבט אחר של פוליטיקה בבית אבות", אך אמרו לו לשנות זאת על ידי מייסד חברת פורג' ג'ורג' פאבר. "קצת פחדתי לכתוב על הקורונה", אמר ת'ורן למגזין אמפייר. "לא ממש רציתי לכתוב דרמה על הקורונה. אבל אז ככל שקראתי יותר דברים כך נראה שזה היה חשוב יותר."[5]
הצילומים נערכו בעיקר בליברפול, אך חלקם צולמו גם בצ'שייר ובחוף ת'ורסטסטון בחצי האי ויראל. כדי לסייע בהפחתת הסיכוי להדביק או להידבק בקורונה או להעבירו למטופלים, צילומים מסוימים התקיימו אפילו בקרוואנים, שכן מטפלים רבים נאלצו לעבור לבתים ניידים במהלך המגפה.[6]
החלק השלישי של הסרט, בו שרה נמצאת לבד במשמרת הלילה ומנסה נואשות ליצור קשר עם שירותי החירום, נעשה בטייק בודד שנמשך למעלה מ-26 דקות.[7] במהלך שאלות ותשובות לעיתונאים לקראת צאת הסרט, קומר הודתה שרצף זה הוא כנראה הסצנה "הקשה ביותר" לצלם במהלך כל הצילומים. "מארק [מונדן] ממש דחף אותי לזה," אמרה. "אני זוכרת שהיה רגע, עשינו את כל התהליך הזה והייתי כל כך בתוך הראש שלי. ואני חשבתי ש'אני חושבת שקיבלנו את זה, יש לנו את זה, יש לנו את זה', ומארק כזה 'לא, לא, לא - אנחנו הולכים לעשות עוד', ואני הייתי, 'אה בסדר'. הייתי כל כך בתוך הראש שלי בשלב הזה ועשינו את זה שוב וברגע שהגענו לטייק השני הזה, לעולם לא היינו נכנסים לראשון. ואני חושבת שמארק באמת היה פנומנלי בזה, וידע בדיוק מתי לדחוף אותך עוד קצת. אז אני חושבת שזה כנראה היה הכי קשה לכולנו, כי באמת כולנו היינו צריכים להתכרבל ולעבוד כצוות."[8]
הסרט זכה לשבחי המבקרים. קרול מידגלי מהטיימס העניקה לסרט חמישה כוכבים מתוך חמישה וכינתה אותו "סיוט מביש [שכל] השרים צריכים לראות".[9] לורן מוריס מרדיו טיימס העניקה לו ארבעה מתוך חמישה כוכבים, ושיבחה את הסרט על כך ש"הביא הביתה את החוויה הטראומטית שמטפלים רבים היו עוברים תוך ניסיון לטפל בדיירי בית פגיעים לאורך כל המגפה" ושיבחה את משחקם של גרהם וקומר.[10]
ה"אינדפנדנט" העניק לסרט ארבעה כוכבים ושיבח את השחקנים והתסריט, כשהמבקר אד קאמינגס העיר: "הסרט במיטבו כשהוא סומך על השחקנים שלו במעשי החביבות והאהבה הקטנים שנזכרו למרות הכל. בנושא זה, גרהם וקומר הם כל הסיוע הדרוש לך."[11] בביקורת בת ארבעה כוכבים, "הגרדיאן" תיאר את הסרט "מעורר ומרתיע".[12] אניטה סינג מה"דיילי טלגרף" העניקה לסרט ארבעה מתוך חמישה כוכבים ושיבחה במיוחד את סצנת "משמרת הלילה הנוראית" של שרה, שאותה כינה סינג "קטע בימוי וירטואוזי של מארק מונדן".[13]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
